רבי שלמה אאיליון

רבי שלמה בן יעקב אאיליון

צייר: יעקב הוברקן, בן תקופתו
לידה	האימפריה העות'מאנית
פטירה	9 באפריל 1728 ל' בניסן ה'תפ"ח אמסטרדם, הרפובליקה ההולנדית
תחומי עיסוק	רב, דיין

רבי שלמה בן יעקב אאיליון (בכתב לטיני: Solomon Ayllón ; שמו נכתב לעיתים גם Aelion, Hillion או Aylion;‏ 1660-64 - אמסטרדם 1728) היה רב, יליד האימפריה העות'מאנית (מסלוניקי או צפת) שכיהן כ"חכם" של הקהילות הספרדיות-פורטוגזיות בלונדון ובאמסטרדם והיו שיחסו לו נטיות שבתאיות.

ביוגרפיה

מקום ושנת הולדתו של אאיליון אינם ברורים, יש עדויות כי נולד בצפת בשנת 1664, ויש האומרים כי נולד בסלוניקי בשנת 1660. מקור שם המשפחה קרוב לודאי בעיר הספרדית אייון שבמחוז סגוביה. אאיליון גדל והתחנך בעת השלטון העות'מאני בסלוניקי, שהייתה בתקופה זאת מעוז שבתאי. הוא למד בצעירותו אצל נתן העזתי, נביאה של התנועה השבתאית, והיה בין תלמידיו המפורסמים^{[דרוש מקור]}. לאחר נישואיו, התגורר אאיליון בצפת, ויצא, כשד"ר או "משולח", לאיסוף כספים עבורה בגולה בשנת 1688. אאיליון עבר במהלך מסעו באיטליה, ובליבורנו פגש ברבי בנימין הכהן מריג'יו ורבי אברהם רוויגו שהיו ראשי השבתאים באיטליה, והגיע ב-1689 ללונדון.

לונדון

בלונדון התקיימה בשנים ההן קהילה ספרדית-פורטוגזית של אנוסים ששבו ליהדות, שרבה, יעקב אבנדנה נפטר בשנת 1685, ארבע שנים קודם לבואו של אאיליון ללונדון. הקהילה שהייתה דלה בתלמידי חכמים בעלי שיעור קומה ראתה באאיליון, החכם הארץ-ישראלי, מועמד ראוי לתפקיד, ופנתה אליו בבקשה לכהן ברבנות. בלונדון כיהן אאיליון כעשר שנים, בהן סבל רבות ממתנגדיו בקהילה - בעיקר הרב והפרשן הידוע יעקב פידאנקה או פידאנקי Fidanque ‏(?-1701) ובנו, אברהם, שמיררו את חייו בשל חשד השבתאות. הסכסוך בלונדון התפרסם גם בקהילות אחרות, ורבנים שונים התייחסו בכבוד רב לאאיליון, בהם מתנגדי שבתאות מובהקים כרבי יעקב ששפורטש, רבי צבי הירש אשכנזי, ורבי יחזקאל קצינאלפוגין. אחרי שבשנת 1690 המעמד של הקהילה דחתה את טענותיהם של יעקב ואברהם פידאנקה, הטיל עליהם חרם עד שיבקשו סליחה מפני חכם הקהילה על יד ארון הקודש. בשנת 1699 ה"מעמד" נאלץ לדון פעם נוספת בטענות נגד הרב אאיליון ושוב מצא אותן כחסרות בסיס. בשלב זה, בשנת 1700 פרש שלמה אאיליון מתפקידו ועבר לכהן כרב הקהילה הספרדית-פורטוגזית באמסטרדם. בעזיבתו קיבל מהקהילה מלונדון חמשים גיני כמתנת פרידה. כמו כן כעבור שנתיים הקהילה קנתה את הספרים שהרב אאיליון השאיר בלונדון. ספרים אלה היוו יסוד להקמת ספריה.

אמסטרדם

באמסטרדם כיהן אאיליון ברבנות 28 שנה עד מותו. תחילה שימש כדיין תחת הרב הראשי, רבי שלמה די אוליוירה מחבר הספר "אילת אהבים", ואחרי פטירתו של זה בשנת 1708, הפך אאיליון ל"חכם" ואב"ד הקהילה עד מותו, משך 20 שנה. הקהילה הספרדית-פורטוגזית הייתה הקהילה החזקה והעשירה באמסטרדם, וכרב הקהילה האשכנזית כיהן רבי צבי הירש אשכנזי שכונה "חכם צבי". אאיליון נהנה ממעמד נכבד וכיהן גם כראש ישיבת "מדרש עץ חיים" הגדולה בה הרביץ תורה. עד לשנת 1713 שרר השקט והכבוד ההדדי בקהילה, אאיליון התכתב ארוכות עם רבים מפוסקי ההלכה הנודעים בדור, ואף העניק הסכמות למי שהיה מראשי מתנגדיו לאחר מכן, רבי משה חגיז, שד"ר ירושלים ששהה בשנים ההם באמסטרדם. לימים טען רבי משה חגיז כי היה מודע לשבתאותו של אאיליון אך מחמת כבוד הקהל נמנע מלפרסם זאת.

