צ'ארלס ויקליף

צ'ארלס ויקליף
Charles Wickliffe

צ'ארלס ויקליף
לידה	8 ביוני 1788 ספרינגפילד, קנטקי, ארצות הברית
פטירה	31 באוקטובר 1869 (בגיל 81) אילצ'סטר, מרילנד, ארצות הברית
שם מלא	צ'ארלס אנדרסון ויקליף
מדינה
מקום קבורה	ברדסטאון, קנטקי, ארצות הברית
המנהל הכללי של דואר ארצות הברית ה־14 13 בספטמבר 1841 – 4 במרץ 1845 (3 שנים ו־24 שבועות) תחת נשיא ארצות הברית ג'ון טיילר → פרנסיס גריינג'ר קייב ג'ונסון ←
מושל קנטקי ה־14 27 באוגוסט 1839 – 2 בספטמבר 1840 (שנה) → ג'יימס קלארק רוברט לטצ'ר ←
סגן מושל קנטקי ה־11 31 באוגוסט 1836 – 27 באוגוסט 1839 (3 שנים) תחת מושל קנטקי ג'יימס קלארק → ג'יימס מורהד ולריוס מנליוס תומסון ←
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם קנטקי 4 במרץ 1861 – 3 במרץ 1863 (שנתיים)
4 במרץ 1823 – 3 במרץ 1833 (10 שנים)

צ'ארלס אנדרסון ויקליף (באנגלית: Charles Anderson Wickliffe;‏ 8 ביוני 1788 – 31 באוקטובר 1869) היה פוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם קנטקי, כיושב ראש בית המחוקקים של קנטקי, כמושל קנטקי וכמנהל הכללי של דואר ארצות הברית בממשלו של הנשיא ג'ון טיילר. אף על פי שהוא היה מזוהה בעקביות עם המפלגה הוויגית, הוא היה עצמאי מבחינה פוליטית ולעיתים קרובות היו לו חילוקי דעות עם מייסד המפלגה, בן מדינתו הנרי קליי.

ויקליף זכה לחינוך טוב בבתי ספר ציבוריים וממורים פרטיים. הוא למד משפטים והיה חלק ממועדון דיבייטינג שעל חבריו נמנו מי שלימים היה התובע הכללי של ארצות הברית, פליקס גראנדי, ומי שלימים היה מושל פלורידה, ויליאם פופ דובאל. ב־1812 הוא נבחר לבית המחוקקים של קנטקי. כתומך נלהב של מלחמת 1812 הוא שירת לזמן קצר כשליש האישי של שני גנרלים במלחמה. ב־1823 הוא נבחר בפעם הראשונה מתוך חמש פעמים רצופות לבית הנבחרים של ארצות הברית. ב־1833 הוא שב לבית הנבחרים של מדינתו וב־1836 הוא נבחר כסגן מושל קנטקי. באוקטובר 1839 נפטר מושל קנטקי, ג'יימס קלארק וויקליף החליפו למשך שנת כהונתו האחרונה של קלארק.

לאחר תום כהונתו כמושל, מינה הנשיא ג'ון טיילר את ויקליף לתפקיד המנהל הכללי של דואר ארצות הברית. ב־1844, כאשר היה בהפלגה על אוניית קיטור, הוא נדקר על ידי אדם שבהמשך נמצא בלתי שפוי. ב־1845 מינה אותו הנשיא ג'יימס פולק לשליחות סודית כדי שידווח על כוונותיהם של הבריטים והצרפתים בנוגע לסיפוח טקסס ושיעריך את הייתכנות של נקיטת פעולה זו על ידי ארצות הברית. פעילותו זו של ויקליף הרחיקה אותו בהמשך מהוויגים.

ב־1861 נבחר ויקליף שוב לבית הנבחרים של ארצות הברית ושירת בו תקופת כהונה אחת. הוא היה בין אלו שניסו למנוע את פריצתה של מלחמת האזרחים כאשר שימש כנציג הן בוועידת השלום ובוועידת מדינות הגבול ב־1861. לאחר פרוץ המלחמה הוא צידד במטרתו של האיחוד. ב־1863 הוא ניסה להיבחר שוב כמושל קנטקי, אך כוחות הצבא הפדרליים התערבו בבחירות וכתוצאה מכך הוא נוצח על ידי תומאס א. בראמלט. בהמשך חייו נפצע ויקליף בתאונת כרכרה שגרמה לו לנכות והוא גם לקה בעיוורון. ויקליף נפטר ב־1869, כאשר היה בביקור אצל בתו במרילנד.

ראשית חייו

צ'ארלס ויקליף נולד בבקתה ליד ספרינגפילד שבקנטקי. הוא היה הצעיר מבין תשעת ילדיהם של צ'ארלס ולידיה (לבית הרדין) ויקליף. המשפחה היגרה לקנטקי מווירג'יניה ב־1784.

