תאגיד הטילים והחלל אנרגיה
 | |
תאגיד הטילים והחלל אנרגיה על שם סרגיי פאבלוביץ קורוליוב (ברוסית:Ракетно-космическая корпорация "Энергия" им. С.П.Королева; מוכר גם בשם RKK Energiya) הוא גוף מחקר, פיתוח וייצור של חלליות, לוויינים, תחנות חלל ורכיבי חלל, הפועל ברוסיה. התאגיד התפתח מ"המשרד לתכנון ניסויי מספר 1", משרדו של סרגיי קורוליוב שהיה אחראי על מיזמי החלל המרכזיים של ברית המועצות. בתקופה הסובייטית הוענקו למשרד 4 עיטורי מסדר לנין ועיטור מהפכת אוקטובר.
תאגיד אנרגיה אחראי על מיזמי החלל העכשוויים של רוסיה, ובהם:
- בניית רכיבים לתחנת החלל הבינלאומית
- ייצור חלליות מאוישות מדגם סויוז
- ייצור חלליות אספקה בלתי מאוישות מדגם פרוגרס
- ייצור לוויינים מסוגים שונים ובהם סדרת "פוטון" המבוססת על החללית ווסטוק
- אימון קוסמונאוטים ושיגורם לתחנת החלל הבינלאומית. בנוסף לאימון אסטרונאוטים אורחים ממדינות אחרות, מאמנת חברת אנרגיה קוסמונאוטים רוסיים ומפעילה אותם במשימות חלל שונות, לצד כוח הקוסמונאוטים של חיל החלל הרוסי.
כיום זהו תאגיד פרטי ש־38.22% ממנו הם בבעלות ממשלת רוסיה.
היסטוריה
החברה הוקמה לראשונה כמחלקה מספר 3 של SKB-88, שהייתה חלק ממכון המחקר המדעי מספר 88 שנוצר בשנת 1946. ראש המחלקה היה סרגיי קורוליוב. באפריל 1950, על בסיס מספר מחלקות של SKB-88, הוקמה לשכת העיצוב המיוחדת מספר 1 (OKB-1) בהנהגת קורוליוב ובהחלטת מועצת השרים של ברית המועצות מיום 13 באוגוסט 1956, הופרדה לשכת התכנון יחד עם מפעל ניסויי והפכה לארגון עצמאי. 1,939 עובדים הועברו ל-OKB-1, יותר מ-10,000 עובדים הועברו למפעל הניסויי. קורוליוב הפך למעצב הראשי של הארגון החדש. הוא היה היזם העיקרי של מיזוג לשכת העיצוב עם בסיס הייצור של מפעל מספר 88, אך המבנה הארגוני אחד צמח רק בשנת 1974 בהנהגתו של ולנטין גלושקו, שבתקופתו יזם את הפיכת הארגון לחברת "אנרגיה".
ב-OKB-1, פותח הלוויין המלאכותי הראשון ספוטניק, פותחו ויוצרו תחנות בין-כוכביות אוטומטיות ששוגרו לירח, ונוס ומאדים. בשנים 1956–1957 תכננה וייצרה החברה טיל שיגור ממשפחת R-7. על רקטות ה-R-7 הראשונות שוגרו לווייני כדור הארץ המלאכותיים למסלול נמוך סביב כדור הארץ. בתחילת שנות השישים פיתחה החברה פרויקט לחללית מאוישת בשם "סבר" שלא יושם, אך על בסיסו נבנו כמה גרסאות של החללית ממשפחת סויוז. במשך זמן רב היו ספינות אלה הספינות המאוישות היחידות של ברית המועצות ורוסיה.
מאמצע שנות השישים עד 1974 ביצע הארגון עבודות בהיקף גדול במסגרת תוכנית חקר הירח הסובייטית, כולל פיתוח טיל כבד מסוג H-1, גשושית הירח 7K-L1 / זונד וגם פיתחה מספר גרסאות של חלליות מטען בלתי מאוישות מדגם פרוגרס ששימשו כרכבי מטען עיקריים לתחנות סאליוט, מיר ותחנת החלל הבינלאומית.
