Dasein
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת. |
Dasein (הגייה בגרמנית: [ˈdaːzaɪn]; מאוית גם: Da-sein) היא מילה גרמנית המתארת "קיום", ונוצרה מהלחם בסיסים של da ('שַם' או 'נמצא') ו-sein (הוויה). פירושה המילולי הוא "היות-שם" או "היות-בנמצא" (באנגלית: being there) או "נוכחות" (presence).[1] Dasein הוא גם מונח יסודי בפילוסופיה, בייחוד בדיאלקטיה של גאורג וילהלם פרידריך הגל ולאחר מכן גם באקזיסטנציאליסטית של מרטין היידגר.
הגל
| הוויה ↔ אין → התהוות →
נמצאות (Dasein) → |
באידאליזם הגרמני של הגל, Dasein הוא "נמצאות", "מציאות", "יש נקבע" או "הוויה נמצאת" (bestimmtes Sein), מומנט ראשוני בהתפתחות הלוגיקה הדיאלקטית של ההוויה.[2]
בחיבוריו "מדע הלוגיקה" ו"האינציקלופדיה של המדעים הפילוסופים", ה-Dasein מתואר כחלק מ"דוקרטינת האיכות". הדוקטרינה מתחילה במושג של הוויה (sein) טהורה ובלתי מתווכת, שהריקות שלה מעלה את הצורך במושג של ה"אין" (nichts). הניגוד החוזר בין הוויה ואין מוביל למושג של "התהוות" (werden) שבהמשך "מושם לעל" (Aufheben) ונהיה לקבוע. במילים אחרות, כשהוויה מתפתחת מהיות הוויה ריקה להוויה מתהווה ספציפית, היא נקבעת כהוויה נמצאת.[3]
פיני איפרגן טוען שהגל זקוק לקטגוריה של ה-Dasein כי: "עולם שהוא רק יש, רק קביעות חיוביות ללא שלילה, ללא מושג של אין, וכן להפך, עולם שהוא רק אין, ללא קביעות חיוביות – הוא עולם שאינו ניתן להכרה. [...] המעבר ליש הנקבע הוא תנאי לאפשרות הכרתו של היש ללא היקלעות למצב של סתירה, למצב שבו לא מתקיימת ההבחנה בין יש לאין."[3]
היידגר
לפי יוברט דרייפוס, היידגר היה נחוש בדעתו שאין חלופה למונח הגרמני Dasein, ושמונחים כמו "היות שם/היות בנמצא" (מאנגלית: "being-there"/"there-being") אינם מהווים תרגומים הולמים.[4]
בהגותו המוקדמת, היידגר משתמש בביטוי "Dasein" כחלופה למילה "אדם", כדי לא להיות נתון למטען האונטולוגי שהמונח נושא עימו לאורך המסורת הפילוסופיה בתרבות המערב באופן שמנכיח את הקיום הזמני שלנו. בעזרת ביטוי זה היידגר מצביע על מופע של הוויה הטומן בחובו מודעות ומחייבות להתמודדות עם היותינו בני תמותה, ועל הקשרים בנינו לבין הוויות אחרות. Dasein עבור היידגר הוא האופן שבו מתאפשר לאדם ליטול חלק בעולם המיידי בו הוא חי ולהתערב בו, תוך מודעות מתמדת לאלמנט הקונטינגנטי של מעורבות זאת, של עדיפותו של העולם על פני העצמי וטבעו המתפתח של העצמי כשלעצמו.[5]
ההפך של העצמי האותנטי הזה הוא "Dasein" היומיומי והלא אותנטי, חילוט המשמעות האישית, הגורל ותוחלת החיים של האדם, לטובת טבילה (אסקפיסטית) בעולם היומיומי הציבורי – העולם האנונימי והזהה של ה"הם" (Das Man).[6]
ה-Dasein ממשיך את ביקורתו של ניטשה על הסובייקט, כמשהו שניתן להגדיר במונחים של תודעה. ואכן, היידגר מבחין בין "Dasein" לבין תודעה יומיומית על מנת להדגיש את החשיבות הקריטית שיש ל"הוויה" להבנתנו ולפרשנותנו את העולם.
