רעמסס האחד עשר
 | |
| רעמסס האחד עשר ממקדש ח'ונסו בכרנכ, צויר על ידי על ידי קארל ריכרד לפסיוס |
רַעְמְסֵס האחד עשר (בתרגום ממצרית עתיקה: "בנו של רע"; שלט 1107–1078 (או 1077) לפנה"ס) היה הפרעה העשירי והאחרון של השושלת ה-20 (אנ') של הממלכה החדשה (אנ') של מצרים העתיקה. הוא שלט במצרים לפחות 29 שנים, אם כי כמה אגיפטולוגים חושבים שהוא שלט במשך 30 שנים. הנתון האחרון יהיה עד שנתיים מעבר לתאריך הגבוה ביותר הידוע של המלך הזה, שנה 10 של עידן והם מסוט (אנ')[א] או שנה ה-28 של שלטונו.[1] חוקר אחד, אד ת'ייס, העלה השערה שרעמסס האחד עשר מלך אפילו עד 33 שנים.[2]
משערים כי רעמסס עדיין שלט בשנתו ה-29 מאחר שהתגלתה כתובת שבה היה כתוב כי המצביא והכוהן הגדול של אמון (אנ') פיאנח' (אנ') חזר לתבאי מנוביה בשמו (אנ')[ב] חודש 3, יום 23 - או רק 3 ימים לתוך מה שהיה תחילת מלכותו ה-29 של רעמסס האחד עשר. ידוע שפיאנח' פעל בנוביה במהלך השנה ה-28 לתקופת שלטונו של רעמסס האחד עשר (או שנה 10 של הווהם מסוט) וחזר הביתה למצרים בשנה שלאחר מכן.
רקע
רעמסס האחד עשר נחשב פעם לבנם של רעמסס העשירי ושל המלכה טייטי (אנ') שתאריה היו: "אם המלך", "אשת המלך" ו"בתו של המלך". עם זאת, מחקר אקדמי אחר על עותקים מסוימים של חלקים מפפירוס האריס א - שנרכש על ידי אנתוני צ'ארלס האריס - הדן בקשר בהרמון נגד רעמסס השלישי גילה שטייטי הייתה אשתו של פרעה רעמסס השלישי.[3] מכאן שאימו של רעמסס האחד עשר לא הייתה טייטי, ואף על פי שהוא יכול היה להיות בן של הפרעה שקדם לו, גם זה אינו מבוסס. מאמינים כי רעמסס האחד עשר נישא לטנטאמון (אנ'), בתו של נבסני, שאיתה הוא הוליד את חנתאווי (אנ') - אשתו לעתיד של הכהן הגדול פינדג'ם הראשון (אנ'). ייתכן שלרעמסס האחד עשר הייתה בת נוספת בשם טנטאמון (אנ') שהפכה לאשתו של סמנדס (אנ'), המלך לעתיד ומייסד השושלת הבאה.
מתישהו בתקופת שלטונו, הכהן הגדול של אמון, אמנהוטפ (אנ'), הודח מתפקידו על ידי פיינהסי (אנ'), המשנה למלך של כוש (אנ'), שלמשך זמן מה השתלט על תבאי. אף על פי שבעבר הייתה "הדחת הכהן הגדול מאמון" מתוארכת מוקדם בתקופת השלטון (לפני שנת 9 למלכותו של רעמסס האחד עשר), כיום הדעה שהאירוע התרחש רק זמן קצר לפני תחילת הווהם מסוט, עידן שנחנך בשנת המלוכה ה-19, כנראה כדי להדגיש את חזרתם של התנאים הנורמליים לאחר ההפיכה של פיינהסי.
