פריץ יוברט דוקיין
 | |
| קפטן דוקיין ב-1900, במהלך מלחמת הבורים. | |
| לידה |
21 בספטמבר 1877 איסט לונדון, מושבת הכף |
|---|---|
| פטירה |
24 במאי, 1956 מנהטן, ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה | מושבת הכף, הרפובליקה הדרום אפריקאית, ארצות הברית |
| כינוי |
"הפנתר השחור" "האדם שהתנקש בקיצ'נר" "הדוכס" |
| השכלה | אוניברסיטת לונדון |
| השתייכות |
 הרפובליקה הדרום אפריקאית הקיסרות הגרמנית גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1899–1942 (כ־43 שנים) |
| דרגה | קפטן (הרפובליקה הדרום-אפריקאית),לוטננט (בריטניה: מסתנן לשורות הצבא), קולונל (גרמניה) |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת הבורים מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
פרדריק "פְרִיץ" יוּבּרט דוקֶיְין (באפריקאנס ובאנגלית: Frederick “Fritz” Joubert Duquesne; 21 בספטמבר 1877 – 24 במאי 1956) היה אפריקאנרי מדרום אפריקה, חייל בשירות הרפובליקה הדרום-אפריקאית ובהמשך גם הקיסרות הגרמנית, צייד, עיתונאי ומרגל שפעל בעיקר בארצות הברית. נטל חלק חשאי בשירות הקיסרות הגרמנית במלחמת העולם הראשונה ובשירות גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. פעל על בסיס נקמת דמים להתנקש בחייו של הרוזן והשר הבריטי הוריישו קיצ'נר. לתקופה מסוימת אף פעל כיועץ בעבור נשיא ארצות הברית, תאודור רוזוולט (כיהן בעשור הראשון של המאה ה-20).
דוקיין היה בן למשפחת חקלאים בורים ממוצא הוגנוטי שהיגרו מצרפת. במלחמת הבורים שירת בצבא הרפובליקה הדרום-אפריקאית ורחש שנאת דמים לקיצ'נר, מפקד הכוחות הבריטיים. דוקיין ברח מספר פעמים ממאסר והחל להתמחות בריגול. בהמשך עבר לארצות הברית והקים רשתות ריגול בה, באמריקה הדרומית, באיחוד דרום אפריקה ובממלכה המאוחדת. במהלך מלחמת העולם הראשונה הציע את שירותיו עבור הקיסרות הגרמנית וטען מאוחר יותר כי היה אחראי על מבצע התנקשות בחייו של קיצ'נר ב-1916. דוקיין היה אחראי על הטבעת 22 ספינות סוחר בריטיות ששטו באוקיינוס האטלנטי עד שנתפס בידי הרשויות הפדרליות של ארצות הברית ב-1917. הוא ברח ממאסר קודם נשלח לבריטניה למעצר שם.
ב-1932 נתפס פעם נוספת בידי הרשויות האמריקאיות אך הפעם שוחרר לאחר שהרשויות הבריטיות קידמו מדיניות פייסנית וחננו אסירים רבים ומועדים למשפט כדוקיין. במהלך מלחמת העולם השנייה שירת כמרגל מטעם גרמניה הנאצית בארצות הברית והקים את טבעת מרגלים רחבת היקף בארצות הברית. לבסוף, ב-1941, נתפס בידי סוכן כפול של ה-FBI ובהמשך הורשע בפרשת הריגול הגדולה ביותר שהתגלתה אי פעם בארצות הברית. דוקיין לאורך חייו החליף זהויות פעמים רבות ופיברק סיפורי חיים ומעשיות שהיו תלושות מהמציאות. לאחר שנתפס והורשע ב-1941 נשלח ל-18 שנות מאסר. בעקבות התדרדרות במצבו הבריאותי הוא שוחרר כעבור 12 שנים ב-1954. לאורך הקריירה שלו העניק דוקיין הרצאות על קורות חייו. בריאותו הרעועה של דוקיין בשנותיו האחרונות התגברה עליו ב-1956 והוא נפטר במנהטן, ניו יורק.
