קסת דיו
קֶסֶת דיו (בעברית ארכאית: דְּיוֹתָה) היא צנצנת או מיכל קטן, עשויה לרוב זכוכית, חרסינה, כסף, פליז או פיוטר ומיועדת לאחסון דיו במיקום נוח עבור הכותב. הכותב או האמן טובל מכחול, קולמוס או עט ציפורן בדיו לפי צרכיו, או משתמש בקסת כמקור למילוי המיכל של עט נובע.
לקסת דיו יש לרוב מכסה (מחובר באמצעות ציר או מתברג) שנועד למנוע את זיהום הדיו, התאיידותו, שפיכתו בשוגג וחשיפת יתר שלו לאוויר.
במשך מאות שנים, עד המצאת העט הנובע, הייתה קסת הדיו כלי חיוני לכתיבת כתב יד. כשהוחלפה באמצעי כתיבה אחרים חדלה מלהוות כלי יומיומי והפכה למושא אספנות.
היסטוריה
המלה "קֶסֶת" היא מצרית,[2] והיא מופיעה במקרא בספר יחזקאל: ”הָאִישׁ הַלָּבֻשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר קֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו”.[3]
מקורה של קסת הדיו לוט בערפילי הזמן. בין קסתות הדיו הראשונות היו כלים מקרן שור ללא כל עיטורים, שמטרתן פונקציונלית בלבד. בתקופת רומא העתיקה כבר היו קסתות ארד מעוטרות. בקומראן התגלו מספר קסתות בנות המאה ה-1 לספירה.
בימי הביניים יכולת הכתיבה הייתה נחלת מעטים. בני האצולה לא כתבו בעצמם אלא השתמשו בלבלרים וקסתות הדיו היו בדרך כלל פשוטות, עשויות עץ, מתכת או זכוכית. עם התגברות האוריינות בסוף ימי הביניים הפכה קסת הדיו לסמל סטטוס אצל בני האצולה ואף בקרב סוחרים ובעלי מלאכה מצליחים. קסתות דיו הפכו להיות מפוארות, עוצבו וצופו בין השאר בפורצלן, קרן, שנהב, שריון צב, כסף וזהב. כמו מוצרי צריכה אחרים, עיצובן הושפע מהאופנה ומהתרבות בה יוצרו.
בתקופה זו החלו לעצב מערכות מעוטרות ומפוסלות של ציוד לשולחן כתיבה. מערכות אלו כללו פעמים רבות בנוסף לקסת גם תיבת חותמות, כלי עם אבקה סופגת (שפוזרה על הנייר לאחר הכתיבה בעוד הדיו רטוב כדי למנוע מריחתו, ונאספה חזרה אל תוך הכלי כשהדיו יבש) ותאים לדונג-חותם ולקולמוסים.
במאה ה-18 היו בצפון-מערב ארצות הברית עשרות יצרני קסתות. במאה ה-18 וה-19 עוצבו תיקים ומזוודות לקסתות כדי לאפשר התניידות איתן במסעות. תור הזהב של קסתות הדיו הגיע בסוף התקופה הוויקטוריאנית, במחצית השנייה של המאה ה-19. המהפכה התעשייתית הביאה לייצור תעשייתי המוני של קסתות, לצד הקסתות האומנותיות העשויות עבודת-יד. בתקופה זו הוצבו קסתות דיו מעוטרות אפילו על שולחנות האיפור של גברות.
הצורך בקסתות דיו פחת עם המצאת העט הנובע באמצע המאה ה-19. המצאת העט הכדורי בשנות ה-30 של המאה ה-20 יתרה לחלוטין את הצורך בקסתות דיו. עדיין, שולחנות בבתי הספר כללו עד שנות החמישים ותחילת שנות השישים חור בצידו המרוחק של משטח השולחן, אשר יועד לקיבועה של קסת דיו (או בקבוקון דיו) במקומה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: קסת |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קסתות דיו |
- יעל ניסקי, מדריך קניה: קסתות דיו, באתר נענע
- Judy Penz Sheluk, inkwells (אורכב 07.05.2009 בארכיון Wayback Machine), באתר antique shoppe. בליווי מגוון תמונות של קסתות דיו
הערות שוליים
- ^ קומפנדיה - מידע מקצועי מרוכז, מיני-אנציקלופדיה בתחום ספציפי
- ^ בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, האוניברסיטה הפתוחה, כרך א, עמ' 276.
- ^ ספר יחזקאל, פרק ט', פסוק ג'.
| כלי כתיבה | ||
|---|---|---|
|
33086493קסת דיו