פורטל:גוף האדם/ערך נבחר/גלריה
אוסף ערכים נבחרים של פורטל גוף האדם
לעריכת תקצירי הערכים לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".
1
קרחת (בלועזית: אלוֹפֶציה; באנגלית: Alopecia) הינה מצב של חוסר שיער במקומות שונים בגוף, בהם קיים שיער בדרך כלל. כמעט תמיד מתייחס המושג לחוסר שיער על הראש.
התהליך המביא לקרחת נקרא התקרחות; סוג ההתקרחות הנפוץ ביותר הוא דילול הדרגתי של השיער המתרחש אצל גברים מבוגרים וכן אצל קופי אדם. לחץ נפשי ומצבים הנובעים ממנו, כגון חוסר שינה תדיר, יכולים להניע תהליך של התקרחות אצל אנשים בעלי נטייה גנטית לכך.
מקורה של המילה הלועזית אלופציה ביוונית (αλώπηξ, אלופקס, "שועל"). שועלים משירים את פרוותם פעמיים בשנה, ומכאן הקשר להתקרחות.
2
_arm.jpeg)
ידיים הן הגפיים העליונות הנמשכות מהכתפיים ועד קצות האצבעות. גפיים המכונות ידיים נמצאות במספר בעלי חיים, כגון פרימטים, אך בדרך כלל משמשת המילה "ידיים" ככינוי לגפיים העליונות של האדם. הגפיים הקדמיות של בעלי ארבע רגליים משתתפות בהנעתם ממקום למקום, אך הידיים התפתחו להתמחויות אחרות על חשבון יכולת התנועה של האדם. עיקר תפקידן של הידיים הוא בדיקה על ידי מישוש ותמרון של עצמים במרחב בעזרת אחיזה. הן משמשות להגשת מזון לפה, לטיפוח עצמי או הדדי, להפעלת כלים, כמכשיר תקשורת בין-אישית, לנשיאת חפצים ואף ככלי נשק.
בבסיס היכולות המיוחדות של הידיים נמצאת האנטומיה שלהן, הכוללת עצמות רבות, מפרקים מורכבים לאורך הגפה, ומספר גדול של שרירים ויחידות תנועתיות, המצויים באמה ובכף היד, ומייצרים תנועות מגוונות ומדויקות. תכונה מיוחדת נוספת היא ריכוז הקולטנים התחושתיים בכפות הידיים ובאצבעות. קולטנים אלו ממוקמים שם בצפיפות גדולה יותר מבכל מקום אחר בגוף, מלבד הלשון והשפתיים.
3
לב האדם הוא איבר חלול ושרירי שמטרתו היא להזרים את הדם דרך כלי הדם וזאת תוך התכווצויות חוזרות ונשנות. הלב חרוטי מעט בצורתו וממוקם בצורה אלכסונית במרכז בית החזה, בסיס החרוט פונה לכיוון העליון של בית החזה. לב ממוצע של מבוגר קטן מעט משני אגרופים של אותו אדם, משקלו 300-350 גרם.
הלב אוסף דם עני בחמצן מכל הגוף ומזרים אותו לריאות, שם הדם פולט פחמן דו-חמצני וקולט חמצן. לאחר מכן הלב קולט מהריאות את הדם המועשר בחמצן ומזרים אותו לכל רקמות הגוף.
הלב מחולק לארבעה מדורים, שהרכב דופנותיהם ייחודי ללב לבדו. רקמות הלב מקבלות את אספקת הדם שלהן דרך מערכת של עורקים כלילים שפגיעה בתפקודה מתבטאת בהתקף לב. בלב נמצאת גם מערכת עצבית המתזמנת את כיווצם של מדוריו והמסוגלת להפעיל את הלב בכוחות עצמה כאשר מערכות השליטה החיצוניות ללב אינן פועלות.
4
מֶטָבּוֹלִיזְם או חילוף חומרים הוא תהליך של קליטת חומרים מהסביבה, עיבודם, הפקת אנרגיה מהם ופליטת הפסולת, שמתרחש בגופם של יצורים חיים. מטבוליזם הינו אחד המושגים הבסיסיים ביותר בביולוגיה, והוא מהווה את אחד התנאים להגדרת חיים (תנאי חשוב נוסף הוא יכולת רבייה).
