פורטל:שבת ומועדי ישראל/מידע על מועדי ישראל/עשרה בטבת

עשרה בטבת הינו שמו של אחד מארבעת ימי צום היהודיים לזיכרון חורבנה של העיר ירושלים. יום זה החל בתאריך י' בטבת (למעט בשבתות, שם הוא נדחה כדי לא לבטל מצוות עונג שבת) הוא התאריך היהודי שבו בשנת 588 לפנה"ס, החל המצור של המלך נבוכדנצר שהיה אז מלך בבל על ירושלים. המצור של נבוכדנצר הסתיים כעבור שנה וחצי כאשר חרבה לה ממלכת יהודה, חורבן העיר ירושלים וחורבנו של בית המקדש הראשון (מקדש שלמה). בתנ"ך מוזכר מצור המלך נבוכדנצר על ירושלים בפסוק: "וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָלַיִם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב." כמו בימות הצום והתענית שבעה עשר בתמוז ויום צום גדליה, הצומות האחרים על החורבן של בית המקדש, (גם בתענית עשרה בטבת) אוסרים רק באכילת מזון ובשתיית נוזלים, בניגוד, או למעט תשעה באב אשר ביום צום זה קיימים איסורים רבים נוספים. צום עשרה בטבת נמשך מעלות השחר (הנץ החמה) ועד הערב (שקיעת החמה וצאת הכוכבים). אך מכיוון שהוא חל בחורף, בחצי הצפוני של כדור הארץ הוא קצר יחסית. על פי לוח השנה העברי הנוהג כיום בימנו אנו הוא שיום צום עשרה בטבת הוא יום הצום היחיד מבין התעניות שיכול לחול ביום שישי, והדבר קורה אחת למספר שנים. ביום כ"ז בכסלו תשי"א החליטה הרבנות הראשית לישראל החלטה חשובה ומשמעותית. ביום צום עשרה בטבת ניתן יהיה לציין בכל שנה, את "יום הקדיש הכללי". יום זה נועד לפשר לקרובי הנספים (היהודיים) בשואה שיום קבורתם ויום מותם לא נודע לנהוג במנהגי יום היארצייט של הנפטרים, בו הם יוכלו להדליק נרות נשמה, לומר קדיש וללמוד משניות לעילוי נשמות הנספים. על-פי תקנותיה של הרבנות הראשית, בבתי הכנסת, לאחר קריאת התורה שבתפילת שחרית, אומרים את תפילת קל מלא רחמים לזכר חללי השואה. ההחלטה זו של הרבנות הראשית באה בעקבות התנגדותם הנחרצת של הרבנים החרדיים המרכזיים לקבוע יום תענית נפרד לזכר השואה. גם החלטת הפשרה הזו לציין את זכר השואה במסגרת התענית הקיימת בעשרה בטבת, לא התמסדה באופן משמעותי בציבור החרדי שמציין זאת בצורה מינורית ביותר. (ויש כאלו שאינם מציינים זאת כלל). ♦ לקריאה בערך המלא