התרבות הירמוכית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כלי קיבול העשוי מחרס עם עיטור אידרה, משרידי התרבות הירמוכית, שער הגולן

התרבות הירמוכּית היא תרבות ארכאולוגית מהתקופה הנאוליתית הקרמית שהתקיימה לפני אלפי שנים, לפי תאריכי פחמן 14 מכוילים[1]. התרבות הוגדרה לראשונה באזור שדות שער הגולן, והיא קיבלה את שמה על שם נהר הירמוך הזורם בסמוך. זוהי התרבות הראשונה שעשתה שימוש בכלי חרס בפרה-היסטוריה של ארץ ישראל בפרט ואחת מהעתיקות שעשו בהם שימוש באזור הלבנט בכלל. עוד ידועים באתרי תרבות זאת מבני חצר גדולים, באר, חפצי אמנות ועדויות לכלכלה חקלאית הנסמכת על גידול צמחי תרבות וחיות משק.

גילוי התרבות ומאפיינים עיקריים

הכפר הירמוכי בשער הגולן

שברי קנקניות עם עיטור אידרה מהתרבות הירמוכית, התקופה נאוליתית קרמית א' PNA.
מבנים עם חצר פנימית בחפירות שער הגולן

בשנת 1941 במהלך חפירת בריכות דגים באדמות החרסית של שדות הקיבוץ בשער הגולן גילה יהודה רוֹת שברים של כלי חרס, כלי צור, עצמות בעלי חיים ומספר ממצאים נוספים[2]. הממצאים שנתגלו הובילו להגעת משלחת מהאוניברסיטה העברית בירושלים ברשות פרופ' משה שטקליס בשנת 1943 שזיהתה פוטנציאל מחקרי באזור. המשלחת שבה לחפירות באתר לאחר תום מלחמת העצמאות בין השנים 1952-1949. שטקליס וחברי המשלחת זיהו מאפיינים של תרבות ייחודית, שלה תעשיית כלי צור, כלי חרס וחפצי אומנות רבים, וכינו אותה בשם "התרבות הירמוכית". גודל אתר החפירות, שכונה לאחר מכן "הכפר הירמוכי" הוא כ-0.2 קמ"ר (כ-200 דונם) וחיו בו 2,000-1,000 איש, דבר המלמד כי ההתיישבות הייתה אחת מהגדולות בעולם באותה עת.

בשעתו, הייתה זו תגלית חשובה במיוחד, מכיוון שעד אז שרידים של תרבויות מהתקופה הנאוליתית נמצאו בכול המזרח התיכון אך לא בישראל, והתגלית העמידה את ישראל בשורה אחת עם המדינות המהוות את המרכזים החשובים של מחקר התקופה הנאוליתית, תקופת המעבר לחקלאות.

בפרסום מחקרו המקדמי על החפירות בשער הגולן ציין שטקליס כמה מהמאפיינים של התרבות החומרית הירמוכית[3]:

  • שימוש בכלי חרס מחורצים ומעוטרים בדגמים גאומטריים שונים, כדגם אידרת הדג.
  • שימוש במגלים בעלי להבי צור משוננים שינון עמוק.
  • ייצור ושימוש נרחב בחפצי אומנות מורכבים הכוללים מגוון רחב של פסלונים, צלמיות דמויות אדם וחלוקי נחל חרוטים.

על אף שנתגלו אתרים נוספים עם שרידי התרבות הירמוכית, הכפר הירמוכי בשער הגולן הוא הגדול והעשיר מכולם. לדעת חופר האתר הנוכחי, יוסף גרפינקל, דבר זה מצביע על כך שככל הנראה האתר שימש כמרכזה של התרבות[4].

