תוכנית סויוז
תוכנית החלל סוֹיוּז (ברוסית: Союз, "ברית") של ברית המועצות הייתה תוכנית חלל סובייטית בשנות ה-60 המוקדמות של המאה ה-20, חלק מ"תוכנית לונה" להנחתת קוסמונאוט על הירח. במסגרת תוכנית זו פותחו טיל השיגור סויוז וחללית הסויוז.
יעדי התוכנית
יעד הנחתת הקוסמונאוט על הירח נזנח כאשר בעיות טכנולוגיות הביאו לכך שארצות הברית תהא הראשונה להנחית אדם עליו. תוכנית הסויוז שרדה הודות להתפתחותה למגוון פרויקטים אזרחיים וצבאיים, רובם סובבים סביב תחנות חלל.
משגר סויוז
- ערך מורחב – סויוז (משגר)
טיל השיגור סויוז (כינוי במערב: A-2) הוא משגר לוויינים וחלליות אשר עוצב ומיוצר על ידי לשכת העיצוב קורולוב בסמרה, רוסיה. הטיל משמש את תעשיית החלל לשיגור חלליות מאוישות מסדרת סויוז ושיגור החלליות הבלתי מאוישות מסדרת פרוגרס.
כל השיגורים של המשגר סויוז בוצעו מקוסמודרום בייקונור בקזחסטן וקוסמודרום פלסצק בצפון מערב רוסיה, אך ב-2008 יחלו שיגורים גם מגיאנה הצרפתית.
סויוז הוצג בשנת 1966 כפיתוח של משגר הווסטוק, אשר הוא עצמו היה פיתוח של הטיל הבליסטי הביניבשתי R-7. בתחילה היה המשגר תלת שלבי, אך דגם ה"מולניה" כלל שלב רביעי שאפשר הגעה למסלול גבוה יותר.
חללית סויוז
- ערך מורחב – סויוז (חללית)
חלליות הסויוז המאוישות ניתנות לחלוקה לפי דורות תכנון. סויוז 1 עד סויוז 11 היו חלליות מהדור הראשון (1967-1971), שנשאו צוות של עד שלושה קוסמונאוטים ללא חליפות חלל. אלו נבדלו מדורות מאוחרים יותר בפנלים הסולריים הקמורים שלהן ובמערכת "איגלה" לעגינה אוטומטית, שדרשה אנטנות מכ"ם מיוחדות. תשע החלליות הראשונות מתוך ה-11 לא כללו מעבר פנימי, והיה צורך בביצוע הליכת חלל בעת חילופי צוות.
הדור השני, של החללית הסויוז, שימש במשימות סויוז 12 עד סויוז 40 (1973-1981). מערכת ה"איגלה" עדיין הייתה בשימוש אך לא הפנלים הסולריים שהוחלפו בסוללות. מספר אנשי הצוות ירד לשניים והם יכלו ללבוש חליפות חלל במהלך המשימה כולה.
הדור השלישי (1976-1986) כונה סויוז-T, (מן המילה "טרויקה", המלמדת על גודל הצוות שיועד לה).
החל משנת 1986, הדור הרביעי, סויוז-TM, שימש להעברת צוותים לתחנת החלל מיר וצויד במערכת עגינה משופרת "קורס" ששימשה עד 2003.
הדור הנוכחי הוא סויוז-TMA, שפותח להעברת צוותים לתחנת החלל הבינלאומית. הוא מותאם לאנשים גבוהי קומה יותר ובעל מושבים מתכווננים. זוהי החללית המאוישת שבשימוש רוסיה כיום.
נגזרים
התכנון הבסיסי של הסויוז שימש לפרויקטים רבים, מהם סודיים. מטרתו הראשונית הייתה לטוס לירח ללא שימוש בטיל מאיץ אדיר כסטורן 5 האמריקני או N1 הרוסי, על ידי הרכבת חלקים שהועלו למסלול מראש. תכנון זה ושימושיו האזרחיים היה של קורוליוב, שלא ראה בחייו את המראת הסויוז. פיתוחים כגון הזונד או חללית הפרוגרס הבלתי מאוישת שהעבירה מטען לתחנות סאליוט ומיר עשו שימוש במערכות העגינה והניווט של הסויוז, אך לא בתא הנחיתה שלה.
משימות התוכנית
משימות בלתי מאוישות
מספר | משימה | תאריך | שנה | הערות |
---|---|---|---|---|
1. | קוסמוס 133 | 28 בנובמבר | 1966 | |
2. | השיגור נכשל | |||
3. | קוסמוס 140 | 7 בפברואר | 1967 | |
4. | קוסמוס 186 | 27 באוקטובר | 1967 | |
5. | קוסמוס 188 | 30 באוקטובר | 1967 | |
6. | קוסמוס 212 | 14 באפריל | 1968 | |
7. | קוסמוס 213 | 15 באפריל | 1968 | |
8. | קוסמוס 238 | 28 באוגוסט | 1968 | |
9. | סויוז 2 | 25 באוקטובר | 1968 | |
10. | קוסמוס 379 | 24 בנובמבר | 1970 | |
11. | קוסמוס 396 | 18 בפברואר | 1971 | |
12. | קוסמוס 434 | 12 באוגוסט | 1971 | |
13. | קוסמוס 496 | 26 ביוני | 1972 | |
14. | קוסמוס 573 | 15 ביוני | 1973 | |
15. | קוסמוס 613 | 30 בנובמבר | 1973 | |
16. | קוסמוס 638 | 3 באפריל | 1974 | |
17. | קוסמוס 656 | 27 במאי | 1974 | |
18. | קוסמוס 670 | 6 באוגוסט | 1974 | |
19. | קוסמוס 672 | 12 באוגוסט | 1974 | |
20. | קוסמוס 772 | 29 בספטמבר | 1975 | |
21. | סויוז 20 | 17 בנובמבר | 1975 | עגינה בתחנת החלל סאליוט 4 |
22. | קוסמוס 869 | 29 בנובמבר | 1976 | |
23. | קוסמוס 1001 | 4 באפריל | 1978 | |
24. | קוסמוס 1074 | 31 בינואר | 1979 | |
25. | סויוז T-1 | 16 בדצמבר | 1979 | עגינה בתחנת החלל סאליוט 6 |
26. | סויוז TM-1 | 21 במאי | 1986 | שדרוג לתחנת החלל מיר |
משימות מאוישות
קישורים חיצוניים
- חיים מזר, ברית המועצות בחלל – סויוז וסאליוט. פרק 1: מבוא למבצע ומבנה החלליות, באתר "הידען", 10 בינואר 2014
- חיים מזר, ברית המועצות בחלל – סויוז וסאליוט. פרק 2: אסון סויוז 1, באתר "הידען", 11 בינואר 2014
- חיים מזר, ברית המועצות בחלל – סויוז וסאליוט. פרק 3: צמדים ושלשות בחלל – סויוז 2,3; סויוז 4,5 וסויוז 6,7,8, באתר "הידען", 17 בינואר 2014