ראובן מרקין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ראובן מירקין)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרקין באפריל 2016

ראובן מֶרקין (נכתב פעמים רבות כ"ראובן מירקין"; 7 בנובמבר 1934 – 15 במאי 2017) היה בלשן ישראלי, פרופסור לבלשנות עברית באוניברסיטת בר-אילן. עיקר פעילותו המדעית היה במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית.

ביוגרפיה

מרקין נולד בסופיה בירת בולגריה למשה (מוריץ) מֶרקין, יליד העיר בוריסוב (Borisov) שבפלך מינסק, רוסיה הלבנה, ולמרים, ילידת העיירה פשטרה (Peshtera) שבהרי הרודופים במרכז בולגריה.

בהיותו כבן חמש פרצה מלחמת העולם השנייה. בולגריה הצטרפה לציר המדינות שבראשן גרמניה הנאצית. נחקק בה 'החוק להגנת האומה' (ינואר 1941) – העתק חוקי נירנברג הנאציים נגד היהודים. אביו פוטר מעבודתו ונלקח למחנה כפייה. ראובן חווה את הפצצות העיר סופיה בידי בעלות הברית (אפריל 1941) ואת נשיאת הטלאי הצהוב. בחודש מרץ 1943 עמדו יהודי בולגריה להישלח להשמדה בטרבלינקה, אבל מחאת הציבור עיכבה את הגירוש. במאי 1943 גורשו יהודי סופיה ופוזרו במקומות נידחים ברחבי המדינה.

בתום המלחמה חזרה המשפחה לסופיה וראובן חזר לבית ספרו. המשטר הפרו-נאצי התחלף במשטר קומוניסטי. ראובן בן ה-12 סולק מבית הספר משום שאמר כי ההליכה לתחנת הרכבת של סופיה, בעיצומו של חורף קשה, כדי להקביל את פניו של שליט יוגוסלביה טיטו וההמתנה של שעות בשלג ובקור, עלולה להרטיב את זוג נעליו היחיד ולכן לא יוכל להגיע למחרת היום לבית הספר. בהתערבות גורמים שמחוץ לבית הספר בוטלה הגזירה.

בשנת 1948 סיים ראובן את לימודיו ב'פרו-גימנסיה' (מעין חטיבת הביניים: כיתות ה-ז) והתקבל לגימנסיה הקלאסית הראשונה בסופיה. בראשית אפריל 1949 עזבה משפחתו את בולגריה ועלתה לישראל. ראובן, שבבואו ארצה לא ידע מילה עברית אחת (את המילה 'שלום' למד באניה בדרכו לישראל), התקבל לכפר הנוער בן שמן, שהה בו למעלה משנתיים (1951-1949) ולמד את השפה העברית, שבתחילה נראתה לו "בלתי ניתנת ללימוד". הוא עבד במשתלה ולמד את שמות הצמחים בעברית ובלטינית. בין שאר תפקידיו בכפר הנוער הוטל עליו לשמר ולנקות את מכשירי האסטרונומיה והפיזיקה, שתרם אלברט איינשטיין למוסד החינוכי. בסיום לימודיו בבן-שמן חבר למשפחתו בירושלים והתקבל לתיכון בית הכרם (1951–1953).

בצבא (1955-1953)

בתום לימודיו התיכוניים, התגייס לצה"ל והוצב בקורס מפקדי נגמ"שים. תפקיד זה לא מצא חן בעיניו והוא התנדב ליחידת סילוק פצצות של חיל ההנדסה, שמנתה בשעתו חמישה לוחמים. בראשה עמד קצין מבוגר יליד ברלין, רודי שפלן, שבמלחמת העולם השנייה היה מפקד היחידה לסילוק פצצות בצבא הבריטי במצרים והקים בצה"ל יחידה דומה. שפלן לימד את מרקין כיצד מפרקים מרעום חי של פצצת אוויר. קצין אחר, סרן אליעזר בן-עמי, שלפני הקמת המדינה היה קצין חבלה בלח"י, היה מגיע בחופשות מלימודיו בטכניון ומלמד את ראובן חבלה: הפעלת חומרי נפץ ופיצוץ של מבנים.

