קאמיל הויסמנס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קאמיל הויסמנס
Camille Huysmans
Camiel Huysmans
קאמיל הויסמנס, 1945
קאמיל הויסמנס, 1945
לידה 26 במאי 1871
בילזן, על יד לימבורג, בלגיה
פטירה 25 בפברואר 1968 (בגיל 96)
אנטוורפן
מדינה בלגיה
מקום קבורה בית הקברות סחונזל באנטוורפן
מפלגה המפלגה הסוציאליסטית הבלגית
בת זוג מרתה לבית אספאן (בין 1897-1955), אידה סמיסן (בין 1968-1957)
ראש ממשלת בלגיה ה־34 (17)
3 באוגוסט 1946 – 20 במרץ 1947
(32 שבועות ו־6 ימים)
יושב ראש בית הנבחרים של בלגיה
23 ביוני 1936 – 21 באפריל 1939
(שנתיים ו־43 שבועות)
→ ז'ול פונסלה
פראנס ואן קאוולארט ←
יושב ראש בית הנבחרים של בלגיה
27 באפריל 1954 – 11 בנובמבר 1958
(4 שנים ו־28 שבועות)
→ פראנס ואן קאוולארט
פול קרונאקר ←

ז'אן-ז'וזף-קאמיל הויסמנס (Jean-Joseph Camille Huysmans; שמו בלידה: ז'אן-ז'וזף-קאמיל האנסן, Jean-Joseph-Camille Hansen או Camiel Huysmans ‏ 26 במאי 1871, בילזן – 25 בפברואר 1968, אנטוורפן) היה פוליטיקאי ועיתונאי סוציאל-דמוקרט בלגי ממוצא פלמי, ראש ממשלת בלגיה בין 3 באוגוסט 1946 ל-20 במרץ 1947. אחד ממנהיגיה הבולטים של התנועה הסוציאל-דמוקרטית הבלגית והאירופית במחצית הראשונה של המאה ה-20 (מזכיר של לשכת האינטרנציונל הסוציאליסטי בין השנים 1905-1922 ויושב ראש לשכת האינטרנציונל הסוציאליסטי של הפועלים בשנים 1940–1944). בנוסף היה אחד מפעיליה המתונים של התנועה הלאומית הפלמית. בהכשרתו היה פילולוג ואיש חינוך, מורה לגרמנית. כיהן כשר החינוך של בלגיה בשנים 1925–1927 ובשנים 1947–1949, כשר המדינה (Minister van Staat) ב-1945. כמו כן היה יו"ר בית הנבחרים הבלגי בשנים 1936–1939 ו-1954–1958, וראש העיר אנטוורפן בין השנים 1933–1940 ו-1944–1946. הויסמנס היה חבר האקדמיה המלכותית הפלמית ללשון וספרות וחבר האקדמיה הפלמית למדעים, ספרות ואמנות של בלגיה.

רקע משפחתי, שנותיו הראשונות ולימודיו

קאמיל הויסמנס נולד בשנת 1871 בעיר בילזן שבלימובורג, בשם ז'אן-ז'וזף-קמיל האנסן. הוא היה בן בלתי חוקי (מקשר ללא נישואין) של יואנה קתרינה האנסן (1924-1848), בתו של המודד דוד האנסן (1822–1881) שהיה במקור ממילן. ידוע כי אביו הביולוגי היה צעיר בשם אודומאר פרנקן מן העיר טונגרן, שלמד רוקחות בליאז' וסירב להתחתן עם קתרינה האנסן.[1] קאמיל גדל בבית הורי אמו עד למות סבו בשנת 1881. אז התחתנה אמו עם גבר בשם אוגוסטינוס גודפרידוס הויסמנס, שאימץ את הילד. לבני הזוג נולדו עוד שלשה ילדים – שתי בנות (אנרייט וארנסטין) ובן. הבן, אוגוסט, נבחר לימים לראש העיר בילזן מטעם המחנה הליברלי.

בצעירותו היה קאמיל הויסמנס פעיל בחוג לתיאטרון בעירו והתעניין במוזיקה. בסופו של דבר למד פילולוגיה גרמנית באוניברסיטת ליאז', ואחר כך עבד כמורה לגרמנית בין השנים 1893–1897. תוך כדי כך חזר ללמוד באוניברסיטה, ובשנת 1895 סיים בה את הדוקטורט. בגלל דעותיו הפוליטיות הסוציאליסטיות פוטר בשנת 1897 על ידי משרד החינוך.[2] באותה שנה 1897 פרסם יחד עם חברו יוזף קובייה עבודה בפלמית המוקדשת לטופונימים באזור בילזן. לימד במכללה באיפר, מאוחר יותר באתנאום באיקסל ובאוניברסיטה החדשה בבריסל.

