אנדיורנס (אונייה, 1912)

אנדיורנס
Endurance
	"אנדיורנס" מפליגה במפרשים מלאים
	"אנדיורנס" מפליגה במפרשים מלאים
תיאור כללי
סוג אונייה	יכטת קיטור
חברת ספנות	בבעלות פרטית של סר ארנסט שקלטון
ציוני דרך עיקריים
מספנה	מספנת פָרְמְנֶס, סנדפיורד, נורווגיה
הושקה	17 בדצמבר 1912
תקופת הפעילות	? – 21 בנובמבר 1915
אחריתה	נמחצה על ידי קרח ים וטבעה ב-21 בנובמבר 1915
מיקום	ים ודל
מידות
תפוסה	תפוסה רשומה 348 טון; תפוסה ברוטו 264 טון; תפוסה נטו 241 טון
אורך	אורך כללי 44 מטר; אורך בקו המים 38 מטר
רוחב	7.6 מטר
שוקע	4.8 מטר
נתונים טכניים
מהירות	10.2 קשרים (18.9 קמ"ש) במנוע בלבד
גודל הצוות	28 איש
מספר תרנים	3
הנעה	מנוע קיטור תלת-דרגתי 350 כוחות סוס ומפרשים
צורת הנעה	מדחף ומערך מעטה של ברקנטינה

"אֶנְדְיוּרֶנְס" (באנגלית: Endurance, בתרגום לעברית: "כוח סבל", "כושר עמידה") הייתה ספינת-מפרשים תלת-תורנית בעלת מנוע קיטור בה יצא ארנסט שקלטון בדצמבר 1914 לאנטארקטיקה בראש המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית הבריטית. חודשים אחדים לאחר תחילת המסע נלכדה הספינה בקרח ים מבלי יכולת להיחלץ, וסופה שנמחצה על ידי גושי הקרח וטבעה בים ודל, לחופי אנטארקטיקה, ב-21 בנובמבר 1915.

ראשית תולדותיה

הספינה החלה את דרכה בשם ובייעוד אחרים מאלו המוכרים. היא הייתה במקורה יאכטת קיטור לציד לווייתנים וכלבי ים, שהותאמה מלכתחילה לעריכת 'הפלגות ספארי' למזרח גרינלנד ושפיצברגן והאזור הארקטי.^[2] הספינה נבנתה להזמנת חברה ששותפים בה היו לארס כריסטנסן, בעל אוניות-לווייתנים נורווגי, שגילה עניין רב בחקר הקוטב, מימן משלחות מחקר אחדות ואף השתתף בחלק מהן, ואדריאן דה ז'רלאש, קצין צי וחוקר קוטב בלגי ומי שעמד בראש המשלחת האנטארקטית הבלגית בשנים 1899-1897. את הספינה תכנן חרש־האוניות אוּלֶה אָנְדֶרוּד לָרְסֶן, והיא נבנתה במספנת פרמנס (Framnaes Mekanisk Vaerksted) בסנדפיורד שבנורווגיה, שהייתה אז בבעלותו של כריסטנסן. ב-17 בדצמבר 1912 הושקה הספינה וניתן לה השם "פולאריס" (Polaris, 'כוכב הצפון').

בניית האונייה וציודה הושלמו בקיץ 1913, אולם המיזם לא יצא בסופו של דבר לפועל בשל חוסר יכולתו של דה ז'רלאש להוסיף ולממן את חלקו, ו"פולאריס" הועמדה למכירה. אף על פי שמספנת פרמנס נודעה בכלי השיט המשובחים שלה, לא נמצא קונה לספינה, שכן לא ניתן היה לעשות בה שימוש מסחרי אחר מזה לו יועדה מלכתחילה – הפלגות ציד תיירותיות במימי הקוטב. את מקום המחסן למטען תפסו כעת עשרה תאי מגורים לנוסעים ואפילו חדר חושך לצלמים חובבים, ולכן לא צלחה במצבה זה לציד מסחרי.

