קונראד אדנאואר
קונראד אדנאואר, 23 ביוני 1952 | |||||
לידה | קלן, הקיסרות הגרמנית | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה | העיר באד הונף שליד בון, גרמניה המערבית | ||||
מדינה | הרפובליקה הפדרלית של גרמניה | ||||
מפלגה | מפלגת מרכז, נוצרית-דמוקרטית | ||||
בת זוג | אמה וייר, אוגוסטה זינסר | ||||
|
קונראד אדנאואר (בגרמנית: Konrad Hermann Josef Adenauer (מידע • עזרה); 5 בינואר 1876 – 19 באפריל 1967) היה פוליטיקאי גרמני. בשנים 1949–1963 שימש כקנצלר הראשון של גרמניה המערבית מטעם CDU, המפלגה הנוצרית-דמוקרטית. בשנים 1951–1955 שימש גם כשר החוץ.
חייו
קונראד אדנאואר היה בנו השלישי מתוך חמישה של רשם בית המשפט לערעורים בקלן. ב-1894 סיים את לימודיו בגימנסיה בעירו. בשנים 1894–1897 למד משפטים באוניברסיטאות פרייבורג, מינכן ובון. את בחינות ההסמכה עבר בשנים 1897 ו-1901 ואחר כך התקבל לשירות המדינה לתקופת ניסיון. בשנים 1903–1905 שימש כעוזר משפטי בבית המשפט הגבוה בקלן. ב-1904 נשא לאשה את אֵמָה וָיֵיר, ומנישואים אלו נולדו לבני הזוג שלושה ילדים. בשנת 1906 הצטרף למפלגת המרכז הגרמנית והיה לחבר מועצת העירייה מטעמה. ב-1909 עמד בראש סיעת מפלגתו במועצת העירייה, והיה בכך לממלא המקום הראשון של ראש העיר. ב-1916 התאלמן מווָיֵיר.
ב-18 בספטמבר 1917 נבחר אדנאואר לראשות עיריית קלן, וב-21 באוקטובר נכנס לתפקיד במינוי הקיסר וילהלם השני. התפקיד העניק לו גם כיסא בבית הלורדים הפרוסי. הוא כיהן כראש עיריית קלן עד 1933 (כאשר הוחלף על ידי גינתר ריסן) ושוב בשנת 1945. בשנים 1920–1933 הוא כיהן כנשיא מועצת המדינה החופשית פרוסיה. בשנת 1933 עבר אדנאואר לפוטסדם, ובשנת 1935 לביתו ברנסדורף, ליד בון. לאחר קשר העשרים ביולי 1944 הסתתר במנזר Maria Laach[דרוש מקור] מחשש שייעצר בידי הגסטפו בגלל עמדותיו האנטי-נאציות. לאחר תום מלחמת העולם השנייה היה ב-1949 לראש המועצה הפרלמנטרית שהקימו בעלות הברית המערביות ותפקידה היה לכונן חוקה לגרמניה המערבית. ב-15 בספטמבר 1949 נבחר בבונדסטאג לתפקיד הקאנצלר הראשון של גרמניה הפדרלית, על חודו של קול (כולל קולו שלו). בתפקיד זה התמיד עד התפטרותו ב-16 באוקטובר 1963, הוא המשיך לכהן כיו"ר מפלגת ה-CDU עד 1966 ושנה לאחר מכן, ב-19 באפריל 1967, נפטר.
תפקיד הקאנצלר
בשנים 1950 עד 1966 שימש כיו"ר ה-CDU, המפלגה הנוצרית-דמוקרטית, ובשנים 1951 עד 1955 כיהן גם כשר החוץ. בין הישגיו הפוליטיים הבולטים ניתן למנות את האוריינטציה המערבית הבולטת של גרמניה הפדרלית (המערבית), שנוצרה על דרך הניגוד לשלטון הסטליניסטי בגרמניה המזרחית באותם ימים. כמו כן, בתקופת כהונתו עברה גרמניה את "הנס הכלכלי" (אף כי הוא החל עוד קודם לכן), בין השאר בזכות מדיניותו הכלכלית של שר האוצר בממשלת אדנאואר, לודוויג ארהרד.
חילוקי הדעות האידאולוגיים שחשפה מלחמת העולם השנייה הביאו לחלוקת אירופה והעולם כולו לשני גושים: הגוש המזרחי בהנהגת ברית המועצות, והגוש המערבי בהנהגת ארצות הברית. בהשפעת חלוקה זו הביא אדנאואר לחימושה מחדש של גרמניה, להקמתו של צבאה, הבונדסוור, ולחברותה בברית נאט"ו. בתמורה למהלכים אלה השיג מבעלות הברית המערביות ששלטו בגרמניה את הסכמתן לסוף מצב הכיבוש.
בביקור מדיני במוסקבה בשנת 1955 הביא לשחרורם של שבויי המלחמה האחרונים ממלחמת העולם השנייה, שעוד הוחזקו בכלא הסובייטי.
כתושב באד הונף, הקרובה לבון, היה לאדנאואר חלק נכבד בהחלטה לבחור בבון לבירת גרמניה המערבית, במקום פרנקפורט שהייתה גם היא מועמדת.
הישג חשוב נוסף של אדנאואר הוא ההתפייסות ההיסטורית עם צרפת, ששיאה בהסכם הידידות הצרפתי-גרמני. הקשרים האישיים הטובים שקשר עם נשיא צרפת שארל דה גול תרמו תרומה ניכרת להתגברות על אווירת אי-האמון העמוקה ששררה בין הצדדים. ללא פיוס היסטורי זה, לא היה יכול להתחולל התהליך המתמיד של אינטגרציה באירופה, שהוביל להקמת מוסדות על-מדינתיים כמו השוק האירופי המשותף והאיחוד האירופי.
