ציוד לעיבוד נתונים
ציוד לעיבוד נתונים הוא קבוצה של מכונות אלקטרו-מכניות ששימשו לעיבוד נתונים באמצעות כרטיסים מנוקבים. מכונות אלה שימשו כלי עיקרי לעיבוד נתונים, החל מהמצאתן בשלהי המאה ה-19 ועד להחלפתן במחשבים בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20. היצרנית הדומיננטית של מכונות אלה הייתה חברת IBM.
הכרטיס המנוקב כאמצעי לעיבוד נתונים הומצא בשנת 1887 על ידי האמריקאי הרמן הולרית', והוא נכנס לשימוש במפקד האוכלוסין שנערך בארצות הברית בשנת 1890.
מכונות אלה כללו:
- ממיינת: שימשה למיון הכרטיסים בסדר עולה או יורד, בהתאם לטורים בכרטיס שנבחרו למטרה זו.
- מעתיקה: שימשה להעתקה של חבילת כרטיסים מנוקבים (למשל לשם יצירת עותק גיבוי).
- ממזגת: מכונה שקיבלה כקלט חבילות אחדות של כרטיסים מנוקבים ממויינים לפי טורים מסוימים, ומיזגה אותם לחבילה ממויינת אחת.
- מלווחת: מכונה שהדפיסה את תוכנם של הכרטיסים המנוקבים, כולל אפשרות לסכם את המספרים שבחבילת הכרטיסים המנוקבים.
רכיב בסיסי בכל אחת ממכונות אלה היה תא הזנה, שבו ניתן היה לטעון בבת אחת אלפי כרטיסים, שנקראו על ידי המכונה. תוך כדי פעולת המכונה ניתן היה להזין אותה בכרטיסים נוספים.
תהליך של עיבוד נתונים כלל הפעלה מתואמת של מכונות אחדות. דוגמה: תהליך של קליטת מתגייסים חדשים ביחידה צבאית כלל:
- מכונת ניקוב: ניקוב פרטיו של כל מתגייס בכרטיס מנוקב.
- ממיינת: מיון הכרטיסים של כל המתגייסים לפי מספר אישי עולה.
- ממזגת: מיזוג הכרטיסים של המתגייסים עם הכרטיסים של החיילים הוותיקים ביחידה, לקבלת חבילת כרטיסים של כל חיילי היחידה.
- מלווחת: הדפסת רשימה של כל חיילי היחידה.
תהליכים מורכבים כאלה תועדו באמצעות תרשימי זרימה.
בשנות ה-50 של המאה ה-20 החלו מחשבים להחליף את הציוד לעיבוד נתונים כאמצעי לעיבוד נתונים. עם זאת, כיוון שנמשך השימוש בכרטיסים מנוקבים כאמצעי קלט למחשב (ובמידה פחותה גם כאמצעי פלט) למחשב, נמשך השימוש במכונות לצד המחשב (בתקופה זו הן נקראו "ציוד קונבנציונלי"). השימוש במכונות אלה הסתיים בשנות ה-70 של המאה ה-20, עם הפסקת השימוש בכרטיסים מנוקבים (שהוחלפו על ידי התקליטון).
לקריאה נוספת
- יצחק עמיהוד, המחשב האלקטרוני ועבוד הנתונים, הוצאת הוד-עמי, 1968, הפרק "מכונות לעבוד נתונים בשיטת הכרטיס המנוקב", עמ' 31–42.
