אוטו אולנדורף

אוטו אולנדורף

לידה	הוהנגלזן,הקיסרות הגרמנית
פטירה	כלא לנדסברג,גרמניה המערבית
דרגה	גרופנפיהרר

אוטו אולנדורף (בגרמנית: Otto Ohlendorf‏; 4 בפברואר 1907 - 8 ביוני 1951), ראש אגף שירותי ביטחון הפנים של המשרד הראשי לביטחון הרייך במהלך מלחמת העולם השנייה, מפקד איינזצגרופה D בחזית המזרח, וגרופנפיהרר באס אס החל מנובמבר 1944, פושע מלחמה נאצי. נידון למוות באפריל 1948 בנירנברג, ונתלה ב-8 ביוני 1951.

קורות חייו

אולנדורף נולד בהוהנגלזן בקרבת הילדסהיים שבסקסוניה תחתית כבן לבעל חווה חקלאית. הוא למד שלוש שנים בבית ספר יסודי, ותשע שנים בגימנסיה בהילדסהיים. פעמיים היה עליו לחזור על שנת לימודים. פעם אחת כי לא הצליח לסיים את השנה, ופעם אחרת לא סיים בכוונה בגלל פעילותו הפוליטית. אולנדורף סיים לבסוף את הגימנסיה ולמד משפטים וכלכלה באוניברסיטאות בלייפציג ובגטינגן וקיבל תואר דוקטור לכלכלה. לאחר מכן עבד כחלק מן הסגל המדעי במכון לכלכלה עולמית בקיל ובאוניברסיטת ברלין.

אולנדורף הצטרף למפלגה הנאצית ולאס אס ב-1925, ולשורות האס אה ב-1926. בתחילת 1936 הפך ליועץ כלכלי לאס דה בדרגת האופטשטורמפיהרר באס אס. אולנדורף התקדם מהר בסולם הדרגות והתפקידים וב-1939 הוא התמנה לתפקיד ראש המחלקה לביטחון פנים, במשרד הראשי לביטחון הרייך בדרגת שטנדרטנפיהרר. בתפקיד זה נשאר עד שנת 1945.

כקצין מצטיין ומוערך הוא מונה ביוני 1941 לפקד על יחידת איינזאצגרופה D, אחת מארבע יחידות הרצח הניידות שהפעילו הגרמנים בשטחי הכיבוש של ברית המועצות. אולנדורף פיקד על יחידת הרצח עד מרץ 1942. לאחר שסיים את תפקידו שב לברלין ובסוף 1943 התמנה גם לסגן השר לענייני כלכלה. בשנת 1944 הועלה לדרגת גרופנפיהרר.

ב-23 במאי 1945 הוא הסגיר עצמו לידי הצבא הבריטי בגרמניה. באותה שנה הוא העיד במשפט הגדול של פושעי המלחמה בנירנברג. אחר כך היה עד מרכזי בשורה נוספת של משפטים נגד פושעי מלחמה, ובהם במשפט נגד מפקדי יחידות האיינזצגרופן, שם הועמד בעצמו לדין, ונידון למוות בתלייה. במשפטו נשאל האם היה הכרח להרוג גם את הילדים היהודים, על כך השיב: "כן, משום שהם היו אמורים לגדול". ^{[דרוש מקור]} אולנדורף הוצא להורג ב-8 ביוני 1951 בכלא לנדסברג שבבוואריה.

אוטו אולנדורף לצד היינץ יוסט בעת משפטי נירנברג

השמדת היהודים

אולנדורף פיקד על יחידת איינזאצגרופה D שהייתה אחראית על חיסול היהודים באזור דרום אוקראינה, בסרביה, קישיניוב וקרים. בדרומה של אוקראינה, בקרים ובקדם-הקווקז (מחוזות קרסנודר וסטברופול), הפעילו אנשיו של אולנדורף באיינזאצגרופה D ויחידות המשנה שלה שלוש-ארבע משאיות גז. הן עסקו ב'ניקוי' בתי-סוהר בסימפרופול ובקרץ' (Kerch), בחיסול היהודים בפיאודוסיה (Feodosiya) וסבסטופול – כל זאת בקרים – ברצח חולים כרוניים וילדים חולים במוסדות הרפואיים הגדולים ביישובי המרפא קיסלובודסק Kislovodsk)), מינרלנייה וודי (Mineralnye-Vody) ועוד, וכן בחיסול היהודים בפיאטיגורסק וצ'רקסק.

ב-13 בדצמבר 1941 חיסלה יחידת איינזאצגרופה D בפיקודו של אולנדורף ביום אחד 14,300 בני אדם, מרביתם יהודים, בעיר סימפרופול, באזור קרים שבאוקראינה.

במשפטו בפני בית הדין הצבאי בנירנברג העיד אולנדורף לאחר המלחמה כי היינריך הימלר פקד לרצוח נשים וילדים בגז, ולמטרה זאת סופקו משאיות הגז. אחרי שהופעלו כמה חודשים בברית המועצות, נתגלו במשאיות הגז תקלות טכניות וקשיים בהפעלתן. במאי 1942 נשלח מברלין אונטרשטורמפיהרר ד"ר אוגוסט בקר למסע ביקורת. הוא עבר בכל יחידות האיינזאצגרופן, ובשובו למשרד הראשי לביטחון הרייך מסר דין וחשבון בכתב, ובו הדגיש בעיקר שתי בעיות: המעמס הנפשי על אנשי האס אס הפורקים בעצמם את המשאיות, שכן חוששים להעסיק בכך אסירים, שמא יברחו, והתקלות המכניות התדירות בשל הדרכים המשובשות בברית המועצות.

