המדבר הגבוה (אורגון)
 | |
| המדבר הגבוה של אורגון סמוך לפרנצ'גלן (אנ') | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | ערבה |
| נתונים ומידות | |
| גובה | בממוצע 1,200 מטרים |
| כיוון | מצפון-מערב לדרום-מזרח |
| אורך | 210 קילומטרים |
| רוחב | 320 קילומטרים |
| שטח | 62,000 קילומטרים רבועים |
| מיקום | |
| מיקום |
 אורגון ב ארצות הברית |
| גבולות |
רכס קסקייד (מערב) |
| אזור | האגן הגדול |
| עיירות | בנד, ברנס (אנ'), לייקוויו (אנ') ופרינוויל (אנ') |
| קואורדינטות | 43°18′58″N 118°47′03″W / 43.316053°N 118.784180°W |
 | |
| מפה של אזור המדבר הגבוה של אורגון | |
המדבר הגבוה של אורגון (באנגלית: Oregon high desert) הוא אזור במדינת אורגון בארצות הברית הממוקם מזרחית לרכס קסקייד ומדרום להרים הכחולים (אנ'), בחלקים המרכזיים והמזרחיים של המדינה. הוא מחולק לאזור דרומי וצפוני. המדבר מכסה את רוב שטחם של חמישה ממחוזות אורגון וגובהו בממוצע 1,200 מטרים מעל גובה פני הים. האזור הדרום-מערבי הוא חלק מהאגן הגדול והדרומי-מזרחי הוא קו פרשת המים התחתון של הנהר אוויהי (אנ'). האזור הצפוני הוא חלק מרמת קולומביה (אנ'), שם כמויות גדולות יותר של גשם מאפשרות חקלאות נרחבת יותר על קרקע פרטית של גידולי אלפלפה וחציר. קרקע ציבורית באזור נמצאת בעיקר בבעלות לשכת ניהול הקרקעות של ארצות הברית, המנהלת יותר מ-78,000 קמ"ר, כולל חמישה נהרות המוגדרים כפראיים ונופיים.
אף שהמדבר הגבוה יבש במקצת, הוא צחיח רק ביחס למערב אורגון. ממוצע הגשמים השנתי באזור הוא 380 מילימטרים. אבל לעומת זאת במדבר אלבורד (אנ'), בדרום המדבר הגבוה יורדים רק 180 מילימטרים של גשם מדי שנה. בניגוד לשמו, רוב המדבר הגבוה אינו צחיח דיו כדי באמת להגדיר אותו כמדבר, ומבחינה ביולוגית, רוב האזור מסווג כבתה או ערבות.
פסגת הר סטינס (אנ') בגובה 2,968 מטרים מעל פני הים, היא הנקודה הגבוהה ביותר במדבר הגבוה. הר הגושים-המועתקים הרחב מאפיין את טקטוניקת הלוחות של טופוגרפיית אגן ורכס של המדבר הגבוה.
האקלים של המדבר הגבוה מהווה בית גידול ליונקים כמו אנטילוקפרה אמריקנית, זאב ערבות, אייל פרדי שחור-זנב, ארנבת שחורת-זנב ופומת ההרים. עופות הנפוצים באזור כוללים שכווי לענה גדול, שליו קליפורני ובז ערבות. הערער המערבי (Juniperus occidentalis) הוא העץ הנפוץ ביותר באזור, ולענה משוננת (Artemisia tridentata) ו-Eriophyllum lanatum (אנ') הם הצמחים הנפוצים ביותר באזור.
