רבי ראובן כץ
 | |||
| לידה |
12 באפריל 1880 א' באייר ה'תר"מ אולשאן שבפלך וילנה | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
3 בנובמבר 1963 (בגיל 83) י"ז בחשוון ה'תשכ"ד | ||
| מקום פעילות | פתח תקווה | ||
| תחומי עיסוק | רבנות | ||
| תפקידים נוספים | כתיבת ספרות תורנית | ||
| חיבוריו | דגל ראובן, דודאי ראובן, שער ראובן | ||
| |||
הרב ראובן הכהן כץ (א' באייר ה'תר"מ, 12 באפריל 1880 - י"ז בחשוון ה'תשכ"ד, 3 בנובמבר 1963) היה רבה של פתח תקווה במשך מעל שלושים שנה, ראש ישיבת לומז'ה פתח תקוה ומחבר שו"ת "דגל ראובן" וספרים נוספים. זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת ה'תש"י.
תולדות חייו
נולד באולשאן (כיום הלשאני) שבפלך וילנה[1] בליטא (כיום בבלארוס) לרבי שמעון, תלמיד חכם שעסק במסחר וגולדה[2]. בגיל 11 היה בקי במסכתות שבת ובבא קמא, כאשר נתקבל לישיבת אושמנה. משם עבר לישיבת איויא, בה נעשה בר מצווה, וב"דרשת הבר מצווה" שלו נשא פלפול מחידושיו, שהפליאו את גדולי המקום. מאיויא עבר לישיבת מיר, ובגיל 15 התקבל לישיבתו של החפץ חיים בראדין. לאחר שנה עבר ללמוד בישיבת כנסת ישראל בסלובודקה ונודע בכינוי "העילוי מאולשאן". בשנת תרנ"ז היה בגרעין המייסד של ישיבת סלוצק, שם למד מספר שנים אצל הרב איסר זלמן מלצר עם הפסקות בקובנה ובקלם כדי לבקש מוסר מפיו של רבי יצחק בלזר[1]. בשנת תרס"ג עבר לווילנה ללמוד בחבורה אצל מנהיג הדור, הרב חיים עוזר גרודזנסקי, שם[1] התחתן עם רייכל, בתו של הרב אברהם יצחק משכיל לאיתן, רבה של חסלביץ[2], ובחסותו התמחה אצל גדולי הדור בפסיקה הלכה למעשה, והוסמך להוראה על ידי הרבנים אליהו ברוך קמאי (רבה של מיר), אלעזר רבינוביץ (רבה של מינסק), ומרדכי רוזנבלט (רבה של סלונים)[3]. בשנת תרס"ה[3], אחר פטירת חותנו[1], קיבל על עצמו את הרבנות בעיר סלוב שבפלך מינסק, ובין השנים תרס"ט-תרפ"ג היה הרב של אמדור. במהלך מלחמת העולם הראשונה עמד בראש ועד הצדקה המקומי ובראש ועד העזרה של הג'וינט במחוז גרודנו[4] ובראש מפעלי החינוך התורתיים[1]. בימי שבתו באמדור בשנת תרפ"ג[5] הוציא את ספרו הראשון, שו"ת "דגל ראובן". באותה שנה קיבל על עצמו את רבנות סטוויסקי בה הוציא לאור את ספרו "דודאי ראובן" חלק א' על התורה. היה פעיל בוועד הישיבות תחת הנהגתו של הרב חיים עוזר[1][5].
בשנת תרפ"ט יצא, בהוראת החפץ חיים, לשליחות למען ישיבת ראדין של החפץ חיים בארצות הברית[6], וכיהן כרב בניו ג'רזי במשך שלוש שנים והיה סגן נשיא אגודת הרבנים בצפון אמריקה. בשנת תרצ"ב עלה לארץ ישראל לקבל על עצמו את רבנות פתח תקווה ואת ראשות ישיבת לומז'ה בעיר[7][8] בין תלמידיו נמנו הרב חיים קניבסקי והרב נסים קרליץ. בפתח תקווה הוציא לאור שני חלקים נוספים של השו"ת שלו "דגל ראובן" (שנוספו על החלק הראשון שיצא לדפוס עוד בשנת תרפ"ג ושזכה למהדורה שנייה בשנת תרפ"ט[5]). במקביל לתפקידו בפתח תקווה כיהן במועצת הרבנות הראשית[9].
הרב כץ היה איש אגודת ישראל ותלמידו של הרב חיים עוזר שלא נחשב לציוני[10], אולם משעלה לארץ ישראל ובהשפעתו של הרב קוק התייחס באהדה רבה ליישוב הארץ וניסה לקרב בין החרדים לדתיים לאומיים[11]. בשנת תשכ"א פרסם בין רבנים אחרים ברכות לארגון הפועל המזרחי, לרגל 40 שנה להיווסדו[12]. לבשנת תשי"ד התאלמן מאשתו הראשונה וכעבור ארבע שנים נישא בשנית לפני, אלמנתו של המקובל הירושלמי אלעזר קניג.
נפטר בי"ז בחשוון תשכ"ד. על שמו רחובות בשם "דגל ראובן" בירושלים ובפתח תקווה (בעבר היה הרחוב בפתח תקווה קרוי על שמו - רחוב "ראובן כץ", אך כיוון שבסמוך אליו יש רחוב על שם מיכל לייב כץ, שונה שם הרחוב ל"דגל ראובן" כדי למנוע בלבול). כמו כן נוסד על שמו כולל "דגל ראובן" בפתח תקווה בראשות נכדו הרב חיים עוזר כץ.
