רעמסס השישי

רעמסס השישי

שבר של האבן של רעמסס השישי.

רַעְמְסֵס הָשִישִי (בתרגום ממצרית עתיקה: "בנו של רע") היה הפרעה החמישי של השושלת ה-20 של הממלכה החדשה של מצרים העתיקה. הוא מלך כשמונה שנים באמצע עד סוף המאה ה-12 לפנה"ס והיה בנם של רעמסס השלישי והמלכה איסת טה-חמדג'רט . בתור נסיך, הוא נודע בשם רעמסס אמונהרחפשף והחזיק בתארים של סופר מלכותי ומצביא פרשים. ירש אותו בנו, רעמסס השביעי איתמון, שאותו הוליד עם המלכה נובחסבד .

רעמסס השישי עלה לכס המלכות לאחר מותו של הפרעה הקודם, רעמסס החמישי, שהיה בנו של אחיו הבכור של רעמסס השישי, רעמסס הרביעי. בשנתיים הראשונות לאחר הכתרתו עצר רעמסס השישי פשיטות תכופות של שודדים לובים או מצרים במצרים העליונה וקבר את קודמו במה שהוא כיום קבר לא ידוע של הנקרופוליס של תבאי. רעמסס השישי השתלט על קבר KV9 , קבר בעמק המלכים שתוכנן על ידי רעמסס החמישי ועבורו, והרחיב אותו וקישט אותו מחדש. בקתות האומנים ליד הכניסה של קבר KV9 כיסו את הכניסה לקבר תות ענח' אמון, והצילו אותו מגל שוד קברים שהתרחש תוך 20 שנה ממותו של רעמסס השישי. רעמסס השישי אולי תכנן והקים שישה קברים נוספים בעמק המלכות, אף אחד מהם אינו ידוע כיום.

מצרים איבדה את השליטה על מעוזיה האחרונים בכנען בסביבות תקופת שלטונו של רעמסס השישי. אף על פי שהכיבוש המצרי בנוביה נמשך, אובדן השטחים באסיה גרם ללחץ נוסף על הכלכלה המתדרדרת של מצרים שבגינו הייתה עליית מחירים. עם פרויקטי בנייה שהיה קשה יותר ויותר לממן, רעמסס השישי השתלט על המונומנטים של אבותיו על ידי חריטת הכרטושים שלו על שלהם. עם זאת הוא התפאר בכך ש"[כיסה] את כל הארץ במונומנטים גדולות בשמי [...] שנבנו לכבוד אבותי האלילים". הוא אהב פסלי פולחן של עצמו; והתגלו פסלים כאלו יותר מכל מלך מהשושלת העשרים אחרי רעמסס השלישי. האגיפטולוג אמין עאמר מאפיין את רעמסס השישי כ"מלך שביקש להתחזות לפרעה גדול בעידן של אי שקט ודעיכה".

כוחו של פרעה דעך במצרים העליונה בתקופת שלטונו של רעמסס השישי. אף על פי שבתו איסת הוכרזה כאשת האליל של אמון , הפך רעמססנחט , הכוהן הגדול של אמון , את תבאי למרכז הדתי של מצרים ומרכז כוח שני בדומה לפר-רעמסס במצרים התחתונה, שם התגורר פרעה. למרות ההתפתחויות הללו, אין ראיות לכך ששושלת רעמססנחט פעלה נגד האינטרסים המלכותיים, מה שמרמז כי ייתכן שהמלכים של שושלת רעמסס אישרו את השינויים הללו.

רעמסס השישי מת בשנות הארבעים לחייו, בשנה השמינית או התשיעית לשלטונו. המומיה שלו שכבה בקברו במשך פחות מ-20 שנה לפני ששודדי קברים פגעו בה. הגופה הועברה לקבר KV35 בתקופת שלטונו של הכוהן הגדול פינדג'ם הראשון , והתגלתה ב-1898 על ידי האגיפטולוג הצרפתי ויקטור לורה . המומיה שלו נשמרת כעת במוזיאון הלאומי לתרבות מצרית.

משפחה

הנסיך אמונהרחפשף מוצג בתבליט "תהלוכת הנסיכים" במדינת האבו.

