תמונתו של הרמב"ם
תמונתו של הרמב"ם היא דיוקן מפורסם של הרמב"ם, שמזוהה עמו, ומופיע על בולים, שטרות, מטבעות, סמלים ועוד. לפי מספר מחקרים, מקורו של דיוקן זה הוא באמצע המאה ה-18, והקשר בינו לבין דמותו האמיתית של הרמב"ם, מוטל בספק.
קיימים עוד דיוקנות של הרמב"ם, אך כל אחד מהם, אינו אלא התרשמות אישית של האמן שיצר אותם.
היסטוריה
מקור התמונה הנפוצה הוא ב-Thesaurus antiquitatum sacrarum ("אוצר העתיקות המקודשות"), עבודה בת 34 כרכים של בלסאוס אוגולינוס, אשר הודפסה בוונציה ב-1744. בין שלל האיורים המלווים את הספר, מופיעה לראשונה (בכרך 2) גם תמונתו של הרמב"ם[1]. את דבר קיומו של אותו דיוקן באותו הספר "גילה" (כלשונו) החכם היהודי-איטלקי יצחק שמואל רג'יו (יש"ר מגוריציה) בן המאה ה-19, ובעקבותיו, ככל הנראה, נפוצה התמונה ברחבי העולם, ביהדות ומחוצה לה.
יש"ר העתיק את הדיוקן מן הספר, ולבקשת ידידו ר' זלמן שטרן מברלין שלח אותו אליו ב-20 בדצמבר 1843 (כ"ז בכסלו ה'תר"ד), וביקש ממנו ליצור ממנה כמה העתקים ולהחזיר לו את המקור:
אודות שאלתך לקבל ממני תמונת הנשר הגדול הרמב"ם ז"ל, לא אכחד ממך כי קשה עלי מאד להפרד מן האיור (?) באשר הוא מעשה ידי אצבעותי אשר ציירתי בימי חרפי... לכן הנני למלאות משאלותיך, אך בתנאי כי אחר כלות מלאכה תחל (?) ותעשה מנו עקסעמפלארים רבים ככל צרכיך והחזרתו לי, ובדרך הזה אתה תקבל ממנו תועלת כתשוקתך, ולא אחסר מלאכת ידי כתשוקתי. ותחת מודעתי (?) כי איש אמונים אתה ולא תשקר באמונתך, הנני שולח אותו לך רצוף פה.
בהמשך עובר יש"ר לדון בשאלת האותנטיות של הדיוקן. דיון זה נערך בשפה הגרמנית, ובו הוא מסביר כי הוא נטל את הדיוקן מעבודתו של אוגולינוס, ושלדעתו שאין סיבה להטיל ספק באותנטיות הצהרתו של אוגולינוס כי הדיוקן נלקח מטאבולה עתיקה.
הדיוקן הגיע לאנגליה כעבור שנים ספורות, בידי המומר איש המיסיון משה מרגליות. וכך הוא כותב במכתב המתוארך ל-1847:
אני יודע שאתה (=הכומר ד"ר הורלוק, שאליו ממוען המכתב) מעריץ גדול של החכם היהודי הזה. אני חושב, לפיכך, כי תיהנה מדיוקנו המיניאטורי המצורף בזה. ייתכן שראית אותו בעבר, שכן הדפסתי אותו בראש הפרוספקט של החברה הפילו-הבראית. אם לא, הרי הוא. איני חושב שמאן דהוא באנגליה ראה אותו לפני שפרסמתי אותו. ודאי תתהה, אמנם, האם הוא מייצג אמיתי של דמותו, או שזהו דיוקן דמיוני בלבד. לפיכך, אתן לך את כל המידע שיש לי על אודותיו, ותוכל לשפוט אותו בעצמך. החכם האיטלקי-יהודי המפורסם, רג'יו, גילה אותו לראשונה באותה יצירת מופת "Thesaurus antiquitatum", שפורסמה בוונציה, על ידי בלסאוס אוגולינוס. הוא שלח סקיצה של התגלית שלו לחברו, הֶר סולומון שטרן מברלין. האחרון, באופן טבעי, היה חרד לדעת האם האיור אמיתי או דמיוני. לפיכך, שלח רג'יו את ההסבר הבא: "בעבודה הנודעת 'Thesaurus Antiquitatum Sacrarum Blasie Ugolini, Venetiis, 1744', בכרך הראשון, עמ' 384, נמצא דיוקן של הרמב"ם, אשר המחבר אומר שנלקח 'ex-antiqua tabula' (=מטאבולה עתיקה), מבלי להציג בצורה מלאה ונסיבתית כיצד הוא הגיע לבעלות של אותה טאבולה, היכן היא הייתה, והאם מאן דהוא הציג ראיה לאותנטיות שלה. עם זאת, מאחר שאוגולינוס ידוע כאדם שקדן ומכובד, המכיר את הנושאים שבהם עסק, ואשר לא קל לחשוד בו כזייפן, אין סיבה להניח שלא עמדה לפניו בפרסום עבודתו טאבולה מעין זו".
