נואסטרה סניורה דה סנטה אנה

המיסיונים הישועיים של הגוארני: סן איגנסיו מיני, נואסטרה סניורה דה סנטה אנה, נואסטרה סניורה דה לורטו וסנטה מריה לה מז'ור (ארגנטינה), חורבות סאו מיגל דאס מיסואס (ברזיל)

**אתר מורשת עולמית**
	שרידי הכנסייה בסנטה אנה
מדינה	ארגנטינה
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1983, לפי קריטריונים 4
הערות	הורחב ב-1984
	(למפת ארגנטינה רגילה) בואנוס איירס קורדובה בארילוצ'ה רוסאריו טוקומאן מאר דל פלאטה סלטה סנטה פה סן חואן אושואיה איגואסו אקונקגווה ברזיל פרגוואי בוליביה צ'ילה איי פוקלנד אורוגוואי האוקיינוס האטלנטי האוקיינוס; השקט; נואסטרה סניורה; דה סנטה אנה;

נואסטרה סניורה דה סנטה אנה (בספרדית: Nuestra Señora de Santa Ana) הוא מיסיון ישועי שפעל בצפון-מזרח ארגנטינה, בתחומי פרובינציית מיסיונס של ימינו, במהלך המאה ה-16 והמאה ה-17. ב-1983 הוכרז המיסיון, יחד עם מיסיונים ישועיים נוספים בארגנטינה ובברזיל כאתר מורשת עולמית.

המיסיון הוקם ב-1633, הועתק לגדות נהר הפרנה ב-1638, ולמיקומו הנוכחי, כ-45 ק"מ מזרחית לפוסאדס, ב-1660. בדומה למיסיונים ישועיים אחרים, הוקם בסמוך לו רדוקסיון - יישוב שבו התגוררה האוכלוסייה הילידה שהמיסיון יועד כלפיה, במקרה זה בני הגוארני. בשיאו, התגוררו ברדוקסיון של סנטה אנה כ-7,000 תושבים, והכיכר המרכזית שלו הייתה גדולה יחסית, באורך 140 מ'. ב-1767 גורשו הישועים מהמושבות הספרדיות והמיסיון ננטש. רבים מהמבנים שבו נהרסו עם הזמן וכוסו בצמחייה, ואולם חלקים מהכנסייה, ובהם עמודי השיש, נותרו על תלם. בית העלמין המשיך לשמש את תושבי הכפרים באזור עד אמצע המאה העשרים. ב-1982 הוחל בשיפוץ ובשיקום המיסיון.