גאוגרפיה
המדבר הגבוה של אורגון ממוקם בחלק המרכזי והדרום-מזרחי של המדינה. הוא משתרע על פני כ-62,000 קילומטרים רבועים, הנמתחים כ-320 קילומטרים ממרכז אורגון מזרחה לגבול איידהו ו-210 קילומטרים ממרכז אורגון דרומה ועד לגבול נבדה.[1] רוב האזור ממוקם במחוזות אורגון: קרוק, דשוטס, הרני, לייק ומאלהאור.[1][2]
המדבר הגבוה נקרא כך בשל גובהו הממוצע, כ-1,200 מטרים מעל גובה פני הים.[3] הוא גובל בגבעות המזרחיות של רכס קסקייד ממערב, כשההרים הכחולים (אנ') של אורגון הם הגבול הגאוגרפי מצפון. המדבר הגבוה הדרומי הוא חלק מפרובינציית אגן ורכס של אמריקה הצפונית המשתרעת דרומה דרך נבדה ואריזונה ועד למקסיקו. הוא מכיל אגמים אלקליים (אנ') גדולים וצוקים גבוהים, חלקם בולטים מעל סביבתם יותר מ-600 מטרים. הר סטינס (אנ') במחוז הרני הוא הנקודה הגבוהה ביותר באזור; פסגתו נמצאת בגובה 2,968 מטרים מעל פני הים.[4] ממזרח, האזור המדברי הגבוה של רמת קולומביה משתרע על פני הנהר סנייק ואל איידהו.[5]
מספר נהרות זורמים באזור המדבר הגבוה. אלה כוללים את הנהר דשוטס (אנ') ויובלו הנהר קרוקד (אנ'), כמו גם את הנהרות מאלהאור (אנ'), אוויהי (אנ') וג'ון דיי (אנ'), שנמצאים כולם בתוך קו פרשת המים של הנהר קולומביה. מכיוון שהמדבר הגבוה מקיף את חלקו ההידרוגרפי של האגן הגדול באורגון,[6] נהרות קטנים יותר במדבר הגבוה זורמים לאגנים סגורים. הנהרות צ'וואוקן (אנ'), דונר ובליצן (אנ') וסילוויס (אנ') זורמים כל אחד לתוך כמה מאגמי המלח של המדבר הגבוה.[1][7][8]
ניצול הקרקעות
בעל הקרקע הגדול ביותר במזרח אורגון הוא ממשלת ארצות הברית. לשכת ניהול הקרקעות של ארצות הברית מנהלת למעלה מ-55,000 קילומטרים במחוזות וייל, ברנס, לייקוויו, ופרינוויל של הלשכה, שרובם נמצאים באזור המדבר הגבוה של המדינה. בנוסף, הקונגרס של ארצות הברית ייעד קטעים ספציפיים של הנהרות קרוקד, מאלהאור, דשוטס, דונר ובליצן ואוויהי כחלק מהמערכת הלאומית של נהרות פראיים ונופיים.[9]
החקלאות היא הענף הכלכלי הגדול ביותר באזור. חוות של חיות משק מנצלות שטחים גדולים של קרקע פרטית וממשלתית למרעה. חוואים מגדלים בקר לבשר וצאן בחלקים רבים של האזור. בגלל כמות המשקעים הנמוכה, רוב הגידולים דורשים השקיה. גידולים חקלאיים כוללים אלפלפה וגידולי חציר אחרים, חיטה, שיבולת-שועל, שעורה, תפוחי אדמה, בצל, סלק סוכר ונענע.[10][11]
אקלים
המשקעים השנתיים ברחבי אזור המדבר הגבוה של אורגון הם נמוכים יחסית, בממוצע של פחות מ-380 מילימטרים בשנה ברוב האזורים. בבנד, העיר הגדולה באזור, יורדים רק 300 מילימטרים של משקעים בשנה. ברנס (אנ') זוכה בערך ל-280 מילימטרים של משקעים מדי שנה, בעוד שברום (אנ'), במרכז מחוז מאלהאור, ותחנת מזג האוויר הרשמית בחוות וייטהורס (Whitehorse Ranch) בדרום מחוז הרני מקבלים רק 200 מילימטרים בשנה ממוצעת. חלק מהאזורים ההרריים, לעומת זאת, זוכים לכמות גדולה יותר של משקעים כמו שלג. לדוגמה, בעיר הגבוהה לייקוויו (אנ') יש בממוצע כמות שלג שנתית של כ-1,700 מילימטרים.[12][10][13]
רוב האזורים במדבר הגבוה זוכים למרבית המשקעים בחודשי החורף, והמשקעים מצטמצמים בהדרגה עד סוף הקיץ עד הסתיו. חלק מהאזורים בחלק המזרחי והדרומי של האזור זוכים לשיא המשקעים בסוף האביב ובתחילת הקיץ. לדוגמה, בהר הארט (אנ') במחוז לייק, התקופה הגשומה ביותר בשנה היא מרץ עד יוני. החודשים היבשים ביותר ברחבי המדבר הגבוה של אורגון הם יולי עד ספטמבר, אם כי עדיין יש סופות רעמים בודדות בתקופה זו.[12][10]
היסטוריה
עמים ילידים והתיישבות של לבנים