ארכיטקטורה

שטקליס לא מצא עדויות משמעותיות לבנייה במקום ושיער שהירמוכים התגוררו בבקתות עגולות השקועות חלקית באדמה. עם זאת, ההנחה הראשונית של שטקליס נסתרה לאחר חפירות נוספות נערכו באתר בידי פרופ' יוסף גרפינקל מהאוניברסיטה העברית בירושלים בשנים 1990-1989, 2004-1996. בתקופת החפירות נחשפו ממצאים רבים נוספים באתר ומאפיין נוסף של התרבות הירמוכית, בנייה בהיקף נרחב, שאין לו אח ורע באותה תקופה. המבנים שנחשפו היו בתי חצר בגדלים שונים, ששטחם נע בין 700-250 מ"ר. זהו הממצא המוקדם ביותר של בתי חצר, דבר המעניק למקום משמעות חשובה בפרה-היסטוריה של הארכיטקטורה. בניית בתי חצר היא תפישה ארכיטקטונית שעדיין מצויה בקרב חברות ים-תיכוניות[4].

לדברי גרפינקל, ייחודם של הבתים שנמצאו הוא גם בגודלם וגם במספר הרב של החדרים אותו הם מכילים, לעומת בתים ביישובים עירוניים מתקופות מאוחרות בהם נמצאו שניים או שלושה חדרים בלבד[5]. מאפיון נוסף של חלק מיחידות הבתים הוא זוג חדרים צמודים, שבאחד רצפת אדמה כבושה, ובצמוד לו, רצפה מרוצפת חלוקים.

במהלך החפירות נחשפה גם מערכת של רחובות מרוצפים בחלוקי נחל ובטיח בוץ שהפרידה בין המבנים, כאשר אלו הרחובות מעשי ידי אדם המוקדמים ביותר שנחשפו בישראל. הרחוב המרכזי שנחשף היה ברוחב של כ-3 מטרים, ונמצאו סממנים נוספים המעידים על שילוב בין תכנון כפרי לתכנון עירוני מהם ניתן להסיק על דרכי ההיווצרות של הערים הראשונות בעולם[4].

מסחר ומלאכה

כלי לשחיקת וכתישת מזון מהתרבות הירמוכית נמצא באתר ליד שער הגולן

בין החפצים שנמצאו ברחובות היו קונכיות מהים התיכון, כלי אבן מלוטשים מאלבסטר או משיש ולהבים מזכוכית געשית אשר במקורם הם מטורקיה, שנוכחותם מצביעה על קיום יחסי מסחר באותה תקופה בין הכפר הירמוכי למרחקים של מעבר ל-700 ק"מ[4].

החידוש הטכנולוגי הגדול שנחשף בכפר הירמוכי הנאוליתי הוא ייצור כלי חרס. זוהי העדות הראשונה לקיומה של מלאכת הקדרות בארץ ישראל. כלי חרס במגוון צורות וגדלים אשר להם מגוון שימושיים ביתיים נמצאו ביישובים רבים בהם זוהתה התיישבות של התרבות הירמוכית. צבע הכלים כמעט תמיד הוא בגוונים של אדום. בשער הגולן נתגלו גם מספר חותמות, המגולפות באבן גיר[6].

מלבד כלי החרס נחשפו באתרים שנחפרו גם עשרות אלפי פריטים מאבני צור, ביניהם ראשי חץ מוארכים (בגודל 5-7 ס"מ), שנמצאו גם באתרים רבים מהתקופה הנאוליתית הקדם-קרמית. עם זאת נחשפו גם שלושה סוגים של ראשי חץ קטנים (בגודל 2-3 ס"מ) שלא נמצאו באתרים מתקופות קודמות, וככול הנראה שימשו לתהליכים של ליטוש, יצירת כלי אבן, וככלי שחיקה. כמו כן נחשפו עשרות להבים משוננים בצד אחד וחלקים בצידם השני, ששימשו ככול הנראה לאותה מטרה[7].

כלים חקלאיים רבים בתהליכי עיבוד שונים העשויים חרס וצור נמצאו באתרים נוספים, ביניהם מעדרים, מגלים ומכתשים. כל אלו מעידים כי אנשי התרבות הירמוכית היו מראשוני עובדי האדמה[8].

