רפובליקת טקסס
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| שפה נפוצה | אנגלית, ספרדית | ||
| עיר בירה | אוסטין | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אמריקה הצפונית | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | המהפכה הטקסנית | ||
| תאריך | 2 במרץ 1836 | ||
| פירוק | סיפוח טקסס על ידי ארצות הברית | ||
| תאריך | 29 בדצמבר 1845 | ||
| ישות קודמת |
 קואווילה וטחאס | ||
| ישות יורשת |
 טקסס | ||
.svg)
רפובליקת טקסס (באנגלית: Republic of Texas) היא מדינה קצרת ימים שהתקיימה בצפון אמריקה, בין ארצות הברית לבין מקסיקו, בין השנים 1836 ו־1845.
הרפובליקה הוקמה לאחר המהפכה הטקסנית שבה טקסס ניתקה את עצמה ממקסיקו. הרפובליקה התפרסה על פני שטח נרחב שכלל את מדינת טקסס של ימינו, חלק משטחי ניו מקסיקו, אוקלהומה, קנזס קולורדו וויומינג. גבולותיה של הרפובליקה בצפון הוסדרו בהסכם אדמס-אוניס (הידוע גם בשם "האמנה הטרנסקונטיננטלית של 1819") שנחתם בין ארצות הברית לספרד ב־1819. הרפובליקה גבלה ממערב ומדרום במקסיקו, אך לא הייתה הסכמה לגבי קווי הגבול, מאחר שהרפובליקה טענה כי הגבול הדרומי עובר בנהר ריו גראנדה בעוד שמקסיקו טענה כי הגבול עובר בנהר נוצ'ס. בשלב מאוחר יותר, לאחר שהרפובליקה סופחה לארצות הברית, היה סכסוך גבולות זה אחד הגורמים למלחמת ארצות הברית–מקסיקו.
היסטוריה
לפני פרוץ מלחמת העצמאות המקסיקנית ב־1810 הייתה טקסס חלק ממלכות המשנה של ספרד החדשה, ועם הכרזת העצמאות המקסיקנית הפכה לחלק ממדינת קואהווילה אי טחאס בפדרציה המקסיקנית.
הריו גראנדה ושטחי טקסס הדרומיים היו בעלי עבר ארוך של בעיות ושאיפות לעצמאות של התושבים וזאת על חשבון מדינה מקסיקנית אחידה וחזקה שהייתה תחת שלטון דיקטטורי לא חוקתית שהייתה תחת שלטון ממשלת מקסיקו המרכזית. לעומת זאת, צפון ומזרח טקסס היו ברובם תחת שלטונם של שבטים אינדיאנים שחלקם היו עוינים לשלטונות מקסיקו.
בשנים לאחר שארצות הברית רכשה את לואיזיאנה מידי צרפת החלו מתיישבים אמריקאים, בעלי עבדים, להתקדם מערבה לתוך שטחי מקסיקו. חלקם של המתיישבים הביאו רעיונות חדשים של סיפוח שטחים מקסיקנים לארצות הברית ולממשלת מקסיקו היו יחסים לא קלים עם המתיישבים האלה.
בשנות ה־30 של אותה המאה, ניסתה מקסיקו לייצב את האזור וחיפשה מתיישבים חדשים, ועל כן הם הגיעו להסכמה עם סטפן פ. אוסטין ואישרו לכמה מאות משפחות אמריקאיות להגר לאזור טקסס. לאחר ששמועות אודות האדמה העשירה של טקסס התפשטו ברחבי ארצות הברית. היגרו אלפי מתיישבים חדשים לטקסס. ביטול העבדות במקסיקו לא נשא חן בעיני המתיישבים האמריקאים, חלקם הגדול בעלי עבדים בעצמם, והם סירבו להישמע לחוק המקסיקני. על מנת שלא לאבד את מקור מחייתם ולשנות את אורח חייהם, מרדו המתיישבים האמריקאים, שהיוו כמחצית מתושבי האזור, בממשלה המקסיקנית. מרד זה, שהחל ב־2 באוקטובר 1835, כונה המהפכה הטקסנית. נשיא מקסיקו, אנטוניו לופס דה סנטה אנה, יצא לקרב נגד המורדים, אך הובס ב־21 באפריל 1836.
לאחר ביטול חוקת 1824 של מקסיקו על ידי סנטה אנה, הוכרזה הכרזת העצמאות של טקסס, הן על ידי האנגלו־טקסנים והן על ידי המקסיקנים המקומיים. ההכרזה נחתמה ב־20 בדצמבר 1835 והיא חוקקה ב־2 במרץ 1836 דבר שהוביל ליצירת "רפובליקת טקסס".
