סילביו ברלוסקוני
_cropped.jpg) | |||||||
| סילביו ברלוסקוני, 2010 | |||||||
| לידה |
29 בספטמבר 1936 (גיל: 87) מילאנו, ממלכת איטליה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 איטליה | ||||||
| מפלגה |
פופולו דלה ליברטה (2008–2013) פורצה איטליה (1994-2008; 2013-) | ||||||
| בת זוג |
ורוניקה לאריו (1990–2010, גירושים) קרלה דאלוגליו (1965–1985, גירושים) | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
סילביו ברלוסקוני (באיטלקית: Silvio Berlusconi Silvio Berlusconi (מידע • עזרה); () היה פוליטיקאי ואיש עסקים איטלקי, כיהן שלוש קדנציות כראש ממשלת איטליה בשנים 1994–1995, 2001–2006 ו-2008–2011 מטעם מפלגת פורצה איטליה (Forza Italia, בתרגום חופשי: "קדימה איטליה"), שנקראה בעבר מפלגת "מפלגת העם החופשי" (Popolo della Libertà: "פופולו דלה ליברטה").
בין השנים 1986–2017 היה נשיא ובעלים של קבוצת הכדורגל האיטלקית מילאן שבתקופה זו הייתה לאחת הקבוצות המצליחות בעולם. שנה לאחר שעזב את הקבוצה השתלט ברלוסקוני על קבוצת הכדורגל האיטלקית מונצה.
ביוגרפיה
ברלוסקוני נולד במילאנו, למשפחה שלא הייתה עשירה. הוא הצטיין בספורט ובנגינה, והשלים תואר במשפטים. ב-1962 החל את לעבוד כיזם פרטי, ועד מהרה הפך ליזם המוביל בנדל"ן, ולאדם עשיר.
ב-1980 החל בבניית אימפריית התקשורת שלו, עם עלייתה לאוויר של רשת הטלוויזיה הארצית המסחרית הראשונה באיטליה. הצלחתו באיטליה הביאה אותו לפיתוח של רשתות טלוויזיה מסחריות נוספות בצרפת, גרמניה וספרד. מיזם הטלוויזיה הצרפתית היה המיזם הכלכלי הגדול היחידי שלו, שנכשל. לאחר שרכש את הוצאת הספרים מונדאדורי, הפך למוציא לאור הגדול ביותר באיטליה, של ספרים ומגזינים.
ב-1986 רכש את קבוצת הכדורגל "מילאן", שנרכשה לאחר שתי ירידות ליגה ותחת כהונתו כנשיא הפך אותה לאחת הקבוצות המצליחות בעולם כשהם זוכים באליפויות איטליה ואירופה. ב-2017 מכר את הקבוצה לחברת משקיעים סינית. שנה לאחר מכן השתלט ברלוסקוני על קבוצת הכדורגל האיטלקית מונצה.
חברת ההחזקות שניהל, FININVEST, היא בעלת שליטה בתחומי הביטוח, מסחר ושירותים פיננסיים. בינאר 1994 פרש מניהול FININVEST (שמנוהל מאז על ידי ביתו מרינה ברלוסקוני) וייסד את מפלגת "פורצה איטליה", שזכתה ברוב בבחירות באותה שנה, וברלוסקוני מונה לראש הממשלה, אך נאלץ להתפטר כעבור פחות מ-10 חודשים אחרי כישלון תוכנית הקיצוצים שלו. ב-1 ביולי 2003 מונה לנשיא התורן של האיחוד האירופי.
ברלוסקוני נחשב בזמן כהונתו למנהיג האירופי הידידותי ביותר לישראל, ופיתח יחסים קרובים עם ראש הממשלה אריאל שרון. כבר בתחילת כהונתו קרא ברלוסקוני לצרף את ישראל לשורות האיחוד האירופי, על אף מיקומה הגאוגרפי.[1] ביוני 2003 בביקורו בישראל, היה המדינאי הראשון שנמנע מפגישה עם יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת.