תחילת דרכו
פרדריק "פְרִיץ" יוּבּרט דוקֶיְין נולד ב-21 בספטמבר 1877 באיסט לונדון (פרובינציית הכף המזרחי) היושבת בקירוב לחופי אפריקה הדרומית במושבת הכף, מושבה קולוניאלית בעלת ממשל עצמי מטעם האימפריה הבריטית. הוריו, אברהם דוקיין ומינה לבית יוברט היו חוואים אפריקאנרים שהיו צאצאים להוגנוטים שהיגרו לדרום אפריקה מממלכת צרפת[1]. דוקיין טען במהלך חייו כי אימו הייתה בת משפחה של פייט ז'וברט, גיבור מלחמת הבורים הראשונה, גנרל-קומנדנט במערכת הצבאית הבורית (אפריקאנרית) העצמאית ואחד ממנהיגי הרפובליקה הדרום-אפריקאית. הרפובליקה הייתה הגדולה מבין הרפובליקות הבוריות שהיו למדינות לאום ריבוניות. כאשר פריץ היה ילד צעיר עבר עם משפחתו אל העיירה נילסטרום (Nylstroom), המוכרת נכון להיום בשם מודימול (פרובינציית לימפופו) היושבת בחבל טרנסוואל. משפחתו קנתה חווה חקלאית במקום והוריו עבדו את האדמה ובנו בית עבור המשפחה. בכך עבר פריץ משטחי האימפריה הקולוניאלית הבריטית אל הרפובליקה הדרום-אפריקאית. בנוסף לפריץ ולהוריו משפחת דוקיין כללה את אחיו של פריץ פדרו, אחותו איזבל ודודו יארן.
אברהם דוקיין היה חקלאי, צייד וסוחר ומגיל צעיר לקח איתו את פריץ ללמוד כיצד לסחור, לצוד ולטפל בחווה חקלאית. בכך פריץ למד שיטות ציד מאז שהיה ילד קטן. דוקיין הצעיר היה סקרן במיוחד בהתנהלותו של הפנתר השחור בטבע. הוא היה נוהג לצפות ממרחק בטוח במארבים של פנתרים בתאו אפריקני. משפחת דוקיין השתמשה בחדר המרכזי של ביתם כחנות לסחורות שמכרו. כאשר היה פריץ בן 12 הגיע לקוח מבני הזולו והתמקח עם אמו בשעה שאברהם היה במסע ציד. הלקוח התרעם על המחיר של הסחורות וכאשר התלהט ויכוח בינו לבין אמו של פריץ הוא איים על חייה. פריץ רק לעברו של איש הזולו, חטף את החנית המסורתית שלו ודקר אותו בבטנו למוות. הוריו של פריץ חששו כי ייתכן והחיים בשממה הפרועה של טרנסוואל הכפרית אינם האפשרות הטובה ביותר עבור בנם ובהגיעו לגיל 13 פריץ נשלח ללימודי הנדסה אזרחית באוניברסיטת לונדון בממלכה המאוחדת. ישנם נתונים סותרים לגבי פעילותו ולימודיו באירופה. לפי הביוגרף שלו קלימנט ווד השלים את חוק לימודיו התיכוניים והמשיך ללמוד באקדמיה הצבאית בבריסל, בלגיה, ובאוניברסיטת אוקספורד. אין רשמים רשמיים על לימודיו של דוקיין באוקספורד ולטענתו הציג לאורך חייו סיפור שונה לגמרי. לפי דוקיין עצמו, בסיום לימודיו התיכוניים בבריטניה התחבר עם ההרפתקן מועל הכספים כריסטיאן דה וריז והחליט על דעת עצמו לצאת לסדרת מסעות מסביב לעולם. כאשר נודע לאביו בטרנסוואל על כך, הוא דרש מפריץ לשוב למסלול לימודיו כפי שהוכתב לו ומצא את בנו בלב מסע בסינגפור (באותה העת מושבה בריטית) על מצר מלאקה.
