שוק איכרים

שוק איכרים הוא שוק שבו מוכרים את סחורתם ספקים עצמאיים – על פי רוב איכרים וחקלאים – אשר מציגים בדוכנים או פורסים על שולחנות את תוצרתם, כדוגמת פירות, בשר ולעיתים מזון ומשקאות מוכנים.

שוקי איכרים הם תופעה כלל עולמית אשר קיימת במדינות רבות בעולם ובאזורים נרחבים כדוגמת אמריקה הלטינית, אירופה (בעיקר צרפת), צפון אמריקה (ארצות הברית וקנדה) ואסיה. כאשר בכל מקום ניכר הייחוד התרבותי והקולינרי של אותו אזור, אם זה במלאכות ייחודיות או במאכלים מקומיים. יום השוק השבועי הוא חלק מחיי הכפרים וכיכרות ערים ברחבי העולם. השוק היא דרך טובה עבור הנוסע לטעום מן המאכלים המקומיים וללמוד על התרבות המקומית האותנטית.

יתרונו של שוק האיכרים מבחינת הצרכן הוא בקנייה ישירה מהיצרן של המזון הטרי, האורגני, העונתי שנעשה בגידול חקלאי מקומי; ומבחינת החקלאי, הוא אינו משתמש בגורם שלישי מתווך ובדרך זה נמנע אובדן חלקי של רווחים.

שוקי איכרים, שהיו קיימים בטרם המהפכה התעשייתית, הוחלפו בערים המודרניות עם הזמן במכולות וסופרמרקטים. ואולם בשנים האחרונות התחזקה מגמת שוקי האיכרים בעולם.

שוקי האיכרים הם חלק מתנועת המזון האיטי (בניגוד למזון המהיר), והם שואבים ממנה השראה בקידום המטבח המקומי והחקלאים המקומיים.

שוקי איכרים בישראל

בישראל הוקם "שוק האיכרים" ביוזמתן של השפית ועיתונאית האוכל שיר הלפרן והגסטרונומית ועיתונאית האוכל מיכל אנסקי. הוא החל לפעול ב-16 במאי 2008 בנמל תל אביב, כשוק שבועי שיתקיים בימי שישי, והיו בו כעשרה דוכנים; בשנת 2011 מספרם עלה ל-50. משם התפתח לערים נוספות בישראל; ירושלים, הרצליה, רעננה, חולון, באר שבע, ראשון לציון, גבעת שמואל, קיסריה, אשדוד, ובת ים.

שוקי האיכרים מצויים בהתמודדות מול דרישות ותקנות משרד הבריאות, המחייב פיקוח ורישיון לעיסוק במזון. כמו כן, אין פיקוח על אריזת המזון, תנאי אחזקתו ושינועו ומעקב אחר פגות התוקף שלו. טענות אלה מועלות פעמים רבות מצד סוחרים ויצרנים ממוסדים, החוששים בפגיעה בנתח השוק שלהם על ידי שוק האיכרים.^[1]

שוק הנמל

בנובמבר 2010 נפתח "שוק הנמל" – שוק מקוּרֶה של 1,000 מ"ר הממוקם בהאנגר 12 בנמל תל אביב, בעיצובו וביוזמתו של האדריכל רועי חמד. השוק פתוח ופועל במשך שישה ימים בשבוע, ובו ראשון הוא יום המנוחה. הוא מבוסס על מודלים מהשווקים; "לה בוקריה" בברצלונה שנוסד במאה ה-13 והוא אחד הוותיקים והגדולים בספרד^[2]; "בורו" בלונדון שהוא שוק הירקות והפירות המקורה הוותיק ביותר בעיר^[3]; והשוק המקורה בוונקובר שבקנדה.

השוק הוקם במבנה דו-קומתי, עם גלריה עליונה, והחשמל המשמש להפעלתו מופק משלוש טורבינות העושות שימוש ברוחות הים, והגג סולארי, כל אלה משמשים אמצעים כדי להקטין את הנזק הסביבתי, ולהסתמך על אמצאי הטבע. הוא קטן ומעוצב כמתחם מסודר שבצדדיו ובמרכזו חנויות, דוכני קבע ודוכנים משתנים, ובימי שישי שוק האיכרים מצטרף לשוק הנמל ברחבות הכניסה.

דוכן חלבה בשוק האיכרים