בשנת 2003, שלושה כלי תקשורת היו בבעלותו או בשליטת משפחתו. כמו כן, שלטה משפחתו בקבוצת התקשורת הגדולה ביותר באיטליה, שבבעלותה עיתונים וכתבי-עת רבי תפוצה, בהם העיתון "איל ג’ורנאלה" המופיע במילנו ועוד שורה של עסקים נוספים.[2] בשנת 2021, כלי התקשורת שבבעלותו היו שלושה ערוצי טלוויזיה ושני עיתונים.[3]
ברלוסקוני נחשד בחשד למתן שוחד באמצע שנות ה-80, עת שימש איש עסקים פעיל. חוק שהיה מונע את משפטו נפסל על ידי בית המשפט החוקתי.[4] המשפט בעניין השוחד הסתיים בזיכוי בשל התיישנות.[5]
ב-20 באפריל 2005 הודיע על התפטרותו מראשות הממשלה בעקבות הפסדים בבחירות מקומיות[6] וניסה להרכיב ממשלה מחדש, אך בבחירות הוא הפסיד לקודמו בתפקיד ומנהיג מפלגת המרכז-שמאל, רומנו פרודי. ב-14 באפריל 2008 ניצח בבחירות את יריבו מהשמאל, ולטר ולטרוני.[7]
במהלך חייו הציבוריים נודע ברלוסקוני במספר התבטאויות שנויות במחלוקת. רעייתו של ברלוסקוני, ורוניקה לריו, דרשה ממנו להתנצל מעל דפי העיתונות.
בתחילת 2009 התפרסמו ידיעות על הוללות של ברלוסקוני. בעקבות פרסומים אלה הודיעה אשתו ורוניקה על כוונתה להתגרש ממנו.[8]
ב-13 בדצמבר 2009, הוטח לעבר פניו של ברלוסקוני פסלון מאבן בסוף עצרת תמיכה בממשלתו בידי מסימו טרטליה, גבר בן 42, המעורער בנפשו. ברלוסקוני סבל מאף שבור, שתי שיניים שבורות וחתכים בשפה ובפנים.[9]
הונו של ברלוסקוני נאמד בשנת 2009 בכ־6.5 מיליארד דולר Forbes List Directory, Forbes (באנגלית), ובמשך תקופה ארוכה היה האדם העשיר ביותר באיטליה. נוהלו כנגדו חקירות משטרה רבות בחשד לשחיתות בעסקיו הפרטיים, אולם מעולם לא הוגש נגדו כתב תביעה או כתב אישום.
ב-1 בפברואר 2010 ביקר ברלוסקוני ביקור רשמי בישראל. במסגרת הביקור הוא סייר ביד ושם, הביע זעזוע מהמראות שראה שם ואף חתם בספר האורחים של האתר. במהלך הביקור הביע ברלוסקוני תמיכה בישראל ואמר כי הוא שואף לצירופה לאיחוד האירופי.
ב-15 בפברואר 2011 קבע בית המשפט במילאנו כי ראש ממשלת איטליה סילביו ברלוסקוני יועמד לדין בגין חשדות בעניינים שבצניעות ובגין שימוש לרעה בסמכויותיו כראש הממשלה.
ב-8 ביולי 2011 אמר ברלוסקוני בריאיון לעיתון האיטלקי הנפוץ "לה רפובליקה", כי לא יתמודד שוב בבחירות לאחר סיום כהונתו ב-2013. ב-9 ביולי הורה בית משפט לערעורים במילאנו לחברת המדיה פינאינווסט שבשליטתו של ברלוסקוני לשלם ל-תאגיד המדיה CIR סכום של 560 מיליון אירו, על כך שהשתלט במרמה על בית ההוצאה לאור "מונדאדורי", 20 שנה קודם לכן. בראשו של CIR עומד המיליארדר היהודי קרלו דה בנדטי, יריבו הפוליטי של ברלוסקוני.
ב-8 בנובמבר הודיע ברלוסקוני כי יתפטר לאחר שתאושר בממשלתו תוכנית הצנע, שנכפתה על איטליה על ידי האיחוד האירופי. אירופה דרשה את הרפורמות בתמורה לסיוע הכספי שהיא צפויה להגיש לאיטליה שנקלעה למשבר כלכלי עמוק בסוף העשור הראשון של המאה ה-21. ההצבעה על התוכנית התקיימה בנובמבר. ב-12 בנובמבר 2011 הגיש ברלוסקוני את התפטרותו לנשיא ג'ורג'ו נפוליטנו.
באוקטובר 2012 הרשיע אותו בית משפט במילאנו בעבירות מס וגזר עליו ארבע שנות מאסר בפועל.[10] הוא ערער על העונש והוא הומר לעבודות שירות.
ב-7 במרץ 2013 נידון לשנת מאסר בגין פגיעה בחקירת פרשה כלכלית של האזנות סתר. ההרשעה מתייחסת לפרסום שיחה שהוקלטה בהאזנת סתר ב-2005, בזמן שהחקירה בנושא נמשכת. ההקלטה בוצעה במסגרת ניסיונות חברת הביטוח להשתלט על בנק איטלקי.
