צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה
 | |||||||||
| צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה | |||||||||
| לידה |
19 בנובמבר 1600 דאנפרמלין, סקוטלנד | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
30 בינואר 1649 (בגיל 48) ארמון וייטהול, אנגליה | ||||||||
| שם מלא | צ'ארלס סטיוארט | ||||||||
| מדינה | אנגליה, סקוטלנד ואירלנד | ||||||||
| מקום קבורה | וינדזור, אנגליה | ||||||||
| בת זוג | הנרייט מארי, נסיכת צרפת | ||||||||
| שושלת בית סטיוארט | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
צ'ארלס הראשון (באנגלית: Charles I of England; 19 בנובמבר 1600 – 30 בינואר 1649) היה מלך אנגליה, סקוטלנד ואירלנד החל מ-27 במרץ 1625 ועד שהוצא להורג על ידי הפרלמנט.
ראשית דרכו
צ'ארלס נולד בארמון דנפרמליין כבנו השני של ג'יימס השישי, מלך סקוטלנד וככזה לא יועד לרשת את אביו. צ'ארלס היה ילד חלש וחולני וסבל ככל הנראה מרככת, כאשר אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה נפטרה שלוש שנים לאחר לידתו אביו ירש את הכתר האנגלי והאירי כג'יימס הראשון ומשפחת המלוכה עברה ללונדון, צ'ארלס נשאר בסקוטלנד מכיוון שנחשב לחלש מכדי לשרוד את המסע לבירת אנגליה ואחד מאנשי החצר של אביו מונה כאפוטרופוסו.
בשנת 1604 צ'ארלס נחשב חזק כדי לשרוד את המסע לאנגליה והוא הצטרף אל משפחתו בלונדון. אביו העניק לו את התואר דוכס יורק שבאופן מסורתי ניתן לבנו השני של המונרך האנגלי. בראשית דרכו צ'ארלס שהה בצילו של אחיו הבוגר הנרי פרדריק, נסיך ויילס, שהיה אחד מיורשי העצר האהובים ביותר בהיסטוריה האנגלית ובניגוד לצ'ארלס היה גבר אתלטי ויפה תואר, כאשר הנרי נפטר בשנת 1612 צ'ארלס בן השתים עשרה הפך ליורש העצר של שלוש הממלכות והוענקו לו התארים נסיך ויילס, דוכס רות'סיי ודוכס קורנוול.
אולם צ'ארלס מעולם לא הצליח להתחבב על העם האנגלי באופן דומה לאחיו הנרי שבו נתלו תקוות גדולות לחידוש ימיה של אנגליה כקדם. יש היסטוריונים שסבורים שהפגמים באישיותו של צ'ארלס, שבסופו של דבר הביאו אותו למצב מלחמה עם הפרלמנט האנגלי ולהוצאתו להורג, נובעים משנותיו הראשונות שבהם חי בצילו של אחיו הפופולרי.
מדיניות צ'ארלס הראשון
צ'ארלס הראשון המשיך את הקו האבסולוטיסטי שהנהיג אביו, ג'יימס הראשון, ונקלע למחלוקות עם הפרלמנט בנוגע להטלת מסים. מעורבותה של אנגליה במלחמת שלושים השנים חייבה מקורות מימון. צ'ארלס פנה אל הפרלמנט, אך לא זכה לאישורו להטלת מסים נוספים. הפרלמנט פרסם ב-1628 את הצהרת הזכויות כדי להגביל את כוחו של צ'ארלס. צ'ארלס קיבל באופן רשמי את ההצהרה, אך התעלם ממנה בפועל. הפרלמנט מנע מצ'ארלס הטלת מסים וביקר את המדיניות הדתית שלו, שהייתה קרובה באופן יחסי לקתוליות. בתגובה, צ'ארלס פיזר את הפרלמנט בשנת 1629, והחל בשלטון יחיד בן אחת-עשרה שנים, המכונה רודנות אחת-עשרה השנים.
רודנות אחת-עשרה השנים
בתקופת שלטון היחיד שלו, ניסה צ'ארלס לבצע רפורמה דתית של האחדת הפולחן בכנסייה האנגליקנית. הטקסיות שהנהיג לא נראתה בעין יפה על ידי הפוריטנים, שראו בה התקרבות לכנסייה הקתולית. העובדה שצ'ארלס היה נשוי החל משנת 1625 לנסיכה צרפתייה וקתולית בוודאי לא הקלה על המצב.
בשנת 1630 חתם צ'ארלס על הסכם עם ספרד, וחילץ את ממלכת אנגליה ממלחמת שלושים השנים. צ'ארלס חיזק גם את הצי האנגלי, והפך אותו לכוח משמעותי בהגנתה של אנגליה. פעולות אלו ואחרות דרשו הטלת מסים שונים, כגון מס האוניות, שלא אושרו על ידי הפרלמנט שפוזר, ולכן נתפסו כלא לגיטימיים.
התסיסה האנטי מלוכנית
בשנת 1640 גברה ההתנגדות העממית למדיניותו של צ'ארלס, ולכן הוא נאלץ לכנס את הפרלמנט כדי לייצר לגיטימציה להטלת מסים. הפרלמנט הקצר שהתכנס בתחילה, ואחריו הפרלמנט הארוך התנגדו בחריפות למדיניותו של צ'ארלס, אך ביטאו זאת רק בתקיפת הארכיבישוף מקנטרברי וראש השרים, נציגיו של צ'ארלס.
