רבי בנימין בן אברהם
| לידה | המאה ה-13 |
|---|---|
| כינוי | רבי בנימין הרופא |
| תחומי עיסוק | פייטן פוסק ומשורר |
רבי בנימין בן רבי אברהם בן רבי יחיאל הרופא ממשפחת הענוים (חי ופעל במאה ה-13, סביב השנים ד'תתקנ"ה-ה'נ), היה פוסק, פרשן, משורר ופייטן יהודי רומי, ואחיו הגדול של רבי צדקיה בן אברהם.
השכלתו הרחבה כללה שליטה יסודית בספרות ההלכה, ידע במתמטיקה ובאסטרונומיה, ושליטה באיטלקית, לטינית, יוונית, ערבית, עברית וארמית.
חייו
משפחת הענוים ישבה בעיר רומא מדורי דורות - מסורת המשפחה סיפרה שאבותיה הובאו לשם בימי טיטוס - ועל בניה הקדומים נמנה רבי נתן מרומי, בעל הערוך. דודו של רבי בנימין, בנימין ב"ר יחיאל, היה מחכמי הדור, ובני משפחתו היו מרבניה הבולטים של רומא: אחיו הם רבי משה בן אברהם (פייטן, ממנו ידועות לנו שתי סליחות שחיבר על שריפת התלמוד בפריז), ר' יחיאל בר אברהם, וצעיר האחים רבי צדקיה בן אברהם בעל שבלי הלקט. רבי בנימין היה המפורסם שבאחים. ר' יהודה הרופא (ריבב"ן) היה בן דודו, ונכד דודו היה ר' יחיאל בן יקותיאל, בעל 'תניא רבתי' ו'מעלות המידות'.
רבותיו היו רבי אביגדור כהן צדק מווינה, מבעלי התוספות וגדול פוסקי דורו באוסטריה, וכן רבי מאיר ב"ר משה מסיציליה, חכם חשוב באיטליה שהיה מתלמידי חכמי שפיירא (רבי שמחה ורבי יהודה החסיד) ורבם של כל חכמי בני משפחת הענוים.
פעילותו הציבורית החלה בשנת ד'תתקצ"ט (1239), כאשר המומר ניקולס דונין קרא לאפיפיור גרגורי התשיעי להורות על החרמת התלמוד ורדיפת לומדיו. מעשיו של דונין גרמו ליהודי רומא אימה גדולה, וכפי הנראה בעקבות כך אף גזרו תענית ציבור. באותו זמן - ואולי אפילו באותו יום צום - חיבר רבי בנימין את הפיוט "מי אברח לעזרה", הבנוי באקרוסטיכון של שנים-עשר בתים.
בסופו של דבר אכן בוצע זממו של דונין בהצלחה רבה, כאשר ביוני 1242 (או 1244), לאחר משפט פריז, נשרפו בפריז וברומא עשרות אלפי כתבי יד תלמודיים, וכן נהרס בעקבות כך בית הקברות היהודי ברומא. מאורעות אלה עוררו את המשורר רבי בנימין לחבר את הפיוט "לבי נרתע", שבו הוא מקונן עמוקות על גורל עם ישראל ומבקש בתחנונים מה' לנקום את חילול המתים.
רבי בנימין התכתב לא מעט עם רבו רבי אביגדור כהן, והפנה אליו שאלות הלכתיות רבות. כמו כן, בספרו של אחיו רבי צדקיה - 'שבלי הלקט' - מופיעות הלכות רבות משמו של רבי בנימין.
לצד גדלותו בהלכה, היה רבי בנימין אף פייטן פורה ושיריו ופיוטיו מהווים מנעד יצירה נרחב, הנע בין סאטירות שנונות לקינות יגון מרות. מפיוטיו נשתמרו כ-40 פיוטים, ביניהם פיוטי תפילה שונים שבחלקם הופיעו לאחר מכן במחזור מנהג בני רומי ובחלקם גנוזים עדיין בכתבי יד. מפיוטיו הנפוצים ביותר היא הסליחה למנחת יום הכיפורים "בת עמי לא תחשה", שנפוצה בקהילות ישראל לאחר כניסתה לסדר הסליחות האשכנזי ליום כיפור קטן.