אומנות ופולחן

באתר בשער הגולן נתגלו בבתים שנחשפו כ-300 פסלונים בדמות אשה שהיקף ירכיהם גדול כמעט פי ארבעה מממדי גופם. פסלונים דומים נתגלו במספר מקומות נוספים בבקעת הירדן, בלבנון ואף בנחל הירקון בתל אביב. כל הפסלונים מעוצבים בתנוחה דומה - יד אחת מונחת על החזה והשנייה מונחת על האגן הרחב. לדברי גרפינקל, הזהות בין הדמויות מוכיחה כי מדובר בצלמיות אדם והפסלון שימש למטרות פולחן ולא כחפץ אומנות בלבד. בנוסף מסביר גרפינקל כי גם מינה של הדמות מתאים לרוח אותה תקופה, בה הפולחן הדתי התחלק לשתי רמות - ברמה הקהילתית, במקדשים, סגדו לרוב לדמויות גבריות; ואילו ברמה הביתית, במשפחה, שלטה הדמות הנשית[5].

הממצאים כללו גם שבע צלמיות מאבן שלא נעשו מחלוקי נחל. אחת הצלמיות הידועות היא "צלמית ונוס" שנקראה כך על ידי שטקליס תוך השוואה לצלמיות ונוס המוכרות מהפריהיסטוריה של אירופה. הצלמית התגלתה בשנות ה-40 של המאה ה-20 על פני השטח. זו צלמית של אשה מגולפת באבן גיר קשה, עם ראש מעוגל. האף והפה לא מסומנים כלל, העיניים מסומנות על ידי שתי גומות קטנות. חלקה התחתון של הצלמית הוא דמוי קונוס[9].

ממצאים מחפירות שער הגולן מוצגים במוזיאון הבריטי בלונדון, במוזיאון הלובר בפריז ובמוזיאון המטרופוליטן לאמנות בעיר ניו-יורק. כן מוצגים פסלונים במוזיאון ישראל ובמוזיאון ארצות המקרא בירושלים.

באתרים נמצאו גם צלמיות טין רבות של גבר. כן נמצאה באתר בשער הגולן אסטלת אבן שעליה מגולפים פני אדם בגודל טבעי. חלקה התחתון היה שבור ושוחזר בגבס, אך בשל היות ממצא זה ייחודי ויוצא דופן, לא ניתן היה לשחזר את כולו.

כלכלה

תושבי שער הגולן היו איכרים שהתפרנסו מגידול חיות משק וצמחי תרבות. עצמות בעלי החיים שנמצאו בחפירות מעידות על נוכחותם של עדרי צאן ששימשו לבשר ולמוצרים נוספים. לפי ירידה בגודל הגוף ודגמי תמותה שונים יחסית לחיות בר, נראה כי גם הבקר והחזירים כבר היו מבויתים. תושבי האתר עסקו גם בציד, בעיקר של צבי מצוי ומיני איילים[10].

מוזיאון התרבות הירמוכית ע"ש יהודה רות

ערך מורחב – מוזיאון התרבות הירמוכית ע"ש יהודה רות

הממצאים שנאספו בחפירות הראשונות של שטקליס נאספו ומויינו וב-1950 הוכרז על הקמת מוזיאון התרבות הירמוכית בקיבוץ שער הגולן, שהיה המוזיאון הפרה-היסטורי הראשון בישראל. יהודה רות, אחד מן החופרים שגילה את האתר הארכאולגי בשנת 1941 עמד בראש המוזיאון. רות ניהל ופיתח את המוזיאון במשך 40 שנה עד לפטירתו. לאחר מותו הוחלט לקרוא למוזיאון על שמו[11].

במוזיאון מוצגים דרך קבע ממצאים מאתר החפירות ובו גם נמצא המכלול הגדול ביותר של חפצי אומנות מהתקופה הפרה-היסטורית בישראל.