עדותו במשפט

במהלך העדות שמסר במשפט שהתנהל נגד מפקדי יחידות האיינזצגרופן סיפר אולנדורף כי בסוף קיץ 1941 אסף מפקד האס אס היינריך הימלר את מפקדי יחידות האיינזצגרופן בעיר ניקולייב, ברוסיה, חזר באוזניהם על הפקודה לחיסול "יהודים וקומיסארים קומוניסטים" וציין באוזניהם כי הם לא ישאו בכל אחריות אישית להוצאות להורג, וכי האחריות מוטלת אך ורק על כתפיהם של הימלר עצמו ועל הפיהרר, אדולף היטלר.

אולנדורף העיד כי נכח בעצמו בהוצאות להורג המוניות של יהודים. הוא תיאר את שלבי ההרג. תחילה עסקו הגרמנים ברישום היהודים, תוך שהם נעזרים ביודנראט המקומי. ליהודים נמסר כי הרישום נעשה לצורך יישובם מחדש במזרח.

לאחר הרישום רוכזו היהודים במקום אחד ומשם הובלו למקום ההוצאה להורג, שהיה בדרך כלל חפירות אנטי טנקיות או גאיות ובורות טבעיים בשולי העיירות, הערים והכפרים. ההוצאות להורג נעשו ב"דרך צבאית", באמצעות כתות ירי תחת פקודה, ולא באש בודדת של חיילים. היהודים הובלו אל בורות ההריגה באמצעות משאיות, כדי לקצר ככל האפשר את משך הזמן שבו יידעו כי גורלם נחרץ. לאחר הירי נקברו הגופות במקום הרצח. על פי עדותו מפקדי כתות הירי נדרשו לוודא את מותם של המוצאים להורג, ומי שנותר בחיים היה עליהם לירות בו "יריית חסד". הנרצחים עמדו על רגליהם בפתח הבור או כרעו על ברכיהם.

אולנדורף העיד על עצמו כי הקפיד על הוצאה "צבאית" להורג, באמצעות כיתת-יורים שקיבלה פקודת אש בניגוד ליחידות רצח אחרות בהם חיסלו את היהודים באמצעות ירייה מקרוב בעורף שהייתה לדבריו "בניגוד לנהלים". הוא הסביר כי הוצאה להורג באמצעות כיתת-יורים הייתה קלה יותר, מבחינה פסיכולוגית, הן לנרצחים והן ליורים.

עוד סיפר כי היהודים נדרשו להוריד תכשיטים, טבעות, צמידים, עגילים ושאר דברי ערך בטרם מותם. התכשיטים נרשמו והוחרמו. היהודים גם נצטוו להוריד את בגדיהם, אך הוא ציין כי בניגוד למקומות אחרים הוא איפשר לנרצחים להישאר בבגדים התחתונים. באשר לרכוש שנלקח מהקורבנות מסר אולנדורף בעדותו כי זה נאסף ונשלח ברכבות לברלין, למעט שעונים, שחולקו לחיילים ולשוטרים הגרמנים.

בעדותו הוא תיאר בפרוטרוט את תהליך ההשמדה במשאיות גז. הן הוטענו ביהודים במקום שבו היו אמורים אחר כך לקבור אותם, באזור הבורות של ההוצאה להורג בירי. לדבריו היהודים שהוכנסו לתוך משאיות הגז לא העלו בדעתם כי מדובר במשאיות גז, שכן הן נראו כמשאיות רגילות לכל דבר. משך ההמתה במשאיות היה כרבע שעה. בכל פעם הוכנסו למשאיות בין 15 ל-20 בני אדם. בסך הכול הוצאו להורג בדרך זו כמה מאות יהודים, מרביתם נשים וילדים.

הוא הסביר כי המשאיות נועדו בעיקר לנשים וילדים על פי פקודה מיוחדת שהגיעה מהימלר כדי לחסוך תגובות קשות מצד הקורבנות והן מצד היורים, מרביתם נשואים ובעלי משפחות. עם זאת דיווח כי אנשיו העדיפו הוצאה להורג בירי על פני שימוש במשאיות הגז, משום שפריקת המשאיות הייתה כרוכה בתגובות רגשיות קשות, בשל מצב הגופות וההפרשות שמילאו את המשאית.

באשר לרגעיהם האחרונים של הקורבנות העיד אולנדורף כי היה צורך להפעיל עליהם אלימות, משום שכשנודע להם שעומדים להוציאם להורג הדבר גרם להם ל"התרגשות ולאי ציות להוראות", ועל כן היה צורך להכותם. בתשובה לשאלות החוקרים השיב אולנדורף כי איש מאנשיו לא ביקש להשתחרר ממשימות הרצח, אולם הוא עצמו שלח כמה מהם הביתה, לאחר שהתרשם כי לא יעמדו במעמסה הנפשית. באשר לחוקיות ההוצאות להורג הוא אמר כי איש מאנשיו לא פקפק בכך, משום שלדבריו אנשיו נשבעו לציית להוראות של הממונים עליהם.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוטו אולנדורף בוויקישיתוף

• ריאיון עם אולנדורף מתוך ספרו של לאון גולדנסון, "נירנברג 1946: הראיונות הגנוזים עם פושעי המלחמה הנאצים"
• הוראות של היידריך למפקדי האינזצגרופן
• פסק הדין במשפטו של אולנדורף

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29527926אוטו אולנדורף