פרשת מתחם גולובנציץ

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרשת מתחם גולובנציץ הוא פולמוס הלכתי שהחל בשנת ה'תשע"ב, סביב בנייתה של שכונת "רמת אברהם" - על שם הרב אברהם רביץ (מתחם גולובנציץ) בבית שמש.

בשלבי תכנון הפרויקט, התגלו במקום מערות בעלות מבנה של קברי פיר. בשלב זה התגלעו חילוקי דעות בין גאב"ד העדה החרדית הרב יצחק טוביה ווייס לבין הראב"ד הרב משה שטרנבוך - האם למקום זה יש דין של בית הקברות.

רוב הרוכשים קיבלו עליהם את פסקו של הרב שטרנבוך, והם בנו את השכונה על פי הוראותיו ועל פי הוראות הרב מנחם מנדל שפרן, עד לאיכלוסה בשנות ה'תשע"ט-תש"פ[1].

רקע

שכונת רמת אברהם היא שכונה ההולכת ומוקמת על חלק מתוך קרקע פרטית גדולה שנרכשה מהאחים גולובנציץ, על ידי היזמים 'בנין שלם', 'גבעת ירושלים' ויזמים נוספים. השטח הענק - המשתרע על פני 1,000 דונם - מתפרס מרמת בית שמש א' עד כביש 38. השכונה גם סמוכה לרמת בית שמש ב', ג' וד'. בשטחים אלו ייבנו - לפי ההערכות והתכניות - 5,500 יחידות דיור, שישווקו על ידי היזמים הפרטיים. בשלב ראשון שווקו כ 1,400 יח"ד, בעיקר למגזר החסידי.

סביב שטח זה התנהל מאבק ממושך, לאחר שבחלקים מן השטח התגלו בשנת ה'תשע"ב מערות החשודות כמערות קבורה עתיקות. ארגון אתרא קדישא טען להיתכנות של קברי יהודים עתיקים, ובעקבות זאת הם דרשו לבצע במקום 'יסוד צף' - פתרון שמיושם במקרים דומים[דרושה הבהרה]. כמו כן הם התנגדו לחפירה לעומק במהלך בניית השכונה.

היזמים סירבו לאפשר לארגון אתרא קדישא לפקח על עבודות החפירה והבניה במקום, והדבר גרם לעימות ולהשהיית הבנייה למשך שנתיים. בסופו של דבר הוחלט על ידי יזמי 'בנין שלם' לסמוך על דעת ראב"ד העדה החרדית הרב משה שטרנבוך שהתיר לפנות את המערות ולהעביר את העצמות ואת העפר שהוצא מהמערות בהם נמצאו עצמות לקבורה במקום אחר[2], והחלו להתקדם בבניית הפרויקט[3]. כמו כן, בעקבות המאבק התפטר העסקן הרב אברהם סלונים מניהול עמותת 'גבעת ירושלים' המשווקת את הפרויקט החסידי בשכונה, ובהצבעה שקיימו הרוכשים הוחלט ברוב קולות למנות ועדת היגוי חדשה שתקדם את המשך הבניה[1]. בעקבות כך מונה הרב זלמן מנחם קורן למפקח על עבודות הבניה מטעמם של הרב משה שטרנבוך והרב מנחם מנדל שפרן.

לאחר בדיקת המערות קבעו המתירים שברובן לא היו עצמות, אך במקצתן נמצאו עצמות ושברי עצמות[4].

העבודות החלו ביום ו' אלול תשע"ג ונמשכו כחצי שנה עד לשלהי חורף תשע"ד. 'אתרא קדישא' ושאר הנוקטים כדעת האוסרים יצאו למאבק ציבורי שכלל עצרות מחאה בראשות רבנים[5], הפגנות וניסיונות להפרעת הבנייה. במספר הפגנות היו התנגשויות אלימות בין המשטרה ומאבטחים פרטיים למפגינים, במהלכן נפצעו אזרחים ושוטרים[6]. כמו כן הופצו פשקווילים שחלקם כללו התקפות אישיות כנגד הרב שטרנבוך. בתגובה התפרסמו מכתבי מחאה (על ביזויו של הרב שטרנבוך) של רבי חיים קנייבסקי, רבי נסים קרליץ, רבי יצחק טוביה וייס ורבנים נוספים מתוך העדה החרדית.

