תפילת האדון
תפילת האדון (בארמית: ܨܠܘܬܐ ܡܪܢܝܬܐ, צלותא מרניתא; ביוונית קוינה: Η Κυριακή Προσευχή, אִי קיריאָקֵה פּרוֹסֶאוּכִי; בלטינית: Oratio Dominica) המכונה גם אבינו (בלטינית Pater Noster, פּאטֶר נוֹסְטֶר, על-פי מילותיה הראשונות) ולעיתים אבינו שבשמים,[דרוש מקור] היא תפילה נוצרית המקובלת ברוב העדות והזרמים הנוצריים. התפילה, הנקראת כך כיוון שהיא מיוחסת לאותו האיש עצמו ("האדון", בפי הנוצרים), מופיעה בשתי גרסאות בספרי הבשורה (האוונגליונים) של הברית החדשה.
נוסח התפילה
שתי הגרסאות של התפילה מופיעות בברית החדשה בבשורה על-פי מתי[1] ובבשורה על-פי לוקאס.[2].
על-פי הברית החדשה, אותו האיש הציג את התפילה כדגם לתפילה ראויה הנאמרת ביחידות. לפיכך, יש נוצרים הממעיטים בחשיבות תוכנה של התפילה וגורסים כי עיקרה הוא הדוגמה שהיא נותנת לתפילות הנוצריות. יש הגורסים כי לשון הריבוי ("אבינו", "לחם חוקנו" וכדומה) מורה על כך שהתפילה צריכה להיאמר בקהל, אולם על-פי הכתוב בברית החדשה אפשר להסיק שהיא תפילה הנאמרת ביחידות.
יש המצביעים על הדמיון בין התפילה הזו לתפילות יהודיות שונות[3].
דוגמאות שפה ובלשנות השוואתית
תפילת האדון נבחרה על ידי בלשנים אירופיים לדוגמאות במסורת הבלשנות ההשוואתית. זאת מכיוון שהם היו נוצרים וידעו את הטקסט בעל פה בכמה שפות, הביבליה היה הספר הראשי (אפילו היחיד) שפורסם בקפידה וזמין להם. זה היה המקרה, למשל, בשפה הגותית. הטקסטים הארוכים היחידים שנותרו הם חלקים מהתרגום המקראי של הבישוף אולפילאס. השפה הגותית חשובה בהשוואת השפות ובמחקרי השפה הפרוטו-הודו-אירופית, מכיוון שהיא המדגם המפורט העתיק ביותר של שפות גרמניות. בספרי Mithridates יש גרסאות של תפילת האדון בעשרות שפות.
עם זאת, בעת מודרנית הוצע להשתמש בטקסט אחר במקומה: סעיף 1 להצהרת זכויות האדם האוניברסלית, בשל האוניברסליות והנייטרליות שלה. חלופה נוספת היא אגדת הרוח והשמש הצפונית שגם היא נרטיבית יותר ואינה קשורה לדת כלשהי.
קישורים חיצוניים
תפילת האדון, באתר ויקיטקסט- תפילת האדון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
38351241תפילת האדון