מניפת סחף

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מניפת סחף נרחבת המלבלבת לרוחב הנוף השומם שבין רכסי ההרים של קונלון ואלטון המהווים את הגבול הדרומי של מדבר טקלה מקאן במחוז האוטונומי שינג'יאנג שבצפון מערב סין. הצד השמאלי הוא החלק הפעיל במניפה, ונראה כחול בשל המים הזורמים מנחלים רבים. קרדיט: NASA/GSFC/METI/ERSDAC/JAROS/ASTER

מניפת סחף היא הצטברות של סחף בצורת מניפה שנוצרה כאשר נחל שזרימתו מהירה מאט, נעשה רדוד, ומתפשט בצורה אופיינית של משולש במוצא של קניון למישור שטוח, כאשר קודקוד המשולש בשער המוצא של הקניון ובסיסו פונה אל בסיס הסחיפה של הנחל. התלכדות של כמה מניפות סחף שכנות לכדי משטח רצוף של סחף הצמוד למדרון מכונה "בחאדה" (bajada), או מניפת סחף משולבת.[1]

היווצרות

בשל האטה בזרימה שוקע כל חומר מוצק הנישא על ידי המים (טעונת). מכיוון שתופעה זו גורמת להקטנת הקיבולת של ערוץ הנחל, ישנה הערוץ בסופו של דבר את מסלולו, כשהוא בונה בהדרגה תצורה חרוטית דמוית מניפה, שטוחה, או מוגבהת מעט. המוצקים השוקעים הם בדרך כלל ממוינים רע (כלומר הם בעלי גדלים שונים).[2] ניתן להסביר צורת מניפה זו בעזרת התרמודינמיקה: מערכת ההרבדה שב"ידית" המניפה שואפת למצב המביא למינימום את סך אנרגיית ההסעה הכרוכה בהזזת המשקעים והאנרגיה הפוטנציאלית הנובעת מהכבידה של החומר בחרוט. צורת קווי אנרגיית ההסעה היא של קשתות קונצנטריות שמרכזן נקודת פליטת החומר ב"ידית" המניפה. לכן החומר יטה להיות מרובד באופן שווה על פני קווים אלו, כשהוא יוצר את תצורת החרוט האופיינית.

בתוך מניפת הסחף מופיעים לעיתים ערוצים מסועפים מרובים כאשר יש זרימת מים.

מניפות סחף מצויות בדרך כלל באזורים מדבריים כשהן ניזונות משיטפונות שמקורן בסופות גשם בהרים הסמוכים. מניפות סחף נפוצות סביב שולי אגן ההשקעה של האזור הגאולוגי המכונה "פרובינציית אגן ורכס" (Basin and Range province) שבדרום מערב אמריקה הצפונית. בישראל יש מניפות סחף בשולי הערבה. לערוצי נחלים האופייניים לאקלים צחיח יש אגן היקוות גדול דמוי משפך המוביל למעבר צר ועמוק הנפתח למניפת סחף בתחתיתו.

פריאטופיטים (Phreatophyte מיוונית פריאטו - באר, פיט - צמח) הם צמחים, המרוכזים לעיתים קרובות בבסיס מניפות הסחף, שיש להם שורשים ארוכים מאוד (בין 10 ל-15 מטרים) המאפשרים להם להגיע לשכבת מים. מקור המים בעומק זה הוא מים שחלחלו דרך המניפה ונעצרו בשכבה אטומה למים (אקוויקלוד) שניתבה את המים לבסיס המניפה, שם הם מתרכזים. לעיתים, אם המים קרובים מספיק לפני השטח, הם יוצרים מעיינות. קבוצות שיחים אלו נצמדות לקרקע בבסיסן ולאורך זמן, כאשר פעולת הרוח מעיפה חול מסביבם יוצרים שיחים אלו אי של בית גידול לבעלי חיים רבים.

גלריה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ American Geological Institute. Dictionary of Geological Terms. New York: Dolphin Books, 1962.
  2. ^ American Geological Institute. Dictionary of Geological Terms. New York: Dolphin Books, 1962.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0