מלחמת הבורים השנייה
במהלך שנות ה-90 של המאה ה-19 התגלו מרבצי זהב ויהלומים בחבל טרנסוואל שהובילו לבהלה לזהב אל הרפובליקות הבוריות. ב-1899 פרצה מלחמת הבורים השנייה בין הרפובליקות של דרום-אפריקה ומדינת אורנג' החופשית לבין האימפריה הבריטית שפעלה לספח לשטחה את הרפובליקות. המאבק בין האפריקאנרים לרשויות הקולוניאליות הבריטיות התקיים במשך עשורי שנים, והבהלה לזהב זירזה את פרוץ המלחמה. מלחמת הבורים השנייה הייתה למלחמה כוללת במהלכה היחידות הצבאיות של הבורים התפצלו לכדי יחידות עצמאיות ונקטו בשיטת לוחמת גרילה ממושכת שדחקה את הבריטים לעבר לוחמת שחיקה. לאחר שפרדריק רוברטס, רוזן רוברטס הראשון, לקה במחלה קשה, הוא הוחלף בפיקוד העליון על הכוחות הבריטים בהוריישו קיצ'נר, שקידם נגד הבורים שיטות לוחמה חריפות בהן שימוש באדמה חרוכה וכליאת אוכלוסייה אזרחית רבה במחנות ריכוז בשביל למנוע ממנה מלתמוך בכוחות הגרילה.
דוקיין מיהר לשוב מבריטניה למולדתו שבדרום אפריקה ובגיל 21 התגייס לשורות צבא הרפובליקה הדרום-אפריקאית. במהלך שירותו נדבק לו הכינוי "הפנתר השחור" על בסיס אהדתו לפנתרים שחורים. הכוחות הבורים ניסו לפלוש לתוך חבל קוואזולו-נטאל הנתון לשליטה בריטית ולהשיג חוף לאוקיינוס הדרומי. על בסיס אסטרטגיה זאת דוקיין לקח חלק במצור על לידיסמית' שהחל בנובמבר 1899. המצור, ועמו כלל תוכנית הפלישה לקוואזולו-נטאל, נחל כישלון. באמצע המצור נפצע דוקיין בזרועו הימנית מירי רובה ובהמשך הועלה לדרגת קפטן יחידת ארטילריה. הוא מיהר לשוב לשירות פעיל ולקח חלק בדצמבר בקרב על קולנסו, גם כן בחזית של קוואזולו-נטאל. במהלך הקרב פיקד על הארטילריה הבורית תחת פיקודו הראשי של לואי בותה. לבסוף נתפס דוקיין ונפל בשבי הבריטי. הוא מיהר לברוח מהשבי ונע לעבר דרבן, עיר נמל בחבל נטאל. בדרכו חזרה אל טרנסוואל לשוב לשירות עבר דרך בית משפחתו בנילסטרום ומצא את המקום הרוס לגמרי.
בהמשך התברר לדוקיין כי ביתו הועלה באש בידי הבריטים, אחותו נרצחה, הוא מצא את גופתו של דודו ונודע לו כי אמו נחטפה למחנה ריכוז שהופעל על ידי הבריטים. מאותה העת רחש דוקיין שנאה תהומית כלפי בריטניה ואנשיה והחליט כי עליו להשלים נקמת דמים ולהתנקש בחייו של קיצ'נר. דרך מומחיות הציד שלו התמחה דוקיין בפעולות גרילה וניתן לו פיקוד על יחידת 'קומנדו' (Kommando) משלו. דוקיין היה אחראי על סדרת מבצעי חבלה והתנקשויות בכוחות בריטים. יכולת ההסתננות שלו רחשה לו פרסום רב ותרמה להפיכתו לאויב מספר אחד בעיני הציבור הבריטי. החל באותה העת הצבא הבריטי הורה למפקד חיל הסיירים האמריקאי המפורסם פרדריק ראסל ברנהאם לנטרל את דוקיין. במשך שנים התקיימה יריבות ממושכת בין השניים אשר ניסו ללא הצלחה להמיט האחד את השני.