חינוכו של ויקליף החל בבתי הספר המקומיים בספרינגפילד ומשם הוא המשיך לאקדמיית וילסון בברדסטאון. במשך שנה הוא למד אצל המורה הפרטי ג'יימס בליית', הנשיא בפועל של אוניברסיטת טרנסילבסניה שבלקסינגטון, ולאחר מכן למד הוא משפטים בהנחייתו של מרטין ד. הרדין, בן דודו מצד אמו. ב־1809 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין והחל לעסוק במקצוע בברדסטאון. יחד עם עוד חמישה עורכי דין בולטים בברדסאטון הוא הקים מועדון דיבייטינג שנקרא "מועדות הפליאדות".

בצעירותו נודע ויקליף בשל הרגלו להמר במשחקי קלפים. ידידיו סברו שהרגל זה היה מופרז ושניים מהם, דובאל והשופט ג'ון פופ אולדהאם, תכננו תוכנית לגמול אותו מהרגלו. השניים ידעו שוויקליף עומד למשוך סכום כסף גבוה במושב המתקרב של בית המשפט של מחוז בוליט. הם תכננו להזמין אותו לשחק עמם וסיכמו על שיטה סודית של סימנים ביניהם בנוגע לקלפים שהיו בידיהם. באופן זה הם קיוו לזכות בכל כספו של ויקליף, ואז להחזיר לו אותו תמורת הבטחה לחדול ממנהגו. בערב בו התקיים המשחק היה זה ויקליף שזכה בכל הכספים של השניים, זאת על אף שיתוף הפעולה ביניהם. מאוחר יותר כאשר נודע לוויקליף על תוכניתם של חבריו הוא הסכים לוותר על ההימורים.

ב־1813 נשא ויקליף לאישה את מרגרט קריפס. לזוג נולדו שלושה בנים וחמש בנות. המפורסם מבין ילדיהם היה רוברט ויקליף, שלימים היה מושל לואיזיאנה. בתם ננסי נישאה לדייוויד לוי יולי הסנאטור היהודי הראשון.

ויקלנד, ביתו של ויקליף בברדסטאון, קנטקי. לימים כונה המקום "בית שלושת המושלים", שכן התגוררו בו ויקליף, בנו רוברט ויקליף שכיהן כמושל לואיזיאנה, ונכדו ג'ון בקהאם שכיהן גם הוא כמושל קנטקי.

בני הזוג ויקליף חתמו חוזה עם ג'ון רוג'רס, האדריכל שתכנן את קתדרלת סנט ג'וזף שבברדסטאון, כדי שיבנה את מעונם, שלו הם קראו "ויקלנד" (Wickland). לימים נקרא הבית "בית שלושת המושלים". בנוסף לויקליף ובנו רוברט שכאמור היה מושל לואיזיאנה, התגורר בבית גם נכדו, ג'ון בקהאם, שכיהן כמושל קנטקי בראשית המאה ה-20. המקום רשום במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים.

ראשית הקריירה הפוליטית

הקריירה הפוליטית של ויקליף החלה כאשר הוא נבחר לייצג את מחוז נלסון בבית הנבחרים של קנטקי בשנים 1812–1813. במהלך כהונתו שם הוא תמך בהתלהבות במלחמת 1812. בתחילה הוא שירת כשלישו האישי של הגנרל ג'וזף וינלוק וב־24 באוגוסט הוא התגייס כטוראי בפלוגתו של מרטין ה. ויקליף. ב־2 בספטמבר הוא נבחר לשרת כשלישו האישי של גנרל סמואל קלדוול ובתפקיד זה הוא שירת בקרב התמז ב־5 באוקטובר.

ב־1816 הוא החליף את בן הרדין בתפקיד התובע המדינתי במחוז נלסון. בשנים 1822–1823 שב ויקליף לבית הנבחרים של קנטקי. בתקופה זו התחוללה בקנטקי מחלוקת שנודעה כ"מחלוקת בית המשפט הישן-בית המשפט החדש" . כתוצאה מהתנודות הכלכליות שנבעו מהפאניקה של 1819 דרשו רבים מאזרחי קנטקי הקלות בחובותיהם. כאשר אמצעים שונים להקלות שהועברו בבית הנבחרים הוכרזו כמנוגדים לחוקה על ידי בית המשפט לערעורים של קנטקי, ניסה בית הנבחרים לפזר את בית המשפט ולהחליפו בבית משפט אוהד יותר. למשך זמן מה טענו שני בתי המשפט להיותם הערכאה העליונה בקנטקי. ויקליף תמך בבית המשפט הישן, שבסופו של דבר היה זה שגבר במחלוקת.