"ישות זו שמהווה בכל אחד מאיתנו את היותו הוא עצמו... נסמן במונח "Dasein'" (היידגר, מתורגם, 1927/1962, עמ' 27).[7] "[Dasein הוא] אותה ישות אשר בהווייתה יש את עצם הוויה זו כבעיה..." (היידגר, מתורגם, 1927/1962, עמ' 68).[7]
היידגר ביקש להשתמש במושג "Dasein" על מנת לחשוף את טבעה הראשוני של "ההוויה" ("Sein"), והסכים עם ניטשה ודילטי כי "Dasein" היא תמיד ישות העוסקת בעולם: לא סובייקט ולא העולם האובייקטיבי בלבד, אלא הקוהרנטיות של "היות-בעולם".[8] בסיס אונטולוגי זה של עבודתו של היידגר מתנגד אפוא ל"סוכן המופשט" הקרטזיאני ומבין את ההוויה בהקשר זה כהוויה העוסקת באופן מעשי בסביבתה.[9] "Dasein" מתגלה על ידי השלכה לתוך עולם אישי ועיסוק בו תהליך בלתי פוסק של מעורבות עם העולם כפי שמתווך על ידי השלכתו של העצמי על העולם.[5]
היידגר חשב כי השפה, הסקרנות היומיומית, מערכות לוגיות ואמונות נפוצות מסתירים את טבעו של ה-"Dasein" מעצמו.[10] : 69–70 בחירה אותנטית פירושה להתרחק מהעולם הקולקטיבי שלהם, להתמודד עם "Dasein", האינדיבידואליות של האדם, תוחלת החיים המוגבלת של האדם, ההוויה שלו.[11] היידגר התכוון אפוא למושג "Dasein" לספק אבן דרך בשאלת מה זה אומר "להיות" – להיות בעל הוויה משלו, מוות משלו, אמת משלו.[12]
היידגר גם ראה את שאלת ה-"Dasein" כמתעלה מעבר לתחומים שנחשפו על ידי המדע הפוזיטיביסטי או ההיסטוריה של המטאפיזיקה . "מחקר מדעי אינו רק אופן הוויה שעשויה להיות לישות זו, וגם לא זו הקרובה לכך ביותר. אדרבא, ל-Dasein כשלעצמו מובחנות ייחודית בהשוואה לישויות אחרות [...] הוא נבדל מבחינה אונטית מעצם עובדת הווייתו. הוויה זו היא בעיה עבורו". [13] ב"הוויה וזמן" הושם דגש על הבדל אונטולוגי זה בין ישויות להוויה של ישויות: "הוויה היא תמיד הוויה של ישות". [14] ביסוס ההבדל הזה הוא המוטיב הכללי השזור לאורך כל "הוויה וזמן".