רעמסס השישי היה בנו של רעמסס השלישי, שנחשב לפרעה הגדול האחרון של תקופת הממלכה החדשה. השתייכות זו מבוססת ללא ספק על ידי תבליט גדול שנמצא באכסדרה של מקדש מדינת האבו של רעמסס השלישי המכונה "תהלוכת הנסיכים". בתבליט נראים עשרה נסיכים כולל רעמסס השישי, סוגדים לאביהם. נראה שהפסלים של רעמסס השלישי השאירו את התבליט חלקי; רק דמויות המלך והנסיכים מופיעות ואין שמות כתובים ברווחים שלידם. נראה שהתבליט בוצע במקור כאשר רעמסס השישי היה עדיין נסיך צעיר, כפי שהוא מוצג עם צמת הצד של הנעורים ציינו פעם ילדות. כאשר הפך רעמסס השישי למלך, הוא הוסיף את שמותיו הנסיכיים "רעמסס אמונהרחפשף" בתוך הכרטושים המלכותיים וכן את התארים שבהם החזיק לפני עלייתו לכס המלכות כ"בן המלך של גופו, אהובו, נסיך הכתר, סופר מלכותי [ ו] מצביא פרשים". הוא שינה את דמות נעוריו ב"תהלוכת הנסיכים" עם קישוט בדמות קוברה מצרית בעמדת תקיפה המדגיש את מעמדו המלכותי והשלים עוד יותר את התבליט עם שמות כל אחיו ובניו, למעט רעמסס הרביעי, שכבר כתב את שמו המלכותי על התבליט.

ספקולציות באגיפטולוגיה במהלך שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 בנוגע לכרונולוגיה והגנאלוגיה של השושלת העשרים וכן אי-ודאות המשפיעות על זהות המלך המוצגת בתבליט "תהלוכת הנסיכים" הביאו כמה חוקרים להציע שרעמסס השישי היה נכדו של רעמסס השלישי, ובנו של נסיך לא ידוע או של פנטאוור הידוע לשמצה שהיה מעורב ברצח רעמסס השלישי. השערות כאלה נדחו כעת באופן סופי והתבליט מובן כמשמעותו בדיוק מה שהוא מראה: שרעמסס השישי היה בנו של רעמסס השלישי. אימו של רעמסס השישי הייתה כנראה איסת טה-חמדג'רט , אשתו הראשית של רעמסס השלישי. אשתו, כפי שמציעה נוכחותם של הכרטושים של רעמסס השישי על משקוף הדלת של קברה בעמק המלכות.

בת זוג וילדים

אסטלת קופטוס של איסת, בתו של רעמסס השישי (מימין)

אשתו המלכותית הגדולה של רעמסס השישי הייתה המלכה נובחסבד . האגיפטולוגים איידן דודסון ודיאן הילטון מאמינים שהיא ילדה לרעמסס השישי בסך הכל ארבעה ילדים: הנסיכים אמנהרחפשף, פאנבנקמיט ורעמסס איטמון - פרעה לעתיד רעמסס השביעי שירש את אביו לתקופה קצרה על כס המלכות - וכן הנסיכה איסת אשר מונתה לתפקיד "כוהנת גדולה של אמון". אסטלה המספרת על מינוי זה התגלתה בקופטוס ומוכיחה כי נובחסבד אכן הייתה אימה של איסת.

הנסיך אמנהרחפשף מת לפני אביו ונקבר בקבר KV13 בעמק המלכים, שנבנה במקור עבור ביי, פקיד חשוב של סוף השושלת התשע-עשרה . עיטורי הקבר עודכנו בהתאם כתוצאה מכך, כמה תבליטים הזכירו במיוחד את נובחסבד. הסרקופג של אמנהרחפשף נגזל מהמלכה תאוסרת.

הקשר המשפחתי של רעמסס השביעי מתבססת על כתובת על משקוף מדיר אל-מדינה שבה נכתב "האליל הטוב, אדון שתי הארצות, אוסימארה-מריאמון-סטפנרה, בנו של רה, אדון ההתגלות, רעמסס [VII], (איט)-אמון, אליל, שליט הליופוליס - הוא עשה כאנדרטה שלו לאביו, (שיהיה) יחיה האליל הטוב, אדון שתי הארצות, נבמארה-מריאמון, בנו של רה, [רעמסס השישי]".

האגיפטולוגים ג'יימס האריס, אדוארד פרנק וונטה וקנת קיצ'ן הציעו גם הם, בהתבסס על ראיות נסיבתיות, שרעמסס התשיעי היה בנו של רעמסס השישי, ולפיכך אח לרעמסס השביעי. הם מציינים כי רעמסס התשיעי כיבד את רעמסס השביעי בשתי עמדות מנחה, מה שמרמז שהם קרובים. רעמסס התשיעי קרא לאחד מבניו נבמאטרה, שהוא הסמל של רעמסס השישי, אולי כדרך לכבד את אביו. השערה זו נתונה במחלוקת. חוקרים אחרים, כולל דודסון והילטון, מאמינים במקום זאת כי רעמסס התשיעי היה בנו של הנסיך מונטוהרחורופשף , ולפיכך אחיינו של רעמסס השישי. הם מבססים את מסקנתם על ראיות נסיבתיות אחרות: ראשית, תיאורו של מונטוהרחורופשף בקבר KV19 , שעליו נוסף הסמל של רעמסס התשיעי. שנית, העובדה שאימו של רעמסס התשיעי נקראה תחאט, ובת הזוג של מונטוהרחורופשף עשויה להיות גבירה בעלת אותו שם , ומכאן אולי אותה אישה.

