מתחם וחוות הישועים בקורדובה

חוות הישועים בקורדובה

**אתר מורשת עולמית**
	אלטה גרסיה
	אלטה גרסיה
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2000, לפי קריטריונים 2, 4
מדינה	ארגנטינה

מתחם וחוות הישועים בקורדובה (ספרדית: Manzana Jesuítica y Estancias de Córdoba) הם מיסיונים וחוות חקלאיות שהוקמו על ידי מיסיונרים מהמסדר הישועי בקורדובה שבארגנטינה, ובשנת 2000 הוכרזו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.

הישועים הגיעו למושבות הספרדיות באמריקה לאחר הפרנציסקנים והדומיניקנים. גם בשלהי המאה ה-16 החלק הדרומי של אמריקה הדרומית לא היה מוכר במלואו, ולפיכך הייתה לישועים אפשרות להרחיב שם את השפעתם. הנהגת המסדר החליטה ב-1607 לשלוח את הנזיר דייגו דה טורס על מנת לנהל את פעילות המסדר באזור שבו שוכנת כיום פרגוואי, אך כבר ב-1588 הוקמו באזור ראשוני המיסיונים הניידים. העיר קורדובה הוקמה ב-1573, ובדומה למסדרים אחרים גם הישועים קיבלו את אחת מ-70 החלקות של העיר המקורית, אך איישו אותה רק ב-1599.

המתחם הישועי כולל את אוניברסיטת קורדובה, בית הספר מונטסראט, כנסייה ובתי מגורים. על מנת לתחזק את המתחם הקימו הישועים שש חוות חקלאיות.

המתחם

אחת מהפעולות הראשונות שבוצעו על ידי הישועים הייתה הקמת המתחם הישועי קולחיו מקסימו (Colégio Máximo) ב-1613, שהפך לאוניברסיטה אפיפיורית בעשור שלאחר מכן. לאחר מכן הקימו הישועים מבנים נוספים, ובהם כנסייה ובתי מגורים לחברי המסדר. המבנים הללו עברו מספר שינויים מאז הקמתם, הן לפני והן אחרי צו הפסקת הפעילות שנחתם על ידי האפיפיור קלמנס הארבעה עשר ביולי 1773.

האוניברסיטה הלאומית של קורדובה היא האוניברסיטה הוותיקה ביותר בארגנטינה והשנייה מבחינת ותק באמריקה כולה. המבנים של האוניברסיטה בנויים סביב חלל עגול מרכזי. בעבר שכן בחלל זה גן בוטני, אך כיום שרדו רק מספר ערוגות עם עצים ושיחים. המבנים של האוניברסיטה עשויים מאבן ומלבנים, והחצר שלה מוקפת באכסדראות מרווחות. הרצפות ובסיסי העמודים השונים עשויים משיש. הכניסה הראשית לאוניברסיטה והיכל הכבוד היא דרך דלתות מגולפות, והחלונות מתוארכים לשלהי המאה ה-19. ספריית האוניברסיטה מכילה כתבים ומסמכים רבים של הישועים.

כנסיית הישועים היא מבנה כיפתי גדול עם שני מגדלים בקצה המערבי. רוב חלקי הכנסייה עשויים מאבן, כאשר חלק מהאזורים הגבוהים נבנו מלבנים. הכנסייה היא חד-ספינתית, וצורת גג העץ שלה היא סירה הפוכה. פנים הכנסייה כולל קישוטים רבים, כאשר הרטאבלו (ציור המורכב מ-24 חלקים) של המזבח הראשי ודוכני הדרשה הקטנים הנמצאים מעל מפלס המתפללים עשויים בסגנון הבארוק.

הכניסה לקולחיו נאסיונל דה נואסטרה סניורה דה מונטסראט, שהיה במקור בניין משני שהשתייך לקולחיו מקסימו, היא דרך שער גדול. הבניינים השונים מרוכזים סביב שני חללים פתוחים עגולים, והוא נבנה בסגנון דומה לזה של המבנים הישועיים האחרים במתחם. הקלויסטר מוקף על ידי מספר גלריות, וחזיתות הבניינים מקושטים בפריטים רבים.