באותו זמן החל שקלטון עורך הכנות למשלחת שתחצה ברגל בפעם הראשונה את אנטארקטיקה, ובינואר 1914, במהלך חיפושיו אחר ספינה מתאימה לצרכיו, נודע לו מפי דה ז'רלאש על "פולאריס". הספינה מצאה חן בעיני שקלטון, הוא קנה אותה במחיר 225,000 קרונות (11,600 לירות שטרלינג) והחליף את שמה ל"אנדיורנס". שקלטון הורה לבצע בה שינויים אחדים, ועם השלמתם ביוני 1914 הושטה הספינה על ידי דה ז'רלאש אל נמל לונדון.^[3]^[4]

מבנה האונייה והנעתה

"אנדיורנס" נחשבת לאחת מספינות העץ החזקות ביותר שנבנו מעולם, שנייה רק לפראם, ספינת מחקר גאוגרפי נורווגית אחרת, שהובילה ארבע משלחות אל האזור הארקטי ואל אנטארקטיקה בין השנים 1893-1912. חלקי הגוף והמצלעת שלה נבנו מעץ אלון ואשוח נורווגי והיו בעלי ממדים וחוזק מבני גדולים פי כמה משל ספינות אחרות בנות מינה. השדרית, הבנויה כרגיל מקורה אחת חסונה וארוכה, הייתה בנויה מארבע קורות עבות שהונחו זו על גבי זו וחוברו יחד, כך שגובהה הכולל הגיע ל-2.2 מ'. קנה החרטום, זה המתנגח ראשון בגושי הקרח והגלים ומפלס לאונייה את דרכה, נבנה גם הוא מארבע קורות שעוביין הכולל 1.3 מטרים. עובי הצלעות ומספרן היה כפול מן הרגיל, כדי שגוף האונייה יוכל לעמוד בלחץ העצום שיפעילו עליו גושי הקרח. לוחות הדופן והתחתית היו גם הם עצומי ממדים, עוביים בין 76 ל-46 ס"מ, וצופו בנסרי עץ קשה במיוחד הקרוי Greenheart, כזה שאינו נכנע בקלות לשיניו החדות של הקרח. כל אלה ועוד מעידים כי מחשבת המתכננים הייתה לבנות ספינה שתוכל לעמוד בתנאי השיט הקיצוניים ביותר בים הקרח.^[5]

הספינה הייתה בעלת שני סיפונים: סיפון עליון ומתחתיו סיפון ראשי. בחלקו האחורי של הסיפון הראשי, מן האמצעית לכיוון הירכתיים, נמצאו עשרה תאים לחברי המשלחת, תא לראש המשלחת ותא נוסף ובו ארבע מיטות קומתיים לקציני האונייה. מלפנים לאמצעית, על אותו סיפון, היו חדר האוכל, המטבח וחדר לציוד המדעי של מדעני המשלחת. על הסיפון העליון התנשאו שני מבנים נמוכים, אחד מעל המגורים האחוריים והשני מעל חדר האוכל והתאים הסמוכים לו; דרך החלונות העגולים שבצדי בתי-סיפון אלה חדר פנימה אור השמש. מתחת לסיפון הראשי השתרע סיפון לא רציף, שנקרא סיפון תחתון. בחלקו הקדמי של סיפון זה, בצור החרטום (forecastle), נמצאו מגורי המלחים ובהם שש מיטות קומתיים ושולחן. באותו מפלס, מאחורי האמצעית, השתרע חדר המכונות; החלל בין צור החרטום לחדר המכונות שימש לאחסנת הציוד והאספקה. הספנה (hold), החלל שבין תחתית האונייה לסיפון התחתון, שימש גם הוא לאחסנה, בעיקר של פחם.^[6]

"אנדיורנס" הונעה על ידי מנוע קיטור ומפרשים. המנוע היה מנוע קיטור בוכנאי תלת-דרגתי (triple-expansion steam engine) בעל הספק של 350 כוחות סוס, שהניע ישירות מדחף יחיד. באמצעותו בלבד יכולה הייתה הספינה להגיע למהירות שבין 10 ל-11 קשרים. הקיטור להנעת המנוע והמשאבות השונות בחדר המכונות סופק על ידי דוד סקוטי (Scotch boiler) שהוסק בפחם. המנוע הראשי גם סובב דינמו חשמלי, שסיפק זרם ישר לתאורת הקבינות. כל מערכות המכונה הותקנו בספינה על ידי Akers Mekanisk Vaerks מכריסטיאנה (אוסלו).

