פולק מאנז'ו
| לידה |
1089 או 1092 אנז'ה, צרפת | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
13 בנובמבר 1143 ירושלים | ||||||||||
| שם מלא | פֿוּלק החמישי רוזן אַנז'וּ | ||||||||||
| מדינה | ממלכת ירושלים | ||||||||||
| מקום קבורה | כנסיית הקבר, ירושלים. | ||||||||||
| בת זוג |
ארמנגרד ממאן מליסנדה מירושלים | ||||||||||
| שושלת בית אנז'ו-גאטינה | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
.jpg)
פֿוּלְק החמישי מאַנז'וּ (בצרפתית: Foulque V d'Anjou; נולד ב-1089 או 1092, מת ב-13 בנובמבר 1143), ידוע גם כפולק הצעיר, היה רוזן אנז'ו משנת 1109 ועד 1129, ומלך ממלכת ירושלים משנת 1131 ועד למותו.
חייו
רוזן אנז'ו
תאריך הלידה המדויק של פולק אינו ידוע, אך משערים כי נולד בין השנים 1089–1092. הוא היה בנו של פולק הרביעי, רוזן אנז'ו, וברטה ממונפור, שנטשה את בעלה בשנת 1092 עבור פיליפ הראשון, מלך צרפת.
עם מותו של אביו בשנת 1109, ירש פולק הצעיר את הרוזנות, שהייתה ישות פוליטית עצמאית שהתקיימה בעמק הלואר הצרפתי. עם תחילת שלטונו ברוזנות איחד את כוחותיו עם אלו של לואי השישי, מלך צרפת, כנגד פלישתו של הנרי הראשון, מלך אנגליה, לנורמנדיה, אולם כעבור שנים אחדות עבר לתמוך במלך האנגלי, לאחר שהאחרון אירגן את נישואי בנו ויליאם לבתו של פולק, כדי להפכו מאויב לאוהב. שנים ספורות לאחר מכן נישאה גם בתו של המלך, מתילדה, לבנו של פולק, ז'ופרואה. בנם הבכור היה לימים הנרי השני, מלך אנגליה.
צלבן ומלך ירושלים
בשנת 1120 יצא פולק לארץ הקודש על מנת לסייע למאבק הנוצרי במוסלמים, שם התיידד עם מנהיגי מסדר אבירי היכל שלמה ולאחר שובו לצרפת המשיך לתמוך בהם מבחינה כלכלית.
בשנת 1127, בעודו באנז'ו, קיבל פולק איגרת ובה הזמנתו של בלדווין השני, מלך ירושלים. בלדווין, אביהן של ארבע בנות ואף לא בן זכר אחד, סימן מבעוד מועד את בתו הבכורה מליסנדה כיורשת לאחר מותו, אך שאף לחזק את מעמדה באמצעות השאתה לאציל רב עוצמה. פולק, שהיה צלבן רב ממון, מנוסה מאוד בניהול קרבות וכן אלמן טרי, התאים ביותר להיות הבעל המיועד.
פולק מצידו, בשומעו את הצעתו של בלדווין, טען כי ברצונו להיות יותר מאשר "בן לוויה" למלכה, וביקש לקבל את התואר "מלך ירושלים". בלדווין, בחושבו על הונו העצום של פולק, וכן על מעלליו הנועזים בקרבות, הסכים לדרישה זו בלב שלם.
לאחר שסוכמו פרטי העסקה, פרש פולק מתפקידו כרוזן, העבירו לבנו ז'ופרואה ויצא לירושלים, שם נשא את מליסנדה ב-2 ביוני 1129. המלך בלדווין מצידו, חיזק לבסוף את מעמדה של בתו בממלכה כאשר הכריז עליה כאפוטרופוסית היחידה של בנה, בלדווין השלישי, שפולק היה אביו.
פולק ומליסנדה ירשו יחדיו את כיסאו של בלדווין עם מותו בשנת 1131. מיד עם עלייתו לשלטון לקח לעצמו פולק את עיקר תפקיד המלוכה, כשהוא מנשל באופן מסוים את אשתו מתפקידים אלו. הוא ביכר את אנשי שלומו מאנז'ו על פני האצילים המקומיים, וכשהעניק להם משרות בחצרו עורר עליו את זעמם של הצלבנים המקוריים. שאר המדינות הצלבניות שמצפון לממלכת ירושלים חששו פן ינסה פולק להחיל עליהם את שלטונה של ממלכתו, כפי שעשה קודמו בתפקיד, אולם פולק היה חלש בהרבה ביחס לבלדווין וכוונה זו נבלמה על ידי המדינות שעשו יד אחת כנגדה, עוד בטרם יצאה אל הפועל.
