משפחת הענוים

משפחת הענוים (או מן הענוים, Anav, Dellmansi Piatell, degli umani, De Mansi) היא משפחה מיוחסת שחיה ופעלה ברומא החל משנת 71 - ג'תתל"א, לאחר שהוגלו על ידי טיטוס מירושלים בזמן חורבן בית המקדש השני. בני משפחה זו נודעו כרבנים ראשי ישיבות ופוסקי הלכה, ועוד. כמו כן חיברו בני משפחה זו ספרים שונים בעיקר בתחום ההלכה.

רקע

אגדת ארבע המשפחות

משפחת הענוים היא אחת מארבע משפחות ידועות ברומא שבאיטליה בימי הביניים, שלפי מסורת שנשתמרה בקרב בני המשפחות, משפחותיהם היו משפחות נכבדות מאצילי יהודה וירושלים, והוגלו על ידי טיטוס בראש הגולים בזמן חורבן בית המקדש השני; הם הובאו לרומא והובלו בחוצות העיר בראש השבויים, בשנת 71. מאז התיישבו בעיר ובניהם היו למשפיעים ביותר בקרב יהדות איטליה.

ארבע המשפחות אלו היו בעלי סמכות וחשיבות ברומא ונטלו חלק בתפקידים חשובים בעיר, ומבניהן של משפחות אלו נתפרסמו חכמים רבים כרבנים, ראשי ישיבות, פוסקי הלכה, חכמים, משוררים ופייטנים, סופרים ועוד.

ארבע המשפחות הן משפחת האדומים (Dei Rossi), משפחת התפוחים (de'Pomis באיטלקית, ובלטינית: De Pomi), משפחת הענוים (degli umani, De Mansi, Piatelli), משפחת הנערים הקרויה גם הבחורים (degli Adolescenteli), ויש הכוללים בתוכם אף את משפחת הזקנים (dello Vecchio באיטלקית, ובלטינית: De'Vechhi). במקורות אחרים מופיעה גם משפחות אחרות כמו משפחת הלטיפים, הדיינים, הרופאים, ומשפחת גליקו. עקבות משפחת "מן הזקנים" כנראה נעלמו.

בתחילת כתב-יד מחזור כמנהג בני רומא משנת ה'רע"ד (1514) נכתב:

”מפי האלוף מהר"ר מרדכי דאטו יצ"ו שמעתי שכך קיבל מפי ראשונים, שארבעה בתי אבות יצאו מירושלים ובאו ברומי עם טיטוס, ואלו הם: משפחת הענוים, משפחת הנערים, ומשפחת האדומים ומשפחת הלטיפים, וסימניך ענא"ל. והם יסדו בית הכנסת ברומי הנקרא 'בית הכנסת מהארבעה ראשים', ששם מתפלל רבינו הקדוש זצ"ל”.

חכמים ואישים בולטים בני ארבע המשפחות

• רבי דוד די פומיס מספוליטי, רופא, פילוסוף ובלשן, מחבר ספר "צמח דוד". בן למשפחת התפוחים.
• רבי משה בן רבי יקותיאל די רוסי, מחבר ספר התדיר, בן למשפחת האדומים.
• רבי עזריה מן האדומים, רב והיסטוריון יהודי בולט בימי הביניים, בן למשפחת האדומים.
• רבי יחיאל עניו (רומא, סביבות ד'תת"ל), ראש ישיבה ברומא ופייטן פורה; בניו היו רבי אברהם ורבי דניאל, ראשי ישיבה ברומא אף הם, ורבינו נתן בעל הערוך. בנים למשפחת הענוים.
• האחים רבי צדקיה בן אברהם בעל שבלי הלקט, רבי בנימין בן אברהם היה פוסק ופרשן ידוע ופייטן פורה, והפייטן רבי משה בן אברהם. בנים למשפחת הענוים.
• האחים רבי צדקיה בן בנימין, ורבי יהודה הרופא בן בנימין המכונה ריבב"ן - בעל פירושי מסכת שקלים בש"ס וילנא, ורבי יקותיאל בן בנימין אבי רבי יחיאל בן יקותיאל מחבר ספר 'תניא רבתי'. בנים למשפחת הענוים.