הילידים המקוריים של אזור המדבר הגבוה הם בני פאיוט צפוניים. ילידים אלו היו פעם ציידים-לקטים נוודים למחצה שמזונותיהם כללו אגוזים, שורשים, זרעים, פירות יער, ביצים ובעלי חיים כגון איילים, אנטילוקפרה אמריקנית, אווזים, שליו, ארנבות ודובים. הפאיוט נדדו בעקבות מזונם לגבהים גבוהים ונמוכים בהתאם לתקופת השנה.[14] הם יצרו סנדלים, מלכודות ורשתות דייג, וקלעו סלים. הסלים היו עשויים מסיבי לענה, ערבה, טולה (Schoenoplectus acutus), קנבוס ואוג, קלועים במהודק כך שאפילו היו יכולים להכיל מים. עדויות ארכאולוגיות מסמוך לפורט רוק (אנ') הוכיחו שבעבר הרחוק מאוד אנשים קלעו סלים באזור.[15][16]
לאורך המאה ה-18 ועד לתחילת המאה ה-19, היו לפאיוט הצפוניים סכסוכים רבים עם שבטים שחיו בצפון-מערב. הוואסקו-וישראם (אנ') ושבטי צ'ינוק (אנ') אחרים פלשו לעיתים קרובות למדבר הגבוה של טריטוריית הפאיוט הצפוניים. לאחר תקרית אחת כזו ב-1811, נדדו הפאיוט הצפוניים צפונה לנהר קולומביה ותקפו סירות קאנו של הוואסקו. סביב זמן זה מנו הפאיוט הצפוניים כ-7,500 נפשות.[14] מלחמת סנייק (אנ'), מלחמה בין הילידים למתיישבים הלבנים באזור בשנות ה-60 של המאה ה-19, קטלה בערך שני שלישים מאוכלוסיית הפאיוט הצפוניים. הלבנים ניצחו במלחמה ולאחר מכן הקימו את שמורת האינדיאנים מאלהאור (אנ') עבור הפאיוט הצפוניים ושבטי ילידים אחרים של אורגון.[14]
מתיישבים לבנים שנעו לאורגון לאורך שביל אורגון החלו להתיישב באזור המדבר הגבוה בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-19 לאחר שהחלו לעבד את האדמה ולחטוב עצים בעמק וילאמט (אנ') ובאדמות אחרות במערב אורגון. אלפי מהגרים אלה הגיעו לאזור ממערב, וחצו את רכס קסקייד כדי לתבוע קרקע במזרח אורגון. אזור המדבר הגבוה יושב על ידי לבנים מאוחר יותר ממערב אורגון, בין השאר בגלל כישלונו של אליז'ה וייט (אנ') למצוא מעבר מזרחה דרך רכס הקסקייד. לאחר שהם תבעו יותר אדמה, חלוצים וחברי הממשל האמריקאי ניהלו משא ומתן על הסכמים עם ילידים במדבר הגבוה ובמקומות אחרים באורגון, ולעיתים קרובות אילצו אותם לעזוב את אדמותיהם ולהיכנס לשמורות.
בשנת 1866 הקימו חיילים אמריקאים את קמפ וורנר (Camp Warner), מחנה צבאי ליד מקלט האנטילופות הלאומי של הר הארט (Hart Mountain National Antelope Refuge) של ימינו במחוז לייק. הם נשלחו מבויסי, איידהו, לבנות מחנה צבאי במדבר הגבוה, והם בנו אותו מזרחית לאגמי וורנר, כי הם פקפקו בכך שיוכלו לחצות את סדרת שטחי הביצות. מייג'ור גנרל ג'ורג' קרוק (אנ') לא ראה בעין יפה את החלטת החיילים. הוא סלל דרך על פני האגמים והעביר את המחנה לצדם המערבי.
מבין ארבע העיירות הגדולות במדבר הגבוה, פרינוויל (אנ') הוקמה ראשונה. סניף הדואר שלה נפתח במקור תחת השם "פרין" (Prine) בשנת 1871. הוא נקרא על שמו של בארני פרין (Barney Prine), סוחר ויסקי ומתכת באזור.[17] סניף הדואר של לייקוויו (אנ') (מילולית "תצפית על האגם") הוקם אז בשנת 1876. באותה תקופה, היה אגם גוס גדול יותר, והוא היה גלוי מסניף הדואר.[18] סניף הדואר של ברנס (אנ') נפתח בשנת 1884 והעיירה הוקמה בשנת 1891. היא קרויה על שמו של המשורר הסקוטי רוברט ברנס.[19] שמה של בנד ("מילולית "עיקול") נגזר מהביטוי "להתראות עיקול" (Farewell Bend), המקום בו חלוצים שנעו באזור ראו לאחרונה את הנהר דשוטס (אנ'). סניף הדואר בנד הוקם ב-1904.[20]
בשנת 1878 השתתפו בני הבאנוק (אנ') ושבטי שושוני (אנ') הצפוניים במלחמת באנוק (אנ'), מלחמה נגד המתיישבים הלבנים באזור על הרס שורשי הקמסיה (אנ') - מקור מזון עיקרי לילידים - על ידי החזירים של מתיישבים לבנים. בני הבאנוק והפאיוט הצפוניים סבלו מאלימות במהלך העימות, ולאחר שהמתיישבים הלבנים ניצחו במלחמה, הועברו הילידים לשמורות שונות. הפאיוט הצפוניים נשלחו לשמורת האינדיאנים יאקמה (אנ') במדינת וושינגטון, ובשנים מאוחרות יותר התפזרו בכמה שמורות במערב ארצות הברית.