פעילותו לפני מלחמת העולם הראשונה ובימי המלחמה

הויסמנס בשנת 1917 בסטוקהולם

מגיל צעיר הוימאנס היה פעיל במסגרת מפלגת הפועלים הבלגית (Belgische Werkliedenpartij,‏ BWP) שהפכה אחר כך למפלגה הסוציאליסטית הבלגית (Belgische Socialistische Partij,‏ BSP). בשנת 1905 נבחר למזכיר האינטרנציונל הסוציאליסטי שמושבו היה בבריסל, וכיהן בתפקיד זה עד שנת 1922. כמנהיג של האינטרנציונל היו לו מגעים בשנת 1911 עם לנין, שאתו ניהל גם התכתבות, ועם המנהיג של המהפכה הדמוקרטית בסין, הד"ר סון יאט-סן. אחרי שנבחר למועצת העיר בריסל, החל משנת 1910 נבחר לפרלמנט הבלגי מטעם הבירה, ומאוחר יותר (מ-1921), מטעם אנטוורפן, היה חבר בפרלמנט במשך 55 שנה עד שנת 1965. קרוב ללבו היה המאבק למען הכרת מעמד השפה הפלמית במחוזות שבהם היא מדוברת, למשל בשנת 1911 נמנה עם ראש המאבק למען הוראה בשפה הפלמית באוניברסיטת גנט. יחד עם חברי הפרלמנט הנוצרים-דמוקרטים פראנס ון קאוולארט ולואי פרנק הגיש הצעת חוק להקמת אוניברסיטה פלמית בגנט. מלחמת העולם הראשונה עיכבה את הפרויקט עד לשנת 1930. ניהל פעילות אינטנסיבית גם באיגודים המקצועיים וגם כעיתונאי בעיתון בורגני כמו Le Petit Bleu ("לה פטי בלה") של ז'ראר הארי, שבו עבד כעורך לעניינים פרלמנטריים, [3] ואחר כך בעיתונים סוציאליסטים, בין השאר" לה פפל" Le Peuple ("העם"). בשנת 1914 ניסה יחד עם ז'אן ז'ורס, הוגו האזה, רוזה לוקסמבורג ומנהיגים סוציאל-דמוקרטים אחרים לארגן הפגנות המוניות של פועלים על מנת למנוע פריצת מלחמת העולם אך לא הצליח. בשנת 1917 בוועדת האינטרנציונל הסוציאליסטי שהתכנסה בסטוקהולם עשה מאמץ למצוא דרך להפסקת שפיכת הדם.

בין מלחמות העולם

אחרי מלחמת העולם הראשונה הקים את העיתון הפלמי "פולקסגזט" Volksgazet באנטוורפן. בין השנים 1927-1933 היה מנהלו והעורך הראשי שלו. לקח חלק בהקמת הסניף של המפלגה הסוציאליסטית באנטוורפן. כחבר במועצת העיר אנטוורפן היה אחראי לאגף החינוך. בשנים 1925-1927 כיהן בממשלה כשר החינוך והתרבות. מתוקף תפקיד זה עודד את הוראת השפה הפלמית במחוזות הפלמים. בשנת 1926 אישר הקמת בית הספר לאמנות חזותית ואדריכלות "לה קאמבר" בבריסל, תחת ניהולו של אנרי ואן דר וולדה. לבסוף בשנת 1933 קאמיל הויסמנס נבחר לראש העיר אנטוורפן ונשאר בתפקיד זה עד שנת 1940. בשנים 1936-1938 כיהן גם כיושב ראש של בית הנבחרים הבלגי. אחרי פלישת כוחות גרמניה הנאצית לבלגיה יצא לגלות לונדון בין השנים 1940-1944. שם מילא את התפקיד של סגן-יו"ר הוועד הפרלמנטרי המייעץ הבלגי. בשנת 1940 היה יושב ראש לשכת האינטרנציונל הסוציאליסטי של הפועלים.