שלטון

תקופת השלטון

הקונצנזוס בין החוקרים הוא כי רעמסס השישי שלט באמצע המאה ה-12 לפנ"ס על פני תקופה של שמונה שנים תמימות וחי במשך חודשיים לתוך שנת המלוכה האחרונה הקצרה שלו. ליתר דיוק, האגיפטולוג סטיב וינסון משער שהוא מלך בין השנים 1156 לפנה"ס ו-1149 לפנה"ס, בעוד שהאנציקלופדיה בריטניקה מדווחת על השנים 1145–1137 לפנה"ס, האגיפטולוג הגרמני יורגן פון בקראת משער שתקופת שלטונו הייתה בשנים 1142–1134 לפנה"ס, האגיפטולוג הגרמני אריק הורנונג משער 1145–1139 לפנה"ס, ניקולא גרימל 1144–1136 לפנה"ס מה שהופך אותו לבן דורו של נבוכדרצר הראשון מאיסין, איאן שו, יאקובוס ואן דייק ומייקל רייס 1143–1136 לפנה"ס, ולבסוף 1132–1125 לפני הספירה במחקר משנת 2017.

בשנת 1977 היו האגיפטולוגים אדוארד פרנק וונטה וצ'ארלס ואן סיקלן הראשונים שהציעו, לאחר סקירת הכרונולוגיה של תקופת הממלכה החדשה, שרעמסס השישי חי עד שנת שלטונו השמינית. השערה זו הוכחה בשנה שלאחר מכן על ידי האגיפטולוג יאק יאנסן, שפרסם ניתוח של אוסטרקון המזכיר השאלת שור בשנים השביעית והשמינית של מלך אלמוני שיכול היה להיות רק רעמסס השישי. שנתיים לאחר מכן, לני בל דיווחה על ראיות נוספות לכך שרעמסס השישי לא רק שלט בשנת מלכותו השמינית אלא ככל הנראה השלים אותה וחי בשנתו התשיעית. שנתו השמינית של רעמסס השישי על כס המלכות עשויה להיות מוזכרת גם בכתובת מתבאי 1860a, המכנה את הכהן הגדול של אמון, רעמססנחט. כתובת זו יוחסה גם לרעמסס העשירי, אך פרשנות זו שנויה במחלוקת והשתייכותה לרעמסס השישי הוצעה כחלופה. הנושא נותר במחלוקת. עדות חשובה שזוהתה לראשונה על ידי יאנסן בשנת 1978 אך נוצלה במלואה רק חמש שנים מאוחר יותר על ידי האגיפטולוג רפאל ונטורה נמצאה בפפירוס טורינו 1907+1908, המכסה את פרק הזמן מהשנה החמישית של רעמסס השישי ועד שנתו השביעית של רעמסס השביעי על כס המלכות. השחזור של המסמך שהציע ונטורה מראה שהפתרון הפשוט ביותר שניתן להסביר את הכרונולוגיה של התקופה המכוסה בפפירוס הוא שרעמסס השישי נהנה ממלוכה של שמונה שנים תמימות, נפטר בתשיעית לחייו, וירש אותו רעמסס השביעי במקום רעמסס השמיני, כפי שהייתה ההשערה עד אז.

פעילות ומצב במצרים

שלטון מוקדם: סכסוכים באזור תבאי

פסל מכרנכ, שנמצא כעת במוזיאון המצרי, מציג את רעמסס השישי מחזיק בשבי לובי כבול.