תאריך עלייתו לכס השלטון
בדרך כלל מתוארכת עלייתו של רעמסס האחד עשר לכס השלטון לשמו (אנ')[ב], חודש שלישי יום 20. עם זאת, קטע פפירוס מאוחר יותר של השושלת ה-20 מדיר אל-מדינה שפורסם בשנת 2023 על ידי האגיפטולוג רוברט ג'. דמארי מתייחס לתאריך חלקי של שנה 4, חודש 3 של אחט (אנ')[ג] יחד עם שינוי (של תיארוך שנת השליט) לשנה 1, חודש הרביעי של אח'ט.[4] אף על פי ששני המלכים אינם מוזכרים בפפירוס בשמותיהם, דמארי ממליץ מאוד להתייחס לתקופת שלטונם של רעמסס העשירי ויורשו, רעמסס האחד עשר. אם השערה זו תאושש, זה אומר שתאריך עלייתו לכס השלטון של רעמסס האחד עשר היה בין החודש השלישי והרביעי של אח'ט ולא החודש השלישי של שמו יום 20 כפי שמקובל להניח.[4]
תקופת והם מסוט
תקופת שלטונו של רעמסס האחד עשר בולטת במספר רב של פפירוסים חשובים שהתגלו, לרבות "פפירוס האימוץ", המזכיר את השנים 1 ו-18 לשלטונו; פפירוס B.M. 10052, פפירוס מאייר א' (אנ'), פפירוס B.M. 10403 ופפירוס B.M. 10383 (ארבעת האחרונים המכילים את הדיווחים של משפטי שודדי הקברים שנערכו במהלך השנתיים הראשונות של הווהם מסוט); פפירוס אמבראס (אנ') (המכיל רשימה של מסמכים שנרכשו מחדש בשנה 6 של הווהם מסוט, לאחר שנגנבו מארכיון מקדש כלשהו, כנראה בתקופה הכאוטית של הדחת הכהן הגדול של אמון אמנהוטפ (אנ'));[2] פפירוס המיסוי של טורינו, של שנה לא מוגדרת 12; פפירוס B.M. 10068, הכולל בצדו שתי רשימות, שנקראות רשימת הבית (משנה 12 לא מוגדרת) ורשימת ה-Srmt (ללא תאריך, אך מעט מאוחרת מהרשימה הביתית); פפירוס B.M. 9997, של שנה לא מוגדרת 14 ו-15; וסדרה שלמה של מכתבים מאוחרים של שושלת רעמסס שנכתבו על ידי - בין היתר - הסופרים של הנקרופוליס דהוטמוסה, בוטהאמון והכוהן הגדול פיאנח'. מכתב מספר 9 קובע שתקופת הווהם מסוט נמשכה לשנה העשירית (מה שמשתווה בעצם פחות או יותר לשנה ה-28 של רעמסס האחד עשר).[5]
פיינהסי הוגדר לאחר מכן כאויב במספר פפירוסים מהשנה 1 ו-2 של הווהם מסוט (שווה לשנה 19 ו-20 בעצם של רעמסס האחד עשר) שם שמו היה קשור באופן עקבי לסימן "ציפור רעה" בפפירוסים אלה.[6]
כיצד בדיוק הסתיימה תקופה האנרכיה של הדחת הכהן הגדול ומי בסופו של דבר אילץ את פיינהסי להימלט מתבאי איננו יודעים, בשל היעדר מקורות מפורשים. עם זאת, נראה כי פיינהסי נסוג לנוביה והצליח לשמור על איזשהו בסיס כוח שם במשך למעלה מעשור. בשנה 10 של הווהם מסוט המצביא והכוהן הגדול פיאנח' יצא למסע לנוביה כדי "לפגוש את פיינהסי". אף על פי שלעיתים קרובות מניחים שמטרת מסע זה הייתה להילחם במשנה למלך לשעבר, זה אינו ודאי. המקורות למעשה מעורפלים בנקודה זו וייתכן שהאקלים הפוליטי השתנה במהלך השנים. ישנן עדויות לכך שבזמן זה פיאנח' לא היה עוד משרתו הנאמן של רעמסס האחד עשר, מה שמעלה את האפשרות שהוא ניהל משא ומתן בסתר עם פיינהסי,[7] אולי אפילו זמם נגד המלך השולט. אדוארד ונטה כתב: "יש הרושם שהמשנה למלך וחייליו הנוביים היו נאמנים, שכן ההערות שהשמיע יריבו פיאנח' במכתב מס' 301 די מזלזלות בפרעה רעמסס האחד עשר". במכתב זה ובמכתבים נוספים הורה פיאנח' להוציא להורג שני שוטרים בחשד לגבי דברים שאמרו, אבל הורה לשמור על כך בסוד.