על מרקין הוטל לתרגם לעברית חומר מסווג של הצבא הבריטי ממלחמת העולם השנייה. החומר כלל תיאור טכני של עשרות מרעומי פצצות אוויר, הן של צבאות הברית (אנגליה וארצות הברית) הן של צבאות האויב (גרמניה ואיטליה). בייחוד התרשם מרקין מן המבנה השטני של כמה מרעומים כאלה מתוצרת הגרמנים.

האווירה ביחידה הקטנה הייתה כמו-משפחתית. המפקד, אשתו ובנו הקטן נסעו ברכבם הצבאי עם שאר חיילי היחידה לעבודה המבצעית בכל רחבי המדינה: פירוק מרעומיהן של פצצות, שהוטלו ממטוסים במלחמת השחרור ואפילו קודם לכן במלחמת העולם השנייה, ולא התפוצצו.

בזמן שירותו הצבאי כתב ראובן את חיבורו הראשון בענייני לשון: במכתב אל מערכת "הארץ" הסביר את ההבדל שבין "פגז" ל"פצצת מרגמה". המכתב פורסם ביולי 1954.

כחצי שנה לפני סיום שירותו התפרקה היחידה לסילוק פצצות, משום שמפקדה עבר לחיל האוויר והקים שם יחידה מקבילה. אנשי היחידה של חיל ההנדסה התפזרו וראובן ביקש שישלחו אותו לקורס מעניין כדי למלא את הזמן שנותר לו לשרת בצבא. ואכן נשלח לקורס הראשון בצה"ל של בוחני תחמושת.

השתתף באופן פעיל בשלוש מלחמות: במלחמת סיני (אוקטובר 1956), כשנשלח עם הכוח הראשון אל שדה התעופה באל עריש, בראש חולית סילוק פצצות, כדי לנקות את מסלולי הנחיתה מפצצות ולהכשירו לנחיתת מטוסי צה"ל; במלחמת ששת הימים, בראש חולית סילוק פצצות בירושלים, שעסקה בניטרול מאות פגזי התותחים ופצצות המרגמה, שנחתו בעיר ולא התפוצצו (אז פגש את ש"י עגנון אחרי שניטרל פצצת מרגמה שנחתה בגינת ביתו בתלפיות); ובמלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973) בחזית רמת הגולן, שהייתה זרועה פצצות מצרר, שהטילו מטוסי צה"ל על הכוחות הסוריים. השתחרר משירות המילואים בשנת 1982 בהיותו בן 48.

לימודים באוניברסיטה העברית (1961-1956)

בשנת 1955 נתגלו בארץ מאגרי הנפט הראשונים. התחום החדש משך את לבו של מרקין והוא החליט ללמוד גאולוגיה. בסיום שירותו נתקבל לפקולטה למדעי הטבע של האוניברסיטה העברית, במחלקה לגאולוגיה. כעבור זמן קצר שינה את מסלול לימודיו ועבר לפקולטה למדעי הרוח. הוא הצטער על אובדן שנת הלימודים הראשונה, אבל שמח בבחירתו השנייה. את כל לימודיו באוניברסיטה העברית השלים בחוגים לבלשנות וללשון העברית (לתואר הראשון), ובחוגים ללשון עברית וספרות עברית (לתואר השני).

את מאמרו הראשון "על שלוש תופעות מורפולוגיות בעברית החדשה" כתב בהיותו תלמיד השנה השנייה והוא פורסם בשנת 1958 ב"לשוננו לעם" בעידוד מורהו לבלשנות סלאבית הפרופ' משה אלטבאואר.

את העבודה לתואר שלישי שנושאה "אוצר המלים בחיבוריו העבריים של ש"י אברמוביץ: ניתוח הבחינה המילונית, הדקדוקית והסגנונית בסיוע המחשב" כתב בהדרכתו של פרופ' זאב בן-חיים והשלימה רק בשנת 1978 - שנים רבות לאחר סיום לימודיו לתואר שני.

