רבי ישראל מזמושץ'
 | |
| ספר נזד הדמע, דיהרנפורט תקל"ג | |
| לידה |
1700 ת"ס בוברקה, גליציה המזרחית |
|---|---|
| פטירה |
אפריל 1772 (בגיל 72 בערך) י"ז ניסן תקל"ב זמושץ' |
| כינוי | ישראל בן משה הלוי |
| השתייכות | משכילים מוקדמים |
| תלמידיו | משה מנדלסון |
| חיבוריו | נצח ישראל, ארובות השמים, אוצר נחמד, אבן ישראל, טוב הלבנון, נזד הדמע |
רבי ישראל מזמושץ' (מכונה לעיתים רבי ישראל בן משה הלוי) (1700 – אפריל 1772) היה רב ומלומד גליצאי, מן המשכילים המוקדמים, מחבר "נצח ישראל" ו"נזד הדמע".
ביוגרפיה
נולד בעיירה בוברקה שבגליציה המזרחית (כיום באוקראינה) והתחנך בזמושץ' (Zamość). קיבל בילדותו חינוך מקובל ולמד תורה ותלמוד, אולם התעניין גם בפילוסופיה, במתמטיקה ובאסטרונומיה, ורכש ידע בתחומים אלה מחיבורים יהודיים של ימי הביניים.
נדד בין מקומות שונים בגרמניה כדי ללמוד מקצועות אלה, והתפרנס מהוראה. בשנות הארבעים של המאה השמונה עשרה התיישב בברלין ושם נתמך בידי עשירי הקהילה היהודית דניאל איציג ופייטל היינה אפריים. בין תלמידיו בברלין היה משה מנדלסון הצעיר, והוא לימד אותו פילוסופיה יהודית ומתמטיקה. לאחר מספר שנים חזר לפולין ובשנים שלפני מותו גר בברודי. עמד בקשר מכתבים עם רבנים אחרים בדורו, ובהם רבי יעקב עמדן (שו"ת שאילת יעבץ חלק ב סימנים יט-כא) ורבי שלמה חלמא.
רבי ישראל מזמושץ' נחשב כאחד מהמשכילים המוקדמים, לאור השקפתו הרציונליסטית והתמחותו במדעים כלליים, וכן משום היותו רבו של משה מנדלסון.
הוא הדפיס ביסניץ את החיבור הפילוסופי "רוח חן", כחלק ממגמה של החייאת העיסוק בפילוסופיה הרציונליסטית היהודית של ימי הביניים, שבמסגרתה הודפס גם "מורה נבוכים" באותו בית דפוס.
דעותיו
בשנת תקל"ג הדפיס חיבור מחורז בשם נזד הדמע, בו הוא קובל על מגרעותיהם של בני דורו. בחיבור הוא מתנגד למיסטיקה ולעיסוק בקבלה, וכן קובל על הבערות והבורות בחכמות כלליות שרווחו אצל היהודים בסביבתו ובזמנו. הוא מתנגד גם לפלפול המוגזם שאפיין את הלמדנים ומעדיף למדנות בדרך הפשט. לפי כמה עדויות גם נרדף על רקע עמדותיו אלה.
על פי כמה ציטוטים מחיבור זה, הסיקו מספר חוקרים (כמו גרשם שלום) שרבי ישראל התנגד לתנועת החסידות. אולם חיים ליברמן[1] דוחה את ראיותיהם, ומסיק שהתנגדותו היתה לקבוצות ה"פרושים" של טרום החסידות.
היחס אליו
בספרו "נצח ישראל" נדפסה הסכמה נלהבת מרבי יואל בעל שם, שהתגורר בזמושץ', הנחשב[2] כמנהיג חבורת הנסתרים לפני הבעל שם טוב. אולם השקפתו הרציונליסטית והקשר עם מנדלסון גרמו לחוקרים (גם חרדים, כמו בצלאל לנדוי) להתייחס אליו כמשכיל וכאפיקורוס. אמנם, בספר מליצי אש של רבי אברהם שטרן[3] כתב שאחר שראה את רעת המשכילים וקלקוליהם, ברח מברלין בחזרה לגליציה והיה לאיש צדיק וקדוש.
כך או כך, ספריו "אוצר נחמד" ו"טוב הלבנון" נחשבים כספרי יסוד, ונמצאים בבתי מדרש חרדיים רבים.
חיבוריו
- נצח ישראל (פרנקפורט על נהר אודר, תק"א 1741), על סוגיות אסטרונומיות וגאומטריות בשני התלמודים, ועל השימוש בידיעות מדעיות לפתרון קושיות בתלמוד
- אבן ישראל, שו"ת
- ארובות השמים, אסטרונומיה
- טוב הלבנון, פירוש לספר חובות הלבבות
- נזד הדמע (דירנפורט, תקל"ג 1773), מאמר בפרוזה מחורזת ובו ביקורת על הבערות וחוסר המוסריות בחברה היהודית, לרבות אצל הלמדנים
- פירוש ל"רוח חן", מילון פילוסופי המיוחס ליהודה אבן תיבון שיועד לסייע בהבנת מורה נבוכים (יסניץ, 1744)
- אוצר נחמד, פירוש לספר הכוזרי
לקריאה נוספת
- יהודה פרידלנדר, "ר' ישראל בן משה הלוי מזאמושץ", בתוך: במסתרי הסאטירה, כרך ב' תשמ"ט, עמ' 11–110.
קישורים חיצוניים
- גוטהרד דויטש, יצחק ברוידה, "ישראל בן משה הלוי מזמושץ'", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- נזד הדמע, דירנפורט תקל"ג, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
- שמעון יהודה סטאניסלאווסקי, ישראל זאמושץ (למלאת מאתים שנה להולדתו), המליץ, 10 בספטמבר 1900, המשך, המשך
- טוב הלבנון, לבוב תקצ"ח 1837, באתר HebrewBooks.org
- אוצר נחמד על הכוזרי, וינה תקנ"ו 1797, באתר HebrewBooks.org
- Gad Freudenthal, Hebrew Medieval Science in Zamość, ca. 1730: The Early Years of Rabbi Israel ben Moses Halevi of Zamość, in: Sepharad in Ashkenaz, Medieval Knowledge and Eighteenth-Century Enlightened Jewish Discourse, Amsterdam: Royal Netherlands Academy of Arts and Sciences, 2007
- גד פרוידנטל, "'נצח ישראל' או 'רצח ישראל'? : מקום המדע בחידושיו של ר' ישראל מזאמוטש על התלמוד", לימוד ודעת במחשבה יהודית (באר-שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשסו) עמ' 223–235
- דוד הלחמי, רבי ישראל הלוי מזמושץ (בעל „נצח ישראל”), ערכו בספר "חכמי ישראל", תל אביב תשי"ח, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