|
(דוקיין) היה אחד האנשים הכי ערמומיים שפגשתי אי פעם. הייתה לו הגאונות של האפאצ'י על כך שנמנע מקרב מלבד כאשר התקיים בתנאים שלו; ובכל זאת הוא האדם האחרון שאבחר לפגוש בחדר חשוך לקרב על החיים חמוש בסכינים בלבד. |
| עדותו האישית של פרדריק ראסל ברנהאם, מפקד הסיירים הבריטי, על דוקיין כפי שכתב בזיכרונותיו. |
דוקיין התפרסם בעיקר בעקבות מעורבותו בפרשת האוצר של קרוגר. במהלך המלחמה, נשיא הרפובליקה הדרום-אפריקאית, פול קרוגר, תכנן להבריח את האוצרות הרבים שהחזיק בבירה פרטוריה לבנקים בשווייץ ובהולנד ולמנוע מהבריטים להשיג ידם על האוצר. דוקיין היה אחראי על אחד ממשלוחי האוצר שכלל בערך 680,000 קילוגרם זהב. דוקיין הבריח את הזהב דרך ערי נמל במושבת מזרח אפריקה של האימפריה הפורטוגזית (מוזמביק). באמצע הדרך התברר לדוקיין כי חלק מהחיילים שהיו אחראי על העברת הזהב בגדו באינטרס הלאומי עבור צרכים אישיים וניסו לגנוב מתוך האוצר לעצמם. דוקיין הורה להוציא להורג את כולם ובקרב שפרע החליט להורות לנאמניו להחביא את האוצר מתחת לאדמה. האוצר מעולם לא נמצא מאז למרות סדרה של מסעות חיפוש ממושכות אחריו. לאורך חייו דוקיין מעולם לא שב לקחת את האוצר[2].
מעבר לארצות הברית
בהמשך שב דוקיין אל החזית ולקח חלק בקרב על בורגנדאל באוגוסט 1900. היה זה הקרב הסדיר האחרון של המלחמה ולאחר ההפסד בו הכוחות הבורים נסוגו ללוחמת גרילה מוחלטת וקרבות אי-סדירים המשיכו לעוד שנתיים של מלחמה. דוקיין ותומכיו נסוגו למוזמביק, איפה שנתפסו בידי רשויות פורטוגזיות והוסגרו לידי הבריטים. דוקיין נשלח למעצר בתא מבודד ליד ליסבון, ממלכת פורטוגל. דוקיין ברח פעם נוספת ממעצר, לדבריו הוא פיתה את בתו של אחד השומרים ושכנע אותה לשחרר אותו. לאחר שברח ממאסר בפורטוגל דוקיין שייט לבריטניה והסתנן לשורות הצבא הבריטי דרך זיוף מסמכים. ב-1901 שב דוקיין לדרום אפריקה, אל קייפטאון, בתור קצין בשורות הצבא הבריטי.
הוא חיפש ומצא את מחנה הריכוז שבו הוחזקה אימו ומצא אותה גוססת. הוא החל לבנות רשת תומכים אפריקאנרים מתנגדי הבריטים שפעלו יחדיו במטרה לתקוף בסיסים חיוניים ומרכזי פעילות של הרשויות הקולוניאליות הבריטיות. לרעייתו של אחד מחברי הקבוצה נודע על המתרחש והיא מצידה הסגירה את כל החברים לרשויות הבריטיות. כל חברי הקשר נשלחו להוצאה להורג בידי כיתת יורים אך עונשו של דוקיין הומר למאסר לכל החיים לאחר שהעביר לידי הבריטים מידע מודיעיני חיוני על אודות הבורים. הוא נכלא במצודת התקווה הטובה. דוקיין חפר מערת בריחה ובלילה שבו החל לברוח דרכה היא התפרקה והוא נקלע בתוכה. למחרת נמצא בידי הסוהרים ונשלח למושבת עונשין בברמודה אשר בים הקריבי. ביוני 1902, לאחר סדרת ניסיונות ממושכים, הצליח לברוח ממאסר בברמודה ועלה על ספינה מטעם ועדת הסעד עבור אפריקאנרים.
עקב תוצאות מלחמת הבורים השנייה החליט דוקיין להגר לאמריקה והתיישב בניו יורק, ארצות הברית. הוא מצא עבודה בתור עורך העיתון ניו יורק הראלד והרבה לכתוב על מעשיות ציד וגבורה בדרום אפריקה. עד 1906 התמנה לעורך הראשי של העיתון ביום ראשון. נשיא ארצות הברית, תאודור רוזוולט, התרשם מכתביו של דוקיין בדבר צייד (רוזוולט עצמו היה צייד) והזמין אותו לפגישה בבית הלבן ב-1909. דוקיין ייעץ לרוזוולט לקראת מסע שתכנן בספארי ברחבי אפריקה[3]. ב-1910, לנוכח מחסור חמור בבשר בלואיזיאנה, דוקיין קידם הצעת חקיקה בקונגרס האמריקאי לייבא מאות היפופוטמים מאפריקה. דוקיין הזדהה בתור מומחה בתחום בעלי חיים אפריקאים בפני מחלקת החקלאות של ארצות הברית. מבין התומכים של החקיקה שפעלו ביחד עם דוקיין היה פרדריק ראסל ברנהאם, שקודם לכן ניסה להסגיר את דוקיין לידי הרשויות הבריטיות. החקיקה לבסוף לא עברה בהצבעה בשני בתי הקונגרס האמריקאי. דוקיין העניק סדרת הרצאות ברחבי אמריקה שבהם סיפר על קורות חייו ועל אסטרטגיה צבאית בלוחמת גרילה. ב-1910 הוא נישא לאליס וורת'לי והשלים את תהליך ההתאזרחות שלו בארצות הברית ב-1913. פריץ ואליס היו נשואים במשך שמונה שנים ולאחר מכן התגרשו.
