פרדריק בייזר
| מנחה לדוקטורט |
צ'רלס טיילור ישעיהו ברלין |
|---|---|
פרדריק צ'ארלס בייזר (באנגלית: Frederick Charles Beiser ; נולד ב-27 בנובמבר 1949) הוא פילוסוף אמריקאי, פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת אוניברסיטת סירקיוז. בייזר כתב ספרים ומאמרים רבים אודות האידיאליזם הגרמני, הרומנטיקה הגרמנית (אנ') והרומנטיקה של ינה, מחלוקת הפנתאיזם, מחלוקת האתאיזם, מחלוקת הפסימיזם, פילוסופיית החיים, נטורפילוסופיה והפילוסופיה הבריטית של המאה ה-19. כמו כן חיבר מונוגרפיות אודות פרידריך שילר, גאורג וילהלם פרידריך הגל, יוהאן פרידריך הרברט (אנ'), דוד שטראוס, והרמן כהן.
בשנת 1994 הוענקה לו מלגת גוגנהיים על מחקריו,[1] וב-2015 הוענק לו עיטור הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה.[2]
השכלה
בשנת 1974 בייזר השלים לימודי תואר ראשון בפילוסופיה, פוליטיקה וכלכלה בקולג' אוריאל (אנ') של אוניברסיטת אוקספורד.[3]
בין השנים 1974–1975 למד בבית הספר לכלכלה של לונדון.[3]
ב-1980 קיבל דוקטור לפילוסופיה. עבודתו נכתבה בהדרכתם של צ'ארלס טיילור וישעיהו ברלין, ונקראה The Spirit of the Phenomenology: Hegel's Resurrection of Metaphysics in the Phänomenologie des Geistes ("הרוח של הפנומנולוגיה: הגל וחייאתו את המטאפיזיקה בפנומנולוגיה של הרוח").[3]
קריירה
ב-1980 בייזר עבר לגרמניה המערבית, שם היה עמית מחקר באוניברסיטה החופשית של ברלין.
ב-1984 חזר לארצות הברית והצטרף לאוניברסיטת פנסילבניה ונשאר שם עד 1985. לאחר מכן לימד באביב 1986 באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון ובאביב 1987 באוניברסיטת קולורדו בולדר.
ב-1987 בייזר פרסם את ספרו הראשון, The Fate of Reason: German Philosophy from Kant to Fichte ("גורל התבונה: פילוסופיה גרמנית מקאנט ועד פיכטה"). בספר זה ביקש בייזר לשחזר את הרקע לעליית האידיאליזם הגרמני באמצעות דיון במחלוקת הפנתאיזם שנתעוררה סביב הגותו של שפינוזה, ועורר דיון מחדש בדמויות שנשכחו בשיח האקדמי. העבודה זכתה בפרס תומאס ג'יי ווילסון (אנ') לספר הראשון הטוב ביותר.[4]
בייזר ערך שתי אנתולוגיות על הגל שיצאו בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג' ב-1993 ו-2008. ב-1996 גם ערך את The Early Political Writings of the German Romantics ("הכתבים הפוליטיים המוקדמים של הרומנטיקנים הגרמניים").
ב-1988 בייזר עבר שוב למערב גרמניה, שם היה עמית מחקר באוניברסיטה החופשית של ברלין.
ב-1990 חזר לארצות הברית ושימש פרופסור באוניברסיטת אינדיאנה בבלומינגטון, שם נשאר עד 2001. במהלך כהונתו באינדיאנה, הוא לימד גם באוניברסיטת ייל.
ב-2001 הוא הצטרף לאוניברסיטת סירקיוז. הוא גם לימד באוניברסיטת אוניברסיטת הרווארד באביב 2002.[5]
ביבליוגרפיה חלקית
מונוגרפיות
- The Fate of Reason: German Philosophy from Kant to Fichte. Harvard University Press. 1987.
- Enlightenment, Revolution, and Romanticism: The Genesis of Modern German Political Thought, 1790–1800. Harvard University Press. 1992.
- The Sovereignty of Reason: The Defense of Rationality in Early English Enlightenment. Princeton University Press. 1996.
- German Idealism: The Struggle Against Subjectivism, 1781–1801. Harvard University Press. 2002.
- The Romantic Imperative: The Concept of Early German Romanticism. Harvard University Press. 2004.
- Schiller as Philosopher: A Re-Examination. Oxford University Press. 2005.
- Hegel. Routledge. 2005.
- Diotima's Children: German Aesthetic Rationalism from Leibniz to Lessing. Oxford University Press. 2009.
- The German Historicist Tradition. Oxford University Press. 2011.
- Late German Idealism: Trendelenburg and Lotze. Oxford University Press. 2013.
- After Hegel: German Philosophy, 1840–1900. Princeton University Press. 2014.
- The Genesis of Neo-Kantianism, 1796–1880. Oxford University Press. 2014.
- Weltschmerz: Pessimism in German Philosophy, 1860–1900. Oxford University Press. 2016.
- Hermann Cohen: An Intellectual Biography. Oxford University Press. 2018.
- David Friedrich Strauß, Father of Unbelief: An Intellectual Biography. Oxford University Press. 2020.
- Johann Friedrich Herbart: Grandfather of Analytic Philosophy. Oxford University Press. 2022
- Philosophy of Life: German Lebensphilosophie 1870-1920. Oxford University Press. 2023.
בעריכתו
- The Cambridge Companion to Hegel. Cambridge University Press. 1996.
- The Early Political Writings of the German Romantics. Cambridge University Press. 1996.
- The Cambridge Companion to Hegel and Nineteenth-Century Philosophy. Cambridge University Press. 2008.
הערות שוליים
- ^ Guggenheim Foundation. "Frederick C. Beiser". אורכב מ-המקור ב-2012-10-04. נבדק ב-2012-10-03.
- ^ "A Life Devoted to Philosophy - Germany honors Professor Frederick Charles Beiser". אורכב מ-המקור ב-4 במרץ 2016. נבדק ב-7 בדצמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 3.2 Beiser, Fred (2012). "Curriculum Vitae: Frederick Charles Beiser" (PDF). Syracuse, New York: Syracuse University. נבדק ב-27 במאי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Harvard University Press. "The Thomas J. Wilson Memorial Prize". נבדק ב-2012-10-03.
- ^ "Curriculum Vitae: Frederick Charles Beiser" (PDF). נבדק ב-2012-10-03.
.jpg)