מיד לאחר עלייתו לכס המלכות, ייתכן שרעמסס השישי וחצרו ביקרו בתבאי לרגל הפסטיבל היפה של העמק או פסטיבל אופט , במקביל להכנות לקבורתו של רעמסס החמישי. רעמסס השישי ביקר בעיר לפחות בהזדמנות אחרת בתקופת שלטונו, כאשר הציב את בתו בתור כוהנת של אמון. המצב בדרום מצרים בזמן עלייתו של רעמסס השישי לשלטון לא היה יציב לחלוטין, כפי שמעידים רישומים המראים שהפועלים בדיר אל-בחרי לא יכלו לעבוד על קברו של המלך בגלל נוכחותו של "האויב" בסביבה, מצב שהתרחש במשך תקופה של לפחות חמישה עשר ימים במהלך שנתו הראשונה של רעמסס השישי על כס המלכות. על פי השמועות, "האויב" הזה בזז ושרף את היישוב פר-נבית ומפקד המדג'אי של תבאי - בפועל כוח המשטרה - הורה לפועלים להישאר בחוסר מעש ולהשגיח על קבר המלך. לא ברור מי היו אויבים אלה, המונח יכול להצביע על חבורות של שבטי המשווש הלוביים, שבט הליבו או חבורות של שודדים מצריים, או כפי ששיער האגיפטולוג הצ'כי ירוסלב צ'רני , מלחמת אזרחים מלאה בין חסידי רעמסס החמישי ורעמסס השישי, השערה שנתמכה על ידי רייס, אך נדחתה בתוקף על ידי קיצ'ן ובמידה פחותה על ידי גרימל וואן דייק. מסע צבאי קצר עשוי היה להתחולל ומשנתו השנייה של רעמסס השישי על כס המלכות ואילך נראה שהצרות הללו פסקו. מסע זה יכול להיות קשור לפסל יוצא דופן של רעמסס השישי המראה אותו מחזיק בשבי לובי כבול, וכן עם תיאור של רעמסס השישי מנצח על חיילים זרים בעמוד השני של מקדש קרנק. סצנת ניצחון זו הייתה האחרונה שנעשתה במצרים עד לתקופת שלטונם המאוחרים של סיאמון (986–967 לפנה"ס) ושושנק הראשון (943–922 לפנה"ס).

אינדיקציות נוספות המאששות סכסוכים ופעילות צבאית בתחילת שלטונו של רעמסס השישי הם השמות שאימץ עם עלייתו לכס המלכות, שם ההורוס שלו פירושו "שור חזק, גדול בניצחונות, שומר בחיים על שתי הארצות" וכן שם הנבטיי שלו "כלי נשק רבי עוצמה תוקפים את ההמונים".

שלטון מאוחר יותר

בעקבות אירועים אלה, בשנת שלטונו השנייה, רעמסס השישי לבסוף קבר את רעמסס החמישי בקבר שעדיין לא זוהה בעמק המלכים, לאחר שגזל את הקבר שהוכן במקור עבור קודמו. לרגל ביקור זה בתבאי, הציב רעמסס השישי את בתו איסת כ"אשת אלילים" של אמון, בנוכחות אימו, הווזיר בפועל נהי ופקידי חצר נוספים. באותה שנה, הוא הורה לצמצם את חבורת הפועלים שעבדה על קבר המלך מ-120 אנשים למספרה הקודם של 60. בעקבות זאת, קהילת העובדים בדיר אל מדינה עברה דעיכה הדרגתית, והיישוב ננטש לבסוף בשושלת העשרים ואחת שלאחר מכן. למרות הצמצום, הפפירוס של טורינו מצביע על כך שרעמסס השישי הורה לבנות שישה קברים בעמק המלכות, מספר שעשוי לכלול את השלמתו החפוזה של קברה של איסת טה-חמדג'רט , אימו של רעמסס. לא ידוע אם הקברים הללו הושלמו, ובכל מקרה, הם אינם ניתנים לזיהוי כעת.

דיוקן זה של רעמסס השישי הועתק במהלך המשלחת הצרפתית-טוסקנית מציור בקברו של השליט.

בשלב מסוים בתקופת שלטונו, הוצב פסל פולחן של רעמסס השישי במקדשו של רעמסס השני במקדש חתור בדיר אל-מדינה. הפסל נקרא "אדון שתי הארצות, נבמאטר מריאמון, בנו של רע, אדון הכתרים, רעמסס אמונהרחפשף השליט האלילי של איונו, אהוב כמו אמון". תיאור מלא שלו ניתן בגב מפת הפפירוס של טורינו , שהתפרסמה בשל היותה המפה הטופוגרפית העתיקה ביותר ששרדה. הפפירוס מצביע על כך שהפסל היה עשוי מעץ וחימר מצוירים, המראה את פרעה לבוש באזור חלציים מוזהב, כתר של לפיס לזולי ואבנים יקרות, קישוט קוברה מזהב וסנדלים של אלקטרום. הפסל מקבל שלושה טקסים של קטורת ומשחות כל יום. הטקסט של הפפירוס הוא מכתב הממוען ישירות לרעמסס השישי ובו בקשה להפקיד אדם מסוים כאחראי על המנחות. נראה שהמכתב התקבל בחיוב על ידי המלך, שכן ידוע כי נכדו של המחבר החזיק בתואר "הכוהן הגדול של נבמאטרה [רעמסס השישי], אהוב אמון".