במהלך התקופה תקפו קיצוניים מילולית את הרב אברהם סלונים. כן פורסם שקיצוניים תקפו את היזם אריה גולובנציץ[7].

עם התקדמות הפרויקט, ניסו המתנגדים לעצור את הבניה על ידי תביעות שונות לבית המשפט ועל ידי פניות לבנקים וגופי מימון לבל יממנו את הפרויקט, אך מאמציהם לא הצליחו.

המחלוקת של אתרא קדישא היתה רק נגד המגרשים של העמותות בנין שלם וגבעת ירושלים ורמת חסידים, מכיון שעמותות אלו רצו לפקח בעצמם על הבנייה. הבנייה במגרשים אחרים בשכונה על ידי יזמים אחרים וכן הכבישים שנסללו ע"י משרד השיכון, נעשו בפיקוח אתרא קדישא.

הדעות השונות

איסור הגאב"ד ורוב חברי הבד"ץ

הרבנים נחלקו בדין המקום, כאשר יש מתירים ויש אוסרים. עיקר המחלוקת התגלע בתוך העדה החרדית, כאשר הגאב"ד הרב יצחק טוביה ווייס ורוב חברי הבד"ץ אוסרים, ואילו הראב"ד הרב משה שטרנבוך מתיר.

המתירים טענו כי גם אם ננקוט שהם מערות קבורה, הרי שמסתבר כי אלו קברי נכרים היות שהקברים בנויים בצורת פיר ואינם בנויים כדרך הקבורה המקובלת בעם ישראל, ובדרך כלל כאשר נמצאו קברי פיר במקומות אחרים בארץ הם היו קברי גויים. כמו כן הסתמכו על דברי הארכאולוגים שעל פי צורת בניית הקברים - מדובר במערות קבורה מתקופת גלות מצרים[8], אז התגוררו הכנענים בארץ, מאות שנים לפני כניסת בני ישראל לארץ[9], וכמו כן טענו שנמצאו שלדים כשראשם מונח בין ברכיהם, צורת קבורה האסורה על פי ההלכה ונהוגה אצל אומות העולם, כמו כן נמצאו בחלק מהקברים פגיונות, כמנהג הגויים להיקבר עם חרבם[10]. כמו כן טענו שפסק בד"ץ העדה החרדית אינו נחשב כרוב שנאמר בו אחרי רבים להטות כיון שלטענתם במושב שבו נפסק הפסק לא הוזמן הרב שטרנבוך לומר את דעתו.

מנגד, האוסרים טענו שהיות שלא נתברר להם אם זה קברי ישראל או עכו"ם לכן אסור לחרוש או לחפור שם[א]. כמו כן הם טענו שצולמו עצמות המושכבים כדרכם. הם גם טענו כי אי אפשר להסתמך על הארכאולוגים, היות שאין לסמוך על מי שאינו שומר תורה ומצוות. בנוסף הביאו ארכאולוגים שטענו כי אין אפשרות לקבוע שמדובר בראשו בין ברכיו[11].

בין המתירים נמנים הרב משה שטרנבוך (גאב"ד העדה החרדית), הרב מנחם מנדל שפרן הרב נתן קופשיץ וכן הרב חיים קנייבסקי[12].

בין האוסרים נמנים הרב יצחק טוביה וייס (גאב"ד העדה החרדית) ורוב חברי בד"צ העדה החרדית[ב], הרב מאיר קסלר, רבי סנדר ארלנגר והרב חיים יוסף דוד ווייס. כמו"כ רבנים נוספים השתתפו בהפגנות או קראו להשתתף בהם[ג].

