ויקטור קוזן

וִיקְטוֹר קוּזֶן (בצרפתית: Victor Cousin‏; 28 בנובמבר 1792 – 14 בינואר 1867) היה פילוסוף צרפתי. הוא היה המייסד של "אקלקטיות", אסכולה בעלת השפעה שהייתה מקובלת בתקופה קצרה של פילוסופיה צרפתית ששילבה אלמנטים של אידיאליזם גרמני וריאליזם סקוטי של השכל הישר (אנ'). כמנהל ההוראה הציבורית במשך יותר מעשור, לקוזן הייתה גם השפעה חשובה על מדיניות החינוך הצרפתית.

ביוגרפיה

הוא למד בליסה שרלמן (אנ')^[א] מ-1802 עד 1810, שם זכה בפרס ראשון בתחרות נאום בלטינית בין בית הספר התיכונים של צרפת. מהליסה הוא סיים את לימודיו באקול נורמל סופרייר ולמד שם פילוסופיה אצל פייר לרומיגייר (אנ'). הוא הושפע גם מפייר פול רויה-קולאר (אנ') (1763–1845). ב-1815 הוא קיבל משרת הוראה באקול נורמל סופרייר, אבל פוטר ב-1821 בשל דעותיו הפוליטיות יחד עם פרנסואה גיזו, וב-1824 הושלך לכלא לשישה חודשים. קוזן וגיזו הוחזרו למשרותיהם ב-1828, וב-1840 הוא מונה לשר החנוך בממשלתו של אדולף טייר.

בשנת 1815 התמסר קוזן ללימודי התרבות הגרמנית (אנ') ולמד את יצירותיהם של עמנואל קאנט ופרידריך היינריך יעקבי. ב-1817 הוא פגש את פרידריך שלגל בפרנקפורט, שהכיר לו את הנטיות ההתפתחותיות של הפילוסופיה הגרמנית מאז קאנט. באותה שנה פגש בהיידלברג את גאורג וילהלם פרידריך הגל, איתו התיידד. בשנת 1818 הוא ביקר את פרידריך וילהלם שלינג במינכן.

בשנות ה-20 של המאה ה-19 היה קוזן עורך של יצירותיהם של פרוקלוס ורנה דקארט.

יחד עם תאופיל גוטייה, מוזכר ויקטור קוזן כאחד מאלה שיכלו לטבוע את המוטו אמנות למען האמנות (אנ') (בצרפתית: "l'art pour l'art").

לזכותו של קוזן זוקפים את ההישג ההיסטורי של הנגשת הפילוסופיה של הגל לראשונה לקהל גדול יותר בצרפת.

בנוסף, קוזן היה אחד ממייסדי תחיית המחלוקת בנושא בעיית האוניברסלים (אנ'), שהתגברה במאות ה-19 וה-20, לצד ז'אן-ברתלמי אוראו (אנ') וקארל פון פראנטל (אנ'). הפילוסוף היווני פטרוס וראיילאס-ארמניס (אנ') היה תלמידו של קוזן.

מדיה וקבצים בנושא ויקטור קוזן בוויקישיתוף

35275397ויקטור קוזן