רב-גזעיות

אנשים רב-גזעיים הם אנשים בעלי רקע גזעי מעורב. בנוסף ליחידים רבים, קיימות קבוצות אתניות שהן רב-גזעיות, בהן קריאולים, מולאטים, צבעוניים, מסטיסים וקפוזו.

אנשים ממוצא רב-גזעי מהווים חלק ניכר מהאוכלוסייה באזורים רבים בעולם. באמריקה הצפונית, מחקרים מצאו כי האוכלוסייה הרב-גזעית גדלה בכל שנה. המסטיסים מהווים את רוב האוכלוסייה במדינות רבות באמריקה הלטינית. אנשים רב-גזעיים מהווים רשמית את רוב האוכלוסייה ברפובליקה הדומיניקנית (73%) ובקובה (51%).

מדינות החתומות על האמנה בדבר ביעור כל צורות האפליה הגזעית מחויבות לעודד ארגונים ותנועות רב-גזעיים, כחלק מהתהליך לביעור מחיצות בין הגזעים, ולמנוע כל פעולה הנוטה לחזק אפליה גזעית^[1].

הגדרה

המונח גזע, כאשר הוא מיוחס לבני אדם, הוא מונח מסַווג שנעשה בו שימוש לחלוקת האנושות לקבוצות בעלות זיקה של מוצא משותף, על בסיס תפיסה שמקורה בהבניה חברתית ללא בסיס מדעי. הגדרת המונח גזע שונה בין תרבויות שונות, לכן המונח "רב-גזעיות" הוא באופן טבעי מונח סובייקטיבי.

השימוש במאפיינים חיצוניים להגדרת גזע עלול להיות מוטעה. הסוציולוג האמריקאי טרוי דאסטר מצא, למשל, שיש אנשים ממוצא אפריקאי שנראים לבנים, ואנשים ממוצא אירופאי בעלי מראה שחור.

במפקדי אוכלוסין בארצות הברית אחת השאלות היא שיוך גזעי, מתוך שבעה גזעים מוגדרים מראש. בשנת 2000 בוצע שינוי בשאלון המאפשר לנסקרים לבחור יותר מגזע אחד, וכך לציין שהם רב-גזעיים. שינויים דומים נעשו גם במדינות נוספות.

מונח הקשור לרב-גזעיות הוא נישואים בין-גזעיים, המציינים בדרך כלל בני זוג שאחד מהם לבן והשני אינו לבן, וצאצאיהם הם רב-גזעיים.

קבוצות אוכלוסייה רב-גזעיות בעולם

אמריקה הלטינית והאיים הקריביים

המונח "מסטיסים" משמש באמריקה הלטינית לתיאור אנשים רב-גזעיים. מסטיסים מהווים חלק גדול מהאוכלוסייה באמריקה הלטינית, ואף מהווים רוב במדינות רבות. במקסיקו, למשל, כ-80% מהאוכלוסייה הם מסטיסים.

האיים הקריביים אוכלסו במאה ה-18 בעבדים שהובאו ממערב אפריקה וממזרח הודו. החל מהמאה ה-19 נדדו לאיים אוכלוסיות מגוונות נוספות.

בברזיל, המונח "פרדו" משמש לתיאור ברזילאים ממוצא אתני מעורב, והם בעלי מגוון של צבעי עור וגזעים. בדרך כלל הם צאצאים של אירופאים, אפריקאים שמדרום לסהרה וילידי ברזיל. כ-13% מתושבי ברזיל מזדהים כפרדו.

אסיה

אוכלוסיות רבות החיות במרכז אסיה כיום הן רב-גזעיות, כתוצאה של נדודים של עמים רבים, בהם המונגולים, הטורקים והפרסים. בדיקות דנ"א אצל תושבי מרכז אסיה מצאו ערב-רב של אבות היסטוריים.

בהודו חיים אנגלו-הודים רבים, גזע מעורב שמקורו בתקופה הקולוניאלית בהודו. בתחילה שלטו בהודו צרפתים, הולנדים, פורטוגלים ואירופאים נוספים, והשלטון הזר נמשך בתקופת הראג' הבריטי. בגואה, בה שלטו הפורטוגלים בתקופות ממושכות, תושבים רב-גזעיים רבים הם צאצאים של הודים ופורטוגלים.

מיאנמר הייתה מושבה בריטית בשם בורמה משנת 1826 ועד 1948. צאצאים של אנגלים ותושבים מקומיים מכונים אנגלו-בורמזים. לאחר עצמאות מיאנמר היגרו רובם לאוסטרליה, ניו זילנד והממלכה המאוחדת.

הפיליפינים נשלטו בידי ספרד במשך כארבע מאות שנה, ולאחר מכן נשלטו על ידי ארצות הברית במשך 46 שנה. בתקופות אלה נוצרו בפיליפינים שכבות אוכלוסייה רבות שהן רב-גזעיות.

בסינגפור ומלזיה נפוצים נישואי תערובת של אנשים ממוצא הודי וסיני, וצאצאיהם מכונים Chindians (אנ'). כמו כן נפוצים במלזיה נישואי תערובת בין אנשים ממוצא סיני לבין שבטי העמים הילידיים במדינה, בהם מורוט, דושון ואיבאן. צאצאיהם מכונים בדרך כלל "סינו + שם השבט", למשל סינו-דושון.