אחותה של מליסנדה, אליס מאנטיוכיה, שהוגלתה מהנסיכות בידי אביה, שבה לשלוט באנטיוכיה לאחר מותו של בלדווין. בשנת 1132 איחדה את כוחותיה עם פון, רוזן טריפולי ועם ז'וסלין השני, רוזן אדסה, ומנעה את מסעו של פולק, שהיה באופן רשמי העוצר של נסיכות אנטיוכיה, אל המדינות. צבאותיהם של פולק ופון ניהלו סדרת קרבות קצרה, ובסופה נחתם חוזה שלום בין המדינות ואליס הוגלתה בשנית.
מלבד ההתנגדות הנוצרית שהתעוררה נגדו בקרב המדינות השכנות, נאלץ פולק להתמודד עם מאבקי כוח פנימיים בתוך ממלכתו. האצילים המקומיים, בניהם של מנהיגי מסע הצלב הראשון התמרמרו על המלך החדש שלא הגיע מקרבם ונישל אותם מעמדותיהם הבכירות בממלכה. מנהיג האצילים הממורמרים היה הוגו דה פויסה, רוזן יפו ואחיינה של המלכה מלסינדה, שהיה נאמן ביותר למלכה וסלד מהחלשת כוחה בידי בעלה.
פולק, שזיהה את הפוטנציאל ההרסני הגלום בקרבתו של הוגו לירושלים, החליט לסלקו מהממלכה, ובשנת 1134 האשים אותו בניאוף עם המלכה. כתגובה להאשמות השקריות פתח הוגו במרד, נמלט ליפו ואיחד כוחותיו עם הצבא המצרי באשקלון. הוא הצליח להביס את הצבא ששלח המלך כדי לעצרו, אך הבין כי לא יוכל להמשיך ולהחזיק מעמד מול המלך החזק. לאור בקשתה של מליסנדה, התערב הפטריארך של ירושלים בסכסוך הממלכתי ושכנע את הוגו לקבל עליו את גזר הדין המתחשב שגזר עליו המלך - גלות מהממלכה למשך שלוש שנים.
זמן קצר לאחר ההכרזה על שביתת הנשק נעשה ניסיון להתנקש בחייו של הוגו, ופולק ותומכיו הואשמו שלא בפניהם במעשה, על אף היעדר הוכחות שאכן כך היה הדבר. האנדרלמוסיה שהתעוררה בחצר המלכות סיפקה תירוץ לתומכי המלכה להשתלט על השלטון, ולבצע הפיכה כנגד המלך השנוא. בשנת 1136 קיבלה מליסנדה לידיה את כל זכויות השלטון בממלכה, ופולק בעלה נושל כמעט מכל סמכויותיו, למעט אלו הביטחוניות. זמן קצר לאחר השבת הכוח לידי המלכה נולד בנם השני של הזוג המלכותי אמלריך.
חיזוק גבולות הממלכה
בעת תקופת שלטונו של פולק עלה בזירת המזרח התיכון אויב חדש - אימאוד א-דין זנגי, שליטה המוסלמי של העיר מוצול, החל צובר כוח בסדרת כיבושים, תוך שהוא מתקרב אל גבולה הצפוני של ממלכת ירושלים.
ההתנגשות הראשונה בין צבאות הנוצרים לצבאו של זנגי אירעה בשנת 1137 כאשר הטיל זנגי מצור על מבצר קרין הצלבני. פולק וצבאו נחפזו לעזרת הנצורים אך ספגו מפלה קשה: פולק נכנע אך הורשה לשוב לירושלים. זמן קצר לאחר מכן פנו אל פולק שליטי דמשק, אשר חששו גם הם מכיבושיו של זנגי. הדמשקאים איחדו כוחות עם הצלבנים מול איומיו של זנגי והצליחו למנוע את כיבוש העיר ואת החדירה המוסלמית אל צפון ממלכת ירושלים. בתמורה לעזרה שהגיש לשליטי דמשק קיבל פולק לידיו את השליטה בעיר בניאס, עיר מבוצרת שהבטיחה את השקט בגזרה הצפונית.
מלבד ההגנה מפני זנגי חיזק פולק את הגבול הצפוני על ידי עידוד בניית מבצרים וחוות מבוצרות בנקודות שולטות לאורך גבולות הממלכה. אחת הדוגמאות למבצר צלבני ידוע שנבנה במסגרת מגמה זו הוא המבצר הצלבני "בלוואר" בכוכב הירדן.