מלבד בן-חיים, נמנו עם מוריו שהשפיעו עליו הפרופסורים ח"י פולוצקי, חיים רוזן, חיים בלנק, חיים רבין, יחזקאל קוטשר, משה אלטבאואר, משה גושן-גוטשטיין דב סדן ושמואל ורסס. על רבים מהם כתב לימים את הביוגרפיות שלהם.

המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית: הפרק הראשון (1969-1959)

עם סיום לימודיו לתואר הראשון בשנת 1959 והקמת מפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית - מפעלה המדעי העיקרי של האקדמיה ללשון העברית - באותה שנה, הוזמן מרקין להצטרף אל צוות עובדיו המדעיים הראשון. מורהו הפרופסור זאב בן-חיים, אז סגן נשיא האקדמיה ולימים נשיאה השני, הועמד בראש המפעל החדש. מילונים היסטוריים-אקדמיים היו קיימים אז בעולם - מהם שכבר נשלמו (כמו המילון האנגלי של אוקספורד), מהם קרובים להשלמתם (כמו המילון הגרמני מיסודם של האחים גרים והמילון ההולנדי) – מילונים שעשייתם נמשכה עשרות רבות של שנים, ומהם מילונים שרק החלה הכנתם (כמו המילון הצרפתי של התקופה למן המהפכה הצרפתית). חידושו הגדול של מפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית היה בהחלטתו של בן-חיים להסתייע באמצעים אלקטרוניים - תחילה במכונות IBM ואחר כך במחשבים הראשונים שהיו אז בארץ. בכך היה מפעל המילון ההיסטורי הראשון מסוגו שנעשה באמצעות מחשבים. דבר זה קבע לא מעט את אופיה המיוחד של העבודה בו.

מרקין היה צעיר העובדים לצדם של עמיתיו המבוגרים ממנו פרופ' גד בן-עמי צרפתי ופרופ' ישראל ייבין. תחילה הוטל עליו לסרוק את מילונו של אברהם אבן-שושן ולהכין בכתב-יד כרטסת מילונית על פי עקרונות מילוניים מדוקדקים, שנתפרסמו כנספח ל"ספר המקורות, חלק ראשון: למן חתימת המקרא ועד מוצאי תקופת הגאונים" [האקדמיה ללשון העברית תשכ"ג] (עמ' 231–235).

עבודתו השנייה במפעל המילון היה עיבודו המילוני של אוצר המילים של "מגילת אחימעץ" – כרוניקה משפחתית שנכתבה בדרום איטליה בשנת 1054 על פי כתב היד היחיד של חיבור זה, השמור בקתדרלה של טולדו. פרי עבודה זו הוא החיבור "מגילת אחימעץ, מעובדת ומוגשת כחומר למילון [ההיסטורי]" [האקדמיה ללשון העברית תשכ"ה] (273 עמ').

עבודתו השלישית הייתה עיבודם המילוני של פיוטי יניי, פייטן ארצישראלי קדום מתקופת ביזנטיון, הן על פי החומר שפרסם מנחם זולאי בספרו (ברלין תרצ"ח) הן על פי שאר כל כתבי היד של פיוטי יניי שנתגלו מאז (ולא כולם נתפרסמו). מרקין הציג מקצת פירות עבודתו זו בהרצאתו "הבחינה הדקדוקית והסגנונית באוצר המלים של יניי" בקונגרס העולמי הרביעי למדעי היהדות [ירושלים תשכ"ט].