מתיישבים לבנים יצרו ב-1897את שמורת ברנס פאיוט (Burns Paiute Reservation) ששטחה 55.59 קילומטרים רבועים, מעט צפונית לברנס. השמורה הוכרזה בשנת 1972, והיא ביתם של צאצאי קבוצת ואדה טיקה (Wada Tika) של הפאיוט הצפוניים. נכון לשנת 1992 היו בה 356 חברים. נכון לשנת 1980, היו 57 צאצאים של שבט פאיוט הצפוניים שחיו מחוץ לשמורה.
שם האזור
במאה ה-19, אזור המדבר הגבוה של אורגון היה קרוי המדבר החולי הגדול (Great Sandy Desert, שם מטעה, מכיוון שיש מעט מאוד חול באזור), מישור המרווה המתגלגלת (Rolling Sage Plain) ומדבר הלענה (Artemisia Desert). לאורך השנים, האזור נודע גם בשם הרובע הריק (Empty Quarter) של אורגון, השטח הפתוח הרחב הגדול (Great Wide Open) וארץ הבוקרים של אורגון (Oregon's Cowboy Country). כיום, תושבים מקומיים רבים מכנים אותו האאוטבק של אורגון (Oregon Outback.על משקל האאוטבק האוסטרלי). עם זאת, מדי פעם משתמשים עדיין בשמות הישנים. מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק משנת 1996 השתמש בשם של החלוצים "המדבר החולי הגדול" ב"מפת הנוף הפיזי של ארצות הברית", כדי לזהות את הרבע הדרום-מזרחי של אורגון. עם זאת, האזור ידוע לרוב בשם "המדבר הגבוה" של אורגון.[21] "מדבר גבוה" הוא השם הרשמי למישור במחוז דשוטס, כפי שהוכר על ידי המועצה לשמות גאוגרפיים של ארצות הברית. השמות "המדבר החולי הגדול" ו"מישורי המרווה המתגלגלת" מוכרים כשמות משניים.[22]
צמחייה ובעלי חיים
.jpg)
באזור הבראשיתי בתרונות אורגון (אנ'), 24 קלומטרים מזרחית לבנד, יש צמחייה אופיינית לאזור המדבר הגבוה. הצמחים המקומיים מותאמים לשרוד על פחות מ-300 מילימטרים של גשם בשנה. הצמחים השולטים בנוף הם לענה משוננת (Artemisia tridentata) ומינים של כריזותמנוס (אנ') יחד עם עשבים עמידים כמו Festuca idahoensis (אנ') (מין של בן-אפר) ועשב חיטה כחול (אנ'). באביב יש פרחי בר מקומיים כמו Eriophyllum lanatum (אנ'), Diplacus nanus (אנ'), Eriogonum umbellatum (אנ'), קסטייחה, וקלוכורטוס (אנ'). פרחי בר אחרים הנפוצים ברחבי אזור המדבר הגבוה כוללים נורית, דלפיניום, שלהב (אנ'), רקפות וחלמית. "האזור הבראשיתי בתרונות אורגון" מכיל גם את העץ העתיק ביותר הידוע באורגון, ערער מערבי (אנ') שגילו יותר מ-1,600 שנה.[23]
מאות מינים של בעלי חיים נמצאים בסביבת המדבר הגבוה של אורגון. במקלט האנטילופות הלאומי של הר הארט (אנ') לבדו, יש יותר מ-300 מינים, כולל 239 מיני עופות ו-42 מיני יונקים.[24] בכל אזור המדבר הגבוה נפוצים אייל פרדי שחור-זנב, אנטילוקפרה אמריקנית, זאב ערבות, גירית אמריקאית וארנבת שחורת-זנב. בחלקים מסוימים של המדבר הגבוה נמצאים גם אייל קנדי, כבש גדול-קרניים, פומת ההרים, שונר מצוי, שועל אפור מצוי, שועל מצוי, סמרן מקריס ובונה קנדי.