גם גבולה הדרומי של הממלכה חוזק בידי פולק. משרתו ועושה דברו פאגאנוס בנה את מצודת כרכ ("קיר מואב") לדרומה של העיר עמאן (בתחומי ירדן של ימינו). מבצר כרכ היה הראשון בסדרת מבצרים שאת הקמתם יזם פולק ושמוקמו לאורך "דרך עולי הרגל", שקישרה בין סוריה למצרים והובילה הלאה למכה. מערך מבצרים זה נועד להרתיע את המצרים מלקטוע את הרצף הטריטוריאלי של ממלכת ירושלים ומלסכן את שליטתה בחופי הים האדום, וכן למנוע קשר בין מצרים לסוריה, שיכול היה לשרת את האינטרסים המוסלמיים. בין המבצרים שנבנו ניתן למנות את מבצר מונראל (שובכ), טפילה ואילת ("אי האלמוגים"). נוכחות מוסלמית נוספת שהטרידה את מנוחתה של ממלכת ירושלים בתקופתו של פולק הייתה העיר המצרית אשקלון. לצורך מניעת התקפה מצרית מאזור זה נבנו המבצרים איבלין (יבנה), בלאנשגארד (תל צפית) ובית גוברין. לאחר כיבושה של אשקלון בידי הצלבנים בשנת 1153 ירדה חשיבותם של מבצרים אלו.
בשנים 1137 ו-1142 ערך יוחנן השני קומננוס, קיסר האימפריה הביזנטית, ביקורים בתחומי סוריה, במגמה להביא להחלת השלטון הביזנטי על המדינות הצלבניות. פולק התעלם מביקורים אלו, ואף דחה את בקשתו של הקיסר לפוגשו בירושלים.
מותו של פולק
בשנת 1143 יצא הזוג המלכותי מירושלים לחופשת סתיו בעכו. במהלך מסע ציד מעד סוסו של פולק, והוא נפל מגבו ונחבל קשות בראשו. הוא הובהל לעכו ושם מת מפצעיו. הוא נקבר בכנסיית הקבר בירושלים. על אף המשבר שפקד את נישואיהם בתחילת דרכם, הביעה מליסנדה אבל גם בחדרי חדרים וגם בפרהסיה.
ההיסטוריון הנוצרי ויליאם מצור מתאר את פולק כ"אדמוני כדוד... נאמן ומעודן, נוח לבריות וחביב... לוחם מנוסה בעל סבלנות וחוכמת קרב". חסרונו המרכזי של פולק לדידו של ויליאם היה "חוסר יכולתו לזכור את שמותיהן ופניהן של הבריות".
ויליאם מצור מתאר את פולק כחייל מוכשר, אך מטעים שלא עשה כל שביכולתו להגן על המדינות הצלבניות במשך שנות מלכותו. ההיסטוריון המוסלמי איבן אל קלאניסי (אשר כינה את המלך "אל קונד אנג'ור", שיבוש ערבי של תוארו הראשון רוזן אנז'ו - Comte d'Anjou) אמר עליו כי "הוא לא נשמע בעת שאמר דברו כמו גם כשניהל את ענייני ממלכתו".
לאחר מותו של פולק המשיך זנגי את מסע כיבושיו באזור צפון הלבנט, והחריב בשנת 1144 את רוזנות אדסה, דבר שהביא מספר שנים מאוחר יותר לתחילתו של מסע הצלב השני כנגד המוסלמים.
-
מותו של פולק מאנז'ו.
ראו גם
לקריאה נוספת
- יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, כרך ב, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה, 1963, מהדורה שלישית מורחבת ומתוקנת, 1973, הדפסה שישית, 2005; הספר זכה בפרס ישראל בתרגומו לצרפתית בפרס האקדמיה הצרפתית.
- יהושע פראוור, הצלבנים - דיוקנה של חברה פיאודלית, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה 1975, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת 1985
- Steven Runciman, A History of the Crusades, Cambridge university press, 1952 מסת"ב 0521061628
- Christopher Tyerman, God's war: a new history of the Crusades, Harvard University Press, 2006
קישורים חיצוניים
| שליטי ממלכת ירושלים | ||
|---|---|---|
|
| הקודם: בלדווין השני |
מלך ממלכת ירושלים יחד עם מליסנדה 1131-1143 |
הבא: מליסנדה ובלדווין השלישי |
פולק מאנז'ו26248906