רעמסס השישי חיבב כנראה פסלי פולחן כאלה, ולא פחות מעשרה פסלים וספינקס התגלו בטאניס, בובסטיס וכרנכ, יותר מכל רעמסס אחר מהשושלת העשרים לאחר שלטונו של רעמסס השלישי. קברו של פנה, פקיד מצרי מצרי בנוביה מדווח כי פנה תרם קרקעות כדי לייצר הכנסות לטובת אחזקת פסל פולחן נוסף של רעמסס השישי. רעמסס השישי היה כל כך מרוצה ממעשה זה שהוא ציווה על המשנה למלך של כוש "תן את שני כלי הכסף של משחת הגומי, לסגן [פנה]".

בעוד שמעט מפעילויותיו של רעמסס השישי ידועות בפרטים, הוא מתועד היטב על ידי תבליטים רבים, כתובות, פסלים וממצאים קטנים מכרנכ, קופטוס והליופוליס.

הידרדרות כלכלית

במהלך התקופה שנפרשה על פני תקופת שלטונם של רעמסס השישי, השביעי והשמיני, מחירי הסחורות הבסיסיות, בפרט תבואה, עלו בחדות. עם החלשת כלכלת מצרים, רעמסס השישי פנה לגזול את הפסלים והאנדרטאות של אבותיו, תכופות לטייח אותם ולאחר מכן להחליף את הכרטושים שלהם בשלו, במיוחד אלו של רעמסס הרביעי, שהופיעו בצורה בולטת לאורך נתיבי התהלוכה בכרנכ ובלוקסור. בדוגמאות אחרות, הוא השתלט על פסל של רעמסס הרביעי, עמודות של טקסטים שנכתבו על ידי רעמסס הרביעי על אובליסק של תחותמס הראשון בכרנכ, וקברו של רעמסס החמישי. קיצ'ן מזהיר שלא לפרש זאת יתר על המידה גזילות אלו כסימנים של אנטגוניזם של רעמסס השישי כלפי אחיו ואחיינו הגדולים. הגזילות לא היו יסודיות אלא היו ממוקדות למקומות הבולטים ביותר, שבהם הכרטושים של רעמסס השישי יהיו הבולטים ביותר. מלבד זאת, רעמסס השישי אכן השאיר את הכרטושים של רעמסס הרביעי ללא פגע במקומות רבים, כולל במקומות שבהם שמו וגם שמו של אחיו קרובים זה לזה כמו במקדש מדינת האבו של רעמסס השלישי, כך שניתן לבטל את ההשערה של Damnatio memoriae - לפיהן כל ההתייחסויות למישהו מסולקות באופן שיטתי כדי להסיר את האדם הזה מהזיכרון ומההיסטוריה.

עדות אפשרית לעבודות אדריכלות אמיתיות מטעמו של רעמסס השישי נמצאת בממפיס, שם כתובת על כרכוב שער גרניט של מקדש פתח טוענת שהוא הקים עמוד גדול מאבן עדינה. רעמסס השישי מתגאה אז בכך ש"כיסה את כל הארץ במונומנטים גדולים בשמי [...] שנבנו לכבוד אבותי האלילים". בסך הכל, האגיפטולוג אמין עאמר מאפיין את רעמסס השישי כ"מלך שביקש להתחזות לפרעה גדול בעידן של אי שקט ודעיכה".

דילול הכוח

פקידים בכירים

ידועים כמה פקידים בכירים של רעמסס השישי, כמו שר הכספים שלו והמפקח על האוצר מונטומטאוויי שהיה בתפקיד מאז סוף שלטונו של רעמסס השלישי; הווזיר נפרונפה בתפקיד מאז תקופתו של רעמסס הרביעי על כס המלכות; בנו הווזיר נהי; אמנמוסה ראש עיריית תבאי ומשרתו של המלך קדרן. מדרום, מפקד הכוחות של כוש היה נבמארנאחטה והמנהל של וואוואט - הארץ בין האשד הראשון והשני של הנילוס - ראש עיריית אניבה והמפקח של מקדש הורוס בדר היה פנה.