הר סולומון שטרן הדפיס על גיליון נייר אחד כמה העתקים של המיניאטורה המוזכרת, יחד עם העתק מכתבו של רג'יו. הייתי בר מזל להשיג העתק של אותו מסמך, שנשלח אליי על ידי ידיד אדיב מברלין, המכיר את האובססיה שלי למוזרויות ספרותיות מעין אלו.
— תרגום מתוך A pilgrimage to the land of my fathers, משה מרגליות
כאמור, הדיוקן שהועתק מיש"ר היה בעצמו העתק מעשה ידיו, ולא היה זהה לו לחלוטין. עם התפשטות הדיוקן הלכה והשתנתה דמותו: פניו, זקנו, פאותיו, שונים מגרסה אחת לאחרת, לפי מראה עיני האמן. תמונה זו, בגלגוליה השונים, היא זו שהתפשטה יותר מכל תמונה אחרת (ראו להלן, בפרק תפוצת התמונה).
דיון במראהו של הרמב"ם
על אף אמירתו של יש"ר על הדיוקן המפורסם, מקובל כי האיור הוא דמיוני[2]. מכיוון שהמקור המוקדם ביותר הידוע לנו הוא מן המאה ה-18, קשה להאמין שלנגד עיני המאייר באמת עמד איזשהו דיוקן מקורי שהיה נסתר כל השנים, והתגלה לפתע פתאום. באופן כללי לא ידוע על דיוקנאות של חכמים יהודיים לפני המאה ה-17[3].
היו שטענו[4] כי סביר שהציור לא אותנטי שכן הרמב"ם לא היה מתיר לצייר את דמותו, משום שהדבר מנוגד להלכה. אמנם טענה זו אינה נכונה שכן ציור אינו מנוגד להלכה אלא פיסול בולט בלבד, וכדברי הרמב"ם עצמו:
אָסוּר לַעֲשׂוֹת צוּרוֹת לְנוֹאי וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ עֲבוֹדָה זָרָה... וְאֵין אָסוּר לָצוּר לְנוֹאי אֶלָּא צוּרַת הָאָדָם בִּלְבַד. ... וְהוּא שֶׁתְּהֵא הַצּוּרָה בּוֹלֶטֶת, כְּגוֹן הַצִּיּוּר וְהַכִּיּוּר שֶׁבִּטְרַקְלִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְאִם צָר - לוֹקֶה. אֲבָל אִם הָיְתָה הַצּוּרָה מֻשְׁקַעַת אוֹ צוּרָה שֶׁלְּסַמָּנִין, כְּגוֹן הַצּוּרוֹת שֶׁעַל גַּבֵּי הַלּוּחוֹת וְהַטַּבְלָיוֹת אוֹ צוּרוֹת שֶׁרוֹקְמִין בָּאָרִיג - הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרוֹת.
— משנה תורה, הלכות עבודה זרה ג,י
.
הרב ברוך טולדנו שיער[5] שלפני המאייר עמדה דמותו של חכם באשי בן המזרח, בעוד שהרמב"ם היה בעיקר במגרב, וסגנון לבושם ומראה של החכמים שם היה שונה מזה של המזרח. אביעד הכהן הסב את תשומת הלב לכך שאם המודל לתמונה היה חכם מן המאה ה-18, הרי שייתכן שיש בכך ללמד על כך שבאותה תקופה היה מקובל בין חכמים להיות גלוחי פאות[6].
יוחאי מקבילי, מייסד מפעל משנה תורה, עמד על כך שהרמב"ם מופיע בתמונות אלה גלוח פאות, בניגוד לפסיקתו הוא:
אֵין מְגַלְּחִין פַּאֲתֵי הָרֹאשׁ כְּמוֹ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְכוּמָרֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם" (ויקרא יט,כז)".
— משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים יב,א (נוסח מהדורת מקבילי)
אמנם, אביעד הכהן העיר כי הרמב"ם התיר לגלח את הפאות במספריים, וניתן אף להבין מדבריו שהוא עצמו נהג כך:
ומותר לו ללקט כל הפאות במספרים, וכך אנו עושים תמיד, כלומר שאנו לוקטים פאתי הראש במספרים, לפי שלא נאסר אלא השחתה של תער. ולא נצטוינו לגדל [שער] הצדעים כפי שמדמה ההמון. אלא הנזיר הוא אשר נצטוה לגדל השער, ולפיכך אם גילח ביטל מצות עשה ועבר על מצות לא תעשה. ואין הדבר כן בפאות, אלא היא מצות לא תעשה בלבד, לפיכך אין חובה לגדלם, אלא נאסרה ההשחתה בלבד
— תשובות הרמב"ם, הוצאת מקיצי נרדמים, רמד
אך הרב יוסף קאפח העיר על תשובה זו כי הרמב"ם נקט דווקא בלשון 'ללקט' (יאכד במקור בערבית), דהיינו שגילוח חלק במספריים אסור (מדרבנן) גם לדעתו[7].
עם כל זאת, ישנן דעות שהרמב"ם התיר לגלח אף בתער, אם יש לפעמים היתר משום שלום מלכות[8].
גם הדיוקן המופיע בבית הנבחרים האמריקאי, שבו הרמב"ם נראה כחכם יווני, סותר לפי יוחאי מקבילי את דבריו:
אֵין הוֹלְכִין בְּחֻקּוֹת הַגּוֹיִים וְלֹא מִדַּמִּין לָהֶם, לֹא בְּמַלְבּוּשׁ וְלֹא בְּשֵׂעָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי" (ויקרא כ,כג), וְנֶאֱמַר: "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ" (שם יח,ג), וְנֶאֱמַר: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם" (דברים יב,ל) - הַכֹּל בְּעִנְיָן אֶחָד הוּא מַזְהִיר: שֶׁלֹּא יִדַּמֶּה לָהֶם, אֶלָּא יִהְיֶה הַיִּשְׂרְאֵלִי מֻבְדָּל מֵהֶם וְיָדוּעַ בְּמַלְבּוּשׁוֹ וּבִשְׁאָר מַעֲשָׂיו, כְּמוֹ שֶׁהוּא מֻבְדָּל מֵהֶם בְּמַדָּעוֹ וּבְדֵעוֹתָיו. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים" (ויקרא כ,כו).
לֹא יִלְבַּשׁ בַּמַּלְבּוּשׁ הַמְּיֻחָד לָהֶן, וְלֹא יְגַדֵּל צִיצִית כְּמוֹ צִיצִית רֹאשָׁם...— הלכות עבודה זרה יא,א
מקבילי אף הביא דוגמה זו של דיוקנו הדמיוני אך הנפוץ של הרמב"ם, לשיבושים בנוסח משנה תורה בדפוסים הנפוצים, עד כדי הפיכת הדמיון בין הספר המודפס לספר המקורי, לקטן כמעט כמו הדמיון בין הדיוקן המפורסם לבין תמונתו המקורית, שאינה ידועה לנו[9].
הרבי מליובאוויטש אמר[10], שלמרות שיש פקפוקים באמיתות התמונה - יש לפרסמה, שכן כשנזכרים ברמב"ם ובפעולתו - התועלת הרצויה תבוא גם אם אין זו תמונתו האמיתית של הרמב"ם.
תפוצת התמונה
בתחילת המאה ה-20 כבר הייתה תמונת הרמב"ם ידועה ומפורסמת. המחברות שהוציאה בשנות ה-30 הוצאת "כתב" בארצות הברית, עוטרו בדיוקנו של הרמב"ם כסמל יהודי קלאסי[11].
בשנת 1953 הוציאה מדינת ישראל בול לכבוד "הקונגרס הבינלאומי לתולדות המדע", שהיה הקונגרס הבינלאומי השביעי ונערך בירושלים. לעיצוב הבול נבחרה דמותו של הרמב"ם, שמלאו לפטירתו אז כ-750 שנה, כמייצג של איש המדע היהודי ההיסטורי. על הבול בשווי 110 פרוטות, שעוצב בידי וינד סטרוסקי, הונצח דיוקנו המפורסם של הרמב"ם.
בשנת 1956 הוצבה בישראל מנורת הכנסת שעיצב הפסל בנו אלקן, שעליה תבליטים מתקופות שונות של עם ישראל. אחד התבליטים מוקדש לתור הזהב בספרד, שמיוצג על הרמב"ם (עם ספר של אריסטו), ליד רבי יהודה הלוי, בעיצוב השואב השראה מדיוקנו המקובל.
