בקר לבשר

עגל בכלוב לפני שחיטה

האדם גידל בקר כבר משחר ההיסטוריה. הכלאות שנעשו במהלך אלפי שנים הביאו להבחנה בין גזעים שמגדלים אותם לשם הפקת חלב, לגזעים שמגודלים בשל בשרם. ידועים כיום יותר מ-800 זני בקר.

זני בקר עיקריים לבשר

גזעים בריטיים

הרפורד

• הרפורד (Hereford), שמוצאו מהרפורדשייר, אנגליה, שם פותח כנראה במאה השבע עשרה, מגזע בקר ארוך קרניים. חזק ועמיד לשינויי טמפרטורה. עשוי להגיע למשקל של טונה ויותר.

למרות שמוצאו באיים הבריטיים, הגזע הסתגל לאזורים אקלימיים מגוונים, וכיום זהו אחד הגזעים הנפוצים ביותר בבקר לבשר, בעיקר באוסטרליה, ארצות הברית ודרום אמריקה, וכן בישראל. אהוב על מגדלים גם בשל אופיו הנוח. בארץ מעורב לרוב עם הזן סימנטל ומכונה סימפורד.

גזעים מדרום אנגליה

• ססקס ודוון.

עגל אנגוס

גזעים סקוטיים

• אנגס (Angus) או בלאק אנגס (נקרא באנגליה אברדין-אנגס) - גזע חסר קרניים שמוצאו מסקוטלנד, ממחוזות אברדינשייר ואנגס. הגזע פותח בתחילת המאה ה-19, והובא לארצות הברית ב-1873. כיום זה המין הנפוץ ביותר בארצות הברית. משמש גם להכלאות של גזעים אחרים.
• אנגס אדום

• גאלוויי - פרות שחורות וקטנות ממדים, בשר משובח, עמיד לקור. הגזע קרוי על שם מחוז גאלוויי בסקוטלנד, שם פותח הגזע. הפר עשוי להגיע למשקל של 800 ק"ג. הזן מחוסר קרניים, ומתאים מאד לאזורים קרים.

גאלוווי

זכר שארולה

שארולה נקבה ועגל

שור שארולה פראי בונצואלה.

גזעים צרפתיים

• שארולה (Charolais) - מתאפיין בכסות בצבע אחיד לבן נוטה לאפור ("צבע עכבר"). נחשבים לבעלי בשר באיכות גבוהה, ותכופות מוכלאים עם גזעי אנגס והרפורד. הזכר מגיע למשקל של יותר מטון, והנקבה לכ-800 קילוגרם.
• לימוזין - מקורו באזורי לימוזן ומרשה בצרפת. מאופיינים בצבע אדום-זהבהב.

עדר מעורב מגזעי שארולה (לבן) אנגוס (שחור) והרפורד (אדום)

גזעים אחרים

• זימנטל (או סימנטל) - זן שמוצאו ממערב שווייץ. העור בצבעי אדום, צהבהב ולבן.
• ברהמה
• ואגיו - גזע חסר קרניים שמוצאו מיפן, צבעו שחור ובשרו נחשב למשובח מאוד. מוצאו מבקר שהובא ליפן כבהמת עבודה. מגדלים אותו היום מלבד ביפן בעיקר באוסטרליה וארצות הברית, אך גם בהולנד, בלגיה ובריטניה. הוא גדל בתנאים מיוחדים ועם תזונה מיוחדת ואיכותית יותר מזנים אחרים. הוא משמש בין השאר גם לייצור בשר בקר קובה.

אחר

• זבו מין בקר ברוב הזנים בעל חטוטרת נפוץ בהודו ובאפריקה. בשרו רב אך אינו משובח כבשר הגזעים הארופאים וממעטים להשתמש בו לשחיטה.

בקר לבשר בישראל

בישראל גידול בקר לשם ייצור בשר הוא ענף שהחל להתפתח בשנות החמישים, עת הוחל בהקמת עדרי בקר, בעיקר פרות מזנים מקומיים וכן זנים מארצות הבלקן. בסוף שנות החמישים מנו עדרי הבקר לבשר כמה אלפי פרות, שהתחלקו בין כמאה וארבעים מגדלים (כ-50 פרות לעדר הממוצע).

בשלב הבא הובאו לארץ זנים ידועים כ"הרפורד" ו"ברהמה". מספר העדרים צומצם אך גודלם עלה. מלחמת ששת הימים ב-1967 הוסיפה שטחי מרעה גדולים, וב-1976 נמנו כ-70 מגדלי בקר עם כ-500 פרות לעדר ממוצע. בשנות השבעים הובאו זנים נוספים כ"סימנטל" ו"שרולה" שהשביחו את הזנים הקיימים.עם השנים טופח זן ה"סימפורד" - זן כלאיים ישראלי שהוא הכלאה של זני זימנטל והרפורד. מלבד הסימפורד מגודלים בישראל זני הלימוזין, השרולה, הברהמה והזימנטל.

גידול הבקר לבשר בישראל עדיין מצומצם יחסית, בהשוואה לגידול בקר לחלב. הסיבות העיקריות הן צריכה מועטה יחסית של בשר בקר טרי ושטחי מרעה מצומצמים. רוב הבשר הטרי הנצרך בישראל מגיע משני מקורות: בשר המופק מבקר שמגודל למטרות חליבה, ובשר מעגלים המיובאים ארצה לשם פיטום.

רפת החלב בארץ מונה כ-120,000 פרות, מרביתן מגזע הולשטיין-פריזי, ועשרות אלפי פרות מובלות לשחיטה מדי שנה, בחלקן עגלים הנשחטים בגיל צעיר. נעשים ניסיונות להכלאת פרות חולבות עם פרים המשתייכים לזני בקר לבשר, כדי לשפר את איכות הבשר. הספקה נוספת של בקר לבשר טרי נעשית על ידי יבוא עגלים לפיטום, מרביתם מאוסטרליה ומהמדינות הבלטיות.

טיפוח זנים לבקר נעשה בעידוד משרד החקלאות, שהקים בשנת 2003 את ועדת הטיפוח. בוועדה יושבים נציגי המשרד, אנשי מכון וולקני ונציגי המגדלים. מטרת הוועדה- הגדרת יעדים בטיפוח גזעי בקר לבשר בישראל וקביעת קריטריונים למתן מענקים ממשלתיים.

ראו גם

• בקר לחלב

קישורים חיצוניים

• אתר אמב"ל - ארגון מגדלי בקר לבשר בישראל
• חגי עמית, שוחטים אותנו: למה הבשר נשאר יקר למרות שמחיר העגלים ירד?, דה מרקר, 31 בינואר 2014

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

21588810בקר לבשר