בשנת 1954 ניתן לו פרס קרל. בשנת 2003 נבחר על ידי ציבור רחב, במסגרת סדרת טלוויזיה בנושא, לגרמני הגדול ביותר של כל הזמנים.
אדנאואר והעם היהודי
אדנאואר התנער תמיד מהמשטר הנאצי, ואף נרדף על ידיו בעצמו. היה לו חלק מרכזי בגיבוש הסכם השילומים בין גרמניה לוועדת התביעות וישראל ובהתקרבות ההדרגתית בין שתי המדינות. ב-14 במרץ 1960 נפגש לראשונה עם ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון במלון וולדורף אסטוריה בניו יורק, בו שהו שניהם, בדירת השרד בה התגורר הקנצלר.[1] השיחה נמשכה קרוב לשעתיים, כאשר אדנאואר דיבר גרמנית, ובן-גוריון הבין אותו אך דיבר באנגלית ודבריו תורגמו לגרמנית.[2]
במאי 1966 ביקר אדנאואר בישראל. במהלך הביקור פגש את בן-גוריון בצריפו בקיבוץ שדה בוקר, ואף התארח כמבקר של כבוד במוזיאון יד ושם על ידי מנהל המוזיאון הראשון מרדכי אנסבכר (ניצול שואה בעצמו). אדנאואר גם קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם מכון ויצמן למדע[3]. במהלך הביקור, אירעה תקרית בארוחת ערב בלתי רשמית (אדנאואר כבר לא היה קאנצלר) בביתו של ראש הממשלה לוי אשכול ברחביה, כאשר בתוך נאומו, אמר אשכול: "אני מקווה ומשוכנע כי בהנהגתך הנבונה, העם הגרמני ימצא את הדרך לשוב אל חיק האומות התרבותיות". לאחר שאשכול סיים את דבריו, הודיע לו אדנאואר כי הוא מתכוון לעזוב את ישראל למחרת בבוקר משום שהוא העליב את העם הגרמני. לבסוף הוסכם שתימסר הודעה לעיתונים שהמשפט הזה נמחק על ידי אשכול. כעבור יומיים ביקר אדנאואר בספרייה הלאומית שבאוניברסיטה העברית בירושלים, שם נערכה נגד ביקורו הפגנה, שהמשטרה דיכאה באלימות. לפני צאתו מישראל, העיר אדנאואר כי ציפה להפגנות גדולות יותר.[4]
התנקשות כושלת
ב-27 במרץ 1952 נהרג חבלן משטרה גרמני בעת שניסה לנטרל חבילת נפץ שנשלחה בדואר לקאנצלר אדנאואר. חקירת המשטרה שנפתחה בעקבות כך הובילה למעצרם של חמישה ישראלים, חברים לשעבר בארגון האצ"ל, בצרפת. על אף החשדות, אנשי האצ"ל שוחררו לבסוף והוחזרו לישראל, ככל הנראה כדי למנוע חיכוכים בין ישראל לגרמניה.
ביוני 2006 פורסם יומנו של איש האצ"ל אליעזר סודיט, בו הוא טוען כי ראש ממשלת ישראל לשעבר, מנחם בגין, היה מעורב באופן אישי בניסיון לרצוח את אדנאואר. על פי הכתוב ביומן, סודיט עצמו הציע לבגין את הפעולה במטרה למנוע את הסכם השילומים עם גרמניה, ובגין הביע את הסכמתו "לכל תגובה שתיעשה ובלבד שיימנע הסכם השילומים"[5].
ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
ציטוטים בוויקיציטוט: קונראד אדנאואר |
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קונראד אדנאואר |
- פגישת דוד בן-גוריון וקונראד אדנאואר בניו יורק, 1960 באתר הספרייה הלאומית
- קונראד אדנאואר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- קונראד אדנאואר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ג, פרק יא, עמ' 1368–1371.
- ^ תום שגב, המיליון השביעי, ה, 5, עמ' 302.
- ^ טקס קבלת תואר דוקטור לשם כבוד
- ^ תום שגב, המיליון השביעי, ו, 3, עמ' 356–357.
- ^ עמירם ברקת, גילוי: בגין קידם התנקשות בקנצלר גרמניה, באתר וואלה!, 13 ביוני 2006
- ^ יחיעם ויץ, "קונרד אדנאואר": דיוקנו המורכב של אחד מגדולי המנהיגים במאה ה–20, באתר הארץ, 17 בפברואר 2022
הקודם: לוץ שוורין פון קרוזיק |
קנצלר גרמניה 1963-1949 |
הבא: לודוויג ארהארד |
33265507קונראד אדנאואר
- המכלול: השלמה - אישים
- המכלול: השלמה - מדינות אירופה
- בוגרי אוניברסיטת מינכן
- בוגרי אוניברסיטת בון
- אנשי השנה של המגזין טיים
- פוליטיקאים גרמנים
- קנצלרי גרמניה
- שרי החוץ של גרמניה
- ראשי עיריות בגרמניה
- מעוטרי מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
- מקבלי עיטור מסדר השמש של פרו
- מקבלי אות לגיון הכבוד
- מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד ממכון ויצמן למדע
- אבירי מסדר מלטה
- חברי המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית
- חברי הבונדסטאג
- נוצרים רומים-קתולים גרמנים
- גרמנים שנולדו ב-1876
- גרמנים שנפטרו ב-1967