ז'אן ד'ארק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק בגיבורה לאומית של צרפת. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ז'אן ד'ארק (פירושונים).
ז'אן ד'ארק
Jeanne d'Arc
לידה 6 בינואר 1412
דומרמי (אנ'), ממלכת צרפת
הוצאה להורג 30 במאי 1431 (בגיל 19)
רואן, ממלכת צרפת
כינוי הבתולה מאורליאן, העלמה מאורליאן
השתייכות ממלכת צרפתממלכת צרפת ממלכת צרפת
תקופת הפעילות 6 במרץ 1429 – 30 במאי 1431 (שנתיים ו־12 שבועות)
תפקידים בשירות
פיקוד על כוחות בצבא מלך צרפת שארל השביעי
פעולות ומבצעים
מלחמת מאה השנים

ז'אן ד'ארק (בצרפתית: Jeanne d'Arc‏; 6 בינואר 1412 – 30 במאי 1431), הידועה גם בכינויים הבתולה מאורליאן והעלמה מאורליאן, הייתה מצביאה צרפתייה אשר מילאה תפקיד מפתח בתהליך שחרור צרפת מהכיבוש האנגלי בזמן מלחמת מאה השנים במאה ה-15.

כחלק ממילוי תפקידה זה היא לבשה שריון ובגדי גבר ופיקדה על כוחות בצבא מלך צרפת, אשר השתתפו באופן פעיל במלחמה נגד האנגלים. בין הישגיה הצבאיים היה שחרור אורליאן מהמצור האנגלי. היא נשבתה בקרב לשחרור העיר קומפיין ונשפטה בידי האינקוויזיציה בעוון כישוף, קשרים עם השטן ואישומים נוספים. היא נמצאה אשמה במשפט והועלתה על המוקד בעיר רואן. התנופה שנוצרה בעקבות ניצחונותיה סחפה את צרפת לניצחון במלחמה כולה. ז'אן ד'ארק נחשבת לגיבורה לאומית צרפתית, לאייקון פמיניסטי, ולמיתוס מכונן בתרבות הצרפתית. כמו כן היא הוכרה כ"קדושה" של הכנסייה הקתולית.

רקע היסטורי

צרפת של סוף המאה ה-14 ותחילת המאה ה-15 הייתה זירת סכסוכים ומלחמות בין האצילים הרבים ששלטו באזוריה השונים. דבר זה הביא עליה הרס כלכלי וחולשה צבאית. מלך אנגליה, אדוארד השלישי, ניצל חולשה זו ודרש לעצמו את כתר צרפת שהגיע לו, לדעתו, בירושה. באותה עת מלך בצרפת שארל השישי, אדם חלש אשר ב-25 שנות מלכותו האחרונות סבל ממחלת נפש ומאי יכולת שליטה מעשית. חולשתו ובגידת חלק מאציליו שעברו לצד האנגלים, הביאו, בסופו של דבר להסכם טרואה (Troyes), אשר לפיו צאצאו של אדוארד השלישי, הנרי החמישי, מלך אנגליה יישא לאשה את בתו של מלך צרפת, קתרין, יהפוך ליורש עצר גם של צרפת ויהיה למלך צרפת אחר מותו של שארל השישי.

אך לשארל השישי היה דופן (יורש עצר) משלו, שארל השביעי, שנולד מאשתו איזבו מבוואריה. בחצר מלכותו אמרו שהדופן אינו בנו של המלך אלא ממזר של המלכה עם הדוכס מאורליאן. כאשר דוכס זה נרצח על ידי הדוכס מבורגונדי, צרפת התחלקה לשני מחנות: מחנה בורגונדי - שעבר לצד האנגלים, ומחנה ארמניאק - שנשאר נאמן למלך צרפת ולדופן שלו. גם המלכה איזבו עברה למחנה הבורגונדי, והפכה לבת זוגו של דוכס בורגונדי.