יישובים נוספים

ישראל

למעט הכפר הירמוכי בשער הגולן, כ-20 אתרים נוספים של התרבות הירמוכית זוהו ברחבי ישראל, ירדן ולבנון, רובם בעמק יזרעאל ובעמק הירדן התיכון. שרידים ארכאולוגים שנמצאו בשנת 1939 בתל מגידו בידי ג'פרי שיפטון[12], ושרידים מתל אל-פארעה הצפוני שנחשפו בידי רולאן דה וו בסוף שנות ה-40 זוהו גם הם כחלק מהתרבות הירמוכית[13]. התיישבות ירמוכית באתר חפירות נוסף שניהל דה וו בשנות ה-50 זוהתה במערות ואדי מורבעאת[14]. ההתיישבות נמצאה במקום מבודד במדבר יהודה, ולדברי פרופ' גרפינקל ככול הנראה לא הייתה זו התיישבות קבע אלא שרידים של ירמוכים שביקרו במקום.

במהלך שנות ה-50 ביצע נחמיה צורי סקרים ארכאולוגיים נרחבים בעמק הירדן התיכון וזיהה שתי התיישבויות נוספות של התרבות - חורבת מנחה (מונחתה) השוכנת דרומית לכנרת, וכעשרה ק"מ דרומית משם בחמדיה[15]. בשנים 1967-1962 נערכו בחורבת מנחה חפירות נרחבות ומקיפות בניהולו של ז'אן פרו ונמצאו ממצאים רבים ההופכים את חורבת מנחה לאתר מפתח נוסף בהבנת התרבות הירמוכית[16]. כן נערכו חפירות נוספות בחמדיה בידי ד"ר יעקב קפלן מהאוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1964‏[17]. קפלן חשף גם שרידים של התרבות וביניהם צלמיות אדם ליד נהר הירקון במהלך חפירות שערך בין השנים 1952-1950 ב"רחוב הבשן" בתל אביב[18].

בסוף שנות ה-60 נמצאו בעיר הקדומה גבל שבצפון לבנון מספר ממצאים הקושרים אליה את התרבות הירמוכית[4]. בתחילת שנות ה-70 בחפירות תחת ניהולו של עמנואל ענתי נמצאו שברי כלי חרס ועליהם עיטורי אידרה הטיפוסיים לתרבות הירמוכית בקיבוץ הזורע בעמק יזרעאל. ענתי, יחד עם מספר חוקרים נוספים שייך את הממצאים ל"תרבות הזורע", שהיא כביכול תרבות נפרדת מהתרבות הירמוכית[19]. עם זאת, לאחר גילויים של התיישבויות ירמוכיות רבות לאחר מכן דעה זו נדחתה, ולדברי גרפינקל, ברי כי מדובר גם כאן בהתיישבות של התרבות הירמוכית[20].

בין השנים 1983-1976 ניהלו כרמלה ארנון ורות עמירן מהאוניברסיטה העברית בירושלים חפירות בתל קשיון, שבמעלה נחל תבור, בגליל התחתון וחשפו כלי חרס הטיפוסיים לתרבות הירמוכית. במקום נחשפו גם מספר צלמיות דמויות אדם[21].

בשנת 1981 נתגלו במערת נחל קנה שבמערב שומרון מעט ממצאים מן התרבות הירמוכית. המערה הייתה אתר ייחודי בשל היותה מבודדת משאר האתרים שבהם נמצאו התיישבויות של התרבות הירמוכית באותה העת. משלחת מורחבת יצאה למערה בשנת 1986, ברשות אבי גופר וצבי צוק מהמכון לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, וגילתה בין היתר ממצאים רבים נוספים מן התרבות הירמוכית, ביניהם כלי חרס רבים ומגוונים ומעט כלי צור. כמחצית מכלי החרס שנתגלו באתר היו מעוטרים בחריתה וצבועים בצבע אדום, חלקם נשמרו לגמרי. בין כלי החרס שנמצאו היו קערה עמוקה חסרת ידיות, קנקנים בעלי גוף כדורי וצוואר גבוה, שני פלכים בעלי צורה דו-קונית ואף סיר בישול יחיד במינו השחור מפיח. בין כלי הצור שנמצאו היו להבי-מגל, גרזן, מקבות, מקדח ואיזמל[22].