אף על פי שלפיאנח' הייתה כנראה הסמכות להוציא אנשים להורג, מכתביו קוראים במפורש לשמור את העניין בסוד. נטען כי בהתחשב במעמדו העליון של פיאנח' באותה תקופה, הסודיות יכולה הייתה להשפיע רק על המלך. אם זה נכון, יוצא שהמצב הפוליטי של אותה תקופה בוודאי היה מורכב מאוד, כשפיאנח' פעל אולי לפי אג'נדה נסתרת כלשהי. לרוע המזל, בשל האופי המצומצם של המקורות, היחסים המדויקים בין שלושת הגיבורים הראשיים, פיאנח', פיינהסי ורעמסס האחד עשר נותרו רחוקים מלהיות ברורים. כמה חוקרים מאמינים שהמערכה הנובית הייתה חלק ממאבק כוחות מתמשך בין הכהן הגדול מאמון למשנה למלך של כוש. אולם, באותה מידה ייתכן שפיאנח' נחלץ להציל את פיינהסי נגד אויב משותף כלשהו. הפועל המתורגם לעיתים קרובות כ"לתקוף את (פיינהסי)" פירושו רק "לפגוש/ ללכת אליו". למעשה, לא מטרת המשלחת או תוצאתה עומדים בספק. הנושא מסתבך עוד יותר בגלל המחלקות המתמשכת על סדר הכוהנים הגדולים (או הריהור (אנ') לפני פיאנח' או פיאנח' לפני הריהור) ועל הייחוס הנכון (או לתקופת טרום הרנסאנס או לווהם מסוט עצמו) של מספר מסמכים מתקופת שלטונו של רעמסס האחד עשר.
נכון לעכשיו, הצעתו של ת'ייס לפיה שמו של פיינהסי טוהר כנראה על ידי רעמסס האחד עשר בשנה 11 או 12 של הווהם מסוט התקבלה במפורש רק על ידי האגיפטולוג איידן דודסון.
תקופת השלטון
אין הסכמה מוחלטת לגבי אורך תקופת הרנסאנס או על ייחוסם של מסמכים מסוימים לתקופת שלטונו של רעמסס האחד עשר. נכון לעכשיו, הצעתו של ת'ייס לפיה פפירוס BM 10054 מתוארך לווהם מסוט אושרה על ידי חוקרים אחרים כגון יורגן פון בקראת (אנ') ואנני גאס - האחרונה במאמר בכתב העת JEA 87 (2001) שחקר כמה קטעים שהתגלו לאחרונה השייכים למסמך זה. כתוצאה מכך, נראה שהתאריך הבלתי מעורער ביותר של רעמסס האחד עשר הוא כיום שנה 11 של ווהם מסוט (או בפועל שנה 29) של שלטונו, כאשר המערכה הנובית של פיאנח' הסתיימה, מה שאומר שלפרעה היה שלטון מינימלי של 29 שנים כאשר הוא מת. - מה שאולי ניתן להאריך ל-30 שנה בשל "הפער בין תחילת שושלת 21 לבין שלטונו של רעמסס האחד עשר.", כאשר 33 שנים הן היפותטיות.