בשנת 1983 הונצח הדיוקן גם על שטר של 1,000 שקלים, שהפך (בשנת 1986) לשטר של שקל חדש אחד. התמונה גם הוטבעה על 980,000 מטבעות סחירים של שקל חדש אחד (1988), שהחליף את השטר הנזכר.
לרגל שנת ה-800 לרמב"ם, ב-2005, יצאו בול ומדליה תואמים, שעוצבו על ידי אהרון שבו. שבו בחר לעצב את התמונה כך שדיוקן הרמב"ם תופס חלק קטן ממנה, ובצורה סכמטית בלבד:
הדמות הפופולרית של הרמב"ם, כאיש עגול פנים מדושן ומכובד, שמקורה בתחריט עץ של צייר ונציאני מהמאה ה-18, לא נראתה לי מייצגת אותו נכוחה, ולו מהסיבה שלדמות זו אין פיאות לחיים. זה בהחלט עומד בסתירה לפרק השלם בו מדבר הרמב"ם נגד גלוח פאת הראש. אין שום מקור נאמן אחר, והאסכולה השנייה של תמונות הרמב"ם מתבססת על דמות שעוצבה כפסל הרמב"ם בקורדובה, המתארת איש עדין יותר ובעל זקן ופאות, שנראתה לי משקפת יותר את המתאים לרמב"ם – הינה רק בת חמישים שנה, החלטתי לעצב את המדליה בצורה ערטילאית יותר.
באותו ראיון ענה לשאלה מדוע עיצב את הדמות בצדודית:
הלכתית זה נכון יותר, משום האיסור לעשות ציור שלם של דמות אדם. כך גם עשיתי לבנק ישראל לפי בקשתו כשעיצבתי מדליות. את גם רואה שהדמות יותר קטנה וסכימתית, כי העיקר בעצם אינו המראה, עליו אין לנו מקור אמין, אלא מוטת הכנפיים הרחבה של ענק הרוח הזה.
— הצופה, שם
גם בבול שהנפיקה אורוגוואי ב-2004, לרגל 800 שנה לפטירת הרמב"ם, מופיעה צללית בלבד של חכם יהודי, כמביט אחורה - ככל הנראה עקב הידיעה שאין אף דיוקן התואם את דמותו המקורית של הרמב"ם[12].
מקומות נוספים שבהם מופיע הדיוקן המפורסם: בכניסה למתחם המרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, בספרים ובאתרי אינטרנט העוסקים ברמב"ם כפוסק וכרופא, על עטיפת תקליטור של תשובות הרמב"ם בהוצאת ראובן מס, בתערוכה שאורגנה בבית הספרים הלאומי לרגל 800 שנה לרמב"ם, על משחק רביעיות מבואנוס איירס מ-1945[13], על בול מ-1967 מספרד ועל בול של אנטיגואה וברבודה לרגל 850 שנה להולדת הרמב"ם, ובאנציקלופדיות רבות, בהן האנציקלופדיה היהודית.
-
תמונת הרמב"ם על בול לכבוד "הקונגרס הבינלאומי לתולדות המדע" -
תמונת הרמב"ם על שטרות של אלף שקלים ושקל חדש -
הרמב"ם על מטבע של שקל חדש אחד -
תמונתו של הרמב"ם במרכז הרפואי רמב"ם -
מדליה עם דיוקנו של הרמב"ם -
משחק רביעיות מבואנוס איירס - אחד הקלפים עם דיוקן הרמב"ם -
בול של ספרד עם דיוקן הרמב"ם, 1967 -
בול של אנטיגואה וברבודה לרגל 850 שנה להולדת הרמב"ם -
בול מאורוגוואי - דיוקן הרמב"ם בצללית בלבד
דימויים חזותיים אחרים של הרמב"ם
מלבד תמונת הרמב"ם המפורסמת, קיימות תמונות נוספות:
קיים ציור עממי עתיק, שבו מופיע הרמב"ם כאיש מדע מזרח אירופאי דווקא. בתמונה זו יושב "הרמב"ם" ליד שולחן ועליו גלובוס וספרי אסטרונומיה פתוחים[14].
בידיעה של ה-Palestine Post מן ה-19 בנובמבר 1939, קיים דיווח כי פרופ' משה דוד קסוטו גילה דיוקן של הרמב"ם מן המאה ה-15, צבעוני ו"בעל ערך אמנותי נדיר", ובו הרמב"ם לבוש בבגדים אוריינטליים[15]. לא ברור לאיזה ציור הכוונה.
ישנו דיוקן שונה לגמרי של הרמב"ם, מן המאה ה-18, ובו מוצג הרמב"ם כחכם יהודי מזרח-אירופאי. דיוקן זה כמעט ואינו נפוץ.