ההשלכות

הפולמוס עורר מחלוקת חריפה בעדה החרדית, כאשר מצד אחד נצבו הקהילות ברסלב, משכנות הרועים, קהל חסידי ירושלים, תולדות אברהם יצחק ופלג מהרי"י מסאטמר שתמכו ברבי יצחק טוביה וייס, ומנגד נצבו הקהילות תולדות אהרן[דרושה הבהרה], דושינסקיא ופלג מהר"א מסאטמר, רחמסטריווקא, שתמכו ברבי משה שטרנבוך. ובעקבות הפולמוס החריף נוצר קרע בקרב העדה החרדית שגרם לתומכי הרב שטרנבוך להתפלג מבטאון 'העדה' בנימוק שאינו מייצג את דעתם, ולהקים בטאון חדש בשם 'קהלא קדישא'.

אכלוס ותמיכת הרבנים

בשנת ה'תשע"ט הותחל באכלוס השכונה, שנמצאה אז בשלבי בנייה מתקדמים, עוד טרם קבלת טופס 4. המזוזה הראשונה במתחם נקבעה על ידי הרב נתן קופשיץ (על אף היותו כהן), ובהמשך הגיעו גם הרב שטרנבוך והרב שפרן (שאף הוא כהן) לקביעת מזוזות[13].

בט"ו באדר א' ה'תשע"ט פרסם רבי חיים קנייבסקי מכתב בו נכתב כי היזמים נהגו על פי הוראת גדולי הוראה, ומותר אף לכהנים להתגורר במקום, ואף הוסיף את ברכתו לבאים להתגורר בשכונה[14]. גם הרב שטרנבוך והרב שפרן פרסמו מכתבי תמיכה מחודשת בכשרות המקום, שלדבריהם עבר בדיקות מחמירות מעבר לסף ההלכתי הנדרש והוא כשר וראוי לכתחילה גם לכהנים. הרב שפרן הוסיף כי לפי הממצאים התברר למפרע שגם אילו לא היו עושים כלום, לא היה חשש לבנות בכל השטח ולכהנים לגור שם.

בשכונה הוקמה קהילה כלל חסידית בראשות הרב אשר יעקב אולמן (בן רבי שלמה זלמן אולמן)[15]; ונפתחו בה בתי כנסת לקהילות: בעלז, גור, דושינסקיא, ויז'ניץ, סאטמר (מהר"א), פינסק קרלין, פרושים, קהל עדת ירושלים, טשאקאווא, וכן רחמסטריווקא שאף הקימו תלמוד תורה בשכונה. כמו כן קיימות בשכונה שתי קהילות ליטאיות וקהילה ספרדית. השכונה עתידה להתרחב ועומדת בהליכי תכנון.

החלק החדש במתחם גולבנציץ נבנה באישור של אתרא קדישא.

התנגדות לאחר האכלוס

לקראת האכלוס, כתבו הרב יהושע רוזנברגר והרב משה זאב זורגער יחד עם רבנים נוספים מחוגי הקנאים, כי המתחם אסור במגורים ובהנאה וחלילה להכנס לשם אפילו לצורך שמחה משפחתית או תפילה במנין. כמו כן כהן שנכנס למתחם אסור לו לישא כפיו ואם עלה יש להורידו מן הדוכן[16].

עם תחילת האכלוס, חתמו רבנים על הימנעותם האישית מכניסה אל השכונה, כאקט מחאה[17]. בעקבותיהם ובעידודו של הרב דוד שמידל[18], פעלו מתנגדי האכלוס להחתים אנשים על אי כניסתם לשכונה[19]. בין הרבנים שחתמו נמנים גאב"ד העדה החרדית הרב יצחק טוביה וייס, רבי משולם דוד סולובייצ'יק, הרב ישראל יצחק קלמנוביץ', הרב יעקב מאיר שכטר, האדמו"ר מתולדות אהרן[20], האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק[21].