אחרי מלחמת העולם השנייה

אחרי השחרור בספטמבר 1944, ב-1944-1946 הויסמנס חזר להיות ראש העיר אנטוורפן. בעת כהונתו במשך כחצי שנה העיר חיה את אימת הטילים V1 ו V2 הגרמנים. אחרי המלחמה יחד עם פול אנרי ספאק, הויסמנס התנגד לחזרתו לבלגיה של המלך לאופולד השלישי שהוכיח גישה פשרנית כלפי הנאצים. בין השנים 1946-1947 עמד בראש ממשלת קואליציה שכללה גם קומוניסטים וליברלים. בהמשך בין 1947-1949 היה שר החינוך בממשלה בראשותו של פול-אנרי ספאק. בשנים 1954-1958 נבחר פעם שנייה ליושב ראש בית הנבחרים של הפרלמנט הבלגי. בשנת 1965 בגיל 93 רצה להיכנס עדיין לפרלמנט וכמפלגתו לא תמך בכך בגלל גילו המופלג, הציג מועמדותו בבחירות מטעם סיעת "הסוציאליסט". השיג מעל 14000 קולות אך לא הצליח להיבחר מחדש.

קאמיל הוימאנס היה בונה חופשי והחל משנת 1908 חבר בלשכה "החברים הנדבנים" Les Zélés Philanthropes) Les Amis Philanthropes) של הזרם "גראן אוריארן דה בריסל" Grand Orient de Bruxelles ("המזרח הגדול מבריסל). בין השנים 1914-1918 בלונדון פעל במסגרת הלישכה ע"ש אלברט הראשון, מלך הבלגים.

הויסמנס נפטר בשנת 1968 באנטוורפן בגיל 96 והובא לקבורה בבית הקברות סכונסלהוף באנטוורפן. קאמיל הויסמנס היה נשוי למרתה אספאן (Martha Espagne, בערך 1875-1955) החל משנת 1897 .לזוג נולדו שלשה ילדים. אחרי מות אשתו מארתה בשנת 1955, הויסמנס התחתן שנית בשנת 1957 בגיל 86, לאידה סמיסן, מורה, שהייתה בת 35 בלבד (2001-1922). מארת, פול ושרה.

  • בתו הקטנה, מארת הויסמנס דגאן (1900-1988), הייתה עיתונאית ופעילה חברתית סוציאליסטית ואחר כך קומוניסטית, ארגנה מבצעים הומניטריים לעזרתם של הרפובליקנים בימי מלחמת האזרחים בספרד ולפליטים ששהו באנטוורפן אחרי מלחמת העולם השנייה, הייתה כתבת מלחמה במלחמת פינלנד עם ברה"ם. כיושבת ראש "אגודת הידידות בלגיה-סין" (1955) עזרה לארגון ביקוריהם של אביה (1958) ושל המלכה אליזבת של בלגיה בסין.

[4]

  • הבת הבכורה, שרה הויסמנס (1897-1983), הייתה פקידה בכירה במשרד המדע והאמנות. כמפקחת על התיאטראות והקונצרטים המסובסדים ויועצת לעיניני החינוך המוזיקלי תרמה לקידום התרבות הבלגית והפצתה בקרב העם. פעלה, בין היתר, להקמת התזמורת הלאומית של בלגיה, ליסודן של התזמורות הסימפוניות של אנטוורפן וליאז' ושל התיאטראות הלאומיים בערים אלה.

[5]

