קול הברה
קול הברה הוא מושג בהלכות תקיעת שופר, המתייחס לקול של תקיעה היוצא מהשופר, אלא שאינו נשמע ישיר ובאופן טבעי, אלא על ידי הד הבוקע ממקום חלול שממנו מתבצעת התקיעה[1], שבזה הוא נפגם ופוסל את התקיעה, והשומע אותו אינו יוצא בו ידי חובה. בפסול קול הברה קיימים חילוקים בין העומדים בתוך מקום החלל לבין העומדים מחוצה לו, וכן הדבר תלוי בסוג המקום החלול ובאיכות הקול היוצא מאותו המקום.
גאונים וראשונים מציינים כי הרקע למשנה זו הוא שעת גזרה של השלטונות שאסרו השמעת תקיעת שופר, ולכן תקעו היהודים בהיחבא בבורות ובמקומות מסתור שמהם הקול פחות נשמע החוצה.
מקור הדין וטעמו
מקור הדין הוא במשנה במסכת ראש השנה:
ובתלמוד בבלי שם:
אמר רב הונא: לא שנו אלא לאותן העומדים על שפת הבור, אבל אותן העומדין בבור יצאו
גאונים וראשונים מציינים כי הרקע למשנה זו הוא שעת גזרה של השלטונות שאסרו השמעת תקיעת שופר, ולכן תקעו היהודים בהיחבא בבורות ובמקומות מסתור שמהם הקול פחות נשמע החוצה[2].
רבי מרדכי יפה ("הלבוש") מציין את סיבת הפסול, על פי הפסוק ”וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר”[3]: ”והעברת לשון הכרזה, כלומר הכרזת הברת שופר ולא דבר אחר”[4]
פרטי הדין
בראשונים מוסכם כי אלו הנמצאים בתור החלל שממנו מתבצעת התקיעה (הבור או הדות; לגבי הפיטס, ראו להלן) הריהם שומעים קול שופר כשר ויוצאים ידי חובתם, וכפי פשטות דברי רב הונא בתלמוד. אמנם נחלקו בדין אלו שמחוץ לאותו החלל (הבור, הדות או הפיטס):
- לדעת רש"י[5] ורמב"ם[6] עליהם נאמרו דברי המשנה, והדבר תלוי בהבחנתם אם שמעו קול תקיעת שופר טבעי, או ששמעו קול הד.
- לדעת הרא"ש[7] (ובעקבותיו בנו רבי יעקב בן אשר[8]) לא מסתבר לקבוע את הדין לפי הבחנת האדם, שהיא דבר דק ומורכב, אלא כוונת הגמרא היא לבאר את החלוקה של המשנה: שאלו שעומדים בתוך החלל הם אלו השומעים קול שופר כשר, ואלו שמחוץ לחלל הם אלו השומעים קול הד שפסול.
להלכה נפסק בשולחן ערוך כדעת רש"י - שאלו שמחוץ לחלל, יש לבחון את טיב הקול אותו שמעו[9]. דעת הרמב"ם תואמת גם להגדרות מדעיות של קול הברה[10]. מהאחרונים יש שסוברים כי למרות פסיקת השולחן-ערוך, מכיוון שאיננו בקיאים להבחין בטיב התקיעה, על כן אלו שעמדו מחוץ לחלל, גם אם סבורים שהייתה התקיעה צלולה, עליהם לשוב ולשמוע קול תקיעה כשרה אחרת (אלא שכל שמסופקים על התקיעה הראשונה, לא יברכו שוב על התקיעה השנייה)[11].
לגבי הנמצאים בתוך הפיטס, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש הסוברים כי גם הם בכל אופן שומעים קול שופר כשר ויוצאים ידי חובתם, כמו הנמצאים בתוך הבור והדות[12], אך רוב הפוסקים סוברים שבפיטס קיימת תהודה גבוהה ולכן הם תלויים בהבחנת שמיעתם, כמו הנמצאים מחוץ לפיטס[13].