כמו כן, קיצוניים המתנגדים לאכלוס המקום יצאו בקמפיין נגד תושבי השכונה, בו הם כינו אותם באמצעות פאשקווילים וקריאות גנאי בתואר "שכנ"ק" (ראשי תיבות: 'שוכני קברים'), בדומה לקמפיין החרדקי"ם.

בעצרת מחאה שקיימה אתרא קדישא על אכלוס השכונה אמר הרב רוזנברגר כי התושבים חייבים בחרם ונידוי. כן הכריז הרב זורגער כי על המוסדות בעיר להימנע מלקבל את ילדי השכונה[18]. קמפיין ההחרמה הביא לכך שרוב המוסדות הנמנים עם חוגי השמרנים בעדה החרדית[ד] אינם מקבלים תלמידים המתגוררים בשכונה. התלמידים הבודדים שעברו לגור בשכונה ולמדו במוסדות אלו (כולל כמה מניני הרב שטרנבוך)- סבלו מהצקות והתקפות וחלקם הוצרכו להוציא את התלמידים מהמוסדות .[22][23].

לקריאה נוספת

לשיטת המתירים:

לשיטת האוסרים:

קישורים חיצונים

הרחבות

  1. ^ 'החלטת הבד"ץ' שנתנה במושב בית דין אשר עליה חתומים הרב יצחק טוביה וייס (גאב"ד העדה החרדית) ורוב חברי בד"צ העדה החרדית, כ"ה מנחם אב תשע"ג. בהמשך כתב הרב יצחק טוביה וייס מכתב בקשה לרוכשים 'לשמור על קברי הקדמונים אשר נמצאים במתחם ודוקא באופן המדובר בתחילה על פי החלטת הבד"ץ (לשון מכתבו בתאריך עש"ק לך לך תשע"ד, יחד עם הרב יעקב מאיר שכטער שהצטרף אליו). לאחר שהרוכשים החלו בחפירות, כתב הרב יצחק טוביה וייס מכתב חיזוק למוחים 'על חילול קברי קדמונינו הטמונים בעיר בית שמש, שחופרים תמידים כסדרן נגד הפסק של בד"ץ של העדה החרדית שאסור לחרוש ולחפור במקום זה' (לשון מכתבו בתאריך כ"ו מנחם אב תשע"ה).
  2. ^ הרב אברהם יצחק אולמן, הרב נפתלי הירצקא פרנקל, הרב יהושע רוזנברגר, הרב יעקב מנדל יורוביץ והרב יהודה פישר
  3. ^ דוגמת האדמו"ר הרב יקותיאל יהודה טייטלבוים מסאטמר, בד"צ סאטמר (הרב ישראל חיים מנשה פרידמן, רבי משה מנחם טירינויר, הרב שלמה יהודה וויינברגר והרב יקותיאל פילאף), הרב משולם דוד סולובייצ'יק, הרב מאיר סולובייצ'יק, הרב יעקב מאיר שכטר, הרב חיים שאול גרינמן, הרב מנדל אטיק, הרב אברהם אטיק, הרב אברהם יהושע סולובייצ'יק, הרב יהודה בויאר, רבי אריה אברהמס, הרב ישראל יצחק קלמנוביץ', הרב משה קרמר, הרב שמעון שפירא, האדמו"ר הרב חיים רבינוביץ ממשכנות הרועים . האדמו"ר הרב עקיבא רבינוביץ מפוריסוב, הרב ישראל מרמרוש, הרב שריאל רוזנברג, הרב מנדל לובין, הרב משה בויאר, האדמו"ר הרב אברהם שמחה חנון מקהל חסידי ירושלים. הרב שרגא סמליוס, הרב ישראל משה שניאורסון, הרב חיים צבי טיטלבוים, הרב מאיר הלר, הרב שמואל נדל, הרב משה זאב זורגר, הרב שלמה יהודה הירש, הרב אברהם יעקב עפשטיין, הרב אברהם דוב ליטמנוביץ', האדמו"ר הרב אהרן צבי רומפלר מתהילות ישראל, הרב משה ברנדסדורפר, הרב דוד קאהן האדמו"ר מתולדות אהרן (אולם היו שטענו שעשה זאת בעקבות אילוצים שונים) והרב שמואל יעקב קאהן האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק
  4. ^ ביניהם: תלמודי-התורה 'טוב ירושלים', 'עטרת יהושע' ו'רמ"א', ובתי-החינוך לבנות 'בית יעקב הישן', 'בנות ירושלים' ו'חינוך ירושלים'.