בתא קיימים מסלולים מוגדרים ומתוכננים להפליא המשמשים לפירוק או ייצור תרכובות. הגליקוליזה, למשל, הינה מסלול מטבולי המצוי ברוב היצורים החיים. מסלולים אחרים, כגון זרחון חמצוני, ייחודיים ליצורים מסוימים. התהליכים מוגדרים כ"מסלולים" כיוון שכמעט תמיד לא מדובר בפירוק ובנייה פשוטים, אלא בשרשרת ארוכה של תגובות כימיות המביאה בסופו של דבר לתוצר. בגליקוליזה, למשל, עובר הגלוקוז, החומר הראשוני בתהליך, עשר תגובות כימיות עד שהוא מומר לתוצר הסופי: פירובט. על כל תגובה אחראי אנזים נפרד.
5
ג'ינג'י הוא כינוי לאדם המתאפיין בשערות בצבע כתום-אדמדם. לעיתים קרובות הג'ינג'ים הם בעלי עור בהיר ועדין, ולעיתים עורם זרוע נמשים. תופעת הג'ינג'יוּת מאופיינת בריכוזים גבוהים של פיגמנטים אדמדמים וריכוזים נמוכים של פיגמנטים כהים. עורם של הג'ינג'ים בדרך כלל רגיש יותר לקרינה על-סגולה.
המונח "ג'ינג'י" מתייחס לעיתים גם לבעלי חיים שפרוותם כתומה, בעיקר לחיות מחמד. פרווה ג'ינג'ית ניתן למצוא ביונקים, כגון אוראנג אוטאנג, סנאים, בקר הררי, צבאים ושועלים, ואצל חיות מחמד, כגון חתולים וכלבים.
מקור המילה "ג'ינג'י" בשמו של צמח הג'ינג'ר, או בעברית זנגביל, שנמכר כממתק מסוכר שצבעו כתום. מילה נרדפת לג'ינג'י בעברית היא "אדמוני", מלשון אדום. המילה מופיעה פעמיים בתנ"ך, בהתייחסות לעשו ולדוד. בכמה מקומות נוספים נאמר על עשו שהוא "אדום", כינוי נוסף לג'ינג'י במקרא.
6
אצבעות כף הרגל של האדם הן עשר אצבעות הנמצאות בכפות הרגליים. האצבעות מורכבות מעצמות קצרות המכונות גלילים ומונעות על ידי שרירים הממוקמים בשוק ובכף הרגל. שרירי האצבעות פועלים בקבוצות המשתתפות בשמירה על מבנה כף הרגל, ובהנעת הגוף קדימה בעת הליכה או ריצה. קולטנים תחושתיים בשרירי האצבעות ובאצבעות לוקחים חלק בשמירה על שיווי משקל. באצבעות כף הרגל מתגלים לעיתים ליקויים הנובעים מסיבות תורשתיות או סביבתיות, כאשר האחרונות קשורות בדרך כלל לטיפוח לקוי של האצבעות או הנעלה לא מתאימה.
7
גוף האדם מכיל מים רבים המהווים כשישים אחוזים ממשקלו. שמירה על כמות מים קבועה בגוף ועל שיעור המומסים בתוכם היא קריטית לקיום החיים של האורגניזם ושל התאים המרכיבים אותו.
כדי לשמור על כמות קבועה של מים בגוף, על מערכות הגוף לקיים ללא הפסק את הפעולות שבאמצעותן כמות המים היוצאים מהגוף תהיה שווה לכמות המים הנכנסים לגוף. לכליות תפקיד עיקרי בשליטה על כמות השתן המיוצרת ולפיכך על כמות המים היוצאים מהגוף. ברחבי הגוף מפוזרים קולטנים תחושתיים הרגישים ללחץ הדם ולשיעור המומסים בתוכו. קולטנים אלו מהווים חלק ממערכות הורמונליות ועצביות המפעילות את הכליות ומשפיעות על כמות השתן הנוצר בהן. מצד שני, מנגנון הצמא מעודד התנהגות המובילה לשתיית מים.
8
תא קולט אור הוא תא המכיל קולטנים עצביים רגישים לאור הנקראים אופסינים. המונח קולט אור (פוטורצפטור) משמש בערבוביה הן עבור הקולטנים העצביים הרגישים לאור והן עבור התאים המכילים אותם.