מלחמת העולם הראשונה
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, דוקיין היה למרגל סודי מטעמה של הקיסרות הגרמנית (שלחמה בבריטניה) בארצות הברית. דוקיין עדיין פעל במטרה להתנקש בחייו של הלורד קיצ'נר, שבאותה העת היה שר המלחמה הבריטי. דוקיין נע לאמריקה הדרומית ומרכז פעילותו לאורך המלחמה היה ברפובליקה הברזילאית הראשונה, איפה שנודע בזהות בדויה תחת השם "פרדריק פרדריקס". עיקר פעילותו נסובה סביב הטבעת אוניות סוחר בריטיות ששטו לחופי אמריקה הדרומית וחזרה לבריטניה. דוקיין נהג להטמין מטענים שנרשם כ הם כוללים מינרלים מיוחדים אם כי בפועל הם כללו חומר נפץ. לדבריו של דוקיין עצמו הוא היה אחראי להטבעה של 22 אוניות סוחר בריטיות לאורך המלחמה. בפברואר 1916 דוקיין כמעט הצליח להטביע את אוניית המערכה של הצי המלכותי הבריטי ה'אס. אס. טניסון' (SS Tennyson). לאחר מכן, שליחי ה-MI5 בברזיל עלו על עקבותיו וגילו כי הוא האחראי לסדרת החבלות וההטבעות הממושכות. דוקיין השתמש בסרט נפץ בניסיונו להטביע את הטניסון ואף רשם פוליסת ביטוח בשביל להרוויח תשלום נוסף דרך פעילותו החבלנית. סוכני ה-MI5 גילו את זהותו דרך סוכני הביטוח וקבעו כי הוא עבריין נמלט האשם במותם של שלושה מלחים בריטים בים.
דוקיין הפיץ שמועה כי נהרג בהיתקלות בבוליביה והספיק לברוח לאירופה קודם התגלה השקר. במאי 1916 נשלח קיצ'נר לאימפריה הרוסית במשימה דיפלומטית מטעם בריטניה. קיצ'נר יצא למסעו על גבי ספינת מלחמה בשם "המפשייר". ב-5 ביוני 1916, בדרכו לנמל ארכנגלסק עלתה ה"המפשייר" על מוקש ימי של צוללת גרמנית U-75, בעת סערה, וטבעה ליד איי אורקני. קיצ'נר, כל המטה שלו, ו-643 מתוך 655 אנשי האונייה טבעו. גופתו לא נמצאה מעולם. דוקיין טען כי היה למעשה על ספינת המלחמה והתחזה לנציג רוסי. לדבריו הוא הוביל את הצוללת הגרמנית להטיל את המוקש באזור שבו שטה ה"המפשייר" דרך שליחת צופן מקודד. לפי סיפור זה דוקיין נמלט מהספינה רגע לפני הפיצוץ כאשר קפץ למים ושחה עד שנמצא בידי הצוללת. דוקיין, לדבריו, קיבל את עיטור צלב הברזל של הקיסרות הגרמנית על פועלו. בפועל, ישנו מחסור רב של נתונים בשאלה הסובבת את מותו של קיצ'נר ואין הוכחות לגרסה שהציג דוקיין לסיפור. על כל מקרה, דוקיין שב לארצות הברית תחת זהות חדשה של ותיק מלחמה אוסטרלי בשם קלוד סטואוטון[4]. לקראת סוף 1917 הוא נתפס בידי הרשויות האמריקאיות אך לא הואשם בגין רצח או בגין חבלות במאמץ המלחמה הבריטי. למעשה, דוקיין הואשם בהונאת ביטוח סביב פרשת ניסיונו להרוויח כספים על בסיס פיצוץ ה'אס. אס. טניסון'. עם כניסת ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה בסוף 1917 לצד בריטניה ושאר מדינות ההסכמה, דוקיין גם הוקע בפומבי בתור מרגל בשיתוף פעולה עם הקיסרות הגרמנית. בביתו נמצא מכתב תודה מטעם קונסול גרמני על שירותו עבור גרמניה ששימש בתור ראיה מפלילה.