גופר גם זיהה התיישבות ירמוכית נוספת בחפירות שניהל בין השנים 1997-1986 באתר נחל זהורה II[דרוש מקור]. בחפירות נוספות שנערכו בתחילת שנות ה-90 בניהולו של נמרוד גצוב נחשפה התיישבות ירמוכית בחורבת עוצה[23].

בשנת 2007 זוהתה התיישבות ירמוכית בחפירות הצלה שנערכו בניהולם של חמודי חלאילה ועמרי ברזילי בביסמון (תל מלאחה), כ-10 ק"מ מדרום לקריית שמונה. בחפירות נחשפו שרידי בנייה וממצא רב המתוארך לתרבות הירמוכית. גודל ההתיישבות שנחשפה כ-20 דונם. בין הממצאים באתר נמצאו עצמות בעלי חיים, אבני שחיקה ומכלול של כלי צור הומוגני, בו להבי מגל משוננים שינון עמוק וקטומים, ראשי חץ גדולים וגרזנים רבים שלחלקם חורפה (חוד) מלוטשת. החוקרים הסיקו כי הבסיס הכלכלי של תושבי האתר התבסס מחד על ציד וגידול בעלי חיים מבויתים כמו עזים, כבשים, בקר וחזירים, ומאידך על חקלאות, דבר הנלמד מריבוי להבי המגל והגרזנים[24].

בחפירות נוספות שנוהלו בידי ברזילי בשנת 2010 זוהו שרידים של התרבות הירמוכית גם בארד אל-סמרה על יד קיבוץ יסעור[25].

ירדן

ערך מורחב – עין ע'זאל (אתר ארכאולוגי)
צלמית אדם מחרס בעלת עיניי צדף פי הכושי, שער הגולן

התיישבויות נוספות של התרבות נחשפו בסוף שנות ה-70 ובשנות ה-80 בירדן, שם לא נחשפו עד אז אלא ממצאים בודדים הדומים מעט לאלו שנמצאו בשער הגולן. בהתיישבויות שזוהו בירדן נחשפה בנייה ברמה מצומצמת, שלא נחשפה עד אז כמעט בכלל באתרים אחרים, גם בישראל.

בשנים 1981-1979 נתגלו כלים טיפוסיים של התרבות הירמוכית מעורבים בכלים אחרים מתקופות שונות בחפירות בניהולו של אנתוני מקניקול באתר הארכאולוגי בפחל שבסמוך לנהר הירדן. עם זאת, כלי החרס היו חסרים את עיטור האידרה הטיפוסי לתרבות הירמוכית[26].

בשנת 1982 נתגלתה בג'בל אבו טוואב שמדרום לנחל יבוק התיישבות ירמוכית בידי אליזבת וקולין ג'ילט[27]. חפירות נוספות נערכו במקום בשנים 1985-1984 ובשנים 1990-1989 בידי זיידן קאפאפי (Zeidan Kafafi) מהמכון לארכאולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת ירמוך שבאירביד. בחפירות נחשפו חדרים מלבניים עם קירות אבן, מספר מבנים אפסידיים (מקושתים) ומספר בורות אחסון בעומק של 1.5-0.5 מטר אשר היו מלאים בכלי חרס ובכלי צור. בין הכלים נחשפו צלמיות אדם מחרס להם עיניים בצורת פולי קפה וצלמיות זואומורפיות של ציפורים ופריים[28]

בשנת 1983 זוהתה התיישבות ירמוכית בעין רחוב כ-13 ק"מ מצפון לאירביד בידי מוג'הד מוחייסן (Mujahed Muheisen) מאוניברסיטת ירמוך והאנס גבל מאוניברסיטת טיבינגן. החפירות נערכו באתר בין השנים 1985-1984, ומספר שנים לאחר מכן נערכו חפירות נוספות בניהולו של קאפאפי אך לא נמצאו באתר ממצאים רבים[29].