משפחת הענוים

בני משפחת הענוים

כאמור, מבני משפחת הענוים התפרסמו רבים כרבנים ומחברי ספרים, מהם יודעים כיום:

• רבי יואב עניו.
  • בניו: רבי אברהם עניו, ורבי בנימין (המנקד)?
    • בנו של ר' אברהם: רבינו יחיאל עניו. חי ברומא בסביבות ד'תת"ל, וכיהן שם כראש ישיבה. נודע גם כפייטן, ב-2007 יצא לאור בהוצאת מאגנס הספר "פיוטי ר' יחיאל בר אברהם מרומא" בעריכת אברהם פרנקל, ובו מקובצים פיוטיו הידועים לנו.
      • שלושת בניו היו: רבי אברהם, רבי דניאל, ורבינו נתן בעל הערוך (1035–1110). רבי אברהם ורבי דניאל היו שניהם ראשי מתיבתא ברומא, ובנוסף עסקו ברפואה. רבי דניאל חיבר גם פירוש למשניות ופיוטים.
        • בנו של רבי אברהם הוא רבינו יחיאל הרופא.
          • שני בניו של ר' יחיאל הם רבי אברהם, ורבי בנימין הרופא (חי בערך בשנת ה"א (1239), לפי "אוצר הגדולים"). שניהם היו ממנהיגיה של קהילת יהודי רומא.
            • בני רבי אברהם בן יחיאל: רבי משה בן אברהם (פייטן, ממנו ידועות לנו שתי סליחות שחיבר על שריפת התלמוד בפריז), רבי בנימין בן אברהם - המפורסם שבאחים, ר' יחיאל בר אברהם, וצעיר האחים רבי צדקיה בן אברהם בעל שבלי הלקט.
            • בני רבי בנימין בן יחיאל: רבי צדקיה, רבי משה, רבי יהודה הרופא המכונה ריבב"ן - בעל פירושי מסכת שקלים בש"ס וילנא, ורבי יקותיאל.
              • בנו של רבי יקותיאל: רבי יחיאל הרופא בעל ספר תניא רבתי ומעלות המידות, וסופרו של כתב יד ליידן המפורסם של התלמוד הירושלמי.

עוד מבני המשפחה הידועים לנו: רבינו שבתי ב"ר שלמה מן הענוים (סביב ה' אלפים-ה'ק'), מחבר פירוש על שאילתות דרב אחאי שנדפס על ידי שמואל קלמן מירסקי; ר' מנחם צמח עניו (סביב ה'ק'-ה'ר'); ר' פנחס חי עניו מפרארה (ה'תנ"ג-ה'תקכ"ח), תלמיד רבי יצחק למפרונטי ומחבר הספרים 'גבעת פנחס' ו'תוספת ביכורי קציר'.

שריפת התלמוד

ערך מורחב – שריפת התלמוד

בימיהם של בני משפחת הענוים אירעה שריפת התלמוד הגדולה הראשונה שנערכה בפריז בט' בתמוז שנת ה'ד' ביום שישי, ערב שבת פרשת חקת – 25 ביוני 1244.

הייתה זאת תוצאה של משפט פריז, בו נאלצו חכמי היהדות בצרפת באותו הדור, ובראשם רבי יחיאל מפריז ורבי משה מקוצי, להתעמת עם חכמים נוצרים, בעקבות השתדלותו של תלמידו לשעבר של רבי יחיאל מפריז, המשומד ניקולס דונין. הוויכוח נסב סביב השאלה האם התלמוד מצווה על שנאת הגויים והנוצרים. התוצאה המתבקשת מה"הפסד" של היהודים בוויכוח הייתה שריפת התלמוד. ספרי התלמוד הובאו אל Place de Grève (כיום כיכר העירייה של פריז) בעשרים (יש מקורות המזכירים עשרים וארבע) עגלות ונשרפו שם.

בפירוש ה"מגן אברהם", על הלכות תענית בשולחן ערוך (אורח חיים סוף סימן תק"פ), מובאים דברי הספר תניא ליחיאל בן יקותיאל בן בנימין הרופא, ולפיהם:

ביום השישי פרשת חקת נהגו יחידים להתענות שבאותו היום נשרפו כ' קרונות מלאים ספרים בצרפת ולא קבעו אותו בימי החדש מפני שמתוך שאלת חלום נודע להם שיום הפרשה גורם גזירת התורה. זאת חקת התורה מתרגמינן דא גזירת אוריתא.

וכך כתב רבי צדקיה בן רבי אברהם ממשפחת הענוים בספרו "שיבולי הלקט":

ועל זה שאנו עסוקין בהלכות תענית ובעניין שריפת התורה כתבנו זה, לזכר על מה שאירע בימינו על רוב עונותינו אשר גרמו לנו, ונשרפה תורת אלוקינו בשנת חמשת אלפים וד' שנים לבריאת העולם, ביום שישי פרשת וזאת חקת התורה, כעשרים וארבעה קרונות מלאים ספרי תלמוד והלכות והגדות נשרפו בצרפת, כאשר שמענו למשמע אוזן וגם מן הרבנים שהיו שם שמענו שעשו שאילת חלום לדעת אם גזירה היא מאת הבורא, והשיבו להם 'ודא גזירת אורייתא', ופירושו ביום ו' זאת חוקת התורה היא הגזירה, ומאותו היום ואילך קבעוהו היחידים עליהם להתענות בו בכל שנה ושנה, ביום שישי של פרשת זאת חוקת התורה.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26651906משפחת הענוים