קראוס וורברטון כותבים במפורש כי בשל קיומו של פער זמן זה, ”אגיפטולוגים מודים בדרך כלל כי שלטונו יכול היה להסתיים שנה או שנתיים מאוחר יותר מאשר שנה 10 של עידן ווהם מסוט, מקביל לשנה המלכותית ה-28”. איידן דודסון, לעומת זאת, מעלה אפשרות ל"שנה 15" של הווהם מסוט על בסיס פפירוס BM 9997.
בתקופת שלטונו של רעמסס האחד עשר, או זמן קצר לאחר מכן, היישוב דיר אל-מדינה ננטש, כנראה משום שהנקרופוליס המלכותי הועבר צפונה לטאניס ולא היה צורך נוסף בו בתבאי.
כרונולוגיה של הממלכה החדשה המאוחרת של רעמסס האחד עשר
תפיסת הכרונולוגיה המצרית המקובלת היא שרעמסס האחד עשר שלט בין 29 ל-30 או 33 שנים שלמות בין רעמסס העשירי לסמנדס (אנ') לפני מותו. זמן קצר לפני מותו, הוא העביר את בירתה הפוליטית של מצרים לטאניס שם מת ונקבר על ידי סמנדס שירש אותו, אך רק שלט במצרים התחתונה בעוד שהריהור (אנ') שלט במצרים העליונה ככוהן הגדול של מצרים בתבאי. הצעתו הנפרדת של ת'ייס לפיה 17 השנים הראשונות של שלטונו של רעמסס האחד עשר היו מקבילות לחלוטין לתקופת שלטונם של רעמסס התשיעי (שנים 5–19) ורעמסס העשירי (שנים 1–3)[8] אינה מקובלת כיום על ידי רוב האגיפטולוגים מלבד איידן דודסון בספרו מ-2012 Afterglow of Empire.[9]
קבורה
מתישהו במהלך תקופה בעייתית זו, רעמסס האחד עשר מת בנסיבות לא ידועות. בעוד שהכין לעצמו קבר בעמק המלכים (קבר KV4 (אנ')), הוא נותר בלתי גמור ומקושט רק בחלקו, שכן רעמסס האחד עשר קבע במקום זאת לקבור את עצמו הרחק מתבאי, אולי ליד ממפיס. אולם קבר פרעה זה כולל כמה מאפיינים יוצאי דופן, לרבות ארבעה עמודים מלבניים ולא מרובעים בחדר הקבורה שלו ופיר קבורה מרכזי עמוק במיוחד - באורך של יותר מ-10 מטרים - אשר תוכנן אולי כאמצעי אבטחה נוסף כדי למנוע שוד קברים. במהלך השושלת ה-21, תחת שלטונו של הכהן הגדול מתבאי, פינדג'ם הראשון (אנ'), שימש קברו המיועד של רעמסס האחד עשר כבית מלאכה לעיבוד חומרי קבורה מקבורות חתשפסות, תחותמס השלישי ואולי תחותמס הראשון. קברו של רעמסס האחד עשר נשאר פתוח מאז העת העתיקה ושימש כבית מגורים של קופטים.
מאחר שרעמסס האחד עשר נקבר במצרים התחתונה, סמנדס עלה למלכות מצרים, בהתבסס על המנהג הידוע שמי שקבר את המלך ירש את כס המלכות. מאחר שסמנדס קבר את רעמסס האחד עשר, הוא יכול היה לקבל את כתר מצרים באופן חוקי ולחנוך את השושלת ה-21 מעיר הולדתו בטאניס, גם אם הוא לא שלט במצרים התיכונה והעליונה, שהיו כעת למעשה בידי הכוהנים הגדולים של אמון בתבאי.
לקריאה נוספת
- Darrell D. Baker, The Encyclopedia of the Egyptian Pharaohs, Volume I: Predynastic to the Twentieth Dynasty (3300–1069 BC), Bannerstone Press, London 2008, מסת"ב 978-1-905299-37-9, S. 334–336.