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הודעת איגוד הרוכשים למחרת האסיפה. ראה גם פסק דין הפ"ב (ירושלים) 36653-12-13 - מאיר גריינימן ואח' נ' עו"ד אהרון אהרוני ואח (בתשלום)
  2. ^ שו"ת תשובות והנהגות, ח"ו סי' רכו
  3. ^ יתד נאמן[דרושה הבהרה]
  4. ^ הרב משה שטרנבוך, בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ו סי' רכו), כותב כי באחד השטחים נמצאו ונבדקו 60 מערות, ורק ב6 מתוכן נמצאו עצמות או שברי עצמות.
  5. ^ סרטון עצרת מחאה בראשות רבנים באתר יוטיוב
  6. ^ תיעודים 1 23 4 5 6 7 באתר יוטיוב
  7. ^ ישי כהן, ‏אנשי 'אתרא קדישא' תקפו באכזריות ותועדו במצלמות, באתר כיכר השבת, 8 באוגוסט 2013
  8. ^ ע"פ דו"ח החפירה הראשוני של רשות העתיקות, רובם המכריע של הקברים נתגלו ריקים מממצא, כנראה בעקבות שוד עתיקות קדום, ובמקצתם נתגלה רסק עצמות, וכן חלקי שלדים שהושכבו בתנוחה מכווצת.
  9. ^ הרב משה שטרנבוך, שו"ת תשובות והנהגות, ח"ו סי' רכו
  10. ^ ע"פ דו"ח החפירה הראשוני של רשות העתיקות, במערת קבורה במקבץ הדרומי מערבי נמצאו חלקים משני פגיונות צור, ובמערכת 799 שבקצה הצפוני נמצא פגיון נחושת.
  11. ^ כרוז המציג חוות דעת זו
  12. ^ זאת על אף שבתחילת העבודות פורסם מכתב בשמו על ידי הדיינים הרב ישראל מרמרוש, הרב מנחם מנדל לובין והרב משה חיים בויאר - בו נאמר כי אסור לחפור במקום.
  13. ^ שכונה חדשה בבית שמש: רמת אברהם
  14. ^ חומי ברמן, מרן הגר"ח על מתחם גולבנציץ: "פעלו על פי הוראת גדולי התורה" באתר JDN
  15. ^ זקן הפוסקים הגר"מ שטרנבוך קבע מזוזה בבית הכנסת בגולובנציץ, באתר https://www.kore.co.il/viewArticle/97245
  16. ^ קמפיין חתמינו
  17. ^ חתימות הרבנים
  18. ^ 18.0 18.1 קטע מתוך הדרשה
  19. ^ קמפיין חתמינו
  20. ^ האדמו"ר מתולדות אהרן שהינו כהן, הדגיש שחתימתו היא 'בלי נדר'.
  21. ^ בנו הרב דוד צבי קאהן, רב הקהילה בבית שמש, חתם בשמו.
  22. ^ תיעוד מזעזע: קיצונים תוקפים באלימות את נכדי ראב"ד העדה"ח.
  23. ^ נכדי הראב"ד במנוסה: הקיצונים אורבים לילדים ותוקפים אברך.