בינתיים הוחלט על אירוסיו של הדופן הצעיר שארל השביעי בן ה-10 למארי מאנז'ו, בת ה-9, בתה של מלכת אנז'ו, יולנדה. המלכה יולנדה לקחה תחת חסותה ושמירתה את חתנה הילד, טיפלה בו והקנתה לו חינוך כאילו הייתה אמו. דבר זה הביא ליריבות קשה ולשנאה בין המלכה איזבו, שרצתה שבנו של מלך אנגליה יירש את כתר צרפת (לפי הסכם טרואה), ובין המלכה יולנדה שחפצה שהדופן שארל השביעי, ארוס בתה, יירש את הכתר.

בשנת 1422 מתו הנרי החמישי, המיועד להיות מלך צרפת, וגם שארל השישי המטורף. בנם של הנרי וקתרין היה עדיין תינוק ושארל השביעי לא יכול היה להימשח למלך בגלל הסכם טרואה. כך נוצר מצב שבו צרפת הייתה ללא מלך במשך מספר שנים. שארל השביעי נדד עם חצרו מעיר לעיר, מראה יותר התעניינות במסיבות והוללות מאשר בכס המלוכה, אך גם חי בפחד מתמיד שיירצח על ידי אויביו הבורגונדים או האנגלים. על רקע היסטורי זה הופיעה ז'אן ד'ארק.

חייה

ראשית חייה

הבית בו נולדה ד'ארק שמשמש כיום כמוזיאון

ז'אן ד'ארק נולדה בכפר דומרמי (Domremy), על גבול לורן-שמפאן-ארדן, למשפחת איכרים פשוטה בעלת אמונה דתית חזקה שראתה עצמה נאמנה לכתר הצרפתי. לפי החלוקה הפאודלית, הכפר היה שייך למשפחת האצולה בורלמון, אך האזור כולו היה רכושו של הדוכס של באר, שהיה בעל אוריינטציה אנגלית-בורגונדית, אף על פי שבאופן פורמלי הדוכסות הייתה חלק מצרפת השייכת למלך צרפת. בעת ילדותה של ז'אן סבל אזור דומרמי מפגיעות ומהרס רב כתוצאה ממלחמות פאודליות בין אצילים שונים תומכי האנגלים או הצרפתים. לפי החינוך שקיבלה מהוריה, ז'אן ראתה באנגלים ובבני בריתם הבורגונדים גורמי אסונות. היא האמינה כי רק המלך שארל השביעי, יוכל לגאול את האנגלים ואת צרפת כולה מהאסון הנמשך זה עשרות שנים.

בגיל 13 החלה ז'אן, לטענתה, לשמוע את קולותיהם של המלאך מיכאל, קתרינה ה"קדושה" ומרגרטה הבתולה[1]. היא טענה שהקולות בישרו לה שהיא נבחרה לשחרר את ארצה מהכיבוש האנגלי ולסייע לדופן לרשת את כתר צרפת. בעקבות שיחות אלו נשבעה ז'אן לא להינשא לגבר. בחלוף הזמן, לדבריה, הופיעו ה"קדושים" לעיתים קרובות יותר ויותר, דוחקים בה לפנות למפקד הצבא רובר דה בודריקור, לבקש את עזרתו ולהגיע במהרה למקום שם יושב שארל השביעי. אך מפקד הצבא שאליו פנתה לעג לה ושלח אותה לביתה. בביתה הצליחה להתחמק מנישואים שאביה החליט לכפות עליה.

גיוס הצבא ושחרור אורליאן

שטחי השלטון של הצרפתים ׁ(כחול) ושל האנגלים ובעלי בריתם הבורגנדים (אדום) בשנת 1435

כשנה לאחר שחזרה לביתה, ברחה ז'אן ד'ארק שוב לטירתו של האביר בודריקור ודרשה ממנו ליווי לחצרו של שארל השביעי כדי להכתירו למלך. גם הפעם האביר לא שוכנע מדברי הנערה, אך לאחר מספר חודשים של התלבטות, ואחרי שהכומר המקומי קבע שז'אן אינה שליחת השטן, שינה בודריקור את דעתו ושלח אותה לחצרו של הדופן שנמצא באותה עת בעיר שינון (Chinon).