החלל שפוסל
במשנה הוזכרו שלושה סוגי חללים שיש בהם כדי לקלקל את קול השופר לנמצאים בהם או מחוצה להם: בור, דות ופיטס[14]. הגדרת בור היא חפירה בתוך הקרקע. פיטס הוא חבית גדולה, ונחלקו המפרשים והפוסקים אם היא כה גדולה עד שניתן להיכנס אליה, או שמא אינה כה גדולה והתוקע בה הוא העומד מחוץ אליה ורק הכניס את ראשו אליה. דות, לפי רוב המפרשים והפוסקים מדובר דווקא במבנה שבתוך הקרקע (כמו מרתף[15]; ואם רוב גובה הקומה בתוך הקרקע הריהו כאילו כולו בתוך הקרקע[16]), אך יש סוברים שהוא אף במבנה שמעל הקרקע[17].
במשנה תורה לרמב"ם ובשולחן ערוך במקום "דות" מופיעה מערה[18].
בעת מגפת הקורונה עלתה הסוגיה על השמעת קול שופר בתוך "קפסולה" שבה יעמוד הבעל-תוקע, והשומעים עומדים מחוץ לאותה הקפסולה. למעשה, כתבו הפוסקים כי אין בכך בעיה של "קול הברה"[19].
הגדרה מדעית
מאנשי המדע, יש שכתבו להגדיר את "קול הברה" בתנאי מעבדה: לשופר יש תדר בסיסי שנע בין 350 ל-550 הרץ, הנעים לפי סוג השופר, התוקע, צורת החזקת השופר, הכוח המופעל עליו, ועוד, ובנוסף לקול הבסיסי קיימות גם הרמוניות. היווצרות קול הברה נהיית מהתאבכות הורסת של קול השופר עצמו. קול ההברה הוא הקול הנשמע כאשר תדר הבסיס נעלם, ועל ידי שינוי הספקטרום שנוצר משינוי ביחסי ההרמוניות[20].
הרב ישראל רוזן פוסל את הגדרת "קול הברה" לפי הגדרת מעבדה, וטוען כי אין הדבר נמדד אלא לפי תפיסת אנשים רגילים[21].
קול מרוחק
רבי דוד הלוי סגל ("הט"ז") מרחיב את דין זה, ולומד מכך כי גם הנמצא בריחוק ממקום תקיעת השופר, למרות כי התקיעה אינה מתבצעת בתוך חלל עם הד, כיוון שנמצא מרוחק מהשופר והקול מתעמעם - יש לאבחן את קול השופר שהגיע אליו אם היה נשמע כקול שופר רגיל או שלא[22], והרבה אחרונים חולקים עליו וסוברים כי אין בכך בעיה של "קול הברה"[23], וכך גם בבדיקה מדעית לא נמצאה התאמה בין חומרת הט"ז לבין תוצאת ניסוי בדיקת הקול[10], אך למעשה כתבו פוסקים לחשוש לדבריו[24].
קולות שניים חיצוניים
בפוסקים כתבו כי בעת תקיעת שופר יש להיזהר שלא להקיא (רוק) ושלא לכייח, וכן שלא להביא ילדים קטנים לבית הכנסת שעלולים להרעיש בזמן התקיעות[25]. מדבריהם מתבאר כי קולות שניים עלולים להפריע את שמיעת קול השופר. אמנם רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין כותב כי ”יש להזהיר את העם שבשעת התקיעות יעמדו כולם בשקט בלי המולה ובלי כיחה וניעה ובלא שיעול, שלא לבלבל קול התקיעות שלא יהיו כקול הברה בעלמא”[26]. מבחינה מדעית יש שטוענים כי קול חיצוני אינו יכול ליצור קול הברה[10].
בשמיעת המגילה וקריאת התורה
נחלקו באחרונים בדין קול הברה בשאר מצוות: יש שכתבו כי קול הברה נאמר רק לגבי תקיעת שופר, אבל במצוות אחרות המחייבות שמיעה כמו מקרא מגילה ובשאר דיני שומע כעונה קול הברה אינו מעכב את השמיעה[27]; חילוק זה מתבאר מדברי הלבוש שצוין לעיל, שכתב שמקור דין זה בתורה הוא מהפסוק "והעברת שופר", שנאמר לגבי תקיעת שופר, ואין ללמוד ממנו לדיני שמיעה אחרים. ויש שכתבו כי קול הברה שייך גם בשאר מצוות[28].
