לואיס ממפורד
 | |
| מדינה |
 ארצות הברית |
|---|---|
לואיס ממפורד (באנגלית: Lewis Mumford; 19 באוקטובר 1895 - 26 בינואר 1990) היה היסטוריון אמריקאי, סוציולוג, פילוסוף של טכנולוגיה ומבקר ספרותי. ידוע במיוחד עבור מחקרו על ערים ואדריכלות עירונית. ממפורד הושפע מעבודתו של האדריכל הסקוטי סר פטריק גדס, ועבד בשיתוף פעולה הדוק עם עמיתו הסוציולוג הבריטי ויקטור ברנפורד.
ממפורד היה גם בן זמנו וידידו של פרנק לויד רייט, קלרנס שטיין, אדמונד נ'בייקון, וונבר בוש.
חייו
ממפורד נולד בפלאשינג, קווינס, ניו יורק וסיים את בית הספר התיכון ב -1912. הוא למד בקולג' סיטי בניו יורק וב״בית הספר החדש למחקר חברתי״, אך חלה בשחפת ומעולם לא סיים את התואר. בשנת 1918 הצטרף לצי ארצות הברית כדי לשרת במלחמת העולם הראשונה והוצב כטכנאי רדיו.[1] הוא שוחרר בשנת 1919 והפך לעורך שותף של ה -The Dial, כתב עת מודרניסטי משפיע באותם ימים. מאוחר יותר הוא עבד עבור הניו יורקר, שבו הוא כתב ביקורת על אדריכלות ופרשנות על נושאים עירוניים.[2]
ספריו המוקדמים ביותר של ממפורד בתחום הביקורת הספרותית השפיעו על ביקורת הספרות האמריקאית העכשווית. הוא תרם להתעוררות מחודשת במחקר המדעי על עבודתם של סופרים אמריקאים מאמצע המאה ה-19, ביניהם הרמן מלוויל שאותו חקר. באותו הזמן החל לבסס את עצמו כסמכות באדריכלות האמריקנית ובחיים עירוניים, שאותם פירש בהקשר חברתי.
בכתביו המוקדמים על החיים העירוניים, ממפורד היה אופטימי באשר ליכולות האנושיות וכתב כי המין האנושי ישתמש באנרגיה חשמלית ותקשורת המונים כדי לבנות עולם טוב יותר לכל בני האדם. בשלב מאוחר הוא נקט עמדה פסימית. הביקורת האדריכלית המוקדמת שלו סייעה גם בהכרה ציבורית רחבה בעבודתם של הנרי הובסון ריצ'רדסון, לואי סאליבן ופרנק לויד רייט.
בשנת 1963, קיבל ממפורד את ״פרס ג'ורט״ מאת'ר פרנק עבור ביקורת אמנות של האגודה לאמנות קולג'.[3] ממפורד קיבל את ״מדליית החירות הנשיאותית״ בשנת 1964. ב -1975 הוענק לממפורד תואר ״אביר כבוד של מסדר האימפריה הבריטית״. בשנת 1976, הוא זכה בפרס ״סינו דל דוקה״. ב -1986 הוא זכה ב״מדליית האמנויות הלאומית״ .[1]
הוא שימש כמבקר האדריכלות של המגזין "ניו יורקר" למעלה מ -30 שנה. ספרו משנת 1961, "העיר בהיסטוריה", קיבל את פרס הספר הלאומי.[4]
לואיס ממפורד נפטר בגיל 94 בביתו בהמניה, ניו יורק ב -26 בינואר 1990. תשע שנים מאוחר יותר הבניין נרשם במרשם הלאומי של מבנים היסטוריים. אשתו סופיה נפטרה בשנת 1997, בגיל 97.[5]
רעיונות
הטבע האנושי
בספרו "מצבו של האדם",[6] שפורסם בשנת 1944, תיאר ממפורד את הכיוון שלו בחקר האנושות כ"הומניזם אורגני " ( "organic humanism ). במונח הנ״ל הוא ניסח גבולות לגבי אפשרויות האדם - גבולות שנקבעים על ידי טבע הגוף האנושי. ממפורד מעולם לא שכח בעבודותיו את החשיבות של איכות האוויר, את זמינות המזון, את איכות המים, או את חשיבות המרחבים הפתוחים, כי על אלה חייבים לשמור אם רוצים לפעול לשגשוג האדם. בהגיון של ממפורד, טכנולוגיה והתקדמות לעולם לא יחרגו ממגבלותיהן כל עוד ה״הומניזם האורגני״ יהיה נוכח כדי לבלום את השפעתן. לצד הישגים בכיבוש הטבע, חשש ממפורד שהאדם יבצע מעשים שליליים ובלתי הומניים.