בין מלחמות העולם
בעקבות פעילותו במלחמת העולם הראשונה ממשלת בריטניה פעלה כך שארצות הברית תעביר את דוקיין לידיה במטרה שיעמוד לדין על הרג שלושה מלחים. דוקיין ניסה לזייף הפרעה נפשית שבה לקה ולאחר שאיש לא האמין לו הוא התעלף באמצע דיון בבית משפט. תחילה רווחה האמונה כי פעם נוספת דוקיין מתרברב בזיופים אך לאחר סדרת בדיקות שעבר החליטו רופאים כי הוא לוקה בבריאותו הפיזית והוא נשלח למחלקת הכליאה לאסירים בבית החולים בלוויו במנהטן. במשך חודשים דוקיין התחזה למשותק ברגליו וישב על כיסא גלגלים. כאשר השומרים לא צפו בו היה מנסר באופן הדרגתי את החלון שבתאו. ב-26 במאי 1919, ימים ספורים טרם יועד להישלח למשפט בבריטניה, דוקיין ברח מתאו בבית החולים והתחזה לאישה להתחבא מהרשויות.
לאחר בריחתו מהמאסר נעלמו עקבותיו לתקופה מסוימת ונראה שחצה את גבול ארצות הברית–מקסיקו והתיישב בצפון מקסיקו למספר שנים. בהמשך דוקיין שב לארצות הברית תחת הזהות הבדויה ונודע בשם פרנק דה תראפורד קראיבן. דוקיין מצא עבודה בסגל הפרסום של RKO, חברה להפקה והפצה של סרטי קולנוע וטלוויזיה שנוהלה בידי ג'וזף קנדי, אביו של נשיא ארצות הברית לימים, ג'ון פיצג'רלד קנדי. ב-1932 נתפס שוב בידי הרשויות האמריקאיות אך סירב להכיר בהיותו פריץ דוקיין המבוקש. לאחר סבב משפטי ממושך שעירב בירוקרטיה משפטית מצד ארצות הברית והממלכה המאוחדת יחדיו, הרשויות בבריטניה החליטו כי מאסו בפרשה וביטלו את דרישתם להעמיד את דוקיין לדין בגין רצח שלושה מלחים, כביכול כחלק ממדיניות פיוס כללית. בכך נוקה שמו של דוקיין מכל מעורבות פלילית והוא שוחרר לדרכו ושב להתגורר במנהטן, ניו יורק. במשך מספר שנים עבד עם סופר מקצועי בעבור כתיבת אוטוביוגרפיה[5].
מלחמת העולם השנייה
כבר בשנת 1937 נוצר קשר בין דוקיין לרשויות הביון בגרמניה הנאצית והוא התגייס לשירות האבווהר, שהיה למנגנון המודיעין הצבאי של הוורמאכט (צבא גרמניה הנאצית). האדמירל וילהלם קנריס ידע על דוקיין על בסיס שירותו עבור גרמניה במלחמת העולם הראשונה וראה נכס בגיוסו לשירות המודיעין של גרמניה הנאצית. דוקיין החל לתפעל רשת ריגול, או למען איסוף מודיעין או בעבור ביצוע חבלות. נכון ל-1939, פרוץ מלחמת העולם השנייה, "טבעת הריגול של דוקיין" (Duquesne Spy Ring) כללה שלושים חברים שהיו מוצבים בעמדות מפתח ברחבי ארצות הברית. בין החברים ברשת היה ויליאם סיבולד, יליד גרמניה אשר התאזרח בארצות הברית והיה נתון ללחץ הרשויות של גרמניה הנאצית להצטרף לרשת הריגול של דוקיין בארצות הברית. סיבולד הצטרף לרשת מהכרח וכאשר שב לארצות הברית נותר נאמן לה ופנה לעבר ה-FBI - לשכת החקירות הפדרלית, ודיווח את כל אשר ידע על הרשת שניהל דוקיין. סיבולד הפך לסוכן כפול, ג'יימס אלזוורת' שיתף איתו פעולה כסוכן מיוחד מטעם ה-FBI וויליאם גוסטב פרידמן תיאם עדויות וחקר ראיות, גם כן איש סוכנות הביון הפדרלית.