קאמיל הויסמנס והעם היהודי

בשנת 1928 לצדם של ונדרוולדה, לאון בלום, אדוארד ברנשטיין, דה ברוקר ואחרים, הויסמנס נמנה עם מייסדי "הוועד הסוציאליסטי למען הפועלים של פלשתינה" (בראשות ונדרוולדה) שהוקם באירופה ביוזמת תנועת "פועלי ציון". הוועד התכוון לגייס תמיכה בקרב ארגוני הפועלים באירופה לטובת הציונות סוציאל-דמוקרטית בה ראה גורם המקדם את כלל החברה בארץ ישראל, כולל הערבית.[6] כמו מנהיגים סוציאל-דמוקרטים אחרים הויסמנס גינה את הפרעות הערביות שפרצו בשנת 1929 בארץ ישראל וראה בהן תוצאה של מניפולציית ההמונים על ידי האפנדים והמנהיגים הדתיים המוסלמים.[7] הויסמנס דחה את טענות עמיתו לתנועה הסוציאל-דמוקרטית, קרל קאוטסקי, ששלל את זיקת היהודים לארץ ישראל. הוא רמז שעל אף תרבותם ה"אירופית" של המיעוט היהודי באירופה, קיימים קשיים אף בקליטתם במערב.[8] ב-1933 בהיותו ראש עיריית אנטוורפן, סייע לדוד הכהן להבריח נשק ותחמושת, באוניה לנמל חיפה, למרות האיסור וחוק הפלילי בבלגיה. פרט לתמיכתו בזכות להגדרה עצמית של העם היהודי ובמפעל הציוני בארץ ישראל, בתקופה שלפני הפלישה הנאצית לבלגיה, ב-15 בינואר 1940 בפגישה בבית העירייה פעל הויסמנס יחד עם יועצו לתחום היהלומים, לאופולד גולדמינץ, ואחיו, רומי גולדמינץ, על מנת לשכנע את ראשי היהודים באנטוורפן המעורבים בתעשיית היהלומים להתפנות עם עסקיהם למקום בטוח יותר באנגליה, בהסכמת הממשלה הבריטית. גורמים בנקאים ייעצו לא להיענות לקריאה. לבסוף הממשלה הבלגית שנמצאה בשנת 1940 עדיין בגלות בצרפת הסמיכה ב-15 ביוני 1940 את הויסמנס לסייע לפינוי יהודי אנטוורפן לאנגליה אבל היה מאוחר מדי. חלק מהיהלומים הועברו למקום בטוח בעזרתם של הויסמנס והממשלה הבריטית, על ידי המשרד Correspondence Office for the Diamonds Industry בניהולם של רוני גולדמונץ והרמן שאמיסו. גם בהמשך ניסה הויסמנס לעזור ליהודים באופן אינדיבידואלי בהשגת אשרות כניסה לארצות מקלט ולהקים מוסדות לסיוע לפליטים היהודים.

כתבים

  • המדיניות של האינטרנציונל (1916)

פרסים ואותות הוקרה

הנצחה

  • 1956 - לרגל יום הולדתו ה -75 - הדואר הבלגי הדפיס בול מיוחד עם דיוקנו
  • 1971 - קבוצת הפסלים קאמיל הויסמנס מאת הפסל ויק ז'נטילס - המייצגת את השתתפותו של הויסמנס בוועידת האינטרנציונל הסוציאליסטי בסטוקהולם בשנת 1917
  • 1971 - לרגל מלאת מאה שנה להולדתו הוטבעה מדליית ארד לזכרו
  • פרס על שמו להישגים באומנות מוענק על ידי עיריית אנטוורפן
  • הוקם פרס הויסמנס להלחנה
  • רחובות בערים חיפה ונתניה בישראל נקראים על שמו: קמיל הויסמנס
  • שכונת הפועלים "בית מעון" (כיום במרכז העיר ראשון לציון), אשר הוקמה בשנת 1947, קרויה על שמו.

לקריאה נוספת

  • Jan Hunin Het enfant terrible Camille Huysmans, 1871-1968 Meulenhoff, Amsterdam 1999

(יאן הונין - הילד הנורא קאמיל הויסמנס, הוצאת מלנדורף, אמסטרדם, 1999) (בהולנדית)

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קאמיל הויסמנס בוויקישיתוף

Dan Mikhman - Belgium and the Holocaust:Jews,Belgians,Germans Yad Hashem, Jerusalem, with cooperation with Chair Abraham and Edita Spiegel at Bar ILan University 1998 p.304-305, (דן מיכמן - "בלגיה והשואה:יהודים,בלגים,גרמנים" - יד ושם, ירושלים, בשיתוף פעולה עם הקתדרה ע"ש אברהם ואדיתה שיפגל באוניברסיטה בר-אילן, 1998

Eliane Gubin et al red)= Dictionnaire des femmes belges Editions Racine, Bruxelles, 2006

  • Peul Kelemen In the name of Socialism:Zionism and European Social-Democracy in he Inter-War Years

International Review of Social History, 1996 - cambridge.org

הערות שוליים

  1. ^ לפי ספר שלא פורסם על "הויסמנס ובילזן" של רנה סטולנס (1926–2010), שצוטט באתר hbvl במחוז לימבורג
  2. ^ Encyclopedia Universalis 2010 הערך "קאמיל הויסמנס" מאת פול קלודל (בצרפתית)
  3. ^ על העיתון פטי בלה
  4. ^ Eliane Gubin et al 2006
  5. ^ ibidem
  6. ^ 1996 P.Kelemen ע' 336
  7. ^ 1996 P.Kelemen ע' 342
  8. ^ 1996 P.Kelemen ע' 346
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29510474קאמיל הויסמנס

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=קאמיל_הויסמנס&oldid=2609383"