נואסטרה סניורה דה לורטו

המיסיונים הישועיים של הגוארני: סן איגנסיו מיני, נואסטרה סניורה דה סנטה אנה, נואסטרה סניורה דה לורטו וסנטה מריה לה מז'ור (ארגנטינה), חורבות סאו מיגל דאס מיסואס (ברזיל)

**אתר מורשת עולמית**
מדינה	ארגנטינה
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותיים בשנת 1983, לפי קריטריונים 4
הערות	הורחב ב-1984
	(למפת ארגנטינה רגילה) בואנוס איירס קורדובה בארילוצ'ה רוסאריו טוקומאן מאר דל פלאטה סלטה סנטה פה סן חואן אושואיה איגואסו אקונקגווה ברזיל פרגוואי בוליביה צ'ילה איי פוקלנד אורוגוואי האוקיינוס האטלנטי האוקיינוס; השקט; נואסטרה סניורה; דה לורטו;

נואסטרה סניורה דה לורטו (בספרדית: Nuestra Señora de Loreto; מילולית: "גבירתנו מלורטו") היה מיסיון ישועי שפעל בצפון-מזרח ארגנטינה, בתחומי פרובינציית מיסיונס של ימינו, במהלך המאה ה-16 והמאה ה-17. ב-1983 הוכרז המיסיון, יחד עם מיסיונים ישועיים נוספים בארגנטינה ובברזיל כאתר מורשת עולמית.

המיסיון הוקם ב-1610, והועתק למקומו הנוכחי, 53 ק"מ מזרחית לפוסאדס, ב-1631. בדומה למיסיונים ישועיים אחרים, הוקם בסמוך לו רדוקסיון - יישוב שבו התגוררה האוכלוסייה הילידה שהמיסיון יועד כלפיה, במקרה זה בני הגוארני. כן פעל בו בית דפוס, שהיה הראשון באזור זה של אמריקה הדרומית.

ב-1767 גורשו הישועים מהמושבות הספרדיות, והמיסיון ננטש. בהשוואה ליתר המיסיונים באזור, בנואסטרה סניורה דה לורטו לא נותרו מבנים רבים. במשך השנים סבלו המבנים מהזנחה, וצמחייה גדלה בהם פרא. בתוך כך, שוקם ושוחזר מבנה הקפלה.