שושלת רעמססנחט

רעמססנחט , הכהן הגדול של אמון בתקופת שלטונו של רעמסס השישי, מוצג במוזיאון המצרי

בתבאי, הכהונה הגדולה עברה לשליטתם של רעמססנחט ומשפחתו בתקופתו של רעמסס הרביעי, אולי בשל שליטתו הריכוזית של אביו של רעמססנחט, מריבסטה, על המוסדות הפיננסיים של המדינה. רעמססנחט היה רשמית הווזיר של רעמסס השישי על הדרום וכוחו גדל על חשבונו של פרעה זה למרות העובדה שאיסת, בתו של רעמסס השישי, הייתה קשורה גם לכהונת אמון "בתפקידה כאשת האליל של אמון ". אם למעשה, ראמססנחט פיקח ככל הנראה על בניית בניין הקבורה של איסת במתחם הקבר K93.12, ובעוד, כפי שמגדיר זאת האגיפטולוג דניאל פולץ, "הוא וקרוביו היו האנשים החזקים ביותר במצרים בתקופת סוף השושלת העשרים", פעילותו לא כוונה נגד אינטרסים מלכותיים. רעמססנחט השתתף לעיתים קרובות בחלוקת אספקה לפועלים ושלט בחלק ניכר מהפעילות הקשורה לבניית קבר המלך, אולי משום שאוצרו של הכהן הגדול של אמון מימן כעת לפחות חלקית את העבודות הללו. בנו של רעמססנחט, אוסרמארנאחטה, הפך למנהל משק הבית של אמון והפך למנהל של שטחים גדולים במצרים התיכונה. הוא גם ירש את תפקידו של מריבאסטה בפיקוח על המיסים של המדינה, והבטיח שמשפחתו של רעמססנחט תהיה בשליטה מלאה הן על האוצר המלכותי והן על האוצר של אמון. תפקידים בכירים נוספים כמו אלה של הכוהנים השני והשלישי ושל "אבי אלילים של אמון" ניתנו לאנשים שהצטרפו למשפחתו של רעמססנחט בברית נישואים.

רעמססנחט היה חזק מספיק כדי לבנות לעצמו את אחד ממפעלי הקבורה הגדולים ביותר של הנקרופוליס של תבאי כולו בסוף הממלכה החדשה, כאשר מיזמי בנייה מלכותיים, כולל מקדש המתים הגזול של רעמסס השישי, ננטשו. האנדרטה של רעמססנחט, בדרעא אבו אל-נגה , עשתה שימוש חוזר בבניין קודם מהשושלת השבע-עשרה או השמונה-עשרה ושופצה כדי להראות את מעמדו הפוליטי והכלכלי של בעליו. בסך הכל, אגיפטולוגים מעריכים כעת שרמססנחט ושושלתו הקימו בעצם מרכז כוח שני במצרים העליונה, לכאורה מטעם מלכי השושלת העשרים ששלטו מממפיס ופר-רעמסס במצרים התחתונה. עובדה זו הפכה את תבאי בפועל לבירה הדתית של מצרים, כמו גם לבירת מנהלית בדומה למקבילתה הצפונית, והניחה את היסודות לעלייתה של השושלת העשרים ואחת תחת הריהור ופינדג'ם הראשון , 50 עד 70 שנה מאוחר יותר.

המצב באימפריה של מצרים בארצות אחרות

הידרדרות סופית בכנען

הפרוטומה השבורה הזו של רעמסס השישי מוצג במוזיאון לאמנויות יפות של ליון .

ההידרדרות הפוליטית והכלכלית של מצרים נמשכה ללא הפסקה בתקופת שלטונו של רעמסס השישי. הוא המלך האחרון בתקופת הממלכה החדשה ששמו מתועד על כתובות על שברי קיר וכן על שני עמודים של מקדש חתחור של סרביט אל-ח'אדם בסיני, לשם שלח משלחות לכרות עפרות נחושת.

בכל זאת ייתכן שלמצרים עדיין הייתה השפעה איזושהי או לפחות היו לה קשרים מסוימים עם שרידי האימפריה שלה בלבנט, כפי שמציע בסיס פסל ברונזה מקוטע של רעמסס השישי שנתגלה בתל מגידו בכנען, וחרפושית שלו מאללח' על החוף בדרום אנטוליה.