הכבוד שנתן ממפורד ל"טבע" האנושי, היינו, המאפיינים הטבעיים של היותו בן אדם, סיפק לו פלטפורמה שממנה יכול היה להעריך את הטכנולוגיה. לפיכך, ביקורתו ושיפוטו ביחס לתופעת העיר ובייחס ליישומי הטכנולוגיה, התארגנו ביסודם סביב ההומניזם האורגני אותו ניסח קודם. מנקודת מבט זו ממפורד העביר ביקורת על מרשל מקלוהן, שטען שהטכנולוגיה, לא הסביבה הטבעית, תעצב בסופו של דבר את טבע המין האנושי. אפשרות זו לא נעלמה מעיני ממפורד שראה בה תסריט איימים.
ממפורד האמין שמה שהבדיל את האנושות מבעלי חיים אחרים, לא היה השימוש בכלים (טכנולוגיה), אלא השימוש שלנו בשפה (סמלים). הוא היה משוכנע כי שיתוף מידע ורעיונות בקרב אנשי חברות פרימיטיביות היה טבעי לחלוטין לאנושות המוקדמת. שיתוף כזה היה ללא ספק הבסיס של יצירת חברה מתוחכמת ומורכבת יותר.
התרבות העירונית
הספר - ״העיר בהיסטוריה״ זכה בשנת 1962 בארצות הברית בתואר - הספר הלאומי.[7] בספר רב השפעה זה חקר ממפורד את התפתחותן של תרבויות עירוניות ומתח ביקורת חריפה על ההתיישבות העירונית בדורו. ממפורד טען כי המבנה של ערים מודרניות אחראי לבעיות חברתיות רבות בחברה המערבית. הוא טען כי המתכננים העירוניים צריכים להדגיש יותר את הקשר הטבעי בין בני האדם לבין מרחב המחיה שלהם.
ממפורד השתמש בדוגמה של העיר בימי הביניים כבסיס ל"עיר האידיאלית " וטען כי העיר המודרנית קרובה מדי לעיר הרומית שהגיעה לקריסה; אם העיר המודרנית תמשיך באותו כיוון, טען ממפורד, אז צפוי לה גורל דומה לעיר הרומית.
ממפורד בביקורתו זיהה את המשברים העומדים בפני התרבות העירונית שהם תוצר של המבנים הפוליטיים הקיימים, שפוגעים בתרבות הקהילה המקומית ואינם מתחשבים בה. הוא כתב: "התכנון הפיזי של ערים ותפקודן הכלכלי צריך להיות משני בהשוואה ליחסיהן עם הסביבה הטבעית ולערכי הרוח של הקהילה האנושית".[8]
לדעתו, תופעת הפרברים שאפיינה את אמריקה, באה לשם נתינת פתרון אידיאלי למקום שאפשר לגדל בו ילדים. זאת הייתה סביבה שנתמכה בהשקפת עולם שנבעה מעקרון העונג והאושר המדומה שהחברה האמריקאית דחפה. הפרבר הפך, לפי דעתו למקלט לשימור אשליית האושר, המנותק מהמציאות שהתהוותה בערים.[9] בין השאר הוא טען כי החילון השפיע על התכנון העירוני, ועל ניתוק מבני הדת למילוי התפקוד הרוחני של הקהילות השונות בעיר. טיעון זה כבר כתב בספרו ״אמונה לחיים״ (1940) וציין במפורש כי אחת הבעיות של הערים המודרניות היא ההפרדה בין החיים המעשיים ובין החיים הרוחניים של תושביהן.[10]
ביקורתו של ממפורד על העיר וחזונו על חיי העיר ועל התכנון העירוני, מושתתות על תפיסה ראשונית של המושג - "יכולת חיים", שאותו קיבל מהמורה הבריטי שלו, סיר פטריק גדס.
