קליקסטוס השלישי
.jpg) | |||||
| לידה | 31 בדצמבר 1378 | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 6 באוגוסט 1458 (בגיל 79) | ||||
| |||||
קָליקְסְטוּס השלישי (בלטינית: Callixtus III; 31 בדצמבר 1378 – 6 באוגוסט 1458; שמו בלידתו היה אלפונס דה בורחה (בספרדית: Alfons de Borja) היה אפיפיור מ-8 באפריל 1455 ועד מותו. יליד ספרד, בן למשפחת בורג'ה והראשון ממשפחה זו שעלה לגדולה, דודו של האפיפיור אלכסנדר השישי (האפיפיור הספרדי היחיד פרט אליו). האחרון שנטל לעצמו את השם קליקסטוס.
עד היבחרו לאפיפיורות
נולד בלה טורטה (La Torreta, בימינו פרוור של ולנסיה), בנו הבכור של חואן דומיקו דה בורחה (בהיגוי ספרדי, בהיגוי איטלקי: בורג'ה). בשנת 1392 החל ללמוד באוניברסיטת ליידה, והוסמך על ידה לדוקטור למשפט אזרחי ומשפט קאנוני. לאחר סיום לימודיו המשיך לכהן באוניברסיטה כפרופסור למקצועות אלה. ב-1416 נבחר כנציג הבישופות שלו לוועידת קונסטנץ, אך לא השתתף בה בשל התנגדותו של אלפונסו החמישי, מלך אראגון לקיומה. במקום זאת השתתף בסינוד חלופי שאורגן בברצלונה. בורג'ה פעל לכיוון החלטת הסינוד לקרוא לאיחוד הכנסייה ופתרון הקרע המערבי. בין 1420 ל-1423 כיהן כסגן הקנסלור (נשיא) של אוניברסיטת ליידה. ב-1424 כיהן כשליח האפיפיור למיורקה, אך האפיפיור מרטינוס החמישי סירב לבקשת מלך אראגון להכתירו לחשמן. עם זאת פעל בורג'ה להשגת כניעתו של האנטי-אפיפיור קלמנס השמיני לסמכותו של מרטינוס החמישי ב-1429, דבר שסתם את הגולל סופית על הקרע המערבי. באותה שנה מינה אותו האפיפיור לבישוף ולנסיה. בעת ועידת בזל (1431–1439) היה שליחו של מלך אראגון.
ב-1444 העלה אותו האפיפיור אאוגניוס הרביעי למעלת חשמן, כומר בזיליקת סנטי קואטרו קורונטי ברומא וחבר הקוריה הרומאית. ב-1447 השתתף בקונקלווה בה נבחר ניקולאוס החמישי.
בחירתו לאפיפיור
ב-4 באפריל 1455, כעשרה ימים לאחר מותו של ניקולאוס החמישי, התכנסה בקפלה הסיסטינית קונקלאווה לבחירת יורשו. הייתה זו הקונקלאווה הראשונה שהתכנסה בקפלה הסיסטינית. חמישה-עשר החשמנים נחלקו בין תומכי משפחת קולונה ותומכי משפחת אורסיני. בורג'ה נבחר כעבור ארבעה ימי הצבעות בקולותיהם של החשמנים מצרפת, ספרד והרפובליקה של ונציה שצידדו בפלג אורסיני ונטל לעצמו את השם קליקסטוס (שם נדיר, הקודם שכיהן בשם זה, קליקסטוס השני, כיהן למעלה מ-300 שנים קודם לכן).
עם בחירתו לאפיפיור, הגישו לו יהודי רומא ספר תורה, שאותו שמט בכוונה מידו בכדי להפגין את יחסו המזלזל ביהדות.[1]
אפיפיורותו
תחת הטראומה של כיבוש קונסטנטינופול, שנתיים קודם לכן, קרא האפיפיור קליקסטוס למסע צלב להצלת הנצרות מפני פלישת האימפריה העות'מאנית לאירופה. האפיפיור הפנה את משאבי העיר רומא להצטיידות והתארגנות צבאית ושלח את הנונציו (שגרירים) שלו לחצרותיהם של שליטי אירופה (אנגליה, צרפת, הונגריה, פורטוגל, אראגון והאימפריה הרומית ה"קדושה") על מנת לארגן קואליציה צבאית נוצרית מאוחדת. הפרי העיקרי של קריאה זו למסע צלב הייתה המצור על בלגרד (בין 4 ל-22 ביולי 1456), בהובלת יאנוש הוניאדי, שבלם את התקדמות העות'מאנים לתוך אירופה. ההוראה של האפיפיור לצלצל בפעמוני הכנסיות בצהרי היום על מנת להזעיק את המאמינים להתפלל למען מגיני העיר בעת המצור, הפכה לצלצול ניצחון ולנוהג קבוע עד ימינו. ב-1457 הנהיג את חג ההשתנות ב-6 באוגוסט לזכר הניצחון.
ב-1456 התיר האפיפיור לפורטוגלים לערוך סחר בחופי אפריקה המערבית, כולל סחר עבדים, ובכך הסיג לאחור את הוראתו של אאוגניוס הרביעי בבולה שלו מ-1435, Sicut Dudum, בה הורה לאסור את סחר העבדים הפורטוגלי מאפריקה.
בין פעולותיו הנוספות, טיהור שמה של ז'אן ד'ארק; הפיכת אוזמונד, ויסנט פרר, אלברטו מטרפאני ורוזה מויטרבו לקדושים ומינוי בן-אחיו, רודריגו דה בורג'ה (לימים האפיפיור אלכסנדר השישי), לחשמן, סגן קנצלר ומנהל חצר האפיפיור.
קישורים חיצוניים
- הערך אודות קליקסטוס השלישי, האנציקלופדיה הקתולית
- כתר משולש על קליקסטוס השלישי
- קליקסטוס השלישי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- קליקסטוס השלישי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ חיים ביינארט, אטלס כרטא לתולדות עם ישראל בימי הביניים, עמ' 61.
| הקודם: ניקולאוס החמישי |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: פיוס השני |
39359415קליקסטוס השלישי