הנוכחות המצרית בכנען פסקה במהלך שלטונו של רעמסס השישי או זמן קצר לאחר מכן, כאשר כוחות המצב האחרונים עזבו את דרום ומערב ארץ ישראל בסביבות תקופה זו, והגבול בין מצרים לארצות אחרות חזר לקו מבוצר מקו הים התיכון עד ים סוף. מחקר ארכאולוגי משנת 2017 הגיע לאותה מסקנה, כלומר שלטונו של רעמסס השישי הוא התקופה האחרונה של מוצב של הצבא המצרי ביפו, אשר נהרס פעמיים בסביבות תקופה זו. מתנגדי השלטון המצרי היו ממוצא מקומי, שמקורם כנראה בערים הכנעניות במישור החוף של הלבנט, התנגדות להגמוניה המצרית שבסופו של דבר נבעה מהגעתם של גויי הים לאזור בתקופת שלטונו של רעמסס השלישי. אובדן כל השטחים באסיה לחץ עוד יותר את הכלכלה של חברת הממלכה החדשה של מצרים, ושלל מהמלכים הבאים חלק ניכר מהלגיטימיות שלהם.

נוכחות מתמשכת בנוביה

נראה כי השליטה המצרית בנוביה הייתה איתנה הרבה יותר באותה תקופה, או בשל ההתמצרות המתקדמת של האוכלוסייה המקומית או בשל החשיבות הכלכלית של אזור זה. הכרטושים של רעמסס השישי נחשפו באי סהל ליד אסואן ובמקדש רעמסס השני בוואדי אס-סבואה . רעמסס השישי מוזכר בקברו של פנה באניבה, לא הרחק מהאשד השלישי של הנילוס. פנה מספר גם על פשיטות עונש צבאיות דרומה יותר, מהן הוא טוען שהחזיר שלל לפרעה.

אנדרטאות קבורה

קבר

המומיה של רעמסס השישי נפגעה על ידי שודדי קברים

רעמסס השישי נקבר בעמק המלכים, בקבר המכונה כיום קבר KV9 . הקבר נבנה לראשונה עבור רעמסס החמישי, שאולי נקבר בו לפרק הזמן הקצר הדרוש להכנת קבר אחר, ככל הנראה לא מעוטר, שנחצב עבורו במקום אחר בעמק המלכים ואשר עדין לא אותר. בכל מקרה, רעמסס השישי ציווה על שיפוץ קבר KV9 כולו לעצמו ללא מקום לקבורה הקבועה של רעמסס החמישי, אשר הובל לבסוף למנוחה בשנתו השנייה של רעמסס השישי על כס המלכות, אולי משום שהיציבות חזרה לתבאי באותה עת. גזילת קברו של רעמסס החמישי עשויה להוות סימן לכך שרעמסס השישי לא העריך את קודמו, מה שיסביר מדוע נמחק שמו של רעמסס החמישי והוחלף בשמו של רעמסס השישי ביותר מהזדמנות אחת. לחלופין זה עשוי לשקף את הדאגה הפרגמטית של המלך לאמצעים כלכליים.

אושבטי של רעמסס השישי במוזיאון הבריטי

העבודות המחודשות על KV9 אחראיות לשימור קבר תות ענח' אמון, שהכניסה אליו נקברה מתחת לבקתות שנבנו עבור בעלי המלאכה שעבדו על קברו של רעמסס השישי. נראה שהעבודות הללו הושלמו במהלך שנת מלכותו השישית של רעמסס השישי, אז קיבל רעמססנחט 600 דבנים של כלי נחושת רקועים בחצר הקדמית הגדולה של אמון בכרנכ, מה שמצביע כנראה על סיום עבודות הבנייה על הקבר. יתר על כן, אם האוסטרקון 1860a מתבאי אכן מתייחס לרעמסס השישי ולא לרעמסס העשירי, אז זה מצביע על כך שהקבר היה סוף סוף מוכן למלך בשנתו השמינית על כס המלכות, ואז ייתכן שהוא היה חולה וקרוב למוות. לאחר סיומו, הקבר היה באורך 104 מטרים וכלל אחת משלושת הגרסאות השלמות של ספר השערים הידועות מהקשר של הלוויה המלכותית, וכן גרסה מלאה של ספר המערות .

הקבר כנראה חולל ונבזז על ידי שודדי קברים בתוך 20 שנה מקבורתו של רעמסס השישי. הם חתכו את ידיה ורגליה של המומיה של רעמסס כדי לקבל גישה לתכשיטיו. אירועים אלה, שהתרחשו בתקופת שלטונו של רעמסס האחד עשר, מתוארים בפפירוס מאייר ב' , אם כי זיהוי הקבר המוזכר במקור זה אינו בטוח לחלוטין. המומיה של רעמסס השישי הועברה לאחר מכן לקבר KV35 של אמנחותפ השני בתקופת שלטונו של הכוהן הגדול פינדג'ם הראשון של תחילת השושלת העשרים ואחת, שם היא התגלתה בשנת 1898 על ידי האגיפטולוג הצרפתי ויקטור לורה . בדיקה רפואית של המומיה העלתה כי רעמסס השישי מת בגיל ארבעים, והראתה נזק חמור לגופו, ראש ופלג גוף עליון נשברו למספר חתיכות על ידי גרזן ששימש את שודדי הקברים. יד נשית מבודדת נמצאה בתוך עטיפות המומיה.