הטכנולוגיה
גבולות ומגבלות
בספרו ״מיתוס המכונה״ (1970),[11] ממפורד מבקר את המגמה המודרנית של הטכנולוגיה, אשר מדגישה את הייצור והחלפה המתמידים. הוא טען כי מטרות אלה פועלות נגד שלמות טכנית, עמידות, יעילות חברתית, ונגד שביעות הרצון הכללית של האדם.
הטכנולוגיה המודרנית, שאותה כינה "מגה-טכניקות",Megatechnics נכשלה בייצור מוצרים עמידים ואיכותיים זאת על ידי שימוש בשיטות שיווק ככרטיסי אשראי או קנייה בתשלומים. באותה העת, הפכו לשכיחים מוצרים תעשייתיים פגומים שהתבטאו בהתיישנות מתוכננת שלהם ושינויים מינוריים תכופים בדגמים החדשים המשווקים. "ללא הפיתוי המתמיד על ידי פרסום", הוא כתב, "כמות הביקוש הייתה קטנה, לכן היה צורך ל״רמות״ את הביקוש הרגיל בעזרת הפרסום. לדעתו בגישה כלכלית-חברתית אחרת, מוצרים רבים היו יכולים להגיע לרמה של תכנון יעיל יותר, אשר היה דורש רק שינויים מזעריים משנה לשנה.""
ממפורד השתמש במקרר שלו כדוגמה - המקרר "נמצא בשירות במשך תשע עשרה שנה, עם תיקון קטן אחד בלבד: עבודה ראויה להערצה. מקררים אוטומטיים לשימוש יומיומי והקפאה עמוקה הם המצאה בעלת ביקוש קבוע ... אין ספק, כי אם הקריטריונים ההומניסטים היו היחידים שקובעים את הטכנולוגיה, ולא הקרטריונים של האנליסטים בשוק והמומחים לאופנה, היו נוצרים מוצרים טובים יותר עם סיכוי לשימוש ממושך של אותו מוצר".
מעצמות וטכנולוגיה
ממפורד מתייחס גם לארגונים היררכיים גדולים (מעצמות על, ברית של מדינות) ככוחות מגה-טכנולוגיים. הוא רואה בהן מכונה שמשתמשת בבני אדם כמרכיביה והם אופייניים לציווליזציה האנושית. בדורות אחרונים, הם מתבטאים במעצמות-העל, עם מכלולי הכוח הסובייטיים והאמריקניים המיוצגים על ידי הקרמלין והפנטגון, בהתאמה. בוני הפירמידות, האימפריה הרומית וצבאות מלחמות העולם הן דוגמאות היסטוריות מוקדמות לארגוני-על כאלה.
הוא הסביר כי שלטון קפדני שכופה סטנדרטיזציה, ודואג להעלאת המנהיגים הצבאיים למעמד אלילי, הם תכונות משותפות של ארגוני-העל לאורך ההיסטוריה. הוא הביא דוגמאות של ציורים הקיר במצריים, המתארים את הפרעונים המונצחים בהם, בגודל לא אנושי בהשוואה לאנשים אחרים המופיעים בציורי הקיר. כך גם נהגו בתצוגה פומבית של דיוקנאות מוגדלות של מנהיגים קומוניסטיים כגון מאו צה-דונג וסטלין.
הכרחי לבניית ארגוני-העל הללו היא ביורוקרטיה אדירה של בני אדם העובדת ללא מעורבות וללא שיפוט אתיים. דוגמה שבה הוא משתמש היא של אדולף אייכמן, הפקיד הנאצי שאירגן לוגיסטיקה לתמיכה בהשמדת היהודים במהלך השואה. ממפורד מתייחס באופן קולקטיבי לאנשים המוכנים לבצע בשלווה את המטרות הקיצוניות של ארגוני-העל האלה כ"אייכמנים".
