קגושימה
| מדינה |
 יפן |
|---|---|
| חבל | קיושו |
| מחוז |
 קגושימה |
| שטח | 547.05 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ צפיפות | 1107.49 נפש לקמ"ר (2010) |
| קואורדינטות | 31°35′44″N 130°32′53″E / 31.595498°N 130.548134°E |
| אזור זמן | UTC +9 |
| www.city.kagoshima.lg.jp | |
קגושימה (ביפנית: 鹿児島市 – קגושימה-שי) היא בירת מחוז קגושימה והעיר הגדולה ביותר במחוז, השוכנת בקצה הדרום-מערבי של האי קיושו ביפן. העיר זכתה לכינוי "נאפולי של המזרח" בשל מיקומה על המפרץ (קלדרת איירה), מזג האוויר החם והר געש השכבתי סקורג'ימה.
נכון ל-2010 מתגוררים בקגושימה 605,855 תושבים, צפיפות אוכלוסייה של 1,107 תושבים לקמ"ר. שטח העיר הוא 456.71 קמ"ר. ב-2003 היה שטחה 289.91 קמ"ר והתגוררו בה 554,136 תושבים, אבל בין 2003 ל-2005 שטחה כמעט והוכפל כאשר צורפו אליה חמש עיירות: קורייאמה, מאצומוטו, קיירה, סקורג'ימה ויושידה.
היסטוריה
קגושימה הייתה מרכז הטריטוריה של הסמוראים של משפחת שימאזו מסוף המאה ה-12 כאשר מינאמוטו נו יוריטומו השתלט על יפן. העיר הייתה נמל מסחרי פעיל כבר עם תחילת תקופת אדו, שעה שהפכה רשמית לבירת ההאן של שימאזו, האן סצומה. סמל העיר הנוכחי (המופיע גם בדגלה) מבוסס על הקא-מון של שימאזו שיוצרים את צורה האות "市"( (שי שפירושה "עיר"). המגע הראשון בין יפנים לאירופאים התחולל קרוב לעיר כאשר סוחרים פורטוגזים הגיעו לאי טנגשימה ב-1543. הנצרות חדרה לראשונה ליפן דרך קגושימה, הנמל הראשון ביפן אליו הגיע המיסיונר הישועי פרנסיסקו חאווייר באוגוסט 1549, והעיר הייתה מרכז חשוב של הפעילות הנוצרית ביפן לפני שדת זו נאסרה ביפן בסוף המאה ה-16 ותחילת המאה ה-17.
למרות האיסור על סחר בינלאומי (סאקוקו) שכפתה שוגונות טוקוגאווה המשיך המסחר בעיר לפרוח והיא שגשגה וסצומה המשיכה להיות בין הפייפים החזקים והעשירים ביותר ביפן. העיר לא שמשה רק כמרכז הפוליטי של סצומה אלא גם של ממלכת ריוקיו (שמרכזה באוקינאווה) שהייתה ואסאל של סצומה והקימה בעיר מבנה שגרירות שנועד לטפל ביחסים שבין שתי הישויות הפוליטיות ולשכן מבקרים ונציגים מטעם הממלכה.
קגושימה הופגזה על ידי הצי המלכותי הבריטי באוגוסט 1863 על מנת להעניש את הדאימיו של סצומה בשל חלקו ברצח צ'ארלס לנוקס ריצ'רדסון (Charles Lennox Richardson) בדרך טוקאידו (דרך עתיקה שחיברה בין אדו (כיום טוקיו) לקיוטו) וסירובו לשלם פיצויים.
בהכירה בעליונות הטכנולוגיה המערבית הבריחה משפחת שימאזו 17 צעירים ב-1865 ללימודים בבריטניה, בניגוד להנחיות הסגר של שוגונות טוקוגאווה. כשחזרו אלו ליפן החלה ביפן המהפכה התעשייתית. לכבודם הוקמה אנדרטה מול תחנת הרכבת של העיר.[1]
קגושימה היא עיר הולדתם של שני מצביאים ידועים בתולדות יפן המודרנית: טקמורי סאיגו, מנהיג מרד סצומה בתקופת מייג'י שאף נהרג במקום ב-1877 בקרב האחרון של המרד, והיהאצ'ירו טוגו, אדמירל יפני ששירת כמפקד הכוחות הכללי של הצי המאוחד והצי הראשון של יפן שהביסו את הצי הרוסי הקיסרי במלחמת רוסיה–יפן.