עם זאת, כמה חוקרים חולקים על פרשנות זו, וטוענים כי עבור היידגר "Dasein" מסמן מודעות מובנית או "דרך חיים" מוסדית.[15] אחרים טוענים שההתעקשות המוקדמת של היידגר על העדיפות האונטולוגית של "Dasein" הושתקה בכתביו שלאחר המלחמה.[16]
נאציזם
היידגר השתמש במונח Dasein כחלק משיח האידאולוגיה הנאצית ותמיכתו בהיטלר. ביחס לרטוריקה של דם ואדמה, קבע היידגר כי:
בימינו מדברים רבות על דם ואדמה ככוחות המתעוררים תכופות. אנשי ספר, אשר עודם מצויים בימינו, כבר קנו להם אחיזה בהם. דם ואדמה הם אכן רבי עוצמה והכרחיים, אבל הם אינם תנאי מספיק להוות Dasein של עם.[17]
היידגר העלה את רעיון ה-Dasein כחלק מתמיכתו בבחירות בגרמניה בנובמבר 1933, שבהן הוצגה בפני ציבור הבוחרים רשימה אחת של מועמדים שאושרה על ידי הנאצים:
העם הגרמני זומן על ידי הפיהרר להצביע; אולם הפיהרר אינו מבקש דבר מהעם; אלא, הוא "נותן" לעם את האפשרות לקבל, באופן ישיר, את ההחלטה החופשית הגבוהה מכולם: האם עם זה – כולו – רוצה את קיומו ("Dasein"), או אינו רוצה בו. [...] ב-12 בנובמבר, יבחר כלל העם הגרמני את עתידו ועתיד זה קשור לפיהרר. [...] אין מדיניות חוץ ופנים נפרדת. יש רק רצון אחד לקיומה ("Dasein") המלא של המדינה. הפיהרר העיר רצון זה בעם כולו והיתך אותו לכדי החלטה אחת.[18]
ביקורת
תיאודור וו. אדורנו מתח ביקורת על תפיסתו של היידגר לגבי ה-"Dasein" כנסיגה אידיאליסטית מהמציאות ההיסטורית. [19]
ריצ'רד רורטי חשב שעם "Dasein", היידגר יוצר מיתוס שמרני של הוויה, שהוא עקבי עם המרכיבים הרומנטיים של הנאציזם.[20]
לפי ג'וליאן וולפריס, "אין קשר ישיר 'פנים'-אל-פנים' עבור היידגר; למרות הביקורת הבלתי נדלית שלו על האונטולוגיה, הוא עדיין מצמצם את היחס בין Dasein לבין Dasein כפי שהוא מעלה בשאלה והבעייתיות של ההוויה".[21]
היו שטענו למקורו של "Dasein" בפילוסופיה הסינית ובפילוסופיה היפנית: על פי טומונובו אימיצ'י, מושג ה-"Dasein" של היידגר – על אף שהיידגר מעולם לא התבטא בעניין זה – נוצר בהשראת מושג של אוקארורה קאקוזו: "Das-in-der-Welt-sein" (היות בעולם) המצוין "בספר התה" כדי לתאר את הפילוסופיה הטאואיסטית של ג'ואנגזי, אותה הציע המורה של אימאמצ'י להיידגר ב-1919, לאחר שלמד עמושנה קודם לכן.[22] מושגים מקבילים נמצאים גם בפילוסופיה ההודית,[23][24] ובפילוסופיות של עמים ילידים ביבשת אמריקה.[25]
יאספרס
עבור קארל יאספרס, המונח "Dasein" פירושו קיום במובן המינימלי ביותר שלו, תחום האובייקטיביות והמדע, בניגוד למה שג'אספרס כינה "Existenz"," ממלכת ההוויה האותנטית.[26] בשל השימוש השונה באופן קיצוני במונח "Dasein" בין שני הפילוסופים, יש לעיתים קרובות בלבול מסוים אצל תלמידים שמתחילים בהיידגר או ביאספרס ולאחר מכן לומדים את השני.