שמירת הסביבה
ממפורד היה מודאג מהיחסים שבין הטכנולוגיה לבין ״כושר הנשיאה״ של מקומות שונים. המונח ״כושר נשיאה״, מאפיין את יכולתו של מקום בכדור הארץ, לתמוך בחיים באמצעות המשאבים שלו. לפני הופעתה של הטכנולוגיה, רוב האזורים של כדור הארץ היו בעלי כושר נשיאה ברמה זו או אחרת; עם זאת, כאשר צורות מסוימות של הטכנולוגיה התקדמו במהירות, כושר הנשיאה פחת באופן דרמטית. ערימות של סייגי פסולת של תעשיית המתכת, מים מורעלים, עזובה והזנחה מגבילים את איכות החיים בערים.
ייצוגם בקולנוע של אזורים מוזנחים כאלה ללא ״כושר נשיאה״, הם ייצוג של דיסטופיות, כמו בסרט Bladerunner . ממפורד לא האמין כי יש צורך להגיע להתמוטטות אקולוגית כזאת, כאשר הטכנולוגיה מתקדמת. שכן הוא סבר שאפשר ליצור טכנולוגיות שפועלות בצורה אקולוגית ואחראית, והוא כינה סוג כזה - ״ביו-טכניקות״ Biotechnics. ממפורד האמין כי החברה המאורגנת סביב רעיונות אקולוגיים תגביל את הטכנולוגיה שלה למען מערכת היחסים ברי קיימא בין האדם לסביבה.
הכך טען ממפורד שהחברה האקולוגית לא תדבוק באידאולוגיה הקפיטליסטית שהטכנולוגיה צריכה להתרחב ללא הרף. נהפוך הוא - החברה צריכה להגביר את כוחה ולנפץ את האשליה של ההתרחבות המתמדת, כדי ליצור ולשמר את "יכולת חיים". במקום המרדף אחרי העושר של חברות ויחידים, החברה הביו-טכנולוגית תמשיך, את מה שממפורד מכנה "שפע". כלומר, יחסים מאוזנים בין משאבים וצרכים. מושג זה של השפע מתבהר אם אנו מציעים שהחברה האקולוגית תתייחס לטכנולוגיה שלה באופן דומה ליחס שבו בעל חיים מתייחס לאוכל שהוא צד רק כאשר הוא רעב. ממפורד הטיף להפסקת המרדף אחר התקדמות הטכנולוגית "למען עצמו".
לדעתו של ממפורד, המרדף אחר ההתקדמות הטכנולוגית יהיה מוגבל גם על ידי השפעותיו השליליות על האורגניזם. איכות האוויר, איכות המזון, איכות המים, כל אלה מאיימים על קיום האורגניזם בכלל והאנושי בפרט. לדעתו, הערך השלילי הצפוי של רעש, קרינה, ערפיח, כימיקלים מזיקים, ותוצרי לוואי טכניים אחרים יכריע באופן משמעותי את החדרת החדשנות הטכנית החדשה. למימוש הרעיון האקולוגי, החברה צריכה להפעיל תוכניות כלכליות וחברתיות אחרות, לשנות את מערכת הערכים ולהפעיל רגולציה בתחומים שונים כדי שתגיע לאיזון בין הצרכים והמשאבים.