עבודתו הרביעית - האחרונה בפרק זה של עבודתו בעברית העתיקה – הייתה עיבודם המילוני של שני חיבוריה המרכזיים של ספרות התנאים: המשנה (על פי כתב יד קאופמן כמסירת היסוד, וכתבי היד של קיימברידג' [מהד' W. H. Lowe] ושל פארמה - כמסירות עזר להשלמת הליקויים של כתב יד קאופמן) ותוספתא (על פי כתב יד וינה כמסירת היסוד וכתב יד ארפורט – כמסירת עזר). עבודה זו נקטעה עם פתיחת המדור לעברית החדשה והפקדת העבודה בו בידי מרקין. בשולי עבודתו של מרקין בכתבי היד של המשנה נתפרסם מאמרו "שני קטעי משנה מן הגניזה: ברכות א, א - ג, א; פאה ד, ג - ו, ג" [בר-אילן תשל"ד]. הוא גילה ששני הקטעים הללו אינם אלא שני דפיה של יריעת קלף אחת, המקופלת לשניים מעשה קונטרס, שנקרעה במקום הנפל, וקרעיה הושמו בשתי תיבות נפרדות של אוסף טיילור-שכטר שבספרייה של אוניברסיטת קיימברידג'.

מפעל מנדלי וראשית העבודה ביצירות מנדלי

עם כינונו של "מפעל מנדלי" במכון למדעי היהדות של האוניברסיטה העברית באמצע שנות ה-60 - מפעל מדעי שנועד להעמיד מהדורה אקדמית של כתבי מנדלי מוכר ספרים בעברית וביידיש, התלבטו ראשי המערכת (פרופ' שמואל ורסס ופרופ' חנא שמרוק) בשאלה זו: מנדלי יצר במשך למעלה משישים שנה. מקצת חיבוריו נתפרסמו כספרים לעצמם ומקצתם בכתבי עת ועיתונים, שנקטו כללי כתיב לא אחידים. בהצעת "העקרונות והמבנה" של המהדורה האקדמית משנת תשכ"ה נקבע ש"הטקסטים יינתנו בכתיב אחיד בשתי השפות, חוץ מכרך האיגרות, שבו יישמר הכתיב המקורי של מנדלי". לגבי הכתבים ביידיש נקבעו כללי הכתיב של מכון ייווא משנת 1937 (מהדורה מתוקנת 1941). בדבר כתיבם של החיבורים העבריים פנו ראשי המערכת אל פרופ' זאב בן-חיים – אז סגן נשיא האקדמיה ללשון וראש מפעל המילון ההיסטורי שלה. בן-חיים העביר את הטיפול בנושא זה אל מרקין. לאחר שבדק את הטקסטים של מנדלי ואת דרכי כתיבתם, הגיש מרקין סדרה של הצעות (אוקטובר 1968 - פברואר 1971).

המהדורה האקדמית של מנדלי תוכננה להיות בת שנים-עשר כרכים. הכרך הראשון אמור היה להיות הרומן העברי הראשון של מנדלי "האבות והבנים" (הנוסח הראשון והחלקי פורסם בשנת 1862 בשם "למדו היטב", נוסחו השלם הראשון - בשנת 1868 והנוסח האחרון - בשנת 1912). ההבדלים שבין מהדורה למהדורה הם גדולים מאוד ולעיתים כלל אינם ניתנים להשוואה טקסטואלית באמצעות האפאראט לחילופי גרסאות.

הכנת הכרך הוטלה על ורסס ומרקין. האחרון הגיש "הצעה להכנת מהדורה אקדמית של 'האבות והבנים' למנדלי" (22.10.1968) וכעבור חודשיים "הצעה להכנת קונקורדנציה של 'האבות והבנים' לנוסחאותיו בשיטת האוטומציה" (31.12.1968). מרקין הצביע על הקושי לאמץ את קביעת הנוסח האחרון של 'האבות והבנים' (1912) כטקסט יסוד והציע לקבוע את הנוסח משנת 1868 כיסוד. פרופ' ורסס השתכנע, אבל היה קושי לשכנע את פרופ' שמרוק לסטות מהצעת "העקרונות" משנת תשכ"ה. חלפו שנים עד אשר הסכים גם הוא לאמץ את הצעתו של מרקין.