הדירקטור של ה-FBI, ג'ון אדגר הובר, עדכן את הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט ישירות על ההתפתחות סביב דוקיין והעניק לו סקירה של הקריירה של האחרון בתור סוכן חשאי. דוקיין התגורר בדירה במנהטן ליד סנטרל פארק והיה נתון למעקב של סוכנות הביון. ב-25 ביוני 1941 הזמין סיבולד את דוקיין לביתו איפה שהשניים דיברו על שירות הריגול המודיעיני עבור גרמניה הנאצית. דוקיין לא ידע שסיבולד היה סוכן כפול של ה-FBI וגם לא היה מודע לכך שבמקביל לשיחה שלהם סוכני הארגון ראו והאזינו להם דרך מראה חד-כיוונית. בכך דוקיין הפליל את עצמו ונחשפה טבעת הריגול שלו בפרשת הריגול הגדולה ביותר בתולדות ארצות הברית. ב-2 בינואר 1942 הועמד דוקיין למשפט על דבר בגידה. פחות מחודש קודם לכן התקיימה המתקפה על פרל הארבור וארצות הברית נכנסה למלחמת העולם השנייה נגד מדינות הציר ובמקביל האוכלוסייה הכללית בארצות הברית הייתה במזג חריף נגד כל גילוי של בוגדנות. בתזכיר למפקדיו ב-OKW - הפיקוד העליון של הוורמאכט, קנריס כתב כי דוקיין: "סיפק דוחות יקרי ערך וחומר טכני חשוב במקור, כולל מידע על מסכות גז אמריקאיות, מכשירי רדיו, מכלי דלק חסיני דליפות, מכשירי טלוויזיה, פצצות קטנות למטוסים, חוצצי זרמי אוויר ומנגנוני הנעת מדחפים שמשומשים בידי הכוחות המזוינים של ארצות הברית. פריטים שנמסרו סומנו כ'בעלי ערך', וכמה כ'טובים' ו'טובים מאוד'."
ערוב ימיו
דוקיין, בן 64 בעת משפטו לא ברח הפעם ממאסר. הוא הורשע בבגידה ונשלח ל-18 שנות מאסר ובנוסף גם הוטל עליו קנס בסך 2,000 דולר אמריקאי בעוון הפרת חוק רישום הסוכנים הזרים (אנ'). תחילה נשלח דוקיין לבית הסוהר בליבנוורת' אשר בקנזס, לצד המרגל הגרמני הרמן לאנג. ב-1945, עקב התדרדרות במצבו הבריאותי, הועבר דוקיין אל המרכז הרפואי של ארצות הברית לאסירים פדרליים בספרינגפילד, מיזורי. על תקן מצבו הבריאותי מאסרו של דוקיין קוצר ל-12 שנים והוא שוחרר ב-1954. במהלך תקופת מאסרו לקה בשבץ ששיתק את חלק מגופו. עם שחרורו שב דוקיין לניו יורק וטופל בבית אבות. בדצמבר 1955 העביר הרצאה אחרונה על קורות חייו במועדון ההרפתקנים. הוא קרא להרצאה "חיי בתוך ומחוץ לבתי סוהר." דוקיין נפטר בגיל 78 ב-24 במאי 1956 בבית החולים של האי רוזוולט בניו יורק סיטי.
לקריאה נוספת
- Adams, Jefferson (2009). Historical Dictionary of German Intelligence. Lanham, Maryland: Scarecrow Press. ISBN 978-0-8108-6320-0. OCLC 316327237.
- Benbow, Colin (1994). Boer Prisoners of War in Bermuda. Bermuda: Island Press Limited. ISBN 0-9697893-0-0.