התיישבות ירמוכית נוספת זוהתה בירדן באותן שנים באתר הארכאולוגי בעין ע'זאל. האתר עצמו נתגלה בסוף שנות ה-70 במהלך בניית הכביש הראשי מעמאן לזרקא. חפירות הצלה נערכו באתר בין השנים 1988-1982 בפרויקט משותף של אוניברסיטת ירמוך, אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו והמכון לחקר המדבר באוניברסיטת נבדה, רינו, תחת ניהולם של קאפאפי, גארי רולפסון ואלן סימונס. באתר נתגלו ממצאים רבים בעלי-ערך מן התקופה הנאוליתית, ובהתבסס על תיארוך פחמן-14 ומעקב אחר התפתחות אוסף החפצים התברר כי האתר היה מיושב כמעט באופן רציף לאורך כל תקופת התרבות הירמוכית.

כן נתגלתה באתר בעין ע'זאל בנייה בהיקף מצומצם כאשר על פי מאפיינים סטרטיגרפיים סווג תהליך הבנייה לשלושה שלבים ונלמדו מאפיינים נוספים על הארכיטקטורה הירמוכית. בשלב הראשון, הירמוכים עשו שימוש במבנה מקומי קודם מן התקופה הנאוליתית הקדם קרמית ג (PPNC), ככול הנראה למטרות ציבוריות. השלב השני מאופיין על ידי מבנים אפסידיים ומלבניים ובורות אחסון שנבנו על ידי הירמוכים, והשלב השלישי מאופיין בבור גדול בעל צורה ייחודית ורצפת אדמה קשה ששימש כבית מגורים. בשל חשיבות האתר לחקר התקופה הנאוליתית, עונות רבות של חפירות נערכו בו בשנים שלאחר מכן‏[30].

התיישבות נוספת וקטנה נתגלתה בידי קאפאפי, רולפסון וסימונס בשנים 1990-1989 באתר הארכאולוגי בוואדי שועייב, כ-8 ק"מ מדרום לעיר סלט. בין הממצאים נתגלו כלי חרס רבים, ביניהן כלים מתקופת התרבות הירמוכית, כמו כן נמצאו שני קברים ושרידי בנייה שייתכן ושייכים לתרבות הירמוכית, אך לא נמצאו מבנים שלמים שניתן לבחון[31].

כרונולוגיה

הכרונולוגיה והתיארוך של אתרי התרבות הירמוכית אינם ברורים עד תומם, ומספר תאוריות הועלו בנושא זה ובנושא הקשרים של התרבות הירמוכית עם התרבויות האחרות באותה עת.


ההתיישבות הירמוכית בעין ע'זאל תוארכה על ידי החופרים ללפני כמה אלפי שנה. עד אז, התקופה שקדמה לתרבות הירמוכית הייתה התקופה הנאוליתית הקדם קרמית ב (PPNB) אך בשל מספר סתירות עם ממצאי האתר זכתה התקופה שקדמה לתרבות הירמוכית לשם חדש - "התקופה הנאוליתית הקדם קרמית ג" (PPNC)[33].


קשר אחר שנבדק הוא עם תרבות יריחו IX. בתחילת שנות ה-50, קתלין קניון שניהלה את החפירות בתל יריחו סברה שהתרבות הלודית (תרבות יריחו IX) קדומה יותר, אך השוואה של השכבה הנאוליתית שביריחו עם התרבות הירמוכית הראתה כי אין תכונות משותפות רבות בין השכבות והכלים של יריחו משוכללים יותר, דבר שמשמעותו כי התרבות הלודית שייכת לתקופה מאוחרת יותר[8].