לספינה היו שלושה תרנים ומערך מעטה של ברקנטינה (barquentine). על התורן הקדמי הונפו שלושה מפרשים רוחביים, תחתי, עילי ועל־עילי. על כל אחד משני התרנים האחרים, התורן הראשי והאחורי, הונפו מפרשים אורכיים: מפרש גף ומפרש גף עילי.

הפלגתה האחרונה

ערך מורחב – המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית

"אנדיורנס" הפליגה מפלימות' ב-6 באוגוסט 1914, כשפניה אל בואנוס איירס בארגנטינה. הייתה זו הפלגתה הארוכה הראשונה, וחציית האוקיינוס האטלנטי ארכה חודשיים ויותר. ב-26 באוקטובר 1914 הפליגה האונייה מבואנוס איירס אל מה שעתיד להיות הנמל האחרון אותו תפקוד בימי חייה, תחנת ציד הלווייתנים בגריטוויקן באי ג'ורג'יה הדרומית בדרום האוקיינוס האטלנטי, אליה הגיעה ב-5 בנובמבר. הספינה יצאה מגריטוויקן ב-5 בדצמבר 1914, כשיעדה חלקיו הדרומיים של ים ודל.

יומיים לאחר שיצאה מג'ורג'יה הדרומית נתקלה "אנדיורנס" במצבורי קרח צפים שהאטו את התקדמותה. במשך שבועות אחדים פילסה הספינה את דרכה בעד הקרח, כשהיא גומאת פחות מ-30 מיל ימיים (56 קילומטרים) ביממה. ב-15 בינואר 1915 נמצאה "אנדיורנס" מרחק 200 מיל (320 ק"מ) מיעדה, מפרץ ואסל. למחרת בבוקר הבחינו אנשי הספינה כי הקרח הנסחף הולך ונעשה עבה יותר, ובשעות אחר הצהריים החלה מתפתחת סערה עזה. הספינה לא יכלה להוסיף ולהתקדם בתנאים אלה, ותפסה מחסה בצלו של הר קרח גדול. במהלך היומיים הבאים נותרה "אנדיורנס" על מקומה, כשהיא נעה לסירוגין קדימה ואחורה בצלו של ההר.

ב-18 בינואר נחלשה הסערה, ו"אנדיורנס" פרשה את מפרשה הקדמי העילי והפעילה את מנועה בסיבובים נמוכים. משטח הקרח התפזר עם הרוח והתרחק והספינה החלה מתקדמת באיטיות, אך שעות אחדות אחר כך נתקלה בו שוב. שקלטון ואנשיו החליטו לנוע דרך משטח הקרח עצמו, ובשעה 5 אחר הצהריים החלה הספינה מפלסת לה דרך בעדו. עד מהרה נתברר כי מדובר בקרח מסוג שונה מזה בו נתקלו קודם לכן. לא חלף אלא זמן קצר בלבד והאונייה כותרה בקרח עבה אך פתיתי ורך. "אנדיורנס" נלכדה מבלי יכולת לנוע. הסערה הלכה והתחזקה, והרוחות העזות הוסיפו לנשוב עוד כשישה ימים מכיוון צפון לעבר היבשה. ב-24 בינואר דחסה הרוח לגמרי את הקרח בכל ים ודל כנגד היבשה, כש"אנדיורנס" לכודה בתוכו. לאנשי המשלחת לא נותר אלא להמתין לרוח דרומית שתדחף את הקרח בכיוון הנגדי ותפזר אותו. אלא שהימים חלפו והמצב נותר ללא שינוי.

"אנדיורנס" נסחפה במשך חודשים בים ודל יחד עם הקרח בתוכו הייתה לכודה. עם בוא האביב והשינוי במזג האוויר הלך וגבר לחץ הקרח. ב-27 באוקטובר החל גוף האונייה כורע תחת הלחץ, והאונייה נמחצה והלכה עד אשר בבוקר ה-21 בנובמבר 1915 נכנעה לאיתני הקרח וטבעה.

משלחת לאיתור שרידי האנדיורנס

מאה שנים לאחר שהספינה "אנדיורנס" טבעה, משלחת חוקרם יצאה לחפש את שרידיה^[7]. במרץ 2022 נמצאו שרידי הספינה במצב שימור טוב בעומק 3,008 מטרים בים ודל^[8].

הצוות

צוות ה"אנדיורנס" בהפלגתה היחידה והאחרונה כלל 28 איש:

סר ארנסט שקלטון, ראש המשלחת
פרנק ויילד, סגן ראש המשלחת
פרנק וורסלי, רב חובל
ליונל גרינסטריט, חובל ראשון
טום קרין, חובל שני
אלפרד צ'יטם, חובל שלישי
יוברט הדסון, קצין ניווט
לואיס ריקינסון, מכונאי
אלכסנדר קר, מכונאי
אלכסנדר מקלין, רופא
ג'יימס מקאילרוי, רופא
סר ג'יימס וורדי, גאולוג
לאונרד האסי, מטאורולוג
רג'ינלד ג'יימס, פיזיקאי
רוברט קלארק, ביולוג
פרנק הרלי, צלם
ג'ורג' מרסטון, צייר
תומאס אורד-ליז, מכונאי ראשי ואפסנאי
הרי "צ'יפי" מקניש, נגר
צ'ארלס גרין, טבח
וולטר האו, מלח כשיר
ויליאם בייקוול, מלח כשיר
טימותי מקארתי, מלח כשיר
תומאס מקלאוד, מלח כשיר
ג'ון וינסנט, רב מלחים
ארנסט הולנס, מסיק
ויליאם סטיבנסון, מסיק
פרס בלקבורו, נוסע סמוי ולאחר מכן עוזר טבח

לכודה בקרח
הצלם פרנק הרלי מצלם ליד הספינה

מקורות

אלפרד לנסינג. אנדיורנס. מאנגלית: מרינה גרוסלרנר. תל אביב, ידיעות אחרונות – ספרי חמד, 2013. (הספר נכתב במקורו ב-1959; התרגום לעברית לא עבר עריכה מדעית, וטעויות התרגום – במיוחד של המונחים הימיים - רבות מספור.)

Ann Savours, "Endurance". In: John B. Hattendorf (editor), The Oxford Encyclopedia of Maritime History. Oxford and New York, Oxford University Press, 2007.
"Endurance – Ships of the Polar Explorers". In: Cool Antarctica.
Lot 187: Framnaes Mekanisk Vaerksted, Sandefjord (shipbuilders). שרטוט של יכטת הקיטור "פולאריס" שהוכן על ידי מספנת פרמנס ונושא את חותמת המספנה; הדף היחיד הוצע למכירה פומבית על ידי כריסטי'ס ב-2001. לדף נלווה הסבר מפורט. בתוך: artfact.com (אורכב 18.02.2020 בארכיון Wayback Machine).
Endurance (Shackleton)", in: ShipStamps.co.uk". דברי הסבר על בולים הנושאים את דיוקנה של הספינה "אנדיורנס".

ראו גם

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אנדיורנס (אונייה, 1912)

מכתש אנדיורנס - מכתש פגיעה במאדים הקרוי על שם האונייה

לקריאה נוספת

Huntford, Ronald. Shackleton. London, Hodder and Stoughton, c. 1985.

קישורים חיצוניים

החיפוש אחר אנדיורנס, סרטון בערוץ "Cambridge University", באתר יוטיוב, 24 בינואר 2019 (באנגלית)

Jonathan Amos, Renewed quest to find Shackleton's lost Endurance ship, bbc.com, 5 July 2021
The Endurance - Ships of the Polar Explorers, coolantarctica.com
Henry Fountain, "A Search Begins for the Wreck Behind an Epic Tale of Survival". New York Times, Feb. 4, 2022

הערות שוליים

^ (Christie's Lot 187 (2001.
^ יכטות קיטור במחצית השנייה של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 נחלקו לשני סוגים. מהן שהיו ספינות עינוגים, ואחרות שימשו לצרכים מסחריים כמו ציד לווייתנים וכלבי ים ונקראו 'יכטות' בשל הדמיון בצורת המבנה והממדים לסוג הראשון. מנוע הקיטור בהן צוידו שימש כמנוע ראשי או מנוע עזר ובנוסף לו היה לספינה מעטה מפרשים. יכטת קיטור לציד לווייתנים מפורסמת אחרת, שהוסבה לימים לספינת מחקר אנטארקטית, היא "אורורה".
^ על ראשית תולדותיה: "Endurance" in: Cool Antarctica; Christie's Lot 187 (2001); לנסינג (2013), עמ' 27-26.
^ במקומות אחדים נכתב, כי שמה החדש של הספינה נלקח מן המוטו בלטינית של משפחת שקלטון – Fortitudine Vincimus, שתורגם לאנגלית כ- "By endurance we conquer". ראו למשל: Oxford Encyclopedia (2007) ובאתרים שונים באינטרנט. עניין זה אינו נזכר אצל לנסינג. האנטפורד (Huntford (1985), p. 370, מראה המקום בתוך Christie's Lot 187) כותב כי שקלטון רצה להעניק את השם "אנדיורנס" עוד קודם לכן לספינה "נמרוד" בה יצא בראש המשלחת הבריטית לאנטארקטיקה ב-1907, אך הדבר לא התאפשר.
^ על מבנה האונייה: לנסינג (2013), עמ' 26-27; שרטוטי האונייה על פי Christie's Lot 187.
^ תיאור הסידור הכללי: על פי שרטוט הספינה "פולאריס".
^ הניו יורק טיימס, המשלחת לאיתור הספינה שטבעה "בים הגרוע ביותר בעולם" יוצאת לדרך, באתר הארץ, 9 בפברואר 2022
^ Endurance: Shackleton's lost ship is found in Antarctic, ידיעה באתר אתר ה BBC ב-9 במרץ 2022

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33398133אנדיורנס (אונייה, 1912)

[1] (Christie's Lot 187 (2001.

[2] יכטות קיטור במחצית השנייה של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 נחלקו לשני סוגים. מהן שהיו ספינות עינוגים, ואחרות שימשו לצרכים מסחריים כמו ציד לווייתנים וכלבי ים ונקראו 'יכטות' בשל הדמיון בצורת המבנה והממדים לסוג הראשון. מנוע הקיטור בהן צוידו שימש כמנוע ראשי או מנוע עזר ובנוסף לו היה לספינה מעטה מפרשים. יכטת קיטור לציד לווייתנים מפורסמת אחרת, שהוסבה לימים לספינת מחקר אנטארקטית, היא "אורורה".

[3] על ראשית תולדותיה: "Endurance" in: Cool Antarctica; Christie's Lot 187 (2001); לנסינג (2013), עמ' 27-26.

[4] במקומות אחדים נכתב, כי שמה החדש של הספינה נלקח מן המוטו בלטינית של משפחת שקלטון – Fortitudine Vincimus, שתורגם לאנגלית כ- "By endurance we conquer". ראו למשל: Oxford Encyclopedia (2007) ובאתרים שונים באינטרנט. עניין זה אינו נזכר אצל לנסינג. האנטפורד (Huntford (1985), p. 370, מראה המקום בתוך Christie's Lot 187) כותב כי שקלטון רצה להעניק את השם "אנדיורנס" עוד קודם לכן לספינה "נמרוד" בה יצא בראש המשלחת הבריטית לאנטארקטיקה ב-1907, אך הדבר לא התאפשר.

[5] על מבנה האונייה: לנסינג (2013), עמ' 26-27; שרטוטי האונייה על פי Christie's Lot 187.

[6] תיאור הסידור הכללי: על פי שרטוט הספינה "פולאריס".

[7] הניו יורק טיימס, המשלחת לאיתור הספינה שטבעה "בים הגרוע ביותר בעולם" יוצאת לדרך, באתר הארץ, 9 בפברואר 2022

[8] Endurance: Shackleton's lost ship is found in Antarctic, ידיעה באתר אתר ה BBC ב-9 במרץ 2022

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]