- Burnham, Frederick Russell (1944). Taking Chances. Los Angeles: Haynes. ISBN 978-1-879356-32-0. OCLC 2785490.
- Crew, Danny O (2001). Presidential Sheet Music: An Illustrated Catalogue of Published Music Associated with the American Presidency and Those who Sought the Office. Jefferson, North Carolina: McFarland. ISBN 978-0-7864-0928-0. OCLC 45313670.
- Duffy, Peter (2014). Double Agent. New York: Scribner. ISBN 978-1-4516-6795-0.
- Eplett, Layla (27 במרץ 2014). "The Hunger Game Meat: How Hippos Nearly Invaded American Cuisine". Scientific American. ISSN 0036-8733.
{{cite journal}}: (עזרה) - Evans, Leslie (1 באפריל 2014). "Fritz Joubert Duquesne: Boer Avenger, German Spy, Munchausen Fantasist". נבדק ב-6 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - Fleming, Mike, "RatPac, Edward Norton's Class 5 Options 'American Hippopotamus'", Deadline Hollywood, נבדק ב-5 ביוני 2014
{{citation}}: (עזרה) - Gevinson, Alan (1997). Within Our Gates: Ethnicity in American Feature Films, 1911–1960. Berkeley, California: University of California Press. ISBN 978-0-520-20964-0. OCLC 36783858.
- Lee, Henry (1951). "Biggest Spy Ring". Coronet. 31 (2).
- Lott, J. "Jack" P (במרץ 1977). "Major F. R. Burnham, D.S.O". Rhodesiana Magazine. 36. ISSN 0556-9605.
{{cite journal}}: (עזרה) - Miller, Greg (20 בדצמבר 2013), "The Crazy, Ingenious Plan to Bring Hippopotamus Ranching to America", Wired, ISSN 1059-1028
{{citation}}: (עזרה) - Mooallem, John (2013). American Hippopotamus. New York: The Atavist. נבדק ב-7 במרץ 2014.
{{cite book}}: (עזרה) - Munnion, Christopher (2001). "Town under siege as missing 'Kruger gold' is found on farm". The Telegraph. London. ISSN 0307-1235. נבדק ב-5 ביוני 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - Quigley, Martin S; Dwyer, T Ryle (1999). A U.S. spy in Ireland. Dublin: Marino Books. ISBN 9781860230950. OCLC 59450374.
- Ronnie, Art (1995). Counterfeit hero : Fritz Duquesne, adventurer and spy. Annapolis, Md.: Naval Institute Press. ISBN 1-55750-733-3. OCLC 605599179.
- Sayers, Michael; Kahn, Albert Eugene (1942). Sabotage! The Secret War Against America. Annapolis, Md.: Harper & brothers. OCLC 690978.
- Tunney, Thomas J; Hollister, Paul M (1919). Throttled! The detection of the German and anarchist bomb plotters. Boston: Boston, Small, Maynard & company. OCLC 557531131.
- West, James E.; Peter O. Lamb (1932). He-who-sees-in-the-dark; the Boys' Story of Frederick Burnham, the American Scout. illustrated by Lord Baden-Powell. New York: Brewer, Warren and Putnam; Boy Scouts of America.
- Wood, Clement (1932). The man who killed Kitchener; the life of Fritz Joubert Duquesne, 1879–. New York: Faro, Inc. OCLC 1071583.
קישורים חיצוניים
- פריץ יוברט דוקיין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- פריץ דוקיין, המרגל שמעולם לא יצא מהחשכה, Reprobate (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Capt Frederick Joubert Duquesne, geni_family_tree
- ^ Myth Hunters - The Legend of Kruger's Millions - TheTVDB.com, www.thetvdb.com
- ^ "THINKS ROOSEVELT INFECTED.; Capt. Duquesne Says Sleeping Sickness Must Be in His System". The New York Times (באנגלית אמריקאית). 1910-03-03. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-02-06.
- ^ Robert Messenger, oz.Typewriter: The 'Australian Soldier' Who Killed Lord Kitchener: His Lover and His Typewriter, oz.Typewriter, 2015-04-28
- ^ THE MAN WHO KILLED KITCHENER THE LIFE OF FRITZ JOUBERT DUQUESNE Clement Wood | Barnebys, Barnebys.co.uk (באנגלית בריטית)
33155252פריץ יוברט דוקיין