העיר סבלה משני אסונות טבע במאה ה-20. הר הגעש סקורג'ימה שמעבר למפרץ התפרץ ב-1914 והעיר כוסתה במעטה אפר געשי, אך בלא נזקים אחרים ברכוש או בנפש. ב-6 באוגוסט 1993 גרמו הגשמים העזים לשיטפונות שבהם נספו 49 איש.
תחבורה
לעיר אפשר להגיע בדרך האוויר הים והיבשה. כ-30 קילומטרים צפונית מזרחית ממרכז קגושימה פועל נמל התעופה הבינלאומי "נמל קגושימה" (鹿児島空港 31°48′12″N 130°43′01″E / 31.80333°N 130.71694°E), קוד יאט"א KOJ.[2] מנמל התעופה יוצאות טיסות בעיקר לנמלי תעופה ביפן, אבל גם ליעדים בקוריאה הדרומית ובסין. העיר היא הנקודה הדרומית ביותר אליה מגיעה רכבת הקליע, השינקנסן, בעקבות השלמת המסילה במרץ 2004. קו קיושו שינקנסן מסתיים בתחנת הרכבת "קגושימה צ'ואו" (鹿児島中央). ניתן להגיע לעיר גם בקווי אוטובוסים היוצאים מאוסקה ומקובה. בקגושימה פועל אחד מנמלי המעבורות העמוסים ביותר ביפן המקשר את איי יפן עם הארכיפלג של אוקינאווה ועם אוסקה.
בעיר פועל קו אוטובוסים מיוחד לתיירים המבצע סיבוב מעגלי באתרי התיירות המרכזיים, וכן פועלים בעיר קווי טראם, אוטובוסים ומוניות.
אקלים
האקלים בקגושימה הוא סובטרופי לח, המאופיין בחורפים קרים, יבשים יחסית, אביבים חמימים גשומים, קייצים חמים גשומים וסתווים נוחים גשומים.
| אקלים בקגושימה | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 12.6 | 13.5 | 16.5 | 21.3 | 24.5 | 27.2 | 31.5 | 32.0 | 29.7 | 25.1 | 19.9 | 15.0 | 22.4 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 4.1 | 5.4 | 8.0 | 12.6 | 16.7 | 20.6 | 24.9 | 25.1 | 22.4 | 16.9 | 11.5 | 6.1 | 14.5 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 79.4 | 104.9 | 180.7 | 227.7 | 232.2 | 442.9 | 313.5 | 224.4 | 227.4 | 104.6 | 73.8 | 67.5 | 2,279 |
| מקור: [3] | |||||||||||||
תיירות
אתרי תיירות
אתרי התיירות העיקריים בעיר הם:
- הר הגעש סקורג'ימה – תוואי הנוף הבולט באזור. סקורג'ימה הוא הר געש פעיל וניתן להגיע אליו במעבורת מקגושימה. הגישה ללוע הר הגעש אסורה (למעשה אסור להתקרב לטווח של פחות מ-2 ק"מ מהלוע), אבל יש כמה מצפים על ההר (דוגמת מצפה יונוהירה).
- טירת צורומארו – לשעבר טירתם של משפחת שימאזו ששלטה על אזור סצומה עד לרסטורציה של מייג'י. הטירה נהרסה במרד סצומה וכיום נותרו ממנה רק החפיר וחומה. באתר הוקם מוזיאון התרבות המחוזי של קגושימה (ריימיקן) שבו מוצגים העוקבים אחרי מקורם והתפתחותם של התושבים הראשונים בדרום קיושו עד לרסטורציה של מייג'י.
- האקוואריום של קגושימה – מוצגים חיים של בעלי חיים החיים בים הסובב את קגושימה, טריגונים, טונה, כריש לווייתני וכו'.
- סנגן-אן – פארק שהוקם לפני 300 שנים על ידי משפחת שימאזו הכולל גנים נטועים, בריכות, פלגים ומפלי מים. בתחומי הפארק גם החווילה של המשפחה ומוזיאון המכיל מוצגים הקשורים להיסטוריה בת 700 שנים של משפחת שימאזו.