ביום ראשון 6 במרץ 1429 הגיעה ז'אן בת ה-17 לשינון והתקבלה אצל שארל השביעי. שארל החשדן הורה לאחד מאנשי חצרו להתחזות כאילו הוא המלך, אולם ז'אן זיהתה כי לא המלך עומד לפניה ושבה ודרשה לראות את שארל. כששארל הופיע היא הודיעה לו שנשלחה על ידי כוחות שמימיים לכבוש את אורליאן ולהביאו לעיר ריימס ושם להכתיר אותו למלך בקתדרלה שבה הוכתרו מלכי צרפת בעבר. אחר כך לחשה באוזנו סוד, שגרם לשארל להשתכנע שיש דבר מסתורי ומיוחד בנערה זו. ליתר ביטחון, עברה ז'אן בדיקה של נשות חצר. בנוסף, נשלחה לעיר פואטייה שם עברה חקירה יסודית על ידי המלכה יולנדה ומספר אנשי דת חשובים, וגם שם לא נמצא דבר נגדה. לאחר מכן, היא חזרה לשארל, שהעניק לה שריון לבן (ללא שום סמל מצויר עליו), והיא ביקשה שיביאו לה את החרב הקבורה מתחת למזבח של כנסיית קתרינה ה"קדושה". בהוראת המלך התבצעה חפירה מתחת למזבח ושם נמצאה, להפתעת החופרים, חרב שעליה חרוטים 5 צלבים, וזו הובאה לז'אן. ז'אן ביקשה גם שיציירו לה דגל מיוחד בעל רקע לבן ופרחי לילך (סמל של מלכי צרפת). כך יצאה ז'אן ד'ארק, רכובה על גבי סוס, הדגל בידה האחת והחרב בידה השנייה, בראש צבא צרפתי שהמלך העמיד לרשותה.

ב-29 באפריל 1429 הצליחה ז'אן להיכנס לעיר אורליאן הנצורה על ידי האנגלים. ב-1 במאי יצאה מהעיר לכיוון עמדות האנגלים הצרים, ועד 9 במאי הצליח הצבא הצרפתי בפיקודה להסיג את הכוחות האנגלים ולהסיר את המצור מעל העיר. בעקבות ניצחון זה זכתה ז'אן למעמד מיסטי בקרב החיילים.

כבר בתחילת דרכה התגלעו חילוקי דעות בין ז'אן ד'ארק וחלק מאנשי הצבא הבכירים והוותיקים. מחד, דחקה ז'אן למלחמה מתמדת עד גירוש האנגלים משטח צרפת, ומאידך, אנשי הצבא היו מודעים לבעיות הלוגיסטיות של לוחמה כוללת ותמכו במלחמה מקומית, לפי הצורך והיכולת, בכריתת בריתות ובדיפלומטיה. קצינים רבים גם חשו אי-נוחות מקבלת פקודות מפי אישה. אך ז'אן, בראש הצבא על שריונה ודגלה הלבן, הצליחה להפיח רוח לחימה ומוטיבציה גדולה בלב החיילים הצרפתים, ובפיקודה כבש הצבא מספר יישובים ומצודות לאורך הנהר לואר.

בחלוף הזמן ביקשה ז'אן ד'ארק מהמלך שארל להצטרף לקרבות, אך המלך העדיף לשלוח לה עוד כמה מאציליו יחד עם חייליהם. כתוצאה מכך גדל צבאה של ז'אן. עם זאת, התחזקו בצבא חוסר משמעת ואנדרלמוסיה, שהקשו על ז'אן ד'ארק לפקד על הצבא. למרות זאת המשיכה ז'אן בניצחונותיה וערים נוספות נכבשו מחדש על ידי הצרפתים. האזרחים המשוחררים ראו בז'אן ד'ארק "קדושה" ועושה נסים וקיבלו אותה בהתאם. חצר המלכות של שארל השביעי נשארה רחוק מהקרבות, עסוקה במסיבות וחתרנות חצר זולה, ונראתה כפויית טובה לז'אן המשחררת את אדמותיה מעול הכיבוש.