יונקים קטנים יותר החיים באזור כוללים סמור ארך-זנב, מרמיטה צפון-אמריקאית, ארנבון יער, ארנב ננסי, סנאיי קרקע מהמינים Callospermophilus lateralis (אנ'), סנאי האנטילופה, ו-Urocitellus townsendii (אנ'), מין הסנאי Neotamias amoenus (אנ'), מין הירבוען חולדת קנגורו אורד (אנ') וסנאי כיס צפוני (אנ'). מיני עכברים כוללים Perognathus parvus (אנ'), עכבר חגבים צפוני (אנ'), Reithrodontomys megalotis (אנ'), אוגר יערוני (אנ'), נברן שדות פנסילווני (אנ') ונברן שדות אורגני (אנ'). ישנם גם מיני עטלפים רבים שחיים בשטח המדבר הגבוה של אורגון.
עופות נפוצים במדבר גבוה כוללים שכווי לענה גדול, שליו קליפורני וחקיין הערבות (אנ'). ליד אגמי המדבר הגבוה ובאזורי גדות, יש Empidonax oberholseri (אנ'), Setophaga petechia (אנ'), סבכון כיפה זהוב (אנ'), Troglodytes aedon (אנ'), Pipilo maculatus (אנ'), Euphagus cyanocephalus (אנ'), סטורנלה נגלקטה, סנוניות ותחמסים. מינים נפוצים נוספים כוללים ירגזי גמבל, פרוש קסיני (אנ'), פתיאלי שחור ראש (אנ'), גיבתון ירוק-זנב, Setophaga coronata (אנ'), Geothlypis tolmiei (אנ'), קיכלי הרים כחול, עורב שחור, Colaptes auratus (אנ') ו-Leuconotopicus albolarvatus (אנ'). עופות דורסים כוללים ינשופים, נצים, בז ערבות, עיט זהוב ועיטם לבן-ראש.[25][26]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 U.S Geological Survey. "Oregon topographic map". ACME Mapper 2.0. ארכיון מ-20 במרץ 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Edwin Russell Jackman, Reub A. Long, The Oregon Desert, Caxton Press, 1964, מסת"ב 9780870044342
- ^ What defines Oregon’s high desert?
- ^ Steens Mountain, Oregon
- ^ Region 4: The Columbia Plateau
- ^ "High Desert". Oregon Historical Society. ארכיון מ-12 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Owyhee Wild and Scenic River". Bureau of Land Management. ארכיון מ-9 באוגוסט 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Jackman and Long, p. 347
- ^ "Designated Wild and Scenic Rivers - Oregon". National Wild and Scenic Rivers System, Interagency Wild and Scenic Rivers Council. אורכב מ-המקור ב-15 בנובמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 10.0 10.1 10.2 Taylor, George. "Climate of Harney County". Oregon State University, Oregon Climate Service. אורכב מ-המקור ב-11 ביוני 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Growing regions in Oregon". Oregon Department of Agriculture. אורכב מ-המקור ב-8 בנובמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 12.0 12.1 Taylor, George. "Climate of Deschutes County". Oregon State University, Oregon Climate Service. אורכב מ-המקור ב-15 במאי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Taylor, George. "Climate of Lake County". Oregon State University, Oregon Climate Service. אורכב מ-המקור ב-15 בפברואר 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 14.0 14.1 14.2 Pritzker, pp. 223, 225
- ^ Allen, Cain (2005). "Paiute Water Basket". Historical Records. Oregon Historical Society. ארכיון מ-2 בפברואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Burns Paiute Tribe". Oregon Blue Book. Oregon State Archives. ארכיון מ-25 באוקטובר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Nathan Pedersen. Prineville
- ^ Jeff LaLande, Lakeview
- ^ Nathan Pedersen. Burns
- ^ Downtown Bend History
- ^ LaLande, Jeff. "High Desert". Oregon Encyclopedia. Oregon Historical Society.
- ^ Variant Names
- ^ "Badlands Natural History". Oregon Natural Desert Association. אורכב מ-המקור ב-7 באוקטובר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Hart Mountain National Antelope Refuge". U.S. Fish and Wildlife Service. ארכיון מ-1 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bureau of Land Management; National Park Service. "Basin and Range Birding Trail" (PDF). Basin & Range Birding Trail. אורכב מ-המקור (PDF) ב-7 ביולי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Birdwatching in Oregon's Outback". Oregon's Outback. ארכיון מ-27 בפברואר 2012.
{{cite web}}: (עזרה)
המדבר הגבוה (אורגון)34269478Q3128484