כהונה ראשונה בבית הנבחרים

ב־1823 נבחר ויקליף לבית הנבחרים של ארצות הברית וכיהן בו חמש תקופות כהונה רצופות. גם פה הוא ירש את בן דודו וידידו בן הרדין. אף על פי שהוא היה מזוהה עם המפלגה הוויגית, הוא חלק על רבות מעמדותיו של מייסד המפלגה הנרי קליי. כאשר אף מועמד לא זכה ברוב של חבר האלקטורים בבחירות לנשיאות של 1824, נקבע על פי חוקת ארצות הברית שהבחירות יוכרעו בבית הנבחרים. ויקליף סירב להצביע עבור קליי ותחת זאת הוא הצביע לאנדרו ג'קסון, שהיה בחירתו של בית הנבחרים של קנטקי.

ההיסטוריון רוברט פאוול סבר שניתן להסביר את השבר בין ויקליף לבין המפלגה בכך שהוא לא מונה לשום ועדה בראשית ימיו בבית הנבחרים. בכל אופן, החל מ־1829 הוא ישב בראש ועדת הקרקעות הציבוריות של הבית. בתפקיד זה הוא תקף את תוכניתו של קליי לחלק עודפי הכנסות בין המדינות כצעד שלא יהיה הוגן כלפי המדינות החדשות. הוא גם היה חלוק עם קליי על רצונו של זה האחרון להגביל את העבדות. הוא כתב לקליי בנוגע לאיטיות התגובה שלו לבעיית חוק העבד הנמלט. קליי מעולם לא השיב לו. מצד שני ויקליף לא היה גם נאמן למצעו של ג'קסון. במכתב לאחיו, הוא הלין על ההתקפות של ג'קסון על הבנק השני של ארצות הברית . הוא עודד בפומבי את תושבי קנטקי לחזק את הוויגים, זאת על אף המחלוקת שלו עם קליי.

ב־1830 נבחר ויקליף על ידי עמיתיו כאחד מחברי הבית שינהלו את הליך ההדחה כנגד שופט בית המשפט המחוזי במיזורי, ג'יימס ה. פק. ב־1831 הוא היה אחד המועמדים שהוצעו על ידי האספה הכללית של קנטקי להחליף את ג'ון רואן בסנאט. מתוך 69 הקולות שנדרשו לאשר את הבחירה, קיבל ויקליף, רק 49. שאר המועמדים היו ג'ון קריטנדן (שקיבל 68 קולות), ג'ון בריטהיט (שקיבל 66 קולות), וריצ'רד ג'ונסון (שקיבל 64 קולות). לאחר שלושה ימי של סבבי הצבעה, עדיין לא עלה בידה של האספה להגיע לידי הכרעה והמושב בסנאט נותר פנוי עד למושב הבא של האספה. ויקליף לא הציג את מועמדותו מחדש לבית הנבחרים של קנטקי ב־1833.

מושל קנטקי

לאחר סיום כהונתו בסנאט ועד 1835 כיהן ויקליף שוב בבית הנבחרים של קנטקי. ב־1834 הוא הביס את דניאל ברק ואת ג'ון הלם בבחירות ליושב ראש הבית. ב־1836 הוא נבחר כסגן מושל קנטקי, כאשר הביס את הדמוקרט איליז'ה הייס ברוב של קצת יותר מ־3,300 קולות. עם פטירתו של המושל ג'יימס קלארק ב־5 באוקטובר 1839, היה ויקליף למושל במקומו וכיהן בתפקיד במשך שנת כהונתו האחרונה של קלארק.

כמושל, הייתה דאגתו העיקרית של ויקליף הפאניקה של 1837 . הוא תמך בהעלאת מיסי הרכוש כדי לפצות על הגרעון בתקציב שטיפס ב־1839 ל־42,000 דולר, אך תחת זאת בית הנבחרים אישר לקיחת הלוואות כדי לכסות על הגרעון. התחומים היחידים בו הוא קרא להגדלת ההוצאות היו השיפורים בתעבורת הנהרות, שימור הארכיון של המדינה והחינוך הציבורי. לצד דאגותיו אלו, הוא הוצף בבקשות חנינה.

בממשל הפדרלי

ויקליף לקח חלק במערכת הבחירות של המפלגה הוויגית ובמועמדיה לתפקיד הנשיא וסגן הנשיא ויליאם הנרי הריסון וג'ון טיילר בבחירות לנשיאות של 1840. ויקליף וטיילר היו מיודדים עוד קודם לכן, כאשר הם חלקו לשכה בעת כהונתם בבית הנבחרים. כאשר היה טיילר לנשיא בעקבות מותו הפתאומי של הריסון, הוא מינה את ויקליף לתפקיד המנהל הכללי של דואר ארצות הברית, בחירה שהכעיסה את תומכיו של קליי במפלגה. ויקליף שירת בקבינט של טיילר עד תום נשיאותו ב־1845.