בינתיים, ביקשו האנגלים מהמלך-ילד האנגלי הנרי השישי להגיע מהר לפריז, שם הוא נמשח למלך צרפת בבזיליקת סן-דני. לבסוף הסכים שארל לעלות יחד עם ז'אן ולכבוש את העיר ריימס, מאחר ששם התכוונה להכתיר את שארל השביעי למלך צרפת האמיתי (בקתדרלת נוטרדאם שבריימס הומלכו רוב מלכי צרפת). כאמור, שארל, התרחק מלוחמה והעדיף לנהל משא ומתן עם הערים הבורגונדיות התומכות באנגלים, בהן ריימס, מאשר לכבוש אותן בקרב, כפי שחפצה ז'אן ד'ארק. על כן המסע לריימס ארך זמן רב, הצבא הצרפתי הלך ונחלש, וחלק מהחיילים ערקו וחזרו לבתיהם. לבסוף הם הגיעו לריימס, ז'אן הכתירה את שארל למלך צרפת בטקס מפואר, שתואר רבות בספרות ימי הביניים. ז'אן ד'ארק עצמה קיבלה ממלך צרפת החדש תואר אצולה.

השבי, המשפט וההוצאה להורג

המגדל שבו הוחזקה לפני המשפט. היא הייתה כלואה בקומה העליונה, ונסתה לברוח ממנו דרך החלון בקפיצה

המלך שארל ההססן ורודף התענוגות הסתפק בהישג שהושג עד להכתרתו והעדיף לנהל משא ומתן עם האנגלים והבורגונדים מאשר להילחם נגדם. לבסוף, הוא גם חתם על הסכמים שבהם התחייב לא לנסות לכבוש ערים נוספות צפונית לנהר הלואר ולהמשיך במשא ומתן עם האנגלים. הסכמים אלו גרמו לכך שבמשך 20 שנה נוספות, צפון צרפת נשארה כבושה בידי האנגלים. ז'אן ד'ארק לא אהבה התנהגות זו, בייחוד כאשר המשיכה לעבור מעיר לעיר, את חלקן היא כובשת וחלקן נכנעות לפניה. היא טענה בפני שארל שהכתרתו לא תהיה שלמה אלא אם יוכתר בפריז, בירת צרפת, בכנסיית סן דני, כאשר על ראשו כתרו של המלך הצרפתי הגדול מן העבר, קרל הגדול. האנגלים חששו שזאת תהיה המטרה הבאה של ז'אן ועל כן מיהרו והביאו חיילים רבים לפריז וביצרו את חומותיה. בהתחלה סירב שארל להמשיך במלחמה ואף סיכם עם ערים נוספות שאם יישבעו לו אמונים הוא יוותר על כיבושן. ואמנם, כדי להינצל ממלחמה הערים נשבעו לו אמונים, אך למעשה נשארו נאמנות לדוכס מבורגונדי ולאדוניו האנגלים.

לבסוף הצליחה ז'אן לשכנע את המלך לצאת יחד עמה ולכבוש את פריז. הקרב על פריז היה קשה מאוד ובסופו נוצחו הצרפתים וחויבו לסגת. המלך שארל התנגד לניסיון כיבוש חוזר והעדיף לחזור לחצרו ולהמשיך במשא ומתן האין סופי עם הבורגונדים. בלית ברירה הצטרפה אליו ז'אן. רבים מהאצילים וחייליהם עזבו את הצבא וחזרו לבתיהם, חלקם עקב אכזבה מז'אן וחלקם עקב אכזבה מהמלך. ז'אן ניסתה לכבוש עיר נוספת של הבורגונדים, העיר לה שריטה (La Charité) אך חייליה המעטים, הרעבים וחסרי המשכורות שוב נוצחו ונאלצו לברוח.