רשתית העין האנושית מכילה מערך צפוף של תאים קולטי אור (פוטורצפטורים), המסווגים לפי האופסינים שהם מכילים: תאי קנים המסייעים במיוחד בתנאי תאורה לקויה, מכילים את הקולטן רודופסין. תאי מדוכים המסייעים להבדלה בין צבעים שונים, מכילים ארבעה קולטנים שונים ממשפחת הפוטופסינים. ותאי גנגליון קולטי אור ברשתית, המסייעים להתאמת קוטר האישון והמקצב היממי של השעון הביולוגי לרמות התאורה השוררות בסביבה. אלה מכילים את הקולטן מלאנופסין.
קליטת האור בתוך התאים נעשית באמצעות האופסינים. כל האופסינים מכילים קבוצה פונקציונלית בשם רטינל, המשנה את סידורה המרחבי כאשר היא בולעת פוטון בודד של אור. מידת הרגישות של הקולטן לתדרים אלקטרומגנטיים שונים מושפעת על ידי החלבון הקשור לרטינל.
9
אפיתל (Epithelium, מיוונית: "אֶפִּי־" – על, "תֶלֶה" – פטמה) הוא רקמה המצפה משטחים חיצוניים של איברים בגוף ונמצאת בגבול בין הסביבה החיצונית לסביבה הפנימית. סוג רקמה זה הוא אחד מארבעת הסוגים הבסיסיים של רקמות הגוף, יחד עם רקמת שריר, רקמת חיבור ורקמת עצב. האפיתל מורכב מתאים הערוכים בצפיפות בשכבה אחת או יותר. דוגמה לאפיתל היא שכבת העור החיצונית (אפידרמיס). תאי אפיתל הם מהשכיחים שבתאי גופם של בעלי חיים.
אפיתל הוא הרקמה המצפה את כל המשטחים החיצוניים של הגוף, בשכבה אחת או יותר, ומרפדת מבנים חלולים, כגון מערכת הנשימה. התאים ברקמה צפופים ויוצרים משטחים עם מעט מטריצה חוץ-תאית ביניהם. לרקמה זו אין כלי דם, והיא מוזנת בפעפוע על ידי קשרים לרקמת החיבור הצמודה אליה. מקורה של הרקמה הוא בכל אחת משכבות הנבט העובריות: האקטודרם, אשר ממנה מתפתח האפידרמיס, המזודרם, אשר ממנה מתפתח המזותל שנמצא בחללים הנסיוביים, והאנדודרם, שממנה מתפתח האפיתל שמצפה את מערכת העיכול. רקמת האנדותל המצפה את דופן כלי הדם, גם כן נחשבת לסוג של אפיתל מיוחד, אף שאינה משטח חיצוני, אלא משטח פנימי. יחד עם זאת, מכיוון שמקורם של תאי האנדותל הוא במזנכימה ומכיוון שהם מציגים תופעות פתולוגיות השונות מתאי אפיתל אחרים, פתולוגים אינם מחשיבים רקמה זו לאפיתל אלא לסוג של רקמת חיבור. בצורתם, תאי האפיתל יכולים להיות שטוחים וקשקשיים, קובייתיים או עמודיים ויכולים להסתדר בשכבה אחת או במספר שכבות.
10
נפרון (מיוונית: νεφρός, כליה) מהווה את יחידת המבנה והתפקוד הבסיסית של הכליות, הפועלות לשמירת תנאים מקיימי חיים לתאי הגוף. בנפרון מווסתים כמות המים והאלקטרוליטים בגוף, לחץ הדם וכן מאזן חומצה ובסיס. נפרונים מסלקים חומרי פסולת מטבולים וחומרים זרים מהדם. כל אלו נעשים במהלך ייצור שתן בנפרונים, תהליך הבנוי משלושה מרכיבים, סינון מפלזמת הדם לתוך הנפרון, ספיגה חוזרת מהנפרון לגוף והפרשה לתוך הנפרון. לאחר שלושת התהליכים האלו נותר השתן שמופרש מהגוף. פעולת הנפרונים מווסתת על ידי הורמונים ועל ידי מערכת העצבים.