האי סרי לנקה, בשל מיקומו האסטרטגי באוקיינוס ההודי, היווה מפגש של מתיישבים מאזורים שונים בעולם, מה שהביא להיווצרותן של מספר אוכלוסיות רב-גזעיות. הקבוצה הבולטת ביותר היא המורים, צאצאיהם של סוחרים ערבים שהתיישבו באי והתחתנו עם נשים מקומיות. שתי קבוצות רב-גזעיות נוספות בולטות הן הבורגרים, צאצאים של מתיישבים אירופאים ונשים מקומיות, והקפירים, צאצאי נישואי תערובת של שחורים ונשים מקומיות.

לאחר המהפכה הקומוניסטית בסין (1949) (אנ'), נישואים בין-גזעיים נחשבו לטאבו בסין והיו נדירים ביותר. לאחר ביקור ניקסון בסין, בשנת 1972, חודשו הקשרים הדיפלומטיים בין סין לארצות הברית ונרשמו מספר בקשות בבתי המשפט בסין לאישור נישואים בין-גזעיים. עם השנים התרבו נישואים מסוג זה, ומשנת 1994 נרשמים אלפי זוגות מעורבים לנישואין בסין, בעיקר בשאנגחאי. שינוי תרבותי זה הביא לרב-גזעיות בקרב ילדי סין. בין הידוענים שהם רב-גזעיים ממוצא סיני נמנים ברוס לי וקלואי בנט.

טאיוואן נכבשה על ידי ההולנדים במאה ה-17, וקיימים כיום בטאיוואן מיעוטים שהם צאצאים של סינים והולנדים.

בווייטנאם חיים כ-100,000 אירו-אסייתים, צאצאים של צרפתים ושבטים מקומיים.

אפריקה

במדינות הקהילייה המזרח-אפריקנית, במיוחד באוגנדה, קניה וטנזניה, אנשים רב-גזעיים מכונים צ'וטארה.

בצפון אפריקה קיימות אוכלוסיות רב-גזעיות רבות המורכבות מצאצאים של ברברים ותושבי אפריקה שמדרום לסהרה.

במדגסקר כמעט כל התושבים הם מלגשים, שהם צאצאים של אינדונזים ומהגרים מבורנאו. המלגשים דוברים מלגשית, שפה אוסטרונזית עם השפעות של שפת בנטו.

בדרום אפריקה צאצאים של לבנים ושחורים נקראים צבעוניים, והם מהווים כ-8% מהאוכלוסייה.

מדינות נוספות

במפקדי אוכלוסין בממלכה המאוחדת אחת השאלות היא שיוך גזעי. בשנת 2001 בוצע שינוי בשאלון המאפשר לנסקרים לבחור יותר מגזע אחד, וכך לציין שהם רב-גזעיים. על פי המפקד משנת 2020 חיים במדינה כ-1.3 מיליון רב-גזעיים.

על פי מפקדי אוכלוסין בקנדה, בשנת 2001 הזדהו 1.2% מהאוכלוסייה כרב-גזעיים, ובשנת 2006 מניינם עלה ל-1.5%. חלק מהם הם צאצאים של עבדים שברחו מארצות הברית לקנדה במאה ה-19 באמצעות מסילת הרכבת המחתרתית. כמו כן, חלקם הם בני נישואי תערובת של מהגרים אירופאיים ובני שבט המטיס (אנ').

בארצות הברית בוצע בשנת 2000 שינוי בשאלון מפקדי האוכלוסין המאפשר לנסקרים לבחור יותר מגזע אחד, וכך לציין שהם רב-גזעיים. בשנת 2010 כ-2.4% מהאוכלוסייה הזדהו כרב-גזעיים. אמריקאים רבים משתמשים במונח biracial ("דו-גזעי"). נישואים בין-גזעיים, בעיקר בין לבנים ושחורים, נחשבו ללא-מוסריים ולא-חוקיים ברוב מדינות ארצות הברית עד אמצע המאה ה-20. בקליפורניה ומדינות נוספות במערב ארצות הברית נאסרו גם הנישואים עם אסייתיים, כחלק מהגישה השלילית כלפי יפנים וסינים. במהלך המאה ה-20 בוטלו מרבית החוקים מסוג זה, ובשנת 1967, בפסק דין לאבינג נגד וירג'יניה, פסל בית המשפט העליון של ארצות הברית את כלל החוקים נגד יחסי זוגיות בין-גזעיים בארצות הברית.

ארצות הברית היא אחת המדינות בעלות הגיוון הגזעי הרב ביותר בעולם. חלק ניכר מהאמריקאים הם צאצאים של קבוצות אתניות ולאומיות רבות שהיגרו לארצות הברית במהלך השנים. ב-20 בינואר 2009 הושבע ברק אובמה כנשיא הרב-גזעי הראשון בארצות הברית, בן לאם אמריקאית ממוצא אירופי ואב משבט הלואו בקניה. הביוגרפיה הרשמית של אובמה באתר הבית הלבן מתארת אותו כאפרו-אמריקאי, אך בהוואי, שם נולד, הוא יכונה "האפה", הכינוי המקומי לרב-גזעיים.

באיי פיג'י האוכלוסייה היא מעורבת מאוד. ילידי האי הם תערובת של פולינזים ומלנזים, כתוצאה מההגירה המקורית לדרום האוקיינוס השקט לאורך ההיסטוריה. מהמאה ה-19 נוספו אליהם מהגרים מאסיה (שנקראו בפיג'י "גירמיטים"), שהשתלבו באוכלוסייה. מהגרים אלו הגיעו מהאזורים בהם נמצאות כיום הודו, פקיסטן, בנגלדש ומיאנמר.