מחידושיו
פירושים והלכות שונות בשם רבי בנימין מובאים בחלק מספרי הראשונים כגון בספר אחיו רבי צדקיה בספרו 'שבלי הלקט', וכן על ידי בן משפחתו רבי יחיאל בן רבי יקותיאל בן רבי בנימין בספרו המיוחס לו, 'תניא רבתי', שם הוא מובא בכינוי "החבר ר' בנימין בר' אברהם הרופא", כאשר לעיתים הוא מוזכר בברכת החיים ולעיתים בברכת המתים, "זצ"ל". עוד מובאים דבריו ההלכתיים בספר התדיר של רבי משה בן יקותיאל די רוסי.
מקצת מההלכות המובאות בשמו:
- בספר התניא נכתב בשמו שהטעם לאכילת מצה לאפיקומן זכר לקרבן פסח (ולא מרור), הוא מכיוון שהמצה בזמן הזה חיובה מדאורייתא, לכך עושים ממנה זכר לפסח שאף הוא חיוב מהתורה, ולא מהמרור שחיובו רק מדרבנן[1].
- בספר התניא נכתב בשמו שהטעם שנופלים על צד שמאל בנפילת אפיים הוא משום שהשכינה נמצאת לצד ימין, ולכן נמצא שכאשר הנופל נוטה על שמאלו פניו כנגד השכינה[2].
- עוד הובא בשמו בספר התניא שיש לטחון החיטים קודם פסח, מאחר שמתחממים בטחינתן[3].
- לפעמים מובאים בשמו פירושים בארוכה על תפילות שונות, כגון על תפילת מוסף של ראש חודש[4].
חיבוריו
רבי בנימין כתב ספרים בנושאים מגוונים: הלכה, מוסר, פרשנות, מניין המצוות, פירושי תפילות, אסטרונומיה, ועוד. מחיבוריו:
- משא גיא חזיון - שיר סאטירי המכוון נגד יהירותם של העשירים והאצילים, (נדפס בריווא דטרינטו, שנת ה'ש"ך[5], ובלמברג, 1860[6]).
- פרוש אלפביטין - פירוש על י"ג פיוטים בארמית שנכתבו לשבועות. במסה זו הוא ניכרת שליטתו בשפות איטלקית, לטינית, יוונית וערבית.
- מנחם חיים שמלצר, פרוש אלפביטין, הוצאת בית המדרש לרבנים באמריקה, 1977, באתר Academia.edu
- ספר ידידות - יצירה פולחנית, שנעלמה. החיבור מוזכר על ידי רבי בנימין בהקדמה ל'ספר יראים' במהדורה המקוצרת שעשה לספר.
- שער עץ חיים - שיר בענייני אתיקה מעשית, בצורת אמירות מוסריות. השיר מסודר לפי אותיות האלפבית. כל פרק עוסק במידה אחת מהמידות. בין הנושאים שטופלו הם אהבה, נאמנות, רמאות, הודאה, בושה, גאווה, צדקה. השיר נדפס בפראג, 1598, והודפס מחדש ב'קובץ על יד' (מקיצי נרדמים, ה'תרמ"ד, 1884).
- הגהות לפירוש רש"י על התנ"ך, וכן הגהות על פירוש בן משפחתו רבי שבתי בר שלמה מן הענוים לשאילתות דרב אחאי.
- סוד (או סדר) העיבור - כללים להכנת לוח שנה - בחיבור זה ניכר הידע המתמטי והאסטרונומי שלו. כתב היד הזה שימש מאוחר יותר כמה סופרים שכתבו באותו נושא.
- קיצור ספר יראים - מהדורה מקוצרת ושונה לספר יראים של רבי אליעזר ממיץ.
קישורים חיצוניים
- רבי בנימין בן אברהם, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- כתבי רבי בנימין בן אברהם בפרויקט בן-יהודה
- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "ר' בנימין בר' אברהם מן הענוים", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 280-279, באתר HebrewBooks
- הרב נפתלי יעקב הכהן, "רבינו בנימן בן רבי אברהם הרופא בן ר' יחיאל ז"ל", אוצר הגדולים אלופי יעקב, חיפה, תשכ"ז-תש"ל, חלק ג, עמודים מח-מט, באתר HebrewBooks, אות צט
- חיבוריו
- ענו, בנימין בן אברהם, 1210-1285, משא גיא חזיון, באתר היברובוקס
הערות שוליים
בנימין בן אברהם38672263Q4889450