לקריאה נוספת
- דרור פיקסלר ודוד מטס, "הגדרה מדעית לקול הברה", תחומין לו (תשע"ו), עמ' 296–306.
הערות שוליים
- ^ וראו בפסקה קול מרוחק שיש מי שסובר ש"קול הברה" הוא קול חלש ומעומעם, ולכן זה יכול להיות גם קול מרוחק שיוצא מתוך מבנה רגיל.
- ^ ריטב"א; ר"ן, בשם רב האי גאון; הובאו במשנה ברורה, סימן תקפ"ז, סעיף קטן א'.
- ^ ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק ט'.
- ^ רבי מרדכי יפה, לבוש, אורח חיים, סימן תקפ"ז, סעיף א'. וראו רבי שניאור זלמן מלאדי, שולחן ערוך הרב, אורח חיים, סימן תקפ"ז, סעיף א'.
- ^ רש"י, פירוש רש"י על התלמוד, על תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ז עמוד ב', ד"ה אותן, ועוד בשיטתו בדברי הרא"ש דלהלן.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ב', הלכה ח'.
- ^ רא"ש, על מסכת ראש השנה, פרק ג', סימן ח'.
- ^ רבי יעקב בן אשר, ארבעה טורים, אורח חיים, הלכות ראש השנה, סימן תקפ"ז.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקפ"ז, סעיף א'.
- ^ 10.0 10.1 10.2 פיקסלר ומטס, עמ' 10 במאמר המקוון. וראו לעיל בפסקה הגדרה מדעית על תוקפה ההלכתי של הגדרה המדעית.
- ^ רבי דוד הלוי סגל, ט"ז, על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקפ"ז, סעיף א', ס"ק א'; רבי שניאור זלמן מלאדי, שולחן ערוך הרב, אורח חיים, סימן תקפ"ז, סעיף א'; רבי אפרים זלמן מרגליות, מטה אפרים, סימן תקפ"ז, סעיף א'; משנה ברורה, סימן תקפ"ז, סעיף קטן ב'.
- ^ רבי טודרוס הלוי, הובא בכסף משנה, על משנה תורה לרמב"ם, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ב', הלכה ח'; רשב"ץ, הובא בקובץ שיטות קמאי, על מסכת ראש השנה, זכרון יעקב תשס"ה, עמ' שצ"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים); רבי חזקיה די סילוה, פרי חדש, אורח חיים, סימן תקפ"ז, סעיף א'; רבי נתנאל וייל, נתיב חיים, סימן תקפ"ז, סעיף א', על מג"א ס"ק ב', בדעת השולחן ערוך.
- ^ ר"ן, על מסכת ראש השנה, דף ז', עמוד א', ד"ה גמ'; רבי מרדכי יפה, לבוש, אורח חיים, סימן תקפ"ז, סעיף א'; רבי מנחם מנדל אוירבך, עטרת זקנים, על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקפ"ז, סעיף א', ס"ק א'; רבי אליה שפירא, אליה רבה, סימן תקפ"ז, ס"ק ד', בשם "מעגלי צדק"; גר"א, ביאור הגר"א, אורח חיים, סימן תקפ"ז, סעיף א'; רבי שניאור זלמן מלאדי, שולחן ערוך הרב, אורח חיים, סימן תקפ"ז, סעיף ב'; רבי אפרים זלמן מרגליות, מטה אפרים, סימן תקפ"ז, סעיף א'; משנה ברורה, סימן תקפ"ז, סעיף קטן ז', לחומרה מספק.
- ^ משנה, מסכת ראש השנה, פרק ג', משנה ד'.
- ^ רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר, מגן אברהם, על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקפ"ז, סעיף א', ס"ק א'; רבי אפרים זלמן מרגליות, מטה אפרים, סימן תקפ"ז, סעיף א'; משנה ברורה, סימן תקפ"ז, סעיף קטן ב'.