לאחר מספר חודשי חוסר מעש בחצרו של שארל, במהלכם כבשו האנגלים מחדש חלק ניכר מהערים הצרפתיות, החליטה ז'אן לחזור לשדה הקרב עם מספר קטן של 500 חיילים צרפתים נאמנים לה. לאחר מספר הצלחות מינוריות, של כיבוש עיירות קטנות, היא ניסתה לכבוש מחדש את העיר קומפיין, שבעבר שוחררה על ידה, אך שבה ונפלה בידי דוכס בורגונדי. בקרב זה הובסו חייליה והיא נשבתה בידי הדוכס ב-22 במאי 1430.

הארכיבישוף פייר קושון (Pierre Cauchon), תומך האנגלים, ביקש לנקום בז'אן ד'ארק, מאחר שגירשה אותו מעירו ריימס שנה לפני כן, אך שוביה דרשו תמורתה כסף רב. לחלופין עלה בידו לגרום לכך שהמלך האנגלי הנרי השישי (שהיה אז בן תשע), שנמשח בשעתו למלך צרפת בפריז, יקנה אותה מידי שוביה ויעביר אותה אליו לחקירת האינקוויזיציה. לפי חוקרים בני ימינו, השובים פנו גם למלך שארל השביעי בהצעה "לקנות" את ז'אן, אך המלך התעלם מהצעה זו, מאחר שז'אן הפכה עבורו לעול, שחייב אותו להשתתף במלחמות במקום לשבת בשלווה עם אנשי חצרו.

הדוכס מבורגונדי, שהיה כעת העוצר במקומו של הילד הנרי השישי, רצה בעסקה זו לא רק כדי שז'אן תוצא להורג, אלא גם כדי שהכנסייה הנוצרית תקבע שהיא הייתה שליחת השטן, ועל ידי כך תהפוך גם הכתרתו של שארל השביעי לבלתי חוקית. בינתיים ז'אן נאסרה בראשו של מגדל גבוה. לאחר מספר חודשים החליטה לקפוץ מחלון המגדל ולהתאבד, אך לדבריה, קולה של קתרינה ה"קדושה" אסר זאת עליה והבטיחה לה שתינצל. למרות זאת היא קפצה מראש המגדל ולתדהמת כולם רק נשרטה קלות.

לאחר ניסיון ההתאבדות הועברה ז'אן לפריז לידיו של קושון והאינקוויזיציה. על מנת להבטיח שז'אן תימצא אשמה ותוצא להורג, הובטח לקושון להתמנות לארכיבישוף של העיר הגדולה רואן בנורמנדי, שם החל המשפט הגדול נגד ז'אן ב-21 בפברואר 1431. המשפט נמשך ימים רבים וכלל חקירות ארוכות (הפרוטוקולים המקוריים של החקירות שרדו עד ימינו) ואיומים לעבור עינויים אם לא תודה בכך ששיקרה בנושא קולות ה"קדושים" ואם לא תסכים ללבוש בגדי אישה במקום בגדי חייל שהמשיכה ללבוש גם בכלא. ז'אן סירבה לעשות זאת כמעט לכל אורך המשפט. שופטיה מצאו אותה אשמה בכל, כולל כישוף, קשרים עם השטן, לבישת בגדי גבר ומשיחת מלך כופר. לאחר הקראת פסק הדין נאמר לה שאם תודה היא לא תועלה על המוקד. ואכן ז'אן הודתה בכל האשמות, אך יומיים לאחר מכן, שבה ללבוש את בגדי החייל והתכחשה להודאתה באשמה. היא הובאה לאחת מכיכרות רואן, בה נבנה מוקד מיוחד וגבוה מאוד כדי שהאש תימשך זמן רב, והיא נשרפה בעודה בחיים ב-30 במאי 1431.