בתבליט בבית הנבחרים של ארצות הברית מופיעה דמותו של הרמב"ם בדיוקן הדומה לחכם יווני, שעיצבה הפסלת ברנדה פטנאם ב-1950[16], ושההשראה אליו אינה ידועה.
ברובע היהודי של קורדובה (ה-Juderia) הוקם ב-1964 פסל של הרמב"ם, שנולד בעיר זו, על ידי שלטונות ספרד. נראה כי הפסל מבוסס על הדיוקן המפורסם, הגם כי הפסל עיצב אותו בתווי פנים צנומים יותר, ועם פאות לחיים.
פסלון נוסף ודומה מאד יצרה הפסלת הייזל אלכסנדר מלונדון. הפסלון עשוי מארד, ובחזיתו חתימת הרמב"ם. הפסלת יצרה ממנו כמה העתקים, למכירה למטרות צדקה[17].
בתערוכה של אוניברסיטת יל שהוקדשה לדמותו של הרמב"ם, הוצגו תמונות של האמן היהודי-אמריקאי בן שאהן (אנ'), האחת מ-1954 ושתיים מ-1965, שבהן שרטט את דיוקנו של הרמב"ם על פי פרשנותו האישית[18]. הרמב"ם מאויר כמעין נביא זעם, וברקע לתמונות המאוחרות מופיעים הפסוקים הראשונים מקהלת, "הבל הבלים אמר קהלת". באיור המוקדם מרים הרמב"ם יד אחת, ובידו השנייה מחזיק ספר שעליו נכתב "למד לשונך לומר איני יודע".
-
ציור עממי של הרמב"ם, כאיש מדע מזרח אירופאי -
ציור של הרמב"ם מאת בן שאהן, 1954 -
פסל הרמב"ם בקורדובה -
פסלון ארד של הרמב"ם, שפוסל בידי הפסלת הייזל אלכסנדר
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אביעד הכהן, דיוקנאות חכמים - בין הלכה ומעשה, מחניים, גיליון 10, סיון תשנ"ה
- דיון באותנטיות של דיוקנאות הרמב"ם באתר מפעל משנה תורה
- On that famous picture of the Rambam, בבלוג "On the main line".
- יוחאי מקבילי הרמב"ם לא היה מכיר את עצמו ynet
הערות שוליים
- ^ Rare Editions by or about Maimonides.
- ^ ראו למשל באתר התערוכה שבה הופיע האיור המקורי: "Though it is completely imaginary (we have no way of knowing what he looked like)...".
- ^ פרופ' י' כהן (מובא במאמרו של אביעד הכהן, מחנים 10) ציין כמה גורמים שהביאו לדבריו לתמורה: עליית השפעת הרב כדמות כריזמטית; ירידת המתח בין הנצרות ליהדות, כך שהחשש מהדמיון לעשיית איקונין ירד; השפעת הגילדות הנוצריות בהולנד שהעסיקו אמנים להנצחת אירועים חשובים; ועוד.
- ^ מחנים, גיליון 10.
- ^ במאמרו של אביעד הכהן, שם.
- ^ אביעד הכהן, שם.
- ^ פאות, או סימנים או "זנאניר", סיני קיח, תשנ"ו. הרב קאפח מצביע על כך שהרמב"ם נוקט במשנה תורה על גילוח במספריים את הלשון 'פטור' שמיוחדת בדרך כלל למקרים שפטורים מן התורה, אך אסורים מדברי חכמים. זאת בניגוד לפרשנותו של ר' יוסף קארו בכסף משנה, שסבר כי כאן הכוונה היא "פטור ומותר".
- ^ טורי זהב, יורה דעה, סימן קפ"א, סעיף קטן א'
- ^ הקדמה למשנה תורה השלם והמדויק מהדורת מקבילי (מהדורה שנייה), עמ' ט-י. בגרסה מוקדמת יותר במאמר שפרסם על גלגוליו של נוסח משנה תורה
- ^ בשיחתו מי"א בניסן תשמ"ה (תורת מנחם - התוועדויות תשמ"ה, חלק ג, עמ' 1716.
- ^ ד"ר חיים גרוסמן, פני מחברת, "פנים" 42.
- ^ בול רמב"ם מאורוגוואי, בבלוג "אלבום מגן דוד".
- ^ A Jewish Quartets Game by Vigor S.A., Buenos Aires, c.1945.
- ^ אביעד הכהן, מחנים 10.
- ^ ראו צילום של הידיעה בבלוג On the main line.
- ^ Maimonides.
- ^ Genizah Fragments
- ^ ראו באתר התערוכה.