- מוזיאון נגאשימה – מוזיאון אומנות פרטי הכולל בנוסף ליצירות של אמנים מערביים דוגמת פיקאסו ומארק שאגאל גם יצירות של אמנים מקומיים, ואוסף של כלים מחרסינת סצומה לבנה מהמאה ה-19 וכלים שימושיים מחרסינת סצומה שחורה שנוצרו בין המאה ה-17 למאה ה-20.
- כנסיית פרנסיסקו חאווייר – שם הכנסייה מזכיר את העובדה שקגושימה הייתה הנמל הראשון ביפן אליו הגיע פרנסיסקו חאווייר באוגוסט 1549 במטרה להחדיר את הנצרות הקתולית למדינה.
- פארק אישיבאשי (石橋記念公園) – פארק היסטורי מסוף המאה ה-19.
- הגנים הבוטניים של קגושימה (石橋記念公園) – גן בוטני שנפתח ב-1971
פסטיבלים
בין הפסטיבלים הנערכים בעיר, פסטיבל אוהרה שנערך לראשונה ב-1949 ונערך מאז כל שנה בימים 2 ו-3 בנובמבר. במסגרת החגיגות יש מחולות ציבוריים ברחוב הראשי שבהן משתתפים עד אלף רקדנים. פסטיבלים נוספים כוללים את "פסטיבל שריפת המטריות" ו"פסטיבל רוקוגאצו-טו" הנערך ביולי במקדשים שבעיר המוארים בפנסים מיוחדים.[4]
מסחר ומזון
בעיר יש כמה רובעי מסחר ומרכזי קניות גדולים דוגמת מרכז הקניות אמו פלאזה (アミュプラザ鹿児島) הצמוד לתחנת הרכבת המרכזית שעליו מותקן גלגל ענק בגובה של 91 מטרים המכונה אמורן (アミュラン) שמשיאו נשקף נוף העיר והר סקורג'ימה. המסעדות הרבות שבעיר מגישות מאכלים המבוססים על המטבח האזורי של מחוז סצומה (מחוז היסטורי, כיום הוא חלקו המערבי של מחוז קגושימה): "קיבי" (סוג של דג קטן); גרסה מקומית של טונקאצו – בשר חזיר מטוגן בקרמל בניגוד לגרסה מקובלת דמוית השניצל עם פירורי לחם; צלופח מעושן; "קארוקן" – עוגות מתוקות העשויות מבטטה מאודה וקמח אורז; ומרק ראמן המבוסס על אטריות עבות והכולל בנוסף לטונקאצו ציר עוף וירק ומוגש יחד עם צנון דאיקון כבוש. צנוני הדאיקון הגדלים בקרקע הגעשית של סקורג'ימה מכונים צנון סקורג'ימה (桜島大根) ומגיעים לממדים גדולים במיוחד. עד לקוטר של כחצי מטר ומשקל של 45 ק"ג ורשומים בספר השיאים של גינס כצנונים הגדולים בעולם.
ערים תאומות
לקגושימה ברית ערים תאומות עם
וברית ידידות עם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של קגושימה- האתר הרשמי של לשכת התיירות של קגושימה (באנגלית)
- מדריך לתיירים בקגושימה בויקימסע האנגלי (באנגלית)
- המדריך למטייל בקגושימה מטעם Kagoshima Internationalization Council (באנגלית)
- Kagoshima Attractions מתוך מדריך התיירות Frommer's (באנגלית)
- Welcome to Kagoshim אתר מחוז קגושימה המכיל גם מידע על העיר המרכזית בו (באנגלית)
- The History of Kagoshima City אתר המציג אתרים או פסלים הקשורים להיסטוריה של העיר (באנגלית)
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
- ^ Chris Rowthorn, Japan, Edition 11, Lonely Planet, 2009, מסת"ב 1741790425, page 730
- ^ אתר האינטרנט של הנמל
- ^ 平年値（年・月ごとの値 הסוכנות המטאורולוגית של יפן
- ^ Festival & Events האתר הרשמי של העיר מפרט עוד כמה פסטיבלים
קגושימה34018877Q15674