ב־1 באוגוסט 1844 עלה ויקליף עם שתיים מבנותיו לאוניית הקיטור "ג'ורג'יה" להפלגה מהמפטון שבווירג'יניה לבולטימור. בעת ההפלגה הוא נדקר בחזהו על ידי אדם שהחזיק באולר. האולר פגע בעצם החזה של ויקליף מבלי לגרום לנזק לאברים פנימיים וקצין צי ארצות הברית שנכח במקום מנע ממנו לדקור את ויקליף פעם נוספת. התוקף, ג'. מקלין גרדנר, נוטרל מנשקו ונעצר. מאוחר יותר באותו לילה הוא כתב לוויקליף מכתב התנצלות. ויקליף לא נפצע באופן רציני ושב לביתו שלושה ימים לאחר המקרה. גרדנר נשפט ונמצא בלתי שפוי. בהמשך הוא אושפז בבית חולים פסיכיאטרי.

ויקליף תמך בסיפוחה של טקסס לארצות הברית, סוגיה ששמה את החותם על תבוסתו של קליי בבחירות לנשיאות של 1844. ב־1845 מינה הנשיא ג'יימס פולק את ויקליף כשליח מיוחד במשלחת סודית לרפובליקת טקסס. מלכתחילה מטרתו הייתה לסכל ניסיונות של בריטניה וצרפת למנוע את סיפוחה של טקסס על ידי ארצות הברית, אך בהמשך הוא הצטרף לקומודור רוברט סטוקטון בשכנוע מנהיגי הרפובליקה להורות לכוחותיהם הצבאיים לפלוש למקסיקו דרך ריו גראנדה. סטוקטון וויקליף האמינו שאם יעלה בידם לגרום לפלישה טקסנית למקסיקו, אזי יהיה לארצות הברית צידוק טוב יותר לסיפוחה של טקסס. בסופו של דבר, לא עלה בידם לשכנעה את הטקסנים לפלוש, אך הם הצליחו לקבץ תמיכה לסיפוח. הן עמדתו של ויקליף בעד הסיפוח, והן הסכמתו לבצע את המשימה שהוטלה עליו על ידי הנשיא פולק, הרחיקו אותו עוד יותר מהמפלגה הוויגית.

כהונה שנייה בבית הנבחרים

ב־1861 נבחר ויקליף לתקופת כהונה נוספת בבית הנבחרים, שנמשכה עד 1863. הוא התנגד לפרישתן של מדינות הדרום והיה נציג גם בוועידת השלום וגם בוועידת מדינות הגבול שנערכו ב־1861 בניסיון למנוע את פריצתה של מלחמת האזרחים. באפריל 1861 הוא נכח בפגישה סודית במלון קפיטול בפרנקפורט, שם תכננו המשתתפים לחמש את תומכי האיחוד באזורי מפתח במדינה. ב־18 במאי שלח הנשיא לינקולן רובים שכונו "רובי לינקולן" לטובת המיזם. לאחר שכוחותיו של ברקסטון ברג הרסו את גשר הרכבת ליד ברדסטאון, שכר ויקליף באופן אישי את ג'וזף ז. אוז לשאת את הדואר של האזור באמצעות כרכרה פרטית. הגשר נבנה מחדש בפברואר 1863.

שנותיו האחרונות

לקראת תום כהונתו בבית הנבחרים, היה ויקליף מעורב בתאונה בה הוא נפל מכרכרה ונגרמה לו נכות תמידית. על אף פציעתו הוא המשיך להיות פעיל פוליטית. ב־1863 הוא התמודד על משרת המושל כאיש הסיעה במפלגה הדמוקרטית שהתנגדו למלחמה ולנשיא לינקולן. עם זאת, השלטונו הצבאיים התייחסו אליו כאל חתרן והתערבו בבחירות. ויקליף הובס על ידי תומאס א. בראמלט. ויקליף היה ציר לוועידת הדמוקרטית הלאומית של 1864 שהתקיימה בשיקגו והצביע בעד ג'ורג' מקללן.

בשנותיו האחרונות הוא התעוור לחלוטין. צ'ארלס ויקליף נפטר כאשר עשה בביקור אצל בתו ליד אילצ'סטר שבמרילנד. ב־31 באוקטובר 1869. הוא נטמן בבית הקברות של ברדסטאון.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צ'ארלס ויקליף בוויקישיתוף

• צ'ארלס ויקליף באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29340422צ'ארלס ויקליף