התמודד בבחירות הכלליות באיטליה 2013 ונבחר לחבר הסנאט האיטלקי, כהונתו הושעתה בנובמבר 2013, לאחר שנגזר עליו עונש מאסר.
ב-24 ביוני 2013 נידון לשבע שנות מאסר בפועל, לאחר שבית המשפט במילאנו הרשיע אותו בעבירות בעניינים שבצניעות וניצול מעמדו הבכיר כדי להפעיל לחצים על המשטרה.[11] ההרשעה וגזר הדין בוטלו על ידי בית המשפט לערעורים ביולי 2014. בפברואר 2013, סילביו ברלוסקוני נחקר על שחיתות ומימון בלתי חוקי. ב-8 ביוני 2015 ,הורשע במתן שוחד לסנטור ונידון ל-3 שנות מאסר.[12] ב-20 באפריל 2017 קבע בית המשפט לערעורים של נאפולי כי למרות שההאשמות נגד מר ברלוסקוני היו נכונות, חלה תקופת התיישנות.[13] ברלוסקוני לא נענש בעוד שמקבל השוחד קיבל עונש מאסר. הדבר נבע מכך שממשלתו של ברלוסקוני (בשנת 2011) קיצרה את מגבלות הזמן להשלמת תביעה מוצלחת לפני שמתחילה ההתיישנות, מה שאפשר לעורך דינו לשחק על הזמן.[14]
בעקבות הבחירות הכלליות באיטליה, 2018, קואליציה המרכז ימין שהכילה את מפלגתו של ברלוסקוני השיגה 37 אחוזים מהקולות, מתוכם מפלגתו, פורצה איטליה, השיגה כ-14 אחוזים מהקולות.[15][3] ברלוסקוני לא יכול היה לכהן כראש ממשלה משום שהורשע בעבר בהעלמות מס.[16] הוא היה לא חלק מהממשלות בראשות ג'וזפה קונטה.[17][18][19] בשנת 2021, תמך בממשלה שהקים מריו דראגי.[20]
בסוף העשור השני של המאה ה-21, דווח שסבל ממספר בעיות בריאותיות. ברלוסקוני עבר ניתוח חירום בליבו בשנת 2016, וכן חלה בסרטן הערמונית. ברלוסקוני בן ה-84 נדבק בנגיף הקורונה בספטמבר 2021, ומאז הוא אושפז מספר פעמים בבית החולים בשל מצבו הרפואי.[21] באפריל 2023, אושפז ודווח כי כחולה במחלת סרטן הדם.[22]
לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה במרץ 2022, התבטא ברלוסקוני ואמר שהוא מופתע מאוד מהתנהגותו וממעשיו של ולדימיר פוטין.[23]
בעקבות הבחירות הכלליות באיטליה, 2018, ברית המפלגות ששמה קואליציית הימין-מרכז שהכילה את מפלגתו של ברלוסקוני השיגה כ-44 אחוזים מהקולות ורוב המושבים בפרלמנט האיטלקי. מתוכם מפלגתו, פורצה איטליה, השיגה כ-8 אחוזים מהקולות. הוא נכנס לבמושב הסנאט שבו זכה, לאחר שבמשך כמעט עשור נאסר עליו להיות חלק מהגוף המחוקק בעקבות הרשעה בהונאת מס.