בשנת 2020, פרסמה רשות התיירות המצרית דגם תלת-ממדי מלא של הקבר עם צילומים מפורטים, הזמינים באינטרנט.

באפריל 2021 הועברה המומיה מהמוזיאון לעתיקות מצרים למוזיאון הלאומי לתרבות מצרית יחד עם מומיות של 17 מלכים נוספים ו-4 מלכות באירוע שנקרא מצעד הזהב של הפרעונים .

מקדש קבורה

נראה שרעמסס השישי גזל את מקדש הקבורה הגדול באל-אסיף מרעמסס החמישי, שכנראה לקח אותו מאביו רעמסס הרביעי. המקדש תוכנן להיות כמעט מחצית מגודלו של מקדש הקבורה של מדינת האבו והיה רק בשלבי היסוד שלו במותו של רעמסס הרביעי. לא ברור אם הוא הושלם אי פעם, אך המקדש מוזכר כמוסד בעל קרקע בפפירוס וילבור המתוארך לתקופת שלטונו של רעמסס החמישי. חפירות ארכאולוגיות מראות שחלק ניכר מעיטורים ששרדו נעשו תחת רעמסס השישי.

לקריאה נוספת

• Bács, Tamás A. (1995). "A Note on the Divine Adoratrix Isis, daughter of Ramesses VI". Göttinger Miszellen. 148: 7–11.
• Breasted, James Henry (1948). Bronze base of a statue of Ramses VI discovered at Megiddo. Chicago: University of Chicago Press. OCLC 83774290.
• Černý, Jaroslav (1975). "Egypt: from the death of Ramesses III to the end of the Twenty-First Dynasty". In Edwards, Iorwerth Eiddon Stephen; Gadd, Cyril John; Hammond, Nicholas Geoffrey Lemprière; Sollberger, E. (eds.). The Cambridge Ancient History II part 2. The Middle East and the Aegean Region c. 1380–1000 B.C. (3rd ed.). Cambridge: Cambridge university press. pp. 606–657. ISBN 978-0-52-108691-2.
• Cohen, Susan (2016). "History of Egypt in Palestine". In Grajetzki, Wolfram; Wendrich, Willeke (eds.). UCLA Encyclopedia of Egyptology. Los Angeles: University of California Los Angeles.
• Collier, Mark; Dodson, Aidan; Hamernik, Gottfried (2010). "P. BM 10052, Anthony Harris and Queen Tyti". Journal of Egyptian Archaeology. 96: 242–247. doi:10.1177/030751331009600119. S2CID 161861581.
• Dodson, Aidan (1999). "Tutankhamen, tomb of". In Bard, Kathryn; Shubert, Stephen Blake (eds.). Encyclopedia of the archaeology of ancient Egypt. London; New York: Routledge. pp. 1044–1048. ISBN 978-0-203-98283-9.
• Dodson, Aidan; Hilton, Dyan (2004). The Complete Royal Families of Ancient Egypt. London: Thames & Hudson Ltd. ISBN 978-0-500-05128-3.
• Janssen, Jac J. (1978). "Year 8 of Ramesses VI Attested". Göttinger Miszellen. 29.
• Peden, Alexander J. (2001b). "Where Did Ramesses VI Bury his Nephew?". Göttinger Miszellen. 181: 83–88. ISSN 0344-385X.
• "Pharaoh Ramses VI Tomb". Egyptian Tourism Authority. 2020-04-15. אורכב מ-המקור ב-2020-04-20. נבדק ב-2020-04-15.
• Wente, Edward Frank; Van Siclen, Charles Cornell III (1977). "A Chronology of the New Kingdom". In Johnson, J. H.; Wente, E. F. (eds.). Studies in Honor of George R. Hughes, January 12, 1977. Studies in Ancient Oriental Civilization (SAOC). Vol. 39. Chicago: The Oriental Institute. pp. 217–262. ISBN 0-918986-01-X.

קישורים חיצוניים

• מדיה וקבצים בנושא רעמסס השישי בוויקישיתוף
• רעמסס השישי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• רעמסס השישי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• Ramesses VI Nebmaatre-meryamun on Digital Egypt
• Virtual tour of his tomb

הערות שוליים

הקודם: רעמסס החמישי

פרעוני מצרים

הבא: רעמסס השביעי

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

רעמסס השישי39007633Q5167