במשפט האחרון בספרו על ״מיתוס המכונה״, הוא כתב, "עבור אלה מאיתנו שזרקו את מיתוס המכונה, המהלך הבא הוא שלנו: כי שערי בית הכלא הטכנוקרטי ייפתחו אוטומטית, למרות הצירים העתיקים והחלודים שלהם, ברגע שנבחר לצאת ". ממפורד האמין שהחברה הביו-טכנולוגית, שאותה חזה, היא זו שאמורה להנחות את בני דורה בזמן שיצאו מדלתות הכלא הטכנולוגי. המהפכה הזאת אפשרית. היא תהיה מהפכה שקטה, כזו שתנבע מהתודעה הקולקטיבית ופעולות של יחידים.[12]
השפעה
ההתעניינות של ממפורד בהיסטוריה של הטכנולוגיה והסבריו, השפיעו רבות על מספר הוגים חדשים יותר. בניגוד אליו, הם דגלו ברעיון שהטכנולוגיה משרתת את בני האדם באופן רחב ככל הניתן. כמה מחברים אלה - כמו ז'אק אלול, הרברט מרקוזה, אריך פרום, תומאס מרטון, מרשל מקלוהן וקולין וורד[13] - היו אינטלקטואלים ואנשים המעורבים ישירות בפיתוח טכנולוגי ובהחלטות על שימוש בטכנולוגיה.
לממפורד הייתה השפעה גם על התנועה הסביבתית האמריקאית, כאשר הוגים שונים מושפעים מרעיונותיו על ערים, אקולוגיה וטכנולוגיה.[14] נאמר על ממפורד כי עבודתו מכילה "חלק מהחשיבה המוקדמת והטובה ביותר על הביו-ריאליזם, המגוון הביולוגי, אנרגיה חלופית, תכנון סביבתי אקולוגי וטכנולוגיה מתאימה".[15]
כתבים
- 1922 The Story of Utopias
- 1924 Sticks and Stones
- 1926 Architecture, Published by the American Library Association in its "Reading With a Purpose" series
- 1926 The Golden Day
- 1929 Herman Melville: A Study of His Life and Vision
- 1931 The Brown Decades: A Study of the Arts in America, 1865–1895
- "Renewal of Life" series
- 1934 Technics and Civilization
- 1938 The Culture of Cities
- 1944 The Condition of Man
- 1951 The Conduct of Life
- 1939 The City (film)
- Men Must Act
- 1940 Faith for Living
- 1941 The South in Architecture
- 1945 City Development
- 1946 Values for Survival
- 1952 Art and Technics
- 1954 In the Name of Sanity
- 1956 The Transformations of Man (New York: Harper and Row)
- 1961 The City in History (awarded the National Book Award)
- 1963 The Highway and the City (essay collection)
- The Myth of the Machine (two volumes)
- 1967 Technics and Human Development
- 1970 The Pentagon of Power
- 1968 The Urban Prospect (essay collection)
- 1979 My Work and Days: A Personal Chronicle
- 1982 Sketches from Life: The Autobiography of Lewis Mumford (New York: Dial Press)
- 1986 The Lewis Mumford Reader (ed. Donald L. Miller, New York: Pantheon Books)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "Chronology of Mumford's Life". Lewis Mumford Center.
- ^ Sorensen, Lee (ed). "Mumford, Lewis". Dictionary of Art Historians. Retrieved Oct 12, 2010.
- ^ "Awards". The College Art Association. Retrieved Oct 11,2010״.
- ^ "National Book Awards – 1962". National Book Foundation.
- ^ New York Times 2 May 1997
- ^ ,Mumford, L., 1944, The Condition of Man, Harvest Book, New York
- ^ Mumford, L., 1961, The City in History, Harcourt Brace and World
- ^ 1979 My Work and Days: A Personal Chronicle
- ^ 1982 Sketches from Life: The Autobiography of Lewis Mumford New York: Dial Press
- ^ Mumford, L. 1940, Faith for Living, pp.140
- ^ הספר יצא בשני כרכים: Mumford, L. 1967, Technics and Human Development Mumford, Lewis, 1970. The Pentagon of Power: Harcourt Brace Jovanovich
- ^ Mumford, L, 1970. The Pentagon of Power: Harcourt Brace Jovanovich.
- ^ Ward, Colin. Influences: Voices of Creative Dissent. Green Books, 1991, pp. 106–07
- ^ Wall, Derek. Green History, Routledge, 1994, pg. 91
- ^ Quoted in Guha, Ramachandra & Martinez-Alier, J. (1997) Varieties of Environmentalism: Essays North and South. London: Earthscan (1997).
27646273לואיס ממפורד