- ^ רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר, מגן אברהם, על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקפ"ז, סעיף א', ס"ק א'; רבי שניאור זלמן מלאדי, שולחן ערוך הרב, אורח חיים, סימן תקפ"ז, סעיף א'; משנה ברורה, סימן תקפ"ז, סעיף קטן ב', וראו עוד בביאור הלכה, סימן תקפ"ז, ד"ה או, פרטי דינים בזה, וראו שם לגבי חלל שעמוק ביותר, שגם אם רובו מעל הקרקע דינו כאילו כולו בתוך הקרקע.
- ^ רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר, מגן אברהם, על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקפ"ז, סעיף א', ס"ק א'; רבי אליה שפירא, אליה רבה, סימן תקפ"ז, ס"ק ד'; רבי שניאור זלמן מלאדי, שולחן ערוך הרב, אורח חיים, סימן תקפ"ז, סעיף א'; משנה ברורה, סימן תקפ"ז, סעיף קטן ב', וראו עוד בביאור הלכה, סימן תקפ"ז, ד"ה או, פרטי דינים בזה.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ב', הלכה ח'; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקפ"ז, סעיף א'. על הסבר חלופת דות במערה, ראו פיקסלר ומטס, עמ' 3 במאמר המקוון, ובהע' 9.
- ^ שלומי זייבלד, צפו: מותר לתקוע בשופר מכוסה עם מסכה?, באתר כיכר השבת, 5 בספטמבר 2020; הרב אשר וייס, תקיעת שופר בעידן הקורונה (תש"פ), באתר torahbase; תקיעת שופר בקפסולות, באתר דין, כ״ח באלול ה'תש"פ (17/09/2020).
- ^ פיקסלר ומטס, עמ' 5–6 ו-9–10 במאמר המקוון.
- ^ פיקסלר ומטס, עמ' 11–12 במאמר המקוון.
- ^ רבי דוד הלוי סגל, ט"ז, על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקפ"ז, סעיף א', ס"ק א', וראו משנה ברורה, סימן תקפ"ז, סעיף קטן ז', וראו ביאור הלכה, שם, ד"ה ואם, שהבין כי לדעת הט"ז הגדרת "קול הברה" שונה, ואינה הד, אלא קול חלש ומעומעם. וראו בט"ז שם שבזה אפשר לסמוך על ההבחנה, אף לאלו שסוברים שבתוך חלל איננו בקיאים לסמוך על ההבחנה (ראו לעיל).
- ^ ראו בביאור הלכה, סימן תקפ"ז, ד"ה ואם.
- ^ ראו רבי ישראל מאיר הכהן, ביאור הלכה, סימן תקפ"ז, ד"ה ואם; הרב ניסים קרליץ, חוט שני, ר"ה, פרק שלישי, בני ברק תשע"א, עמ' ס"ג, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ מהרי"ל, ספר מהרי"ל (מנהגים), הלכות שופר, אות א'-ב', ובמהרי"ל הלכות ראש השנה, מהדורת שפיצר, ירושלים תשמ"ז, עמ' רפ"ז, סי' ב', ובהע' 3; רבי אליה שפירא, אליה זוטא סימן תקפ"ז, ס"ק א'; רבי יהודה אשכנזי, באר היטב, אורח חיים, סימן תקפ"ז, ס"ק ה'.
- ^ רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן תקפ"ז, סעיף ט'.
- ^ ראו רבי חיים אלעזר שפירא, מנחת אלעזר, ח"ב, סי' ע"ב; רבי אהרן מילבסקי, מנחת אהרן, סי' י"ח; רבי יצחק יעקב וייס, שו"ת מנחת יצחק, חלק ב', סימן קי"ג, וחלק ג', סימן ל"ח.
- ^ רבי משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, אורח חיים, חלק ב', סימן ק"ח. וראו פיקסלר ומטס, עמ' 2 במאמר המקוון, שכן משמע מרבי ישראל יעקב חגיז, הלכות קטנות, ח"ב, סי' רע"ו.