- Christian Cannuyer, Encore la Date de l'accession au Thrône de Ramsès XI, GM 132 (1993), 19-20
- Aidan Dodson, Afterglow of Empire, Egypt from the Fall of the New Kingdom to the Saite Renaissance, AUC Press 2012
- Klaus Ohlhafer, Zum Thronbesteigungsdatum Ramses' XI. und zur Abfolge der Grabräuberpapyri aus Jahr 1 und 2 whm-mswt, GM 135 (1993), 59-72
- Kim Ridealgh, A Tale of Semantics and Suppressions: Reinterpreting Papyrus Mayer A and the So-called 'War of the High Priest' during the Reign of Ramesses XI, SAK 43 (2014), 359-373
- Ad Thijs, "Some observations on the Tomb-Robbery Papyri", in: A.I. Blöbaum, M. Eaton-Krauss, A. Wüthrich (eds), Pérégrinations avec Erhart Graefe, Festschrift zu seinem 75. Geburtstag (Ägypten und Altes Testament 87), 519-536
- Edward Wente, The Suppression of the High Priest Amenhotep, JNES 25 (1966), 73-87
קישורים חיצוניים
- רעמסס האחד עשר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ביאורים
- ^ הביטוי מתורגם בדרך כלל כ"תקופת ההתחדשות" או "תקופת הרנסאנס", חלק מתקופת שלטונו של רעמסס האחד עשר. בשנתו ה-19 הוא החל לספור מחדש, כששנה 1 של הווהם מסוט אולי זהה לשנת מלכותו ה-19, אך לפחות חופפת בחלקה.
- ^ 2.0 2.1 העונה השלישית והאחרונה של לוח השנה המצרי, בערך בין 9 במאי ל-5 בספטמבר. כמו שאר העונות היא חולקה ל-4 חודשים ירחיים המסופררים מ-1 עד 4
- ^ העונה הראשונה מתוך 3 של לוח השנה המצרי, בערך בין 11 בספטמבר ל-8 בינואר. כמו שאר העונות היא חולקה ל-4 חודשים ירחיים המסופררים מ-1 עד 4
הערות שוליים
- ^ Erik Hornung, Rolf Krauss & David Warburton (editors), Handbook of Ancient Egyptian Chronology (Handbook of Oriental Studies), Brill: 2006, p.475
- ^ 2.0 2.1 Ad Thijs, "Reconsidering the End of the Twentieth Dynasty. Part III: Some Hitherto Unrecognised Documents from the Whm Mswt," Göttinger Miszellen 173 (1999), pp. 175-192.
- ^ Mark Collier, Aidan Dodson, & Gottfried Hamernik, P. BM 10052, Anthony Harris and Queen Tyti PDF, JEA 96 (2010), pp.242-247
- ^ 4.0 4.1 Demarée, Robert J. (2023). "Two Papyrus Fragments with Historically Relevant Data". Rivista del Museo Egizio. 7. doi:10.29353/rime.2023.5078.
- ^ ate Ramesside Letter 9 in "Late Ramesside Letters" by Edward F. Wente, The Oriental Institute of the University of Chicago, Studies in Ancient Oriental Civilization (SAOC) 33, University of Chicago Press, Chicago, Illinois, 1967. pp.11-12 & 37-38
- ^ The High Priests of Amun at the End of the Twentieth Dynasty (אורכב 15.07.2014 בארכיון Wayback Machine) by Jennifer Palmer, Birmingham Egyptologial Journal (2014), pp.7-9
- ^ Ad Thijs, "I was thrown out from my city" -Fecht's views on Pap. Pushkin 127 in a new light
- ^ Ad Thijs, Pap. Turin 2018, the journeys of the scribe Dhutmose and the career of the Chief Workman Bekenmut, GM 199 (2004), pp.79-88
- ^ see this book review by David Aston in Egyptian Archaeology, February 2014
| הקודם: רעמסס העשירי |
פרעוני מצרים | הבא: סמנדס (אנ') |
39010964רעמסס האחד עשר