ברונו באואר

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית פילוסוף ריקה. ברונו באואר (לעיתים: באוור; בגרמנית: Bruno Bauer; נהגה: [baʊɐ]; ‏6 בספטמבר 1809 – 13 באפריל 1882) היה פילוסוף ותאולוג גרמני. מתלמידיו הבולטים של גאורג וילהלם פרידריך הגל וככזה נמנה עם "ההגליאנים הצעירים".

באואר היה רציונליסט רדיקלי בפילוסופיה, בפוליטיקה ובביקורת המקרא. בעקבות נטייתו ההלנופילית של הגל, הגיע באואר למסקנה כי הנצרות הקדומה מבוססת יותר על תפיסותיה של הפילוסופיה היוונית הקדומה (האסכולה הסטואית) ופחות על היהדות כפי שהיה מקובל לחשוב. הוא טען שדמות ישו לא נשענה על אישיות היסטורית בשם זה, ולו בדוחק, אלא הייתה בדיה גמורה מן המאה השנייה. בעקבות ביקורתו הקיצונית פוטר ממשרתו באוניברסיטת בון, ובשנים 1843–1845 הוציא את החשוב שבספריו "תולדות התרבות הפוליטית והנאורות של המאה ה-18" (Geschichte der Politik, Cultur und Aufklärung des achtzehnten Jahrhunderts) בארבעה כרכים, בספרו זה בולטת בין היתר גישתו האנטישמית והקיצונית ל"בעיית היהודים". הוא הגדיר את היהודים כ"כושים לבנים" וטען שבהגדרה אין ליהודים זכות לשוויון זכויות, מאחר שההתבדלות מהאומות היא חלק יסודי בהגדרת היהדות. ביקורתו של באואר השפיעה על המנהיג הרפורמי שמואל הולדהיים להסיר את ההרחקות מגויים במשנתו הדתית.