הפולמוס

בחודש סיון ה'תע"ג (1713) פנו פרנסי העיר איזמיר שבטורקיה לפרנסי אמסטרדם בבקשה לגזור שריפה על כתבי ההוגה השבתאי אברהם מיכאל קרדוזו. מסיבות שאינן ידועות פנו פרנסי איזמיר לפרנסי אמסטרדם ולא לרב העיר, רבי שלמה אאיליון, ואולי מפני שידעו על טיבו השבתאי. אאיליון חיווה את דעתו כי אין בכתבי קרדוזו שמץ פסול, אך הפרנסים לא שעו לו ושרפו את כתבי קרדוזו, ומאז נטרו בליבם חשד שבתאות אודות רבם.

בט' בתמוז תע"ג (1713) הגיע לאמסטרדם נחמיה חייא חיון, לאחר הדפסת ספריו בברלין, והתקבל בכבוד בקהילה הפורטוגזית. רבי משה חגיז פנה באופן בהול לפרנסים והודיעם כי על פי המידע שקיבל משליח ירושלים רבי אברהם יצחקי הרי שחיון הוא שבתאי מוצהר וקיצוני. הפרנסים פנו לרבי צבי אשכנזי, שהכיר את חיון מימי מגוריו בסרייבו וזה שב על האזהרה מפני חיון. פרנסי הפורטוגזים דרשו מחיון שלא לצאת מביתו, אך אאיליון התייצב בגלוי לצד חיון כאשר הוא מזכה אותו מאשמת השבתאות. ובית הדין הספרדי בראשותו הפיץ מכתב בשם "קשט אמרי אמת", בו הוא הבהיר את עמדתו.

בעיר פרצה סערה עזה, במהלכה פורסמו כתבי פלסתר משני הצדדים ונשלחו איגרות לרחבי אירופה. פרנסי הפורטוגזים ראו בהתנהגותם של רבי משה חגיז והחכם צבי חוצפה ועזות כנגד רב הקהילה הפורטוגזית והתייצבו לימינו באופן מוצהר, על מנת להציל את כבוד קהילתם. ראשי הקהל התלוננו בפני רשויות העיר נגד החכם צבי ורבי משה חגיז ושני אלו נאלצו לעזוב את העיר ללונדון. לאחר שוך הפולמוס עזב חיון את אמסטרדם, וכאשר שב אליה בשנת 1726 רחק ממנו אאיליון וביקשו לעזוב את העיר. בספרו של חיון שהשתמר בכתב-ידו מצויות הערות אוטוגרפיות בכתב ידו של אאיליון.

במהלך הפולמוס הואשם אאיליון בידי רבי משה חגיז בשבתאות, ובספרו "שבר פושעים" הוא תוקף אותו בחריפות רבה, יחד עם קרודוזו וחיון. מאידך הרב אאיליון נשאר בתפקידו כרב ואב"ד באמסטרדם, ורבים מגדולי ישראל התכתבו אתו בהלכה, ביניהם רבי יחזקאל קצינאלפוגין שהיה מהלוחמים הגדולים נגד השבתאות, ודעותיו מובאות להלכה גם בפוסקים המאוחרים יותר. גם בנו של החכם צבי רבי יעקב עמדין, כשהוא מתאר את הפולמוס עם אביו, לא חושד את הרב אאיליון בשבתאות. כמו כן הוא מספר שבלווית החכם צבי, השתתף הרב אאיליון ואף ביקש מחילה.

רבי שלמה אאיליון נפטר באמסטרדם בל' בניסן ה'תפ"ח (9 באפריל 1728). לאחר פטירתו הספידו רבי יוסף דוד מסלוניקי.

תשובותיו, מפוזרות ברבים מספרי השו"ת, קובץ של תשובותיו נמצא בכתב יד. וכן קבצים עם חידושיו על התורה, ובהלכה.

לקריאה נוספת

• יעל נדב, "רבי שלמה אאיליון וקונטרסו בקבלה שבתאית", ספונות ג-ד, תש"ך, עמ' ש"ג ואילך.

• David S.Katz, The Jews in the History of England 1485-1850, Oxford University Press, 1997, p. 176-179

קישורים חיצוניים

• "אַאִילְיוֹן, שלמה בן יעקב", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמוד 1, באתר HebrewBooks
• לואיס גינזברג, ‏"Ayllon, Solomon ben Jacob", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27353025שלמה אאיליון