בסוף שנת 1641 פרץ באירלנד מרד. המחלוקת בסוגיה האם המלך או הפרלמנט צריכים לשלוט בצבא, הביאה להחמרת המצב המתוח ממילא ביניהם. ניסיונו של צ'ארלס לאסור את ראשי המתנגדים לו בפרלמנט, ולזכות בשליטה בכוחות הצבא הביא להתפרצות אלימה. ב-1642 הכריז צ'ארלס על מלחמת אזרחים גלויה. הפרלמנטרים השתלטו על לונדון, וכוחות הצבא נטו לטובת הפרלמנט.
מלחמת האזרחים האנגלית
ערך מורחב – מלחמת האזרחים האנגלית
צ'ארלס לחם בנחישות ובתבונה כנגד כוחות הפרלמנט, אך התעמולה שהפעיל נגדו הפרלמנט, כאילו מוקד הלחימה דתי, וצ'ארלס מנסה להחזיר את אנגליה לדת הקתולית הביאה לתמיכת אירלנד במלך, ותמיכת הסקוטים בפרלמנט. בסופו של דבר, במהלך 1645 ו-1646 הובסו הכוחות המלוכנים. צ'ארלס נשבה באוקספורד וב-1647 הוא הוסגר על ידי הסקוטים לפרלמנט.
צ'ארלס סירב להגיע להסכם עם הפרלמנט והצבא, והעדיף במקום זאת להציע הסכם לסקוטים שהתבקשו להחליף את נאמנותם לפרלמנט בנאמנות לצ'ארלס. הסקוטים פלשו לאנגליה במטרה ללחום בכוחות הפרלמנט, ובמקביל התעוררה התקוממות מלוכנית. במלחמת אזרחים שנייה זו, הביס אוליבר קרומוול את הכוחות המלוכנים ב-1648.
צ'ארלס נשבה בשנית והועמד למשפט מול בית דין של הפרלמנט, אך סירב להכיר בסמכותו של הפרלמנט לשפוט את המלך. הוא הורשע, נידון למוות והוצא להורג ב-30 בינואר 1649. הוצאתו להורג של המלך התקבלה בזעזוע חריף ברחבי אירופה. באנגליה עלה לשלטון אוליבר קרומוול כלורד פרוטקטור בחסות הפרלמנט.
לאחר עלייתו לשלטון של בנו צ'ארלס השני, מלך אנגליה ב-1660 הוא הכריז על אביו כקדוש, בכך היה צ'ארלס לאדם היחיד שזכה לקאנוניזציה בכנסייה האנגליקנית לאחר הרפורמציה הפרוטסטנטית.
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
| דוכסי יורק | ||
|---|---|---|
| בית יורק | אדמונד מלאנגלי (1385–1402) • אדוארד מנוריץ' (1402–1415) • ריצ'רד פלנטג'נט (1415–1460) • אדוארד מיורק (1460–1461) • ריצ'רד משרוסברי (1474–1483) | |
| בית טיודור | הנרי מיורק (1494–1509) | |
| בית סטיוארט | צ'ארלס מיורק (1605–1625) • ג'יימס מיורק (1633/1644–1685) | |
| בית הנובר | ארנסט אוגוסטוס מיורק (1716–1728) • אדוארד מיורק (1760–1767) • פרדריק מיורק (1784–1827) | |
| בית וינדזור | ג'ורג' מיורק (1892–1910) • אלברט מיורק (1920–1936) • הנסיך אנדרו (מ-1986) | |
| דוכסי קורנוול | ||
|---|---|---|
| בית פלנטג'נט | אדוארד, הנסיך השחור (1337–1376) • ריצ'רד השני (1376–1377) • הנרי החמישי (1399–1413) • הנרי השישי (1421–1422) • אדוארד מווסטמינסטר (1453–1471) • אדוארד החמישי (1470–1483) • אדוארד ממידלהאם (1483–1484) |  |
| בית טיודור | ארתור, נסיך ויילס (1486–1502) • הנרי השמיני (1502–1509) • הנרי טיודור (1511) • אדוארד השישי (1537–1547) | |
| בית סטיוארט | הנרי פרדריק, נסיך ויילס (1603–1612) • צ'ארלס הראשון (1612–1625) • צ'ארלס ג'יימס (1629) • צ'ארלס השני (1630–1649) • ג'יימס פרנסיס אדוארד סטיוארט (1688–1689) | |
| בית הנובר | ג'ורג' השני (1714–1727) • פרדריק, נסיך ויילס (1727–1751) • ג'ורג' הרביעי (1762–1820) | |
| בית סקסה-קובורג-גותה | אדוארד השביעי (1841–1901) • ג'ורג' החמישי (1901–1910) • אדוארד השמיני (1910–1917) | |
| בית וינדזור | אדוארד השמיני (1917–1936) • צ'ארלס השלישי (1952–2022) • ויליאם, דוכס קורנוול (מ-2022) | |
| דוכסי רות'סיי | |
|---|---|
|