גלריית תמונות

לקריאה נוספת

מאמרים נבחרים

  • Y. Garfinkel, 1992. The Pottery Assemblages of Sha'ar Hagolan and Rabah Stages from Munhata (Israel). Paris: Association Paléorient, 360 pp.
  • Y. Garfinkel, 1995. Human and Animal Figurines of Munhata, Israel. Paris: Association Paléorient, 150 pp.
  • Y. Garfinkel, 1999. Neolithic and Chalcolithic Pottery of the Southern Levant. Qedem 39, Institute of Archaeology, Hebrew University of Jerusalem, 321 pp

ספרים

  • Y. Garfinkel and M. Miller, 2002. Sha'ar Hagolan Vol 1. Neolithic Art in Context. Oxford: Oxbow, 262 pp
  • Y. Garfinkel, 2004. The Goddess of Sha'ar Hagolan. Excavations at a Neolithic Site in Israel. Jerusalem: Israel Exploration Society, 216 pp
  • Yosef Garfinkel and David Ben-Shlomo, 2009. Sha'ar Hagolan Vol. 2. (Qedem Reports 9). Jerusalem: Institute of Archaeology, Hebrew University, 308 pp

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: התרבות הירמוכית

הערות שוליים

  1. ^ Y. Garfinkel and D. Ben Shlomo. 2009. Sha'ar Hagolan Vol. 2 The Architecture and Stratigraphy of a Neolithic Settlement. Qedem. Jerusalem: Institute of Archaeology, Hebrew University. , p. 12
  2. ^ אודות מוזיאון התרבות הירמוכית על שם יהודה רות - קיבוץ שער הגולן באתר המוזיאון.
  3. ^ מ. שטקליס, 1951.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 י. גרפינקל, 1999.
  5. ^ 5.0 5.1 עמירם ברקת, ‏"הנשים השמנות" מקיבוץ שער הגולן יוצגו במקביל במוזיאונים הידועים בעולם, באתר "הידען", 7 ביולי 2003
  6. ^ י. גרפינקל, 1993: III. Pottery
  7. ^ י. גרפינקל, 1993: IV. The Flint Industry
  8. ^ 8.0 8.1 דויד שלו, המוזיאון הפרה-היסטורי בשער הגולן, דבר, 25 ביוני 1954.
  9. ^ יוסף גרפינקל, שער הגולן אמנות קדומה בעמק הירדן, עמוד 152
  10. ^ Marom N, Bar-Oz G (2013) The Prey Pathway: A Regional History of Cattle (Bos taurus) and Pig (Sus scrofa) Domestication in the Northern Jordan Valley, Israel. PLoS ONE 8(2): e55958. doi:10.1371/journal.pone.0055958
  11. ^ יהודה רות באתר מוזיאון התרבות הירמוכית בשער הגולן
  12. ^ Robert S. Lamon and Geoffrey M. Shipton, תל מגידו 1, שכבות VI-XX. מחקרים בהתיישבות האוריינטלית העתיקה, מפרסומי המכון האוריינטלי באוניברסיטת שיקגו, הוצאת אוניברסיטת שיקגו, 1939.
  13. ^ רולאן דה וו, La premiere campagne de fouilles a Tell el-Far`ha, pres Naplouse, כתב העת Revue Biblique, ‏1947, מס' 54, עמ' 433-394.
  14. ^ רולאן דה וו, פייר בנואה (Pierre Benoît) וז'וזף מיליק, Discoveries in the Judaean Desert, כרך II‏: Les Grottes de Muraba`at, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1961.
  15. ^ נחמיה צורי, סקר ארכאולוגי בעמק בית שאן קובץ PDF, ידיעות החברה לחקר ארץ-ישראל ועתיקותיה יט (1954), עמ' 90-78.
