רותם המדבר

רותם המדבר
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	קיטניתאים
משפחה:	קטניות
תת־משפחה:	פרפרניים
סוג:	רותם
מין:	רותם המדבר
שם מדעי
Retama raetam

רותם המדבר בפריחה

רותם המדבר בפריחה

רֹתֶם הַמִּדְבָּר (שם מדעי: Retama raetam) הוא שיח שכיח למדי בשטחי החולות שבצפון הנגב, באפיקים יבשים של נחלים בכל השטח המדברי בבקעת הירדן ובחולות מישור החוף.

תיאור

בעת פריחת רותם המדבר בחודשי החורף הוא מתכסה בתפרחת מרהיבה של פרחים פרפרניים קטנים, לבנים עם כתם סגול קטן. פרחי הרותם עשירים בצוף. ההאבקה נעשית על ידי חרקים. ללא הפריחה, מראהו אינו מרשים, כמו רוב סוגי הצמחים האופייניים לאזור הנגב. ברוב עונות השנה אין רואים עליו עלים כלל. רק בתקופה קצרה בעת הלבלוב, מצמיח הרותם עלעלים קטנטנים, המתייבשים עם עונת היובש. הפירות מכילים זרע אחד או שניים בצבע צהוב, אשר שומרים על חיוניותם תקופה ארוכה. ענפי הרותם ולא עליו הם אלה המבצעים את תהליך הפוטוסינתזה - תכונה הנקראת רותמיות.

שורשי הרותם העמוקים הם אחת מדרכי ההסתגלות של הצמח לחולות הנודדים ולמדבר. לרותם שתי מערכות של שורשים; שורשים המגיעים לעומק 20 מטרים ויותר המשמשים בימי הקיץ, ושורשי רוחב לקליטת מים בחורף.

רותם המדבר הוא צמח מוגן על פי החוק בישראל.

שימושי הרותם

לרותם מיוחסות תכונות רפואיות רבות, אך חשוב לזכור שמדובר בצמח שבשימוש לא נכון, זרעיו רעילים למאכל אדם. הבדואים משתמשים ברותם כתרופה נגד כאבים שונים, נגד פצעים וכתרופה למחלות ילדים אולם יש לציין שהזרע רעיל למאכל.

תושבי המדבר מכינים גחלים מהשורשים של הרותם.

במקורות

צמח הרותם מופיע במקרא:

• בספר מלכים א', פרק י"ט, פסוקים ד'-ה', הנביא אליהו נח במדבר בצל הרותם: "וְהוּא־הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם, וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אֶחָת (אֶחָד); וַיִּשְׁאַל אֶת־נַפְשׁוֹ לָמוּת, וַיֹּאמֶר רַב, עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי, כִּי־לֹא־טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי׃ וַיִּשְׁכַּב וַיִּישַׁן, תַּחַת רֹתֶם אֶחָד".
• בספר תהילים, פרק ק"כ, פסוק ד': "חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים; עִם, גַּחֲלֵי רְתָמִים".
• בספר איוב, פרק ל', פסוק ד': "הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי-שִׂיחַ; וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם".
• ראו גם מדרש תהילים קכ - ט'. בראשית - רבה נ"ג - י"ג.

השימוש הרפואי ברותם במסורת יהודי תימן

לרותם שימושים רפואיים שונים בקרב כמה חברות מסורתיות ובקרב כמה מקהילות ישראל שבהם היה מוכר. מיהודי תימן מוכר השימוש ברותם המדבר כמזור למחלת הצהבת. מסורת הריפוי הייתה נתונה בידי משפחת מוסא בן חיים בדיחי. עם עלייתם לארץ ישראל, המשיכו בני המשפחה במסורת קטיפת הגבעולים וייבושם בחולות נתניה וגבעת אולגה, ואף סיפקו את הצמח לנזקקים לו בצירוף דף הוראות. דיווחים שהתקבלו מעדים עולי תימן מצביעים על יעילותו הרבה בהורדת רמת הבילירובין בקרב אנשים חולי צהבת. עם זאת, הצמח עלול להיות רעיל ואף לגרום למוות, שכן שימוש במינון גבוה מדי של התרופה הנעשית ממנו עשויה להביא לכשל נשימתי: דווח על כשל נשימתי ביילוד שהושקה בתמצית ענפי רותם המדבר, המכילים את האלקלואידים הרעילים Retamine ו-Sparteine.

לקריאה נוספת

• אבי שמידע ודוד דרום, מדריך העצים והשיחים בישראל. הוצאת כתר.
• זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל לידיעת ארץ ישראל, הוצאת עם עובד, 1980, עמוד 7406.
• עזריה אלון (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. משרד הביטחון - ההוצאה לאור והחברה להגנת הטבע. כרך 10 עמוד 157–158.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רותם המדבר בוויקישיתוף

• רותם המדבר, מדרשת שדה בוקר
• רותם המדבר, מרכז הרופאים המומחים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23180515רותם המדבר