זיכויה מאשמה

כחצי שנה לאחר מותה של ז'אן נמשח שוב הנרי השישי למלך האמיתי של צרפת בכנסיית נוטרדאם שבפריז, ואילו שארל השביעי הוכרז כמלך לא חוקי, שהומלך על ידי מכשפה. אך בתקופה זו שינה שארל את מנהגו ושלח שוב את צבאו לקרב נגד האנגלים. במשך מספר שנים הוא כבש בהדרגה את רוב צרפת מידי האנגלים. ב-1436 פריז מרדה באנגלים, פתחה את שעריה בפני שארל והכירה בו כמלך החוקי של כל צרפת. ב-1441 כבש שארל את רואן, שם התבקש על ידי משלחת אזרחים לבטל את פסק הדין נגד ז'אן ד'ארק. הוא לא רצה לקחת זאת על עצמו וביקש מהאפיפיור ניקולס השלישי לזכות את ז'אן. האפיפיור משך את העניין במשך חמש שנים מפחד להיחשב לאוהד צרפת או אויב אנגליה. כאשר מת ניקולס מונה אפיפיור חדש בשם קליקסטוס השלישי שפתר את הבעיה על ידי כך שביטל את גזר הדין לפי בקשת בני משפחת ד'ארק, וכך נמנע מלהסתבך פוליטית עם אנגליה.

ב-1453 נכבשה בורדו, העיר האחרונה שבידי האנגלים וצרפת חזרה כולה לידי שארל השביעי. הוא המשיך בחיי השעשועים ותענוגות בחצרו, מוקף באנשים מושחתים. הוא מת ב-1461 מחולשה וחוסר מזון, לאחר שבמשך זמן רב סירב לאכול, מפחד שבנו, הדופן (יורש העצר) לואי ה-11, מנסה להרעילו.

עם ביטול אשמתה של ז'אן הוכרז הארכיבישוף קושון, שבינתיים מת, כאשם במשפט שקר. גופתו הוצאה מקברה והושלכה לתעלת ביוב.

במשך מאות שנים התלבטה הכנסייה הקתולית בנושא "ז'אן ד'ארק": אם היא לא הייתה אשמה בדבר, כפי שקבע האפיפיור, מכאן שדבריה, כי "קדושים" נוצריים דברו עמה והדריכו אותה, הם אמת. ועל כן הכנסייה והאנקוויזיציה טעו בעניינה. רק לקראת סוף המאה ה-19, כאשר הכנסייה הקתולית ביטלה רשמית את האינקוויזיציה, הוחל שוב דיון בנושא ז'אן ד'ארק. הכנסייה הכירה בז'אן ד'ארק כדוברת אמת והיא הוכרזה מבורכת ב-1909 על ידי האפיפיור פיוס העשירי. ב-1920, כמעט 500 שנה לאחר מותה, הוכרזה כ"קדושה" על ידי האפיפיור בנדיקטוס החמישה עשר.

הנצחה

דוגמאות נוספות להנצחתה בפיסול הן פסלו שעיצב פרנסואה רוד במוזיאון לוקסמבורג בפריז, ופסלה של אנה הנטינגטון בריבר סייד פארק בניו יורק.

  • הכיכר ברואן שם נשרפה ז'אן ד'ארק היא היום מוקד לעליה לרגל ולביקור תיירים, שם הוקמה כנסייה קטנה לכבודה ומוזיאון.
  • האסטרואיד 127 Johanna (אנ') קרוי על שמה[2].
  • לפי מפקד בעיתון "לה פריזיין" בצרפת פעלו בשנת 2017 384 בתי ספר הנקראים על שם ז'אן ד'ארק[3].


קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'אן ד'ארק בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ במאה ה-15 האמינו הבריות שמלאכים ו"קדושים" פונים ישירות לבני אדם וטענה בדבר מסרים שמימיים ישירים הייתה דבר מקובל.
  2. ^ Schmadel, Lutz D.; International Astronomical Union (2003), Dictionary of minor planet names, Berlin; New York: Springer-Verlag, p. 27, ISBN 978-3-540-00238-3.
  3. ^ כתבה של אורלי רוסיניול ב"לה פריזיין" 28.8.2017
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32305630ז'אן ד'ארק

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ז%27אן_ד%27ארק&oldid=2428743"