  16. ^ ז'אן פרו ונחמיה צורי, חורבת מנחה (מונחתה) - יישוב מתקופת הנאולית התיכון, כתב העת חדשות ארכאולוגיות, 1964, גיליון 9.
  17. ^ יעקב קפלן, Hamadiyah, כתב העת Revue Biblique, מס' 72, 1965, עמ' 543-544.
  18. ^ אפרים שטרן, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה בשיתוף הוצאת כרטא, ירושלים, כרך IV, 1992
  19. ^ עמנואל ענתי, ניקו האס, משה אבנימלך וא. מאירהוף, Hazorea I: Edizioni del Centro, איטליה, 1973, (באנגלית).
  20. ^ י. גרפינקל, 1993: II. Sites Description, Stratigraphy and Geographical Distribution
  21. ^ כרמלה ארנון ורות עמירן, Excavations at Tel Qishion - Preliminary Report on the 1977-1978 Seasons,‏ 1981
  22. ^ אבי גופר וצבי צוק, אוצרות ממערת נחל קנה שבמערב שומרון, באתר דעת, קדמוניות, גיליונות 94-93, 1991.
  23. ^ נמרוד גצוב, רוני ליברמן-ונדר, הווארד סמיתליין ודניאל שיאון, חורבת עוצה - החפירות בשנת 1991 - כרך 1: התקופות הקדומות, הוצאת רשות העתיקות, 2009.
  24. ^ חמודי חלאילה, עמרי ברזילי וגלעד בצלאל יפה, ‏ביסמון (מלאחה), דוח ראשוני, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", 121 (2009).
  25. ^ עמרי ברזילי, ‏ארד אל סמרה, דו"ח סופי, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", 122 (2010).
  26. ^ אנתוני מקניקול (Anthony McNicoll), בזיל הנסי (Basil Hennessy) ורוברט ה. סמית', Pella in Jordan 1 : an interim report on the joint University of Sydney and the College of Wooster excavations at Pella 1981-1979, הגלריה הלאומית האוסטרלית, קנברה, 1982.
  27. ^ אליזבת ג'ילט וקולין ג'ילט, ג'בל אבו טוואב, לבנט - כתב עת של בית הספר הבריטי לארכאולוגיה בירושלים, 1983, מס' 15, עמ' 191-187.
  28. ^ ז. קאפאפי, 1993.
  29. ^ זיידן קאפאפי, Late Neolithic 1 Pottery from `Ain er-Rahub, Jordan, כתב עת Zeitschrift des Deutschen Palastina Vereins,‏ 1989, גיליון 105, עמ' 17-1.
  30. ^ גארי רולפסון וזיידן קאפאפי, דוחות החפירה בעין ע'זאל באתר המרכז ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת טקסס.
  31. ^ זיידן קאפאפי, אלן סימונס, גארי רולפסון ורולפה מנדל, Test Excavation at Wadi Shu'eib, a major Neolithic Settlement in Central Jordan, בפרסום השנתי של המחלקה לעתיקות בירדן (ADAJ),‏ 1989, מס' XXXIII, עמ' 42-37.
  32. ^ אבי גופר, The archaeology of society in the Holy Land פרק 13 - Early pottery - bearing groups in israel - the pottery neolithic period ,‏ 1998, עמ' 210-205.
  33. ^ ג. רולפסון, 1993.
  34. ^ מ. שטקליס, 1972.
  35. ^ ז'אן פרו,Le "Neolithic" du Liban et les recentes decouvertes dans la haute et moyenne vallee du Jourdain. מפרסומי אוניברסיטת סנט ג'וזף, כרך 45, 1969, עמ' 135-145.
  36. ^ י. גרפינקל, 1992.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26455046התרבות הירמוכית

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=התרבות_הירמוכית&oldid=1970204#הכפר_הירמוכי_בשער_הגולן"