קבראדה דה אומוואקה
 | |
| גבעת שבעת הצבעים והעיירה פורממרקה | |
| מדינה |
 ארגנטינה |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2003, לפי קריטריונים 2, 4, 5 | |
קבראדה דה אומוואקה (בספרדית: Quebrada de Humahuaca; מילולית: "שבר אומוואקה") הוא עמק מאורך בפרובינציית חוחוי בצפון-מערב ארגנטינה. אורכו של העמק 155 ק"מ, מצפון וממערב לו רמת האלטיפלאנו שבהרי האנדים, ממזרח רכס סנטה ויקטוריה, ומדרום ואז'ס טמפלאדוס (Valles Templados, "העמקים החמים"). העמק ממוקם לאורך ריו גראנדה ("הנהר הגדול"), היבש בקיץ, עד לשפך שלו לנהר רז'ס. חוג הגדי חוצה את העמק במרכזו. בשל המגוון הארכאולוגי, התרבותי והארכיטקטוני הקיים בעמק, הכריז עליו אונסק"ו ב-2003 כאתר מורשת עולמית.
היסטוריה
העמק היווה לאורך ההיסטוריה אזור בעל חשיבות כלכלית, חברתית ותרבותית, שבו הצטלבו דרכיהם של עמי האזור, ומצויים בו כ-200 אתרים ארכאולוגיים.
ממצאים ארכאולוגיים מעידים על נוכחות קבועה של ציידים-לקטים לפני אלפי שנים. בסביבות המאה הרביעית הוקמו יישובי הקבע הראשונים. דוגמה ליישוב כזה נמצאה בקוקטקה (Coctaca), בסמוך לעיר אומוואקה, שבה התגלו טראסות עתיקות ששימשו את החקלאים הראשונים בקבראדה.
בין המאה ה-11 למאה ה-16 נבנו לאורך העמק מצודות המכונות "פוקרה" (Pucará, בקצ'ואה: מצודה). כל פוקרה הוקמה בסמוך למקור מים, ובאזור גבוה יחסית, שאפשר קשר עין עם הפוקרות הסמוכות לה. מאפיין נוסף של הפוקרות הוא הקקטוסים שגודלו בהם. 12 פוקרות נמצאו לאורך הקבראדה, הבולטת שבהם בסמוך לטילקרה.
בסוף המאה ה-15 ובראשית המאה ה-16 התפשטה אימפריית האינקה, והגיעה גם לצפון ארגנטינה של ימינו. לאורך קבראדה דה אומוואקה עברה אחת מהדרכים החשובות לאימפריה, ובכמה משרידיה ניתן להבחין גם כיום. עם הכיבוש הספרדי במאה ה-16, שימשה הדרך גם אותם, כשהגיעו לאזור מכיוון אלטו פרו (בוליביה של ימינו), ובהמשך כדרך המקשרת בין מלכות המשנה של פרו לבין מלכות המשנה של ריו דה לה פלטה. במהלך השלטון הספרדי התנצרו בהדרגה תושבי העמק, והתרכזו ביישובים גדולים יותר.
במהלך מלחמת העצמאות הארגנטינאית התרחשו בקבראדה דה אומוואקה מספר קרבות. ב-1905 הגיעה רשת מסילות הברזל הארגנטינאית לעמק, ופיתוחו הואץ. עם זאת, עדיין נחשב האזור, כפרובינציית חוחוי כולה, לאזור נידח ונחשל ביחס לאזורים אחרים במדינה.
גאוגרפיה ואקלים
קצהּ הצפוני של קבראדה דה אומוואקה נמצא במפגש הנהרות טרס קרוסס וקואבה, היוצרים יחדיו את הריו גראנדה, בגובה של 3,340 מ' מעל פני הים. קצה הדרומי, במפגש של ריו גראנדה עם נהר רז'ס, בגובה של 1,350 מ' מעל פני הים.
האקלים בקבראדה דה אומוואקה צחיח. משרע הטמפרטורות קיצוני, הן בין היום ללילה והן בין העונות השונות. רוחות מקומיות מצננות לעיתים את הטמפרטורות במהלך היום, אך בסתיו ובחורף נושבת בקבראדה גם רוח צפונית חמה, שיוצרת סופות חול.
מבחינה אקולוגית, מהווה קבראדה דה אומוואקה מעבר בין אזור הפונה האנדית לבין אזורים נמוכים יותר. חלקים ניכרים מהקבראדה צחיחים מכדי לתמוך בקיומה של צמחייה. הצמחייה הקיימת אופיינית לאזורים הצחיחים והגבוהים של הרי האנדים. בין הצמחים הנפוצים קקטוסים ממין Trichocereus pasacana, שגובהם יכול להגיע ל-10 מטרים, וכן ברומלים.
גאולוגיה
לצד החשיבות ההיסטורית, לעמק מאפיינים גאולוגיים ייחודיים. דפנותיו של העמק חושפות שכבות מתקופות גאולוגיות שונות, וכן ניכרים בהן תהליכי סחיפה. הסלעים הקדומים ביותר כוללים גריווקה, לווחה, קוורציט וצפחה. סלעים מעידן הפלאוזואיקון כוללים אבן חול, חרסית ואבן גיר וסלעים מעידן המזוזואיקון כוללים אף הם אבן חול ואבן גיר. השכבות השונות יוצרות ערב-רב ססגוני, שניכר באתרים כסֶרוֹ דה לוס סְיֶיטֶה קוֹלוֹרֶס ("גבעת שבעת הצבעים") או פָּאלֶטָה דֶל פּינְטוֹר ("הפאלטה של הצייר").
מאפיין גאולוגי נוסף של הקבראדה הוא הימצאותן של מניפות סחף שיצרו הוואדיות המתנקזים לריו גראנדה.
היישובים בקבראדה
בשנת 2001 התגוררו בקבראדה דה אומוואקה כ-28 אלף תושבים, מתוכם כ-11 אלף בעיר אומוואקה, כ-5,600 בטילקארה, כ-2,700 במאימארה, כ-2,000 בפורממרקה, והיתר ביישובים קטנים יותר. מרבית האוכלוסייה אינדיאנית, והיא נוטה לשמר את תרבותה, לשונה ולבושה, במידת האפשר. רוב התושבים מתפרנסים מחקלאות ותיירות.
המבנים האופייניים ליישובי הקבראדה הם כנסיות בסגנון מודחאר עם מגדלי פעמונים, בתי מגורים הבנויים סביב חצר מרכזית, כיכר מרכזית ובית דואר מרכזי. חומרי הבנייה הטיפוסיים פשוטים, ונלקחו מהעמק עצמו: לבני חימר, אבן, קש, עץ וסיד.
קישורים חיצוניים
- אתר קבראדה דה אומוואקה (בספרדית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
אובליסק המסמן את המקום בו עובר חוג הגדי
קקטוסים בפוקרה של טילקרה
מנופי הקבראדה
בניין העירייה באומוואקה
חנות לתיירים בפורממרקה