מת ב־12 ביוני 2023.[24]
במדיה
ב-2016 יצא לאור סרט הנקרא "בדרכי שלי", הסרט מתאר פרקים מחייו של ברלוסקוני, לרבות שערוריות ומשפטי השחיתות שנקשרו בשמו, וקשרי החברות עם ולדימיר פוטין.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: סילביו ברלוסקוני |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סילביו ברלוסקוני |
- סילביו ברלוסקוני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סילביו ברלוסקוני, ברשת החברתית פייסבוק
סילביו ברלוסקוני, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
סילביו ברלוסקוני, ברשת החברתית אינסטגרם
סילביו ברלוסקוני, ברשת החברתית טיקטוק- מי אתה סילביו ברלוסקוני, באתר ONE, 1 במרץ 2007
- רונית דומקה, נא להכיר: ברלוסקוני - ראש ממשלה, מיליארדר, מקורב למאפיה, מסתבך בשערוריות ואוהב ישראל, באתר TheMarker, 4 בפברואר 2010
- עדי שורץ, עובר מסך, באתר ישראל היום, 30 באפריל 2010
- עופר קניג, סוף עידן ברלוסקוני? עדיין לא..., באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 8 בדצמבר 2010
- עמית ולדמן, אלף הפדיחות של סילביו ברלוסקוני, באתר מאקו, 9 בנובמבר 2011
- אריאל דניאלי, לא רק "בונגה בונגה": השערוריות של ברלסוקוני, באתר ynet, 10 בנובמבר 2011
- נדן פלדמן, למה ברלוסקוני רץ לראשות הממשלה? כי אין לו ברירה, באתר TheMarker, 23 בדצמבר 2012
- רויטרס, למה איטלקים עדיין מאוהבים בסילביו ברלוסקוני?, באתר ynet, 24 בדצמבר 2012
- ברלוסקוני והמאפיה, באתר ynet, אוגוסט 2016
- ג'ייסון הורוביץ, הניו יורק טיימס, איטליה שוב נתונה לחסדיו של המיליארדר המושחת ברלוסקוני, והפעם בתפקיד המבוגר האחראי, באתר דה-מרקר, 19 בספטמבר 2022
הערות שוליים
- ^ רוני סופר, ברלוסקוני: תשוקתי - צירוף ישראל לאיחוד האירופי, באתר ynet, 1 בפברואר 2010
- ^ רפי מן, בעלות צולבת, באתר העין השביעית
- ^ 3.0 3.1 AFP (2021-12-02). ""הנשיא ברלוסקוני"? רוצה להיבחר בגיל 85". Ynet. נבדק ב-2021-12-02.
- ^ רויטרס, שירות (2004-01-14). "בוטל חוק החסינות של רה"מ ברלוסקוני". Globes. נבדק ב-2023-01-06.
- ^ איטליה: ברלוסקוני זוכה מאשמת מתן שוחד לשופטים - בשל התיישנות, באתר www.ynet.co.il, 2004-12-10
- ^ סוכנויות הידיעות, תם עידן באיטליה: סילביו ברלוסקוני התפטר, באתר ynet, 13 בנובמבר 2011
- ^ הבחירות באיטליה: מנהיג השמאל הכיר בתבוסתו, באתר ynet, 14 באפריל 2008
- ^ סביונה מאנה, הימים הקשים של סילוויו ברלוסקוני, באתר הארץ, 23.6.2009
- ^ סוכנויות הידיעות, איטליה: סילביו ברלוסקוני הותקף ונפגע בפניו, באתר ynet, 13 בדצמבר 2009
- ^ סוכנויות הידיעות, עונש מהדהד באיטליה: ברלוסקוני ל-4 שנים בכלא, באתר ynet, 26 באוקטובר 2012
- ^ יוסי בר, מילאנו, סילביו ברלוסקוני נידון לשבע שנות מאסר בפועל, באתר nrg, 24 ביוני 2013
- ^ Agence France-Presse in Rome, Silvio Berlusconi sentenced to 3 years for bribing Italian senator, the Guardian, 2015-07-08 (באנגלית)
- ^ An.Ga, Compravendita senatori, prescrizione per Berlusconi, Il Sole 24 ORE, 2017-04-20 (באיטלקית)
- ^ Cosa cambia con la prescrizione breve? Berlusconi "prescritto" per Mills a luglio |, Blitz quotidiano, 2011-03-23 (ב־)
- ^ איטליה לא מאמינה: הימין הקיצוני ניצח וברלוסקוני חטף סטירה, באתר www.maariv.co.il
- ^ רן אברמסון, באיטליה המיואשת, גם ברלוסקוני נראה כמו אופציה סבירה, באתר כלכליסט - www.calcalist.co.il, 2018-03-04
- ^ XVIII Legislatura - Lavori - Resoconti Assemblea - Dettaglio sedute, www.camera.it (באיטלקית)
- ^ ShowDoc, www.senato.it
- ^ ShowDoc, www.senato.it
- ^ Berlusconi e Salvini: "Sostegno a Draghi con responsabilità e senza veti", ilGiornale.it, 2021-02-10 (באיטלקית)
- ^ איטליה: ראש הממשלה לשעבר הובהל לבית החולים, באתר סרוגים, 2021-08-27
- ^ הידיעות, סוכנויות (2023-04-06). "ברלוסקוני בן ה-86 אושפז בטיפול נמרץ: "חולה בלוקמיה"". Ynet. נבדק ב-2023-04-06.
- ^ Silvio Berlusconi "preoccupatissimo, non riconosce più Putin". Cos'è successo veramente allo Zar, www.liberoquotidiano.it (באיטלקית)
- ^ Morto Silvio Berlusconi, aveva 86 anni. Finisce un pezzo di storia italiana, la Repubblica, 2023-06-12 (באיטלקית)
.svg)