ב"פילוסופיה" (3 כרכים, 1932), שוטח יאספרס את השקפתו על ההיסטוריה של הפילוסופיה והציג את הנושאים העיקריים שלו. החל מהמדע והאמפיריציזם המודרני, יאספרס מציין שכאשר אנו מפקפקים במציאות, אנו מתמודדים עם גבולות ששיטה אמפירית (או מדעית) פשוט אינה יכולה לצלוח אותם. בשלב זה, הפרט עומד בפני בחירה: לשקוע בייאוש ובהשלמה, או לקחת קפיצת אמונה לעבר מה שיאספרס מכנה "התעלות". בקפיצת המדרגה הזו, מתמודדים אנשים עם החופש הבלתי מוגבל שלהם, שג'ספרס מכנה "Existenz", ולבסוף יכולים לחוות קיום אותנטי.[דרוש מקור]
שימושים נוספים
אירו טראסטי (Eero Tarasti) הציב את ה-"Dasein" כמונח בעל חשיבות מכרעת ב"סמיוטיקה הקיומית". אליבא דטרסאטי, למונח "Dasein" משמעות רחבה יותר וכבר אינו מתייחס למצבו של אדם שנפלט לעולם ובמקום זאת מסמן "שלב קיומי" עם המאפיינים הסוציו-היסטוריים שמהם שופעים המסמנים.[27] מנקודת מבט זו, ההתעלות היא השאיפה להתגבר על הקבלה הריאליסטית של העולם כפי שהוא ולהתקדם לעבר מציאות פוליטית, אתית ומתוכננת של סובייקטיביות ביחסים סמיוטים עם העולם.
ז'אק לאקאן השתמש בשנות ה-50 ב-"Dasein" של היידגר לאפיון הפסיכואנליטיקאי של היות-למוות ("être-pour-la-mort").[28] באופן דומה, הוא ראה את האנליטיקאי כמחפש דיבור אותנטי, בניגוד ל"סובייקט המאבד את משמעותו באובייקטיביות של השיח...[אשר] יעניק לו את האמצעים לשכוח את קיומו ואת מותו שלו".[29] [30]
אלפרד שיץ (Alfred Schütz) הבחין בין הוויה חברתית ישירה לבין הוויה עקיפה, והדגיש כי באחרונה, "ההכוונה שלי היא לא לקיומו ("Dasein") של אינדיבידואל קונקרטי. אין הכוונה כלפי חוויות סובייקטיביות כלשהן שיוצרות כעת במלוא ייחודן במוחו של אחר". [31]
אלכסנדר דוגין משתמש ב-"Dasein" כבסיס לתיאוריה הפוליטית הרביעית, תוך שימת דגש על "Dasein" ותפקידו בחברה הרוסית. הוא מעמיד מונח זה כמנוגד לחברה המערבית (ליתר דיוק האמריקאית), שהיא אינדיבידואליסטי יתר על המידה ומחזיקה בהשקפה לא אותנטית של אינדיבידואליות.[32]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מרטין היידגר, ב(אנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד)
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ "Dasein" literally means "being there" or "presence" (German: "da" "there"; "sein" "to be")
- ^ Georg Wilhelm Friedrich Hegel, Wissenschaft der Logik I 113 ff.
- ^ 3.0 3.1 פיני איפרגן, "'מדע הלוגיקה': מתווה מושגי לחיים אתיים?", עיון: רבעון פילוסופי, נ"ו (תשרי תשס"ח / אוקטובר 2007), עמ' 372
- ^ Dreyfus, H. L., Being-in-the-World: A Commentary on Heidegger's Being and Time (Cambridge, MA: MIT Press, 1990).
- ^ 5.0 5.1 J. Childers/G. Hentzi eds., "The Columbia Dictionary of Modern Literary and Cultural Criticism" (1995) p. 70
- ^ Collins, J.; Selina, H.; & Appignanesi, R. (1998). Heidegger for Beginners (Duxford, Cambridge: Icon Books), pp. 64–81.
- ^ 7.0 7.1 Heidegger, M. (1962). "Being and Time", Translated by John Macquarrie & Edward Robinson. London: S.C.M. Press.
- ^ Collins, J.; Selina, H.; & Appignanesi, R. (1998). Heidegger for Beginners (Duxford, Cambridge: Icon Books), p. 48.
- ^ Collins, J.; Selina, H.; & Appignanesi, R. (1998). Heidegger for Beginners (Duxford, Cambridge: Icon Books), p. 61.