לאחר ארבעה ימים, ב־6 במרץ 1836, ניצח הגנרל המקסיקני סנטה אנה בקרב אלמו לאחר לחימה של שבועיים. כמעט כל 200 הלוחמים הטקסנים נהרגו במהלך הניסיון להגן על מיסיון (שבהמשך הפך למרכז העיר סן אנטוניו). "זכרו את אלמו!" הפך למשפט שהגדיר את המהפכה הטקסנית. ב־21 באפריל 1836 נערך קרב סן חסינטו ליד העיר יוסטון של ימינו. כל הצבא של הגנרל סנטה אנה שכלל 1,600 איש נהרג או נשבה על ידי כוחותיו של הגנרל סם יוסטון שכללו 800 טקסנים בלבד שמתוכם נהרגו רק 9 אנשים. תבוסתו הקשה של סנטה אנה בקרב המכריע הביא לעצמאות טקסס ממקסיקו.
טקסס טענה כי הנהר ריו גראנדה יהיה הגבול הדרומי והמערבי של המדינה עם מקסיקו לפי הסכמי ולסקו שנחתמו במאי 1836. מקסיקו דחתה את ההסכמים וסירבה להכיר בקיום הרפובליקה הטקסנית, אף על פי שהיא הוכרה על ידי כל המעצמות האחרות באותה התקופה. מקסיקו התעקשה שטקסס היא מחוז שלה, וטקסס ניסתה לזכות בהכרתה של מקסיקו לעצמאות מדינית בכך שוויתרה על שטחים וקירבה את הגבול לנהר נוצ'ס. הבריטים ניסו לתווך בין הצדדים אך הממשלה המקסיקנית סירבה לתיווך. בשנת 1845 הציעה ארצות הברית לטקסס הצעה, על פיה תכיר ארצות הברית בשטחה של טקסס עד הנהר ריו גראנדה אם טקסס תצטרף לארצות הברית. בתגובה איימה מקסיקו להכריז מלחמה אם יתבצע הסיפוח.
בשנת 1845 העביר הקונגרס האמריקאי חוק המאפשר לארצות הברית לספח את רפובליקת טקסס, וב־1 במרץ 1845 חתם הנשיא ג'ון טיילר על החוק. החקיקה קבעה את תאריך הסיפוח ל־29 בדצמבר 1845. לפני כן, ב־13 באוקטובר 1845, הצביעו רוב הטקסנים בעד החוקה המוצעת, שהתקבלה מאוחר יותר על ידי הקונגרס האמריקאי, ובכך הפכה טקסס למדינה בארצות הברית.
אחת הסיבות העיקריות להסכמת הסיפוח מצד הרפובליקה הטקסנית היה הסכמתה של ארצות הברית לקחת על עצמה את תשלום החובות העצומים של טקסס לאחר הסיפוח.
עיר הבירה
לאחר קבלת העצמאות בשנת 1836 הרפובליקה הייתה חייבת לבחור לעצמה עיר בירה. ואולם משימה פשוטה זו הייתה בעצם משימה קשה בעבור מקבלי ההחלטות של הרפובליקה הצעירה ובעלת השפעות מרחיקי לכת על הדמוגרפיה ויחסי הכוחות הפוליטיים ופנים מדינתיים.
במהלך שנת 1836 שימשו חמש ערים שונות כבירות הזמניות של רפובליקת טקסס, הראשונה הייתה וולסקו (כיום פריפורט) לאורך חופי מפרץ מקסיקו. אחריה שימשה וושינגטון על הברזו הממוקם לאורך נהר הברזוס. הבירה הזמנית השלישית הייתה הריסבורג (העיר סופחה בשנת 1926 לעיר יוסטון). הבירה הזמנית הרביעית הייתה גלבסטון השוכנת לאורך חופי מפרץ מקסיקו. הבירה הזמנית החמישית הייתה קולומביה (כיום שמה של העיר קולומביה המערבית).
בשנת 1837 קבע הנשיא סם יוסטון שהמצב לא יכול להמשך ולכן החליט סופית שעיר הבירה של הרפובליקה תהיה יוסטון. אולם אחרי שנקבעה בירה קבועה, בשנת 1839 שינו פעם נוספת ואחרונה את הבירה לאוסטין, וזו נשארה גם הבירה של מדינת טקסס.
פוליטיקה
בלב הפוליטיקה הפנימית של הרפובליקה עמד קונפליקט בין שתי סיעות עיקריות.
מול ה"הסיעה הלאומית" בראשותו של מרביו ב. למאר שתמך בעצמאות מתמשכת לטקסס, בגירוש האינדיאנים, ובהתרחבות מערבה על חשבון מקסיקו לעבר האוקיינוס השקט, עמדה הסיעה של סם יוסטון, שתמך בסיפוח לארצות הברית לצד דו קיום עם האינדיאנים הילידים.
מבחינה בינלאומית, הרפובליקה קיבלה הכרה דיפלומטית ממספר מעצמות של אותה תקופה כמו ארצות הברית, צרפת, בריטניה, הולנד ואף מרפובליקת יוקטן.
נשיאי הרפובליקה
- הקמה - 1836 : דויד ג. בורנט
- 1836 - 1838 : סם יוסטון
- 1838 - 1841 : מרביו ב. למאר
- 1841 - 1844 : סם יוסטון
- 1844 - 1845 : הנסון ג'ונס
קישורים חיצוניים
- אורי קציר, חמש פעמים טקסאס, בבלוג "אפלטון"
27935346רפובליקת טקסס