קנבוס
קַנַבּוֹס (באנגלית עתיקה: הֶמְפְּ) הוא שם נפוץ למגוון זנים לא פסיכואקטיביים של קנאביס סאטיבה המגודלים שלא למטרות הפקת הסם. באיחוד האירופי ובקנדה ניתן לקבל אישור לגידול קנבוס לצורכי תעשייה. בארצות הברית דורש החוק אישור של רשות הסמים והאלכוהול שקשה לקבלו. התוצר העיקרי של הקנבוס הוא סיבים המשמשים למגוון יישומים בתעשייה. כיום משמש הקנבוס גם כתוסף מזון בריאות פופולרי.
הקנבוס הוא זן של קנאביס סאטיבה תת-מין סאטיבה המכיל כמות נמוכה במיוחד של THC (הקנאבינואיד העיקרי בקנאביס), ולכן לא ניתן להשתמש בו למטרות משכרות או רפואיות. בקנאביס סאטיבה תת-מין אינדיקה לא משתמשים בגלל שאיכות סיבו נמוכה. בוטניקאים מסוימים חולקים על המיון הזה ואנליזה גנטית נוספת נדרשת על מנת להגיע לקונצנזוס.
הקנבוס נחשב לגידול חקלאי שדרישותיו מינימליות. הוא צורך מעט מים, אפשר לגדלו כמעט בכל אקלים ובדרך כלל אינו מצריך שימוש בחומרי הדברה. מומחים מעריכים כי ממרכיביו השונים (זרעים וסיבים מהגבעול) ניתן לייצר כ-25,000 מוצרים שונים, ביניהם מוצרי מזון כגון שמן קנביס, חומרי בנייה, תרופות, דלק, חומרי איטום, חלקים לרכב (כגון מילוי לדלתות), פלסטיק, מוצרי קוסמטיקה, נייר, טקסטיל ועוד.
ההיסטוריה של הקנבוס מתחילה כנראה בסין, שם החלו להשתמש בו בתעשיית הטקסטיל כמה אלפי שנים לפני הספירה. ידוע כי גם בארץ ישראל נעשה בו שימוש לאורך אלפי שנים, והוא מוזכר כבר במשנה[1]. חשיבותו של הקנבוס כגידול חקלאי הלכה והתעצמה ועד סוף המאה ה-19 כבר ידעו בעולם לייצר ממנו כמה אלפי מוצרים, כולל בדים, שמן לתאורה, נייר, מוצרי קוסמטיקה, מזון ועוד. לארצות הברית הגיע הקנבוס יחד עם המתיישבים הראשונים מאירופה והיה לאחד הגידולים הפופולריים ביותר. תומאס ג'פרסון וג'ורג' וושינגטון גידלו אותו והדגל האמריקאי הראשון נתפר מבד קנבוס (בשנת 1775). בתקופה מסוימת איפשרו השלטונות אפילו לשלם מסים בקנבוס. הנייר עליו נכתב המסמך המקורי של הצהרת העצמאות האמריקאית היה עשוי קנבוס.
בשנת 1937 הוצא הקנבוס מחוץ לחוק בשל מדיניות לקויה המושפעת מרווחים כלכליים של חברות תרופות ובדים[דרוש מקור], אשר השתמשו בצמח קנביס לתיאור "סם" מסוכן שצריך לגנותו בציבור. ואף על פי שהקנבוס לא ניחן בסגולות הוצא גם כן הוא מהחוק.
בהלכה
לדעת השו"ע אין איסור שעטנז לערב צמר עם קנבוס, שאינו מין פשתן, אולם לדעת הרמ"א יש לאסור במקום שלא מצוי קנבוס מפני מראית העין, ויש מחמירים לצבוע את הקנבוס שתופר בבגד מצמר, שלא יחשדו שהוא פשתן, כמו כן אסור לומר לגוי או לישראל חשוד, לתפור לו בגד בחוטי קבנוס שמא יחליף בפשתן[2], יש אומרים שאין להסתמך על הבדיקות המוזכרים בפוסקים לזיהוי חוט הקנבוס שהוא לא עשוי מפשתן, כיון שענף הטכסטיל השתכלל, והשתנה[3]
ראו גם
לקריאה נוספת
- ג'ק הרר, The Emperor Wears No Clothes, על ההיסטוריה והעתיד של ההמפ
קישורים חיצוניים
- בטון קנבוס (המפ) - חומר הבנייה החזק בעולם - קנאביס - מגזין עם כיוון
- קנאביס, מריחואנה, חשיש, פוליטיקה ומה שביניהם - קנאביס - מגזין עם כיוון
- האתר של ראש תנועת ההמפ, ג'ק הרר
- רז גודלניק, המפ. לא מה שחשבתם, באתר nrg, 24 בדצמבר 2009
- קנאביוגרפיה- מגדיר זנים ישראלי העשוי 100% המפ- http://canna.bi/1LkIWP8
הערות שוליים
- ^ משנה, מסכת כלאים, פרק ט', משנה א'
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רצ"ח, סעיפים א'–ב' יורה דעה, סימן ש"ב, סעיף ב'
- ^ ילקוט יוסף סימן שא יג