משפחתו
לרב כץ היו שמונה ילדים, ארבעה בנים בארצות הברית ושני בנים ושתי בנות בישראל[13].
- בנו הרב שמעון כץ - חבר מועצת עיריית פתח תקווה. נודע כמתיר עגונות.
- בנו פרופ' אברהם יצחק כץ - פרופסור לתרבות עברית באוניברסיטת ניו יורק
- בנו הרב אהרן כץ - היה ראש ישיבת פתח תקווה ולימים דיין בבית הדין הרבני. חותנו של הרב שילה רפאל.
- בנו משה ניסן כץ - מניו-יורק
- בנו הרב יחיאל מיכל כץ - כיהן כר"מ בישיבת רבי יצחק אלחנן בניו יורק
- בנו הרב אליעזר כץ - כיהן רב קהילה בניו ג'רזי
- בתו דינה, אשת הרב ד"ר צבי הרכבי, חוקר וסופר
- בתו חסידה[14], אשת הרב ישראל סורוצקין, בנו של הרב זלמן סורוצקין
- [דרושה הבהרה]פרופ' ראובן כץ, ראש מגמת תכן בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון
ספריו
- דגל ראובן חלקים א-ג. שו"ת חידושים וביאורי הלכה, באתר היברובוקס
- דודאי ראובן, פירוש על התורה. חלק א, חלק ב באתר Hebrewbooks
- שער ראובן ילקוט מאמרים, באתר היברובוקס
לקריאה נוספת
- הגאון רבי ראובן כ"ץ שליטא (תולדותיו ופעליו), ב-"קול סיני", גיליון ט' כרך ב', סיון תשכ"ג, ע' 236-238.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "הרב ראובן כץ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1490
- 'כ"ץ, ר' ראובן ב"ר שמעון', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 59 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1257).
- אגב - רבה של פתח תקווה), הצופה, 1 במרץ 1957
- יעקב כץ, גדול התורה וההנהגה, שערים, 4 במרץ 1957
- ישראל אידלמן, הגאון רבי ראובן כץ שליט"א, שערים, 1 במרץ 1957
- הגאון רבי ראובן כ"ץ אב"ד פתח תקווה, בבלוג "תולדות ושורשים - עצי משפחה"
- שילה רפאל, אחרון הראשונים, הצופה, 10 בנובמבר 1963
ראובן בן שמעון כץ (1880-1963), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 הגאון ר' ראובן כ"ץ זצ"ל, הפרדס, כסלו תשכ"ד, עמ' 37, באתר היברובוקס
- ^ 2.0 2.1 הקדמת ספרו דגל ראובן, באתר היברובוקס
- ^ 3.0 3.1 שמואל נח גוטליב, הרב ר' ראובן בר' שמעון הכהן כץ, אהלי שם, באתר היברובוקס
- ^ The Rabbi and Gaon Rabbi Reuven Kac of holy blessed memory, Zadok Hakohen
- ^ 5.0 5.1 5.2 הגאון רבי ראובן כ"ץ זצ"ל, הפרדס, שבט תשל"ד, עמוד 25, באתר היברובוקס
- ^ "ישיבה" לתורה בזמן הזה, הארץ, 26 בדצמבר 1928
- ^ רב חדש למושבה, הארץ, 12 במאי 1931
- ^ פתח תקווה: במזל רב, דואר היום, 1 במרץ 1932
- ^ בחירת הרבנים הראשיים, אור המזרח, ניסן תשט"ו, עמוד 59, באתר היברובוקס
- ^ מנוי רב ראשי, הארץ, 5 באוגוסט 1930
- ^ ש"ס והציונות ניתוח היסטורי, אתר כיוונים
- ^ הרב ראובן כץ - מעריב 14 אוגוסט 1961 - הספרייה הלאומית של ישראל │ עיתונים, באתר www.nli.org.il
- ^ נפטר הרב ראובן כץ הרב הראשי של פ"ת, הבוקר, 4 בנובמבר 1963
- ^ אישים ומוסדות, הצופה, 28 באוקטובר 1946
37707456ראובן כץ
- המכלול: ערכים הדורשים הבהרה
- אנשי העלייה החמישית
- חברי מועצת הרבנות הראשית
- בוגרי ישיבת מיר (בלארוס)
- בוגרי ישיבת כנסת ישראל (סלבודקה)
- בוגרי ישיבת סלוצק
- בוגרי ישיבת ראדין
- פתח תקווה: רבנים ראשיים
- רבנים ביישוב
- רבנים בלארוסים
- זוכי פרס הרב קוק
- מחברי ספרי שו"ת ישראלים
- פרשני המקרא
- אישים הקבורים בבית הקברות סגולה
- רבני ישיבת לומז'ה
- משפחת משכיל לאיתן
- חברי נשיאות ועד הישיבות
- מחברי ספרי שו"ת
- ראשי ישיבה ליטאים בישראל
- ישראלים שנולדו ב-1880
- ישראלים שנפטרו ב-1963
- רבנים אורתודוקסים משנות ה'ת"ר - ה'ת"ש