מרקין השקיע עבודה רבה וממושכת במלאכת השוואת הטקסטים של שלוש המהדורות ובהכנת אפאראט חילופי הגרסאות. תוצר לוואי של עבודה זו הייתה סדרת הקונטרסים "מנוסח אל נוסח" [עליהם ידובר להלן]. ורסס הכין את מדור ההערות (היסטוריה, ספרות, פולקלור ותרבות) ושניהם עבדו בצוותא על מדור מקורות לשונו של מנדלי ברומן זה. הפרק הראשון של הרומן על כל מדוריו הוגש לאישורה של האקדמיה הישראלית הלאומית למדעים, שהייתה אמורה לפרסם את המהדורה האקדמית. היו הערות וקושיות, שהקשה בעיקר פרופ' דב סדן. ורסס 'נבהל' מהערות הביקורת ובמקום לתקן את הטעון תיקון, רפו ידיו ופנה לעסוק במחקריו האחרים.

לאחר שפרש פרופ' שמרוק מהאוניברסיטה ועזב את הארץ לפולין (1989) פסקה העבודה ב"מפעל מנדלי" והוא פורק. החומר הרב שנצטבר בו, פרי עבודתם של אנשים רבים במשך שנים, שמור במחלקה לכתבי היד הארכיונים של הספרייה הלאומית.

העבודה ביצירות מנדלי (משנת 1969 ואילך)

עם פתיחת מדור העברית החדשה של המילון ההיסטורי נקבעו שני עקרונות, שונים מעקרונות העבודה במדור לעברית העתיקה. ראשית, מאחר שאי אפשר לעבד עיבוד מילוני את כל החיבורים שנתחברו בתקופה החדשה, הוחלט לבחור את החשובים והמשפיעים ביותר - למעט יצירותיהם של שלושת היוצרים החשובים ביותר בתקופה החדשה: מנדלי, ביאליק ועגנון – אותן יש לעבד בשלמות. שנית, הוחלט שנוסח הטקסט שיעובד הוא הנוסח הראשון שבדפוס.

העבודה במדור העברית החדשה החלה בעיבודו המילוני של הרומן העברי הראשון של מנדלי "האבות והבנים" (נוסחו הראשון והחלקי משנת 1862 שפורסם בשם "למדו היטב"; הנוסח השלם הראשון משנת 1968 והנוסח האחרון משנת 1912). ההבדלים שבין נוסח לנוסח גדולים מאוד ולכן הוחלט לעבד את שלושתם. הייתה זו חריגה מן הכלל שאין מעבדים יצירה שנבחרה אלא בנוסח אחד בלבד.

במשך השנים הועלו על המחשב ועובדו עיבוד מילוני כל חיבוריו העבריים של מנדלי - ובכלל זה איגרותיו שנשתמרו, כתביו הפובליציסטיים מתקופת כתיבתו הראשונה וכן שלושת הכרכים של "ספר תולדות הטבע", שהוא ספר הזואולוגיה המקיף והחשוב ביותר בתקופת ההשכלה. בסך הכל עובדו 62 חיבורים ובהם 1,051,711 מילות טקסט.

באוניברסיטת קיימברידג' (1980-1979)

לאחר שקיבל את התואר דוקטור, יצא מרקין לשנת פוסט-דוקטורט באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה. הוא בחר באוניברסיטה זו, מפני שבאותם הימים הייתה בה מחלקה יחידה בסוגה בעולם לעיבוד טקסטים במחשב (Literary & Linguistic Computing). שם החליט להכין קונקורדנציה 'מעמתת' אנגלית-עברית / עברית-אנגלית של יצירת ספרות אנגלית ותרגומה לעברית. לאחר שבחן כמה אפשרויות (כגון ספר מספרי התנ"ך או מחזה של שקספיר) בחר את "אוליבר טוויסט" של דיקנס (1838) ותרגומה לעברית מאת המשורר העברי הלל בבלי (1921). הקונקודנציה נועדה להראות מה הם תרגומיה השונים לעברית של כל מילה במקור האנגלי (ובהמשך: כל מילה בתרגום העברי כנגד המילים השונות במקור האנגלי שהיא מתרגמת). לצורך עבודה זו צריך היה לתכנת את המדפסת הממוחשבת כך שהיא תדפיס באותה שורה של הקונקורדנציה שתי לשונות: תחילה משמאל לימין את הקשר של המילה הנדונה במקור האנגלי ואחר כך מימין לשמאל את תרגומה לעברית – באותיות עבריות. תוכניות המחשב הוכנו בידי ד"ר ג'ון דוסון, מנהל המחלקה באוניברסיטת קיימברידג', והדפסת הקונקורדנציה הייתה לפלא בעיני כל רואיה.