החוות

לכל אחת מחוות הישועים, המכונה אסטנסיה, הייתה כנסייה עצמאית וקבוצת מבנים, ובמקרים מסוימים (כגון אלטה גרסיה) הוקמו מסביבן ערים). חוות סן איגנסיו כבר לא קיימת. החוות עסקו בנוסף לפעילות הרוחנית גם בחקלאות, ייצור טקסטיל, וגידול בקר. החוות זכו להצלחה כלכלית רבה. הישועים קיבלו את החזקה על החוות במספר דרכים, כולל רכישה רגילה וקבלה בירושה. כל החוות נמכרו לאנשים פרטיים כאשר רכושם הישועים נמכר בעקבות החלטותיהם של קלמנס הארבע העשר וקרלוס השלישי, מלך ספרד. החוות היו בניהול של נזירים פרנציסקנים עד 1853, כאשר הותר לישועים לשוב לאמריקה.

חוות אלטה גרסיה שוכנת במרכז עיר הנושאת את אותו שם. המבנים המקוריים בחווה היו כנסייה, בית כומר (כיום מוזיאון), מגורי עבדים ופועלים שנחרבו עם הזמן, מכלאות בקר, גני ירקות, טחנת טקסטיל המשמשת כיום כבית ספר, מאגר מים וטחנות נוספות. שני בנייני המגורים והכנסייה מקיפים שלושה צדדים של פטיו מרובע, ואילו הצד הרביעי חסום על ידי קיר גבוה שבו נמצאת הכניסה הראשית. המאפיין הבולט של הכנסייה הכיפתית הוא החזית שלה. טחנת הטקסטיל נבנתה באותו סגנון של בתי המגורים, אך בקנה מידה קטן יותר. כל המבנים בחווה עשויים מאבן ומלבנים, ויש בהם קלויסטרים קמרוניים, כאשר הקמרון של הכנסייה הוא קמרון חבית.

הבעלים הראשון של החווה היה אלונסו נייטו דה הררה שהחליט להצטרף למסדר, והוא הוריש אותה למסדר בצוואתו.

חוות סנטה קטלינה, שנרכשה ב-1616, הוקמה באזור הנוף הכפרי של סיירה דה קורדובה, והיא כוללת כנסייה, בית כומר, מגורי עובדים, בית לדיירים חדשים שכבר לא קיים, טחנה, ומאגר מים. בנייני החווה מקיפים שלוש חצרות פטיו, שהמרכזית מביניהם היא גם הראשית. כל אחת מחצרות הפטיו מוקפת בגלריה קמרונית, ובמרכזה ניצבת מזרקה. המאפיין הבולט של החווה הוא הכנסייה שצורתה היא צלב לטיני, חזיתה בסגנון הבארוק, והחלק הפנימי שלה ידוע בזכות תמונות הקדושים הנמצאות מאחורי המזבח.

חוות קארויה, שנרכשה גם כן ב-1616, שוכנת באזור יותר יוקרתי. טחנת הקמח ומאגר המים כבר לא קיימים, אך הפטיו, הגובל בקלויסטרים ומגורי הקולחיו נאסיונל, ידוע בזכות ממדים ויחסי הגודל שלו. הקפלה קטנה בהשוואה למבנים האחרים בחווה, ויש בה רק ספינה ללא טרנספט או מגדל כלשהו, והיא המבנה היחיד שעשוי מאבן. הקפלה משמשת כמוזיאון.

חוות חסוס מריה, שנרכשה ב-1618, זהה מבחינת אופי המבנים לסנטה קטלינה. קלויסטרים מקיפים שניים מהצדדים של הפטיו המרכזי, ואילו שני הצדדים האחרים מוקפים על ידי מחסן וקיר אבן גבוה. הכניסה למתחם כולו היא דרך שער המוביל לפטיו קטן, שבו שוכנת הכנסייה. הכנסייה עשויה מלבנים וכוללת קמרון חבית, מסדרון צדדי (Aisle) אחד, טרנספט קמרוני, וכיפה מרכזית על הגג. לכנסייה אין מגדל פעמונים, אך בצידה האחורי יש גמלון עם פעמון ששלושה מצדדיו פתוחים.

חוות לה קאנדלאריה, שהוקמה ב-1678, היא המרוחקת ביותר מקורדובה. בניגוד לחוות האחרות שנכללות בהכרזה של אונסק"ו היא שוכנת בחלק המוגן של אזור גבעות חשוף לרוח, על קרקע שהייתה שייכת לפרנסיסקו דה ורה אי מוחיקה. קאנדלאריה היא החווה הקטנה ביותר הנכללת בהכרזה, בייחוד בהשוואה לחוות קארויה, ומורכבת מקפלה, בית כומר, מגורי פועלים שנחרבו עם הזמן, ומכלאות בקר. הכנסייה שלה בנויה מאבן, והגג שלה נתמך על ידי קורות משופעות התומכות במסגרת שלו.