בשנים 1976–1993, החברה הייתה למפתחת המובילה של רכב השיגור השלישי הכבד ביותר בעולם, אנרגיה. באותה תקופה נשאה החברה את שם הקוד "מיזם B-2572". בשנת 1985, פותחה והושקה יחידת הבסיס של תחנת החלל מיר, שהייתה תחנת מסלול מאוישת מהדור השלישי הסובייטי (שוגרה ב-20 בפברואר 1986). היזם המוביל של תחנת מיר היה תאגיד אנרגיה בשיתוף פעולה עם מרכז המחקר והייצור חרוניצ'ב ומילא תפקיד מוביל בפיתוח ובמיוחד בייצור יחידת הבסיס והמודולים של התחנה.
בשנות השמונים פיתחה החברה חללית הובלה לשימוש חוזר ללא שימוש בכנפיים של מודול זאריה, שאמורה הייתה להחליף את החללית מסדרת סויוז ובוטלה בשל התמקדות בתוכנית המעבורות של אנרגיה: בוראן. כך החברה פיתחה ובדקה את מעבורת "בוראן", שביצעה טיסה אחת בשנת 1988.
בשנות האלפיים, הארגון שיפר את הייצור, נרכשו מכונות מודרניות חדשות. בשנים 2000 עד 2009 פיתחה אנרגיה, את החללית קליפר, שנועדה להחליף את החלליות מסדרת סויוז. אך בשנת 2009 הופסקה הפיתוח עקב סיום המכרז ופיתוח חללית חדשה, תכליתית יותר ללא כנפיים, מדגם אוריול. בשנת 2005 ייצר המיזם, בהוראת האקדמיה הלאומית למדעים של בלארוס, את הלוויין BelKA לחישה מרחוק של כדור הארץ. שיגור הלוויין לא צלח בשל תקלה ברכב שיגור, שלא היה מתוצרת תאגיד אנרגיה.
ראשי החברה
- 1956—1966 — סרגיי קורוליוב
- 1966—1974 — ואסילי מישין
- 1974—1977 — ולנטין גלושקו
- 1977—1991 — וחטאנג וצ'נאדזה[1].
- 1974—1989 — ו. גלושקו
- 1989—2005 — יורי סמיונוב
- 2005—2007 — ניקולאי סבסטיאנוב
- 2007—2014 — ויטאלי לופוטה
- 2014—2018 — ולדימיר סולנצב[2]
- 2018—2019 — ס. רומנוב
- 2019—2020 — ניקולאי סבסטיאנוב
- 2020—ואילך — איגור אוזאר
פרויקטים
פרויקטים בתקופת ברית המועצות
- פיתוח טילים בליסטיים: R-1, R-1A, R-1B, R-1V, R-1D, R-1E, R-5, R-5M, R-11, R-11A, R-11FM, R-7, R-9 RT-2P;
- פיתוח משגרי לוויינים: ספוטניק (טיל R-7 סמיורקה מותאם), ווסטוק, מולניה, סויוז, N-1
- פיתוח לוויינים: ספוטניק 1, ספוטניק 2, ספוטניק 3, אלקטרון, זניט, מולניה, ימאל ואחרים;
- פיתוח חלליות מחקר בלתי מאוישות: סדרת החלליות לונה, ונרה, מארס, זונד;
- פיתוח חלליות מאוישות: ווסטוק, ווסחוד, סויוז, בוראן;
- פיתוח תחנות חלל: סאליוט, אלמאז, מיר;
פרויקטים נוכחיים ועתידיים
- פיתוח תחנת החלל המסחרית, הופסק בשנת 2016
- פיתוח החללית "אוריול" (במקום החללית קליפר שבוטלה)
- פיתוח החללית הבלתי מאוישת פארום
- פיתוח המשגר העתידי של רוסיה, "אנגרה"
- תכנון ראשוני של משימות מאוישות לירח: פיתוח בסיס קבע מאויש וכריית הליום־3
- תכנון ראשוני למשימה מאוישת למאדים ולירח
- תכנון ובניית לווייני תקשורת מתקדמים מסדרת ימאל 300 וימאל 400 בשיתוף פעולה עם גזפרום מערכות חלל
- תכנון ובנייה לוויני תקשורות דוגמת "אנרגיה-100".
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של תאגיד הטילים והחלל אנרגיה- אתר תאגיד אנרגיה (באנגלית)
- תאגיד הטילים והחלל אנרגיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ "ЦНИИ РТК – Энциклопедия космонавтики". אורכב מ-המקור ב-2012-01-21. נבדק ב-2011-03-28.
- ^ "Гендиректор РКК "Энергия" Солнцев написал заявление об увольнении". РИА Новости (ברוסית). 2018-07-03. נבדק ב-2018-07-04.
34704037תאגיד הטילים והחלל אנרגיה