- ^ Collins, J.; Selina, H.; & Appignanesi, R. (1998). Heidegger for Beginners (Duxford, Cambridge: Icon Books), pp. 69–70.
- ^ Collins, J.; Selina, H.; & Appignanesi, R. (1998). Heidegger for Beginners (Duxford, Cambridge: Icon Books), pp. 81–89.
- ^ Roudinesco, E., Jacques Lacan: An Outline of a Life and History of a System of Thought (Cambridge: Polity Press, 1999), p. 96.
- ^ Heidegger, Martin. "The Ontological Priority of the Question of Being." "Being and Time" / Translated by John Macquarrie & Edward Robinson. London: S.C.M., 1962. 32
- ^ Heidegger, Martin. "The Ontological Priority of the Question of Being." "Being and Time" / Translated by John Macquarrie & Edward Robinson. London: S.C.M., 1962. 29.
- ^ See John Haugeland's article "Reading Brandom Reading Heidegger"
- ^ Philipse, Herman (2021-05-11). Heidegger's Philosophy of Being: A Critical Interpretation (באנגלית). Princeton University Press. ISBN 978-1-4008-2295-9.
- ^ Sein und Wahrheit, GA II/36/37, Freiburger Vorlesungen Sommersemester 1933 und Wintersemester 1933–34, Klostermann, Frankfurt/M. 2001, p.263.
- ^ Martin Heidegger, "German Men and Women!", a speech delivered on 10 November 1933 at Freiburg university; printed in the "Freiburger Studentenzeitung", November 10, 1933. English translation in R. Wolin, ed., "The Heidegger Controversy" (MIT Press, 1993), chapter 2.
- ^ Jameson, Fredric (2005). Michael Hardt; Kathi Weeks (eds.). The Jameson Reader. Blackwell Publishers. p. 75. ISBN 978-0-631-20269-1. OCLC 864874128.
- ^ Collins, Jeff; Selina, Howard; Appignanesi, Richard (1998). Heidegger for Beginners. pp. 170, 110. ISBN 1-84046-003-2. OCLC 722818057.
- ^ Wolfreys, Julian (2015-03-08). Introducing Criticism in the 21st Century (באנגלית). Edinburgh University Press. ISBN 978-0-7486-9531-7.
- ^ "Collège de France – Enseigner la recherche en train de se faire". www.college-de-france.fr. נבדק ב-2023-01-05.
- ^ Parkes, Graham (ביולי 2010). Heidegger and Asian Thought (באנגלית). Motilal Banarsidass Publ. ISBN 978-81-208-0802-7.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Correya, Bosco (2018). "Heideggerian Seinsdenken and Advaita Vedata" (sic) "of Sankara".
- ^ Elgin, Duane (2009-04-01). The Living Universe: Where Are We? Who Are We? Where Are We Going? (באנגלית). Berrett-Koehler Publishers. ISBN 978-1-60509-904-0.
- ^ Dimech, Pauline (2017-05-18). The Authority of the Saints: Drawing on the Theology of Hans Urs von Balthasar (באנגלית). Wipf and Stock Publishers. ISBN 978-1-5326-0403-4.
- ^ Tarasti, Eero (2000). Existential Semiotics. Advances in Semiotics. Indiana University Press. pp. 24–30. ISBN 978-0-253-33722-1.
- ^ Roudinesco, É., Jacques Lacan (1999) p. 249-50
- ^ Jacques Lacan, Ecrits (1997) p. 70
- ^ Pettigrew, David; Raffoul, François (1996-01-01). Disseminating Lacan (באנגלית). SUNY Press. ISBN 978-0-7914-2785-9.
- ^ Schutz, Alfred (1967). The Phenomenology of the Social World (באנגלית). Northwestern University Press. ISBN 978-0-8101-0390-0.
- ^ Dugin, Alexander (2012). The Fourth Political Theory. תורגם ע"י Sleboda, Mark; Millerman, Michael. Arktos Media. pp. 1–50.