הייתה זו הקונקורדנציה הממוחשבת הראשונה בעולם של טקסט אנגלי מהתקופה הוויקטוריאנית. עותק של עבודה זו שמור בבית דיקנס בלונדון.

העבודה בהוראה ובאוניברסיטה

מרקין לימד לשון עברית בכמה מוסדות: עודנו סטודנט - בבית ספר תיכון ערב לבגרות בירושלים, ולאחר סיום לימודיו - בסמינר למורים ומדריכים של עליית הנוער בירושלים, בבית הספר הגבוה להשתלמות מורים בתל אביב. בשנים 1969–1979 היה מרצה בחוג ללשון העברית של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשנותיה הראשונות. פעמיים-שלוש נקרא לאוניברסיטה העברית כדי למלא את מקומם של מורים, שיצאו לשנת שבתון (פרופ' עוזי אורנן בחוג ללשון העברית, פרופ' שמואל ורסס בחוג לספרות עברית). עבודת ההוראה הייתה 'נספח מרענן' לעבודתו העיקרית במילון ההיסטורי, שבה מיצה את כוחו במחקר הלשון העברית.

בשנת 1982 הוזמן לאוניברסיטת בר-אילן להשתתף בהקמת מאגר ממוחשב של היצירה העברית מכל תקופותיה על סמך ניסיונו כחוקר הלשון העברית לתקופותיה וניסיונו כאחד הראשונים בישראל בעיבוד טקסט עברי במחשב. במקום שנה אחת, כפי שביקש לצמצם בה את היקף עבודתו במילון ההיסטורי, נשאר באוניברסיטת בר-אילן חמש שנים. בשנת 1983 נתמנה פרופסור-חבר במחלקה ללשון העברית. בין השאר הקים באוניברסיטת בר-אילן את 'מאגר עגנון השלם' - קונקורדנציה ממוחשבת מלאה של כל כתבי עגנון (2.5 מיליון מילים). החיפוש בה נעשה על פי עקרונות פרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר-אילן ושלא כבקונקורדנציות של מפעל המילון ההיסטורי – אין בה עיבוד מילוני מראש של כל מילה בטקסט. עבודתו במאגר עגנון לא הייתה נשלמת לולי תמיכתו האיתנה של פרופ' הלל ויס מן המחלקה לספרות עם ישראל.

בשנת 1987 חזר מרקין לעבודתו המלאה במילון ההיסטורי ועבד בו עד לפרישתו לגמלאות ב-1 בינואר 2000. סמוך לפני פרישתו הוזמן להיות פרופסור-אורח באוניברסיטת דואיסבורג שבגרמניה. הסטודנטים המתקדמים במחלקה למדעי היהדות למדו לראשונה קורסים בשפה העברית, ואילו באוזני יתר הסטודנטים הרצה באנגלית.


ראובן מרקין נפטר בירושלים ב-15 במאי 2017. הוא הותיר אחריו אישה וארבע בנות. בנו הבכור, אמיתי, פקח רשות הטבע והגנים, נהרג בתאונת מסוק במרץ 2001.[1]

קישורים חיצוניים

מכּתביו:

הערות שוליים

  1. ^ תאונת המסוק בכנרת: משפחת הטייס מאשימה את חברת החשמל, באתר וואלה!‏, 30 במרץ 2001
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31029753ראובן מרקין

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ראובן_מרקין&oldid=1712475"