הרצאות על האסתטיקה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרצאות על האסתטיקה
Hegel by Kugler (retouched).jpg

הרצאות על האסתטיקהגרמנית: Vorlesungen über die Ästhetik) הוא חיבור המורכב מאוסף של הערות מהרצאותיו של גיאורג וילהלם פרידריך הגל בנושא אסתטיקה באוניברסיטת היידלברג ב-1818 ואוניברסיטת ברלין ב-1820/21, 1823, 1826 ו-1828/29. הוא הודפס כחיבור ב-1835 על ידי תלמידו היינריך גוסטב הוטו (אנ'), תוך שימוש בהערות בכתב ידו של הגל והערות שתלמידיו רשמו במהלך ההרצאות.

תולדות החיבור

לידיה מולנד (Moland) טוענת כי הבנת תורת האסתטיקה של הגל היא אתגר משמעותי במחקר הגל, בשל אופי החומרים ששרדו.[1] אף על פי שהגל הרצה על אמנות מספר פעמים, הוא מת לפני שהצליח לפרסם את המדריך שבו התכוון להשתמש כדי ללוות את ההרצאות, ומחוץ לפנומנולוגיה פרסם רק קטע קצר בנושא בסוף האנציקלופדיה של המדעים הפילוסופיים.[1]

תלמידיו לשעבר של הגל, היינריך גוסטב הוטו, אסף לאחר מותו את רשימות ההרצאות שהגל התכוון להתאים לפרסום ושילב אותם עם מספר לא מבוטל של רשימות סטודנטים.[1] בעוד שעבודה זו הייתה הטקסט הסטנדרטי במשך כמעט 200 שנה, מחקרים עדכניים יותר של אנמרי גטמן-סיפרט(אנ') הראו שיש כמות משמעותית של חומר בטקסט של הוטו שאינו מיוצג בהערות הסטודנטים, וכן לא ברור כמה מהחומר מבוסס במקור על כתבי יד שאבדו.[1] בנוסף, הערות הסטודנטים מראים שהשקפותיו של הגל על אסתטיקה התפתחו עם הזמן, בעוד שהטקסט של הוטו מציג רק גרסה מלוקטת ומסונתזת של הגותו של הגל.[1]

ירמיהו יובל למשל עומד על כך שהתפתחות תפיסתו של הגל בהרצאות השונות על האסתטיקה משקפת את שינוי עמדותו ביחס ליהדות.[2]

תוכן

הגל מקדיש חלק ניכר מהדיון באמנות הסינגולרית לויליאם שייקספיר.[3]

כפי שהציג זאת בספרו אנציקלופדיה של המדעים הפילוסופיים, האמנות היא חלק מהתחום האחרון בשיטתו של הגל, המכונה "רוח אבסולוטי" (יחד עם הדת והפילוסופיה שגבוהות ממנה בדרגתם הרוחנית).

האידאה של האמנות מתפתחת דרך שלושה מומנטים: האוניברסלי, הפרטיקולרית, הסינגולרי כמפורט להלן:

  1. האוניברסלי - מוקדש למושג האידיאל האמנותי.
  2. הפרטיקולרי - בוחן את אידיאל האמנות כשהוא מתממש בשלושה שלבים:
    1. אמנות סימבולית - פרה־קלאסית (אמנות מצרים העתיקה, אמנות הודו העתיקה).
    2. אמנות קלאסית - (אמנות יוון העתיקה, אמנות רומא העתיקה)
    3. אמנות רומנטית - מתחילה עם הופעת הנצרות על הבמת ההיסטוריה העולמית.
  3. הסינגולרי - עוסק בבחינה של כל אחת מחמש האמנויות המרכזיות בסדר עולה של "פנימיות":
    1. אדריכלות
    2. פיסול
    3. ציור
    4. מוזיקה
    5. שירה

הגל מתעד את התפתחות האמנות מהאדריכלות הסמלית הפרדיגמטית לפיסול הקלאסי הפרדיגמטי ועד לאמנויות הרומנטיות של ציור, מוזיקה ושירה.

בניגוד לדעה רווחת, הגל בשום מקום לא מכריז על אמנות כ"מתה". מה שהוא אומר, בהצהרה מייצגת הוא, "עבורנו האמנות אינה נחשבת עוד כאופן הגבוה ביותר שבו האמת משיגה לעצמה קיום".[4] הוא מדבר לעיתים קרובות על "התמוססות" [Auflösung] של האמנות, אך לא על קיצה [Ende]. זאת למרות שהוטו השתמש במונח "קץ האמנות" לתיאור הרגע האחרון של צורת האמנות הרומנטית.

השפעה

האסתטיקה של הגל נחשבת בעיני רבים כאחת התיאוריות האסתטיות הגדולות ביותר שהופקו מאז אריסטו.[5] התזה של הגל על הקץ ההיסטורי של האמנות הייתה נושא לוויכוחים רבים והשפיעה על הוגים כמו תיאודור אדורנו, מרטין היידגר, ג'רג' לוקאץ', ז'אק דרידה וארתור דנטו. הגל הושפע בעצמו יוהאן יואכים וינקלמן, עמנואל קאנט, פרידריך שילר ופרידריך וילהלם יוזף שלינג. היידגר כינה את ההרצאות של הגל על אסתטיקה "ההתבוננות המקיפה ביותר על מהות האמנות שיש למערב".[6] היידגר גם מקדיש את אחרית של חיבורו מקורה של יצירת האמנות לדיון בתזת קץ האמנות של הגל.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Moland 2017.
  2. ^ ירמיהו יובל, חידה אפלה: הגל, ניטשה והיהודים, הוצאת שוקן, 1996
  3. ^ Hegel 1998.
  4. ^ Houlgate, Stephen (ed.), 2007, Hegel and the Arts. Evanston, Ill.: Northwestern University Press.
  5. ^ Houlgate, 2009
  6. ^ Martin Heidegger, Gesamtausgabe, vol. 5, Frankfurt, 1977, p. 68.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0