חוסה חואקין פרס
.png) | |||||
| לידה |
6 במאי 1801 סנטיאגו דה צ'ילה, הקפיטניה חנרל של צ'ילה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1 ביוני 1889 (בגיל 88) סנטיאגו דה צ'ילה, הרפובליקה הליברלית בצ'ילה | ||||
| מדינה |
 צ'ילה | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות המרכזי בסנטיאגו, צ'ילה | ||||
| עיסוק | עורך דין, דיפלומט, פוליטיקאי | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
חוסה חואקים פרס מסקיאנו (בספרדית: José Joaquín Pérez Mascayano; 6 במאי 1801 – 1 ביולי 1889) היה נשיא צ'ילה הראשון בתקופת הרפובליקה הליברלית בצ'ילה, אשר כיהן בין 1861–1871. פרס היה שר החוץ בממשלתו של מנואל בולנס ודמות מפתח פוליטית בתקופת הרפובליקה השמרנית בצ'ילה. אף על פי שנבחר בתמיכת "המפלגה הלאומית", ממשלתו של פרס עמדה על בסיס קואליציוני של הברית הליברלית-שמרנית. ממשלתו של פרס נפלה לבסוף עם נפילתה של הקואליציה בעשור לקיומה עקב סכסוך אודות הסמכויות של הכנסייה הקתולית. במהלך תקופת נשיאותו של פרס חוזקו יחסיה הכלכליים של צ'ילה עם מעצמות אירופאיות והאימפריה הבריטית בראשן. כמו כן, בתקופת נשיאותו החלה ההתפשטות הצבאית לחבל פטגוניה; כיבוש אראוקניה.
ביוגרפיה
חוסה חואקים פרס נולד בסנטיאגו, הקפיטניה חנרל של צ'ילה, יחידה מנהלית בתוך מלכות המשנה של פרו, האימפריה הספרדית, בשנת 1801. חוסה היה בנו של סנטיאגו פרס סלאס, פעיל ממשלתי וחבר האליטה השלטת בצ'ילה הספרדית. כמו כן, פרס היה נכדו של חוסה פרס יי גראסיה, מצביא ספרדי, סופר והיסטוריון. פרס התחתן עם תרנסיטו פלורז יי דה לה קבארדה ולזוג היו שישה בנים וחמש בנות. פרס למד מדעי המדינה באוניברסיטת המוסד הלאומי בסנטיאגו ובהמשך סיים את לימודיו עם תואר במשפטים. לאחר עצמאות צ'ילה מהאימפריה הספרדית, חבר פרס למפלגה הלאומית.
פרס החל בגיל צעיר לעסוק בדיפלומטיה ושירת בשגרירות צ'ילה בארצות הברית. בשנת 1829 הוא נסע לממלכת צרפת במטרה ליישב הסכם השקעות בין-מדיני. בתקופת ממשלתו של חוסה חואקין פריטו ויאל (אנ'), הוא הופקד על קבלת הלוואות מצ'ילה לבריטניה בלונדון. בשנת 1830 הוא נשלח למשלחת דיפלומטית בבואנוס איירס, הקונפדרציה הארגנטינאית, שם שהה מספר שנים. עם שובו, בשנת 1844, הוא מונה לסגן שר האוצר, תפקיד אותו מילא בין 12 בספטמבר 1844 ועד 17 באפריל 1845. בפועל פרס המשיך לכהן בתפקיד באופן זמני מבחינה רשמית, עד 22 בספטמבר 1846. בהמשך הוא מונה לשר הפנים והחוץ, וכיהן ככזה בין 12 ביוני 1849 ל-19 באפריל 1850; תפקידים שהוא מילא במהלך ממשלתו של מנואל בולנס. במהלך ממשלתו של מנואל מונט הוא נבחר לחבר הסנאט של צ'ילה (הבית העליון בפרלמנט, פועל לצד בית הנבחרים המשמש בתור הבית התחתון) והיה ליועץ הנשיא לענייני המדינה.
ב-18 בספטמבר 1861 הוא נבחר לנשיא הרפובליקה של צ'ילה, לאחר שנחשב כמועמד המקובל על כל המפלגות המרכזיות ובכך הביא להקמתה של קואליציה בין השמרנים והליברלים. האיחוד הליברלי-שמרני שעלה לשלטון עם פרס, הביא לסופה של הרפובליקה השמרנית בצ'ילה ולתחילת תקופת הרפובליקה הליברלית בצ'ילה. במהלך תקופת נשיאותו של פרס, ב-8 בדצמבר 1863, הוא נאלץ להתמודד עם השפעת השריפה בכנסיית אגודת ישוע, שהותירה יותר מ-2,000 הרוגים והשפיעה על אחד המקומות החשובים והמאוכלסים ביותר בבירה סנטיאגו דה צ'ילה. פרס היה הנשיא שהורה על תחילתו של כיבוש אראוקניה, שהמשיך בממשלות עוקבות ואשר הרחיב את גבולות המדינה הצ'יליאנית עד לארץ האש דרך מלחמות בילידים אמריקאים מקומיים וכיבושים ממושכים שהוועדו להשתלט על מרבצי האוצרות הטבעיים הרבים שבחבל פטגוניה, בדרום היבשת. במקביל להתפשטות הצ'ילאנית דרומה הייתה גם התפשטות צבאית דומה של ארגנטינה לפטגוניה.
מלחמת ספרד–אמריקה הדרומית בין ברית צ'ילה ופרו לבין ספרד התקיים גם כן בתקופת נשיאותו של פרס. צ'ילה תחת פרס צידדה (ביחד עם מדינות נוספות ביבשת) ביחד עם פרו מחשש לדריסת רגל ספרדית מחודשת בתוך יבשת אמריקה הדרומית. המערכה הימית בין צ'ילה לספרד הייתה מבין המערכות החריפות ביותר במסגרת המלחמה. ב-31 במרץ 1866 הסתיימה המלחמה בנסיגת הצי הספרדי מחופי פרו וצ'ילה ובהכרה ספרדית רשמית בעצמאותה של פרו. בהמשך ביצע פרס רפורמה בקוד המסחרי והסדיר מבחינה ממשלתית קוד החדש של דיני מכס. בהמשך ביצע פרס בראשות ממשלתו תיקון חוקתי כאשר סעיף 5 לחוקה שנגע לנושא דת פורש מחדש, והממשל הכריז על חוק חופש הדת בשנת 1865. בשנה שלאחר מכן נחתם הסכם גבול עם בוליביה ששם לרגע קץ לחיכוך בין שתי המדינות. הסכסוך הטריטוריאלי הוצט מחדש בהמשך ולבסוף הוביל למלחמת האוקיינוס השקט. באוגוסט 1871 אושרה רפורמה בחוקת 1833, שאסרה על בחירתם הישירה של נשיאי הרפובליקה. עם זאת, משך זמן הכהונה הוקצר לתקופה של חמש שנים ללא בחירה ישירה ובכך הסתיימה תקופתן של הממשלות שמשלו בפועל במשך עשר שנים כל אחת.
ב-18 בספטמבר 1871 העביר פרס את הנשיאות ליורשו המיועד פדריקו ארז'וריז זאנארטו. לאחר נשיאותו וסיום תפקידו בתור הסנאטור ויועץ לענייני המדינה בשנת 1872, המשיך פרס לפעול בפוליטיקה הצ'ילאנית וכיהן כיושב ראש המפלגה הלאומית מספר שנים עד אשר יצא לגמלאות בשנת 1876 ושב לביתו הפרטי בתוך הבירה סנטיאגו. הוא נפטר בבירה סנטיאגו דה צ'ילה ב-1 ביוני 1889.
קישורים חיצוניים
- חוסה חואקין פרס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- חוסה חואקין פרס, באתר המורשת של צ'ילה (בספרדית)
- חוסה חואקין פרס, באתר היסטוריה פוליטית מטעם הקונגרס